העיירה ליובאוויטש בתקופתו

החצר בליובאוויטש

האדמו"ר הרביעי לבית חב"ד, רבי שמואל (אדמו"ר מוהר"ש), הוא האדמו"ר היחידי שנולד, גר כל ימיו וגם נסתלק בליובאוויטש.

כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע נולד בליובאוויטש ב' אייר תקצ"ד (1834). אחרי הסתלקות כ"ק אביו אדמו"ר ה"צמח צדק" בי"ג ניסן תרכ"ו (1866) קיבל עליו את נשיאות תנועת חב"ד בליובאוויטש.

אחיו הרבנים הקדושים התיישבו ופתחו מרכזי חב"ד בעיירות קאפוסט, לאדי, ניעז'ין ואוורוטש1.

כעבור שנתיים, בקיץ תרכ"ח (1868) נשרף שוב כל החצר בליובאוויטש, והבתים אשר עליו2. הוצרכו לבנות את הבתים מחדש, ונוצרה בעיה:

כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" כתב בצוואתו שבניו לא יגורו בביתו, רק יהיה מקום תלמוד תורה לתינוקות של בית רבן או בית מדרש. עתה שנשרף הבית הסתפק כ"ק בנו וממלא מקומו אדמו"ר מוהר"ש נ"ע, אם הוא יכול לבנות את ביתו על מקום בית אביו; שאולי לא היתה הצוואה אלא שלא יגורו בביתו כל זמן שהוא קיים.

הוא כתב בזה שאלה ותשובה (אגרות-קודש שלו אגרת מא):

מי שהניח צואה לבניו שלא ידורו בביתו שום אחד מבניו ונכדיו, בלי שום הוראת היתר, אפילו לפי שעה, כמו בעת היומא דשוקא. ואחר כך נשרף ר"ל הבית, אי רשאי אחד מבניו לבנות אל מקום הנ"ל.

למעשה בנה במקום הזה בשנת תרל"ב (1872) את האולם הגדול, כמסופר באגרת שכתב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע בתחלת כסלו תרס"א (אגרת ד'תריט):

ציוה בצוואתו לאמר: ששום אחד מזרעו מבניו או בני בניו בל ידורו במקום ביתו וחדריו, ושם יהי' מקום תלמוד תורה לתינוקות של בית רבן, או בית מדרש, או שום דבר שבקדושה אחר.

ויהי אחר הסתלקותו, ובנו כ"ק אאזמו"ר מהר"ש זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע ועכ"י, ירא פן במשך הימים מפני השכחה המצויה יעברו על דברי הצוואה ההיא, לכן בנה על שטח המקום ההוא בשנת ה'תרל"ב אולם גדול, שלשים אמה על שלשים אמה, למקום תפלה להתפלל בו בעת כנסיה גדולה3.

תקרתו של האולם הגדול היתה גבוהה משאר הבנינים4, עם חלונות גדולים וגבוהים לשלשת צדדיו5.

בפינה המזרחית דרומית של האולם הי' חדר שני, ולידו פתח הכניסה, כיור וקיר לתליית המעילים6.

האולם הזה היה מוקדש לתפלות בימים נוראים והתוועדויות, בשעה שהיה מתקבץ קהל גדול של אורחים בליובאוויטש, כמסופר ברשימת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע (ס' המאמרים תשי"א ע' 171):

שם בזאל הגדול ההוא הי' משתה חתונתה של דודתי חי' מושקא עם בעלה דודי ומחותני הרב משה הכהן נ"ע הארנשטיין7, ושם היתה חגיגת הבר מצוה שלי בשנת תרנ"ג, ושם גם היתה שמחת חתונתי עם זוגתי הרבנית נחמה דינה, אלול תרנ"ז.

בית רבינו בליובאוויטש

כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע רצה אם כן לבנות את בית דירתו במקום שבנה כ"ק אביו אדמו"ר ה"צמח צדק" את בית הכנסת, היינו לצד מזרח. אך גם בזה היתה לו שאלה, אם מותר לבנות בית דירה על מקום שהיה בנוי בתחלה בית המדרש.

גם בזה כתב שאלה ותשובה (אגרת מב), ושם מספר:

שבנה בית הכנסת גדול שיתפללו בו רבים, וגם הי' בית המדרש שידרשו שם בעת שהקיבוץ גדול, ולמעשה לא התפללו בו רק בראש השנה וביום הכיפורים, וכל החורף לא היו יכולים להתפלל שם מפני הקור כי הי' גדול מאד ... וגם בקיץ לא התפללו בו ... ובראש השנה וביום הכיפורים8 התפללו בו, ואחר כך ביום הכיפורים שבשנה הבאה9 לא היו יכולים להתפלל בו מפני הקור, רק היו משמשים אותו לבית המדרש בזמן הקיץ. ואחר כך נשרף10 ר"ל, ורצון הבן הנ"ל11 להחליף מקום הבית המדרש על מקום אחר היותר טוב ממקום הראשון, ועל המקום שעמד שם הבית המדרש יוכלל בתוך ביתו, מפני כי אין לו מקום אחר להעמיד בית, אי רשאי הבן להשתמש בביתו הבנויה על מקום בית המדרש הנ"ל.

למעשה החמיר אז כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע, וקנה שטח נוסף בהמשך החצר לצד מזרח, ושם בנה את ביתו; ואילו על מקום בית הכנסת בנה את האולם הקטן, שהיה מחובר לדירתו. בכותל המזרחי של האולם הקטן היה פתח ממנו אל חדר היחידות. למערבו של האולם הקטן הזה היה חדר שני (חב"דניצע, למאריכים בתפלה ביחידות), ועל גביו – עזרת נשים (אגרות-קודש אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ח"ה ע' קצט-ר).

בשעה שבנה את האולם הקטן למקום תפלה, התנה רבינו שיוכל לעשות בו כרצונו בכל עת שירצה. ולכן בעת חתונת בנו הרז"א (הרב זלמן אהרן), שהתקיימה בתחלת חורף שנת תרל"ד (1873), ערכו את סעודת הנישואין באולם הקטן הזה, כמסופר באגרת כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, משנת תרמ"ט (אגרת א'קט):

שקודם שהוצרכו לכנוס להבית ולהמנין התנה אדמו"ר עלי', שיעשה בה כרצונו בכל עת שירצה ... וגם בעת נשואי בנו הרז"א עשו שם הסעודה עם כלי זמר, ואמר אז גם כן שעושה כן מחמת התנאי.

האולם הגדול, שעיקר תשמישו היה לימים נוראים, היה בנוי בלי חימום12, וכיון שחתונת הרז"א היתה בימי החורף הוכרחו לערוך אותה באולם הקטן.

אורך אולם הקטן, ממזרח למערב, הוא 18 אמות, ועוד 4 אמות – החדר השני, רחבו 15 אמות וגבהו חמש אמות ורבע. שלושה חלונות גבוהים ורחבים בקיר הדרומי, ההולך אל החצר, ועוד שלושה חלונות גבוהים ורחבים בקיר הצפוני, ההולך אל רחוב שילעווע13.

בין האולם הגדול לבין האולם הקטן, היה שער היוצא לרחוב שילעווע הסמוך – לצפון החצר.

ברשימת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע14 מסופר, אשר במשך שנות נשיאותו, בנה כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע גם את שאר הדירות אשר בחצר, דירה עבור בנו הרז"א (בפינה מזרחית צפונית של ביתו), עבור בתו מרת דבורה לאה גינזבורג (בפינה מערבית דרומית; שהיתה אחר כך דירתו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע), ודירה עבור כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע (באמצע הצד הדרומי של החצר).

למזרחה של הדירה הזאת היה עוד שער כניסה לחצר, ולידה באר מים וגינה15.

*

רב העיירה ליובאוויטש בתקופת כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע היה הרב אברהם ב"ר יוסף זעליגסון16.

*

כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע נסתלק בליובאוויטש בי"ג תשרי תרמ"ג (1882), ושם מנוחתו כבוד, באהל שבנו עבור כ"ק אביו אדמו"ר ה"צמח צדק".

כשנפטרה זוגתו הרבנית הצדקנית מרת רבקה ע"ה, ביו"ד שבט עדר"ת (1914), הניחוה בסמיכות אליו ליד האהל הנ"ל.

בבית החיים היה גם אהל מיוחד עבור הרבניות הצדקניות: מרת סטערנא אשת אדמו"ר הזקן; מרת שיינא אשת אדמו"ר האמצעי; מרת חי' מושקא אשת אדמו"ר ה"צמח צדק", ועוד רבניות מבית הרב.


1) ראה בית רבי ח"ג פרק ז.

2) ראה בית רבי ח"ג פרק ח. ס' התולדות אדמו"ר מוהר"ש נ"ע (גליצנשטיין ע' 39).

3) דהיינו כגודל הבית אשר היה שם – 30X30 ארשין (21X21 מטר).

בשנת תרס"א שופץ האולם הזה עבור הישיבה תומכי תמימים, כדלקמן פרק ‎קי. ובשעת השיפוץ הזה, מצא לכך כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע רמז בדברי כ"ק אדמו"ר הצמח צדק בצוואתו הנ"ל, שכתב (כאמור לעיל) "ושם יהי' מקום ת"ת", אשר יש לומר שפיענוח הר"ת הוא "ושם יהי' מקום תומכי תמימים" (רשימת ב' ניסן תרס"ג. שוה"ג לאגרת ד'תרכג).

4) ראה ס' השיחות תש"ד ע' 6.

5) זכרונותי – ששונקין – עמ' 33.

6) זכרון לבני ישראל עמ' לד.

7) בקיץ תרנ"ב. ראה אגרות-קודש אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע אגרת נה, ובהערות שם.

8) שנת תרכ"ז.

9) שנת תרכ"ח.

10) בשלהי קיץ תרכ"ח.

11) הכוונה לעצמו – כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע.

12) אגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ע' א.

13) ראה לקוטי דבורים ח"ד תערב, ב. זכרון לבני ישראל עמ' כא. ליקוט ודיון בפרטי האולם הקטן, ראה מ"ש ר"ש קראוס (כא אייר תשס"ב).

14) פורסם על ידי ר"ש קראוס (יט מ"ח תש"ס).

15) ליובאוויטש וחייליה עמ' 21.

16) ותקופה קצרה, גם הרב שמואל ב"ר שלמה הלוי לוין. ראה "מבית הגנזים" פרק לג.