רשימת תולדות כמה מחסידיו

הגאון החסיד רבי חיים בער ווילנסקי

תמיד הי' דורש כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע מאת החסידים, לרשום את זכרונותיהם, וכן לרשום את הידוע להם אודות החסידים הזקנים מהדורות הקודמים1.

הנסיון הראשון ללקט את רשימות תולדות החסידים נעשה בקובץ "התמים", ולצורך זה נפתח מדור מיוחד בשם "תולדות ימי החסידים". בחוברת הראשונה כותבת המערכת:

מערכת קובץ "התמים" תתן את כחה בהתענינות מרובה לאסוף את החומר הדרוש בשביל עריכת מקצוע תולדות אנשי שם, ומקוה לעזרתם של זקני אנ"ש ותלמידי התמימים שיחיו, אשר יואילו להקים היכל דברי ימי חסידות החב"ד על הגובה הראוי לה.

חלק מהמאמרים נכתב על ידי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע בעצמו, או שנלקטו מכתביו, וחלק נכתב על ידי החסידים.

*

בי"ז מ"ח תרצ"ו כתב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע אל החסיד ר' אלי' חיים אלטהויז (אגרות-קודש ח"ג אגרת תתי):

מה טוב אם הי' מיחד לו זמן כתיבה מאת אשר שמע מאביו ומדודו הרא"ש שי', מזמני היותם בליובאוויטש, ואת אשר זוכר מזמני היותו בקרעמענטשוג, וראה את החסידים הגדולים "הדובים" הידועים, די "בערעלעך"2.

ופירש יותר באגרת שכתב לו בג' שבט תרח"ץ (אגרות-קודש שלו ח"ד אגרת תתקעה):

כבר כתבתי לו, שמהראוי שירשום זכרונותיו מהחסידים הזקנים אשר ראה בילדותו בנערותו ובחרותו, לכל הפחות רשימות קצרות, שמותיהם כנוייהם ומראיהם ועסקיהם, אם היו יושבי אהל או בעלי עסקים … ואודות הבערעלעך יואיל לכתוב לי.

כהיום מענין אותי תולדות החסיד ר' חיים דובער נ"ע. ראיתיו פעמים או שלש, ופעם האחרון הי' בליובאוויטש בקיץ תרנ"ג3.

ונכון הי' מאד שיבא בכתובים עם בנו ר' מיכאל שי', שבודאי הי' יכול לתת איזה שרטוטים כללים. גם מתי נולד וחינוכו, מוריו ומדריכיו. ואפשר יש לו גם תמונתו.

רשימת בנו ר' מיכאל ווילנסקי

בג' תמוז תרצ"ט כתב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע בנושא הזה אל ר' מיכאל ווילנסקי עצמו (אגרות-קודש שלו חי"ד אגרת ה'רס):

מה מאד הי' חפצי להעמיד זכרון נצחי לכבוד אביו החסיד הנודע בשם המשכיל ה"ר חיים דובער נ"ע מקרעמענטשוג, בקובץ התמים המופיע מזמן לזמן מאיגוד תלמידי תומכי-תמימים דליובאוויטש. והנני פונה אליו בזה אשר יואיל להעריך מאמר אודות תולדות אביו החסיד, ארחות חייו וכל הפרטים הראויים לבוא בדפוס לזכר תהלתו ולתו[עלת] הרבים החפצים להכיר טיפוסי נבחרי חסידי חב"ד.

באותה שעה עסקו בעריכת החוברת התשיעית של קובץ "התמים". אמנם זמן קצר אחרי כתיבת האגרת שלפנינו פרצה מלחמת העולם הראשונה, והקובץ לא הופיע, וגם מכתבו-מענה ששלח – לא הגיע ליעדו.

בסוף החורף ניצל רבינו והגיע לארה"ב. בכ"ג אד"ש ת"ש כתב לו שוב באותו נושא (אגרות-קודש שלו חי"ב אגרת ד'שסד):

זה כבר אשר חפצתי לבא עמדו בכתובים, אבל לא ידעתי כתבתו, ואחרי כן קבלתי כתבתו על ידי מערכת "קרית-ספר", וכתבתי אז אליו אבל לא קבלתי מענה … בטח קרא את קובצי "התמים" היוצאים לאור על ידי תלמידי ישיבת תומכי-תמימים, ושם מדור מיוחד לתולדות החסידים. נכון הי' אשר יעריך תולדות כבוד אביו החסיד נ"ע בכדי להדפיס ב"התמים", ויהי' לו למזכרת נצח.

בארכיון נמצא המענה שלו, שכתב בז' ניסן ת"ש, ובו כותב בין השאר:

הרבה הצטערתי לשמוע מפי מכתב כ"ק שהמענה שלי לאוטווצק לא נתקבל … באותו מכתב שאלתי את פי כ"ק, אם כוונתו היתה שאני רק אספיק את החומר לה"תולדות" ואחר יכתבן, או שעלי לכתבן בעצמי, דבר שאינו נוח לבן לעשות, מפני טעמים מובנים.

בשעה זו איני מוכשר בכלל, על פי מצב בריאותי, לעבודה זו. חומר הייתי יכול לספק גם עכשיו.

בי"ג ניסן כתב לו שוב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע (שם אגרת ד'שפה):

בהנוגע לה"תולדות", ודאי הי' טוב יותר אם הי' ביכלתו לכתבו בעצמו, אבל העיקר הוא החומר.

ובמוצאי יו"ט השיב ר' מיכאל הנ"ל:

בנוגע לה"תולדות", דבר שאינו צריך להאמר הוא שקדוש לי חפץ זה, ושהשתדלות כ"ק בדבר זה נגע בעומקא דליבאי. אלא שלצערי איני יכול לכותבן בעצמי, לפי שמעולם לא כתבתי תאורים או ספורים; קשה גם כן לבן לכתוב שבחים על אביו…

לעת עתה הנני רושם לי לעצמי הידיעות והעובדות הנוגעות לה"תולדות" העולות בזכרוני (בתוך זה נמצאים דברים ששמעתי עליו מפי כ"ק אדמו"ר מהרש"ב זצוקלה"ה), וכשיצטרפו לדבר פחות או יותר שלם, אשלחם לאשר יצוה כ"ק.

החומר החמרי הוא מועט, לפי שבשעת פטירתו של אאמו"ר ז"ל הייתי רק בן ט"ו, והוא כמעט שלא דבר על עצמו מעודו. ואין לי גם ממי לקבל ידיעות, לפי שזה כמה שנים שניתק הקשר ביני ובין בני משפחתי הדרים ברוסיא4.

על השכלתו של אאו"מ ז"ל בדא"ח כמובן אין לי שום השגה.

כמדומה לי, הכח היותר גדול שהראה הוא בשתיקה; הוא לא רק שלא התערב כמעט מעולם בדברי החוזר בליובאוויטש שחזר לפניו, אלא שתק גם כן בשעה שהתווכחו בפניו שומעי דברי החסידות שאמר הוא לפניהם, ולאדם מן הצד נדמה שאין הוא מבין את שיחתם כלל. אבל לא רק בשתיקה ממש הצטיין, אלא בכלל השתדל להיות נחבא אל הכלים, ורק לעתים רחוקות לעת צורך גדול יצא מגדרו זה. והתיאור של אדם בעל תכונה כזו הוא קשה מאד.

באדר"ח אייר ת"ש כתב לו שוב רבינו (שם אגרת ד'שצב):

נהניתי לשמע שהתחיל לרשום את זכרונותיו אודות כבוד אביו החסיד נ"ע, ואשר חלק מהם יהי' את אשר זכה לשמע מאת הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, והשי"ת יעזר לו בכל הדרוש לו בגשם וברוח.

אמנם למעשה לא סיים אז, ונמשך הדבר עוד שנים רבות. נראה, שבמשך הזמן הזה המשיך כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע לעורר אותו בכתיבה הזאת.

*

בארכיון הספריה נמצא העתק המזכירות של "שאלון" מיוחד שהוכן עבורו, כדי להקל עליו את רשימת התולדות, ובכותרתו:

"תולדות החסידים", שאלון, לתולדות החסיד ר' יצחק חיים דובער נ"ע ווילנסקי.

בנפרד, נמצאת בארכיון, סקירת ר' מיכאל מתולדות אביו החסיד הנ"ל, שנכתבו בצורת תשובות לשאלון הנ"ל, שנגמרה בשנת תש"ח.

במכתב שכתב אל המזכיר ר' חיים ליברמן5, בי"ב אלול תש"ז, מספר:

השאלון הולך ומתמלא. כבר כתבתי יותר מב' עמודים, אבל הדבר הולך לאט, לפי שיש לי למסור מעשים שאירעו ודברים שנדברו לפני ששים שנה ויותר, חומר בשביל כותב המאמר, ואני אין בידי אפילו שורה אחת של רשימות. וגם כל הדברים שהיו עלולים להזכיר אותי על אי אלו מאורעות נשארו בקרמנצוג, ואני משתדל להעלות את המעשים ואת קטעי המעשים בזכרוני, על כן הדבר נמשך יותר מכפי ששערתי. מובן שתיכף לגמר העבודה אשלח אותו לכם.

בו' כסלו תש"ח:

התשובה על השאלון אשלח אי"ה בקרב הימים. הדבר הוא קשה, לפי שהמקור היחידי לדברי הוא הזכרון שלי שנחלש. אין לי אפילו מילה אחת מהעובדות שאני מדבר עליהן רשומה בכתב. יש לי בקשה גדולה לכבודו. אם נמצאים אצל אדמו"ר שליט"א מכתבים מאת אבי ז"ל, ייטיב נא כבודו לצוות לצלום[!] לכל הפחות אחד מהם, ברשיון אדמו"ר, על חשבוני. אין לי אף תמונת אות ממנו. הכל השארתי בקרימנצוק.

ובט"ו כסלו תש"ח:

הנני שולח ביחד עם מכתבי זה גם את תשובתי על השאלון על כתבתו של אדמו"ר שליט"א. תשובותי הן רבי הכמות ומעטי האיכות. השתדלתי לכתוב באריכות את אותם הפרטים המעטים הידועים לי ולא חששתי אם לפעמים הם לא על הסדר, מכיוון שתשובותי צריכות לשמש רק חומר.

אקווה שיעלה בידו של המעבד אותן לתת תמונה רוחנית של אבא ז"ל, אף אם לא תהי' שלימה בכל פרטיה.

מובן שבמקצוע הראשי לא נגעתי ולא יכולתי לנגוע, היינו מדת השכלתו של אבא בדא"ח, לפי שהוא אינו ידוע לי כלל.

כשיודפס המאמר על תולדותיו של אבא, הי' טוב שישלחו לי עלי הגהה, כדי שיהי' בידי לתקן אם טעיתי באי אלו דברים, או שנתתי מקום לטעות בהם.

בח' טבת תש"ח מודה לו כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, במכתב מיוחד (אגרות-קודש ח"ט אגרת ג'קנז):

בזה הנני לתת לו את תודתי אשר הואיל למלאות את בקשתי לסדר בכתב את ארחות חיי כבוד אביו הרה"ח נ"ע.

ובזה הנני לבקשו אשר יואיל להוסיף להעריך רשימת אנשי חב"ד נ"ע אשר הכירם בעצמו ואשר שמע אודותם מכבוד אביו הרה"ח נ"ע או מזקני החסידים נ"ע.

ובט"ו בטבת משיב ר' מיכאל:

הנני מודה לכ"ק מעומקא דליבא, לפי שאלמלא דרישתו, לא הייתי בא מעולם לכתוב דבר על תולדות אבי נ"ע, אפילו בצורה חטופה כזו שכתבתי.

מה שנוגע להחסידים המצויינים האחרים, אין לי על אודותם אפילו תמונה כל שהיא, אלא רק ספורים בודדים ששמעתי ומעט מאד שראיתי.

וכדי שלא להוציא הנייר חלק, הנני מרשה לי לספר שני דברים ע"ד ר' ברוך תמריש ז"ל, רבו המובהק בדא"ח של אבי ז"ל, המעידים על תכונות נפשו.

ומספר שני פרטים אודותיו.

כעבור שנתיים, בה' שבט תש"י, כתב לו שוב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע (אגרות-קודש שלו ח"י אגרת ג'תרצד):

ידעתי את האהבה הבלי גבולית שהיתה בין הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק ובין כבוד אביו החסיד נ"ע, והנני זוכר עוד אותה ההתענינות המיוחדת שהתענין הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק נ"ע עם ידידי – יבדל לחיים טובים וארוכים – וחנוכו כשישב בנערותו בליובאוויטש, וידעתי שכתב מכתבים ארוכים לאביו בכמה פרטים בהנוגע להנהגת דודיי נ"ע וכן בעניני חסידות. יואיל נא ידידי לשלחם אלי לשבועות אחדים בשביל להעתיקם ואשלחם חזרה לידידי.

כעבור ימים אחדים היתה הסתלקות כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, ובמכתב המענה של ר' מיכאל (שנעתק בשוה"ג שם) לא נזכר כלום אודות המכתבים; אמנם ברשימה הזאת הוא כותב:

המכתבים של אדמו"ר רש"ב זצוק"ל אליו לא נשאר אלא מכתב הזמנה אחד על חתונת הרבנית מרת מושקא ז"ל6.

רשימות החסידים

כשם שדרש כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע לרשום את תולדות החסיד ר' חיים דובער ווילנסקי, כן דרש לרשום את תולדות שאר החסידים המפורסמים, כנזכר לעיל.

בח"י טבת תש"ט כתב על כך כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע אל החסיד השד"ר ר' בנציון שמטוב (אגרות-קודש ח"י אגרת ג'שסה), ומסיים:

ויחדתי מי שיסדר כל המכתבים והידיעות אשר יגיעו בענין זה.

לא נתפרש כאן מיהו זה אשר יחד אותו לעבודה הזאת, אמנם כעבור כמה שבועות פירש זאת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, במכתב שכתב אל החסיד ר' שניאור זלמן דוכמן, בי"א שבט תש"ט:

וחתני הרה"ג הרה"ח הרממ"ש שליט"א יסדר בעזה"י שכל הסיפורים שישלחו אליו יסודרו על נכון בדיוק.

גם הרשימה שלפנינו נמסרה אז אל הרבי.

אחרי הסתלקות כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, ביו"ד שבט תש"י, התעניין ר' מיכאל לדעת מה נשאר עם הרשימה הזאת. בל"ג בעומר תש"י שאל אצל ר' חיים ליברמן:

לפני שנים אחדות קבלתי שאלון מאת כבודו שנשלח מטעם כ"ק אדמו"ר נבג"מ. בו הוצעו שאלות שונות הנוגעות לתולדות א"א ז"ל. כבר כשהחזרתי את השאלון עם תשובתי בקשתי שיחזירו לי אותו לאחר השימוש בו. איני יודע מה נעשה בו, אבל אני משער שלא השתמשו ולא ישתמשו בו.

איך שיהיה הנני מבקש מכבודו שייטיב להחזירהו לי בהקדם האפשרי. ואפילו אם תרצו להשתמש בו, אפשר לעשות העתק או צלום ממנו. לי אין שום העתקה נכונה ממנו, רק קטעים אחדים מסורסים. הנני בטוח שכבודו ימלא את בקשתי והנני מביע לו מראש את תודתי הנאמנה.

ובכ"ג סיון השיב לו ר' חיים ליברמן:

בהתאם למכתבו מל"ג בעומר, הנני מצרף בזה תצלום מהשאלון של כבודו. את גוף הכתב יד, מכיון שנשלח לכ"ק אדמו"ר נבג"מ, לא מצאתי לנכון להחזיר לכבודו.

כפי שאמר לי הרב רמ"מ ש"ס7, מנהל הוצאת הספרים שלנו, עוד ישתמשו בשאלון זה אבל אינו יודע מתי.

כל האוסף הזה נשאר אצל הרבי במשך כל השנים.

*

כאמור לעיל בתחלת הפרק, הנה המטרה הראשונה של רשימת תולדותיו של החסיד רבי חיים בער ווילנסקי, וכן הליקוט אודות תולדותיו של החסיד ה"ר אברהם חיים ראזנבוים – דלקמן פרק ‎צב ואילך, היתה עבור המדור "תולדות ימי חסידים" שבקובץ "התמים", שיצא לאור בווארשא בשנים תרצ"ה-ט.

גם כשהגיע כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע לנ.י. בט' אד"ש ת"ש, וביקשו שוב – בכ"ג אד"ש, לרשום את תולדות אביו החסיד הנ"ל, היתה אז התוכנית להמשיך בהופעת הקובץ "התמים" כאן בארה"ב; אלא שלא אסתייע מילתא.

באותה שעה, בכ"ב אייר ת"ש, כתב המזכיר ר' חיים ליברמן אל מר מענדל ראזנבוים באותו תוכן – אודות תולדות אביו החסיד ה"ר אברהם חיים ראזנבוים:

מיר, ד.ה. די געוועזענע תלמידים פון דער ליובאוויטשער ישיבה גיבען ארויס – שוין א יאר דריי – זאמעלביכער8 (צו 3-4 א יאר), געווידמעט אינגאנצען חב"ד-חסידות און חב"ד-חסידים, מיט א שטענדיגער אפטיילונג ביאגראפיעס פון חשובה חסידים פון די פריערדיגע דורות מפורסמים, און וועלכע האבען געהאט א השפעה אויף זייער סביבה בפרט אדער אין דער חב"דישער וועלט בכלל.

אין דער דאזיקער אפטיילונג ווילען מיר מאכען א אנדענקונג צו אייער פאטער החסיד ר' אברהם חיים ז"ל. עס פעלט אונז אבער אויס מאטעריאל צו זיין ביאגראפיע.

יעצט לעזענדיג אין צייטונג אז איר געפינט זיך אין אמעריקע איז מיר אריינגעפאלען א געדאנק ווענדען זיך צו אייך מיט דעם פארשלאג, אפשר וועט איר אנשרייבען פאר אונז אייער פאטערס אויספירליכע ביאגראפיע.

*

בשעה שנצטויתי לערוך את סדרת "תולדות חב"ד", נכנסתי אל הרב חדקוב ושאלתי אם אפשר לקבל את הרשימות של החסידים, כדי לערוך על פיהם את "תולדות חב"ד". הוא השיב לי, שאינו יודע היכן הם.

מכל מקום נתן לי רשיון מיוחד, לעבור על כל הארכיון של המשרד, לחפשם שם. במשך שבועות אחדים עברתי על כל התיקים שבמשרד, ומצאתי בהם הרבה דברים מועילים, אבל לא את אוסף הרשימות הנזכרות. נראה שנשארו ברשותו של הרבי, וזאת לא העזתי לבקש. וכך ערכתי את "תולדות חב"ד" בלעדם.

אחרי ג' תמוז תשנ"ד, כשעברו על הכתבים שברשות הרבי, נמצאה גם הרשימה האמורה (וכמו כן תיק הרשימות והכתבים של החסיד ר' אברהם חיים ע"ה ראזנבוים, כדלקמן פרק ‎צב ואילך) – יותר מששים שנה, אחרי בקשת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע בפעם הראשונה, לערוך ולרשום את תולדות החסיד הלזה; וקרוב ליובל שנים אחרי אשר כ"ק אדמו"ר זי"ע השיב לרח"ל, בסיון תש"י, אשר "עוד ישתמשו בשאלון זה אבל אינו יודע מתי".

הרשימה בשלימותה נעתקה ונדפסה, בתוספת הערות וציונים בשולי הגליון, בפרדס חב"ד גליון 5 ע' 66 ואילך (וכן ערכתי אז את הספר "תולדות אברהם חיים").

ברשימה הזאת מספר אודות הוריו ומוריו ובני משפחתו, עסקיו בפרנסה ובצרכי צבור, תכונתו ומדותיו, עיסוקו בלימוד דא"ח, אריכות התפלה והתוועדויות, וכן אודות נסיעותיו מקרעמענטשוג לליובאוויטש.

הגאון החסיד רבי משולם זלמן ניימרק

אבקש להקדים כאן כמה שורות:

את סקירת תולדות כמה מרבני חב"ד בעיירות רוסיה, כבר לקטתי בכמה מקומות:

א) בסדרת "צמח צדק" כרך המפתחות (מפתח אנשים ע' קנז-קסד), מופיעה "רשימת גדולי התורה שבדור" שהתכתבו עם רבינו הצמח צדק בשו"ת. אצל חלק גדול מאישים אלו, נרשמה תחלה תמצית תולדותיהם.

ב) סקירת רבני העיירה ליובאוויטש, עם המסמכים הקשורים לזה, נדפסה ב"מבית הגנזים" פרק לג.

ג) סקירת רבני חב"ד בעיירה ראמען, עם המסמכים הקשורים לזה, נדפסה ב"מבית הגנזים" פרק לה.

ד) סקירת רבני חב"ד בעיירה באברויסק, עם המסמכים הקשורים לזה, נדפסה ב"מבית הגנזים" פרק לז.

ה) סקירת רבני חב"ד בעיירה הארקי, עם המסמכים הקשורים לזה, נדפסה ב"מבית הגנזים" פרק לה.

ו) סקירת הגאון החסיד מוה"ר נתן הורביץ, ורבנותו בפולוצק, נדפסה ב"מבית הגנזים" פרק לב.

ז) סקירת רבני חב"ד בעיירה ניקוליוב, עם הפנקס והמסמכים הקשורים לזה, נדפסה ב"מבית הגנזים" פרקים קלח; קמא.

אחרי הדפסת הספר, הגיעו לידינו עוד כמה מסמכים הקשורים לרבני העיירה הזאת, ונכללו לקמן פרק ‎ק.

שם ושם מסופר גם על רבני העיירה ראמאנאווקא.

*

בסקירה הנ"ל של רבני העיירה הארקי מסופר גם אודות הגאון החסיד רבי משולם זלמן ניימרק, אשר כיהן ברבנות העיירה – משנת תר"י עד שנת תרכ"ב לערך, ואחר כך כיהן ברבנות העיירות סטאראדוב, וויטבסק ונעוויל.

אמנם בפרק שלפנינו יסופר, על התאמצותו להשיג "פטור" לילדי ישראל בסטאראדוב – מלשרת בצבא הרוסי9, ואשר עשה זאת בהדרכת כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע, ואשר אחרי הלשנתו של המשכיל דוב לזרוב, הוא נאסר יחד עם 80 מיהודי העיירה סטאראדוב, וישב אסור במשך שנתיים, ואשר אף את רבינו רצו להאשים בזה, ואולי אף להביאו למשפט בסטאראדוב, ואשר חקרו את החסידים בסטאראדוב לסיבת נסיעותיהם לליובאוויטש, אם היא קשורה לתמיכת רבינו בפעילות בלתי חוקית שבסטאראדוב, ואשר במשך תקופה זו התכתבו בזה עם רבינו ברמז, ואשר רבינו שלח אליו מכתב עידוד קצר לתוך הכלא, ואשר שלח למטרה זו את מזכירו לסטאראדוב, לברר את המצב באשר הוא – מה אפשר לעשות כדי להצילם מעונש המאסר.

מחמת כל זאת, נחזור כאן על סקירת סדר רבנותו של הגאון החסיד מוה"ר משולם זלמן ניימרק, עם הוספת פרטי הפרשה הנזכרת, וההתכתבות הקשורה לה.

*

ב"מבית הגנזים" פרק לח נדפס מכתב המלצה, שכתבו בני כ"ק אדמו"ר הצמח צדק, אל ראשי קהלת הארקי, בט"ו טבת תר"כ:

בקשתינו אודות ההמ"צ מוהר"ז שי' דמחניכם, לטובת שניכם, שישימו דעתם ולבם להתאמץ לחזק שכירותו ממקום קבוע, עם תוספת מעט, כי מ"ץ מפורסם הן בהוראה והן בידיעת דא"ח יקר הוא בעתים הללו, לכן ראוי ונכון לפניכם גם כן להתאמץ שיקויים כאמור ... ומבקשם ומזהירם לטובתם שיראו לחזק שכירותו לבל יהי' לו מחשבות לחפש מקום אחר, וכאשר ידוע לי היטב שבעלי הוראה נכונים יקר הוא מאד ואינם מצויים כל כך.

*

בשנים הראשונות של תקופת כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק", היה רבה של הארקי החסיד מוה"ר יהושע. הוא נפטר לערך בקיץ תר"ב, ואת מקומו מילא הרב יהושע אליהו ב"ר יוסף, שכיהן ברבנות הארקי, לפחות עד שנת תר"י10.

אחריו כיהן ברבנות הארקי, הגאון החסיד הרב משולם זלמן ניימארק, אשר נכדו הרב אברהם יעקב ניימארק, כותב אודותיו בהקדמת ספרו אשל אברהם (תל אביב תרצ"ז): שהיה רב בעיירות הורקי, סטרדוב, וויטבסק, ניוול.

לערך בשנת תרכ"ב עבר מהארקי לסטאראדוב (ואת מקומו בהארקי מילא הגאון החסיד הרב חיים שמעון דוב זיוואוו, מח"ס שבעים תמרים).

ברבנות סטאראדוב כיהן מוהרמ"ז ניימארק – לערך עד שנת תרמ"ו.

בשנת תרמ"א נאסר בסטאראדוב, יחד עם 80 יהודים, אשר ישבו במאסר משך שתי שנים, תרמ"א-ג. אודות המאסר הזה מסופר בהקדמת אשל אברהם (רא"י ניימרק, ת"א תרצ"ז). כוחה של סניגוריה (פ. שניאורסון, ת"א תשכ"ז) ע' 17. אגרות-קודש אדמו"ר מוהר"ש נ"ע אגרת טז. רשימת היומן ע' רו.

באוסף המכתבים שבספריה נמצא כתי"ק שכתב לו כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע11, בעת ישיבתו במאסר:

בדבר המש[פט] שלו אין לו מה לפחד כלל. והרי שמע בעצמו מכ"ק אאמו"ר זצלל"ה זיע"א12. ונכון שילמוד כל השנה משניות מס' ברכות, וגמ' מס' ברכות, והשי"ת יברכו בכל טוב סלה כאות נפשו.

עוד יש באוסף המכתבים כמה אגרות שנכתבו בנושא הזה במשך חודש שבט תרמ"א.

המכתבים הם בלי שם נמען, ונכתבו לליובאוויטש, אפשר – אל כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע.

המכתבים הם בלי חתימה, ובכמה מקומות נראה ששמו של הכותב הוא "יהושע נתן". הכוונה כנראה להגאון החסיד ה"ר יהושע נתן גנעסין, המכונה "העשל נטע", ובכמה מקומות13 "הערשל נטע" או "צבי נטע".

אודותיו מספר ה"ר זלמן שמעון דווארקין (כפר חב"ד 895 ע' 71):

הרה"ג ר' צבי-נטע גנעסין, שהיה למדן גדול וחסיד של הרב ה"צמח צדק".

בשעתו היה הרה"ג ר' צבי-נטע ראש הישיבה בעיר סטרדוב. באותן שנים היתה הישיבה מפורסמת ברמתה הגבוהה ובתלמידיה המצויינים, עד שבזכותה הפכה העיר סטרדוב כולה למרכז תורני, והיו אומרים "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מסטרדוב".

מסיבות שונות עזב הרה"ג ר' צבי-נטע את סטרדוב והתקבל כרב בעיר פוצ'עפ (בסטרדוב הוא לא כיהן ברבנות). גם בפוצ'עפ הוא פתח ישיבה, ובה למדו תלמידים רבים.

ב"כוחה של סניגוריה" ע' 11 מספר שבעת המאסר שלפנינו, סגרה המשטרה את הישיבה שבסטאראדוב.

זה נרמז גם לקמן באחד המכתבים שלפנינו:

רָבו הרבה ענינים גבוהים אשר נשבתו ובוטלו.

שכנראה כוונתו של ה"ר יהושע נתן בזה, כי הישיבה שהוא עומד בראשה נסגרה על ידי המשטרה.

ואלו הם המכתבים:

הראשון הוא ממוצש"ק שמות [תרמ"א]. ובו מסופר על המלשינות והמאסר:

אחד מהבעלי בתים דפה הלך ביום ה' העבר אל אדוועקאט א[ינו] י[הודי] פעטראוו, לבקש ממנו לשוכרו לטוען עבור עסק ה"ר מ[שולם] ז[למן], אשר עודנו תפוס, ואינו מקבל עבורו שום ערבות14. השיב לו האדוועקאט, כי כפי אשר ראה הוא הדאַנאָס15, לא יוכל לקבל על עצמו להיות אדועקאט.

וסיפר שכך התחלת הדאנס, נמצא בפה סטרד[וב] סעקט נק' חסידים, בהסעקט הזה עד ארבעים איש בראשם ה"ר מ[שולם] ז[למן]. מחזיקים הסעקט דפה הם יאקובסאהן, ובעלא דובראווסקי הוא (הלאסנא בדומע16 דפה), ויעקב משה מענדלייאו, וגרשון בן ציון גינזבורג, ובראשם כו' וכו' וכו'17, וכל עסקם ועצתם להבריח כו'18, וכל המעות הנמצאים בקאראבעסנע איזבאר19 הם מקבלים לידם עבור ליתן שוחד, ונשבעים שבועת שקר למען מלט נפשות אשר הם חפצים, ועושים זאת בהיתר כו' וכו'20, כי על פי עצתו עושים הכל. כל זה סיפר פעטראוו לפני האיש ההוא.

בדבר הרמ"ז, הן יום אתמול הלך שררה21 אחד, נודע לשם מאטלאסעווסקא, אל דו"ח22, דרך בקשה, כי שררה גדול הוא. ולא שעה הדו"ח לדבריו, ולא קבל. הן אמת כי הוא ברוגז וכעס גדול עליו23, אבל מי יודע מה יהי' סוף הדבר.

כמה אנשים מוכנים להקרא להדו"ח בדבר נסיעתם24. ודעתם להשיב האמת אשר נוסעים להתפלל בתחלת השנה על אוהל25 כו'. אך אין אתם יודע אם גם זה לא מדברים אשר לא ע"פ דת ונימוס26; כי קשה מאד ואסור להכחיש הנסיעה מכמה וכמה. מסתמא אלו אשר יוכלו לומר האמת שנסעו לוויטעבסק27 עבור מסחור, מסתמא לא ישקרו ויגידו האמת; אך הנותרים לא יודעים מה להשיב, לולי השי"ת יהי' בעזרתם שלא יקראו אותם, או יתעכב הקריאה עד יוכלו לשמוע ולידע מה להשיב, או יתוודע האמת ממלשינות הד"ל28, ויתבטל העסק לגמרי.

כן מתפאר29, ונשמע היום מדברים בחוצות העיר, שכהיום נשלח פאבליקאציעס עבור הרד"ז; ולא אוכל לידע הדבר על בוריו בשום אופן.

בדבר המניסטער פאלאצאוו, לא נשמע עוד שום חדשות למתי יבא פה.

בקושי גדול פעלנו על ידי בקשת האיספראווניק30, לעשות להרמ"ז, לא לשנות בגדיו31, וליתן לו חדר טוב, ולהניח עוד הצטרכותיו.

האדרעס לפה32, יעקב אהראנאווסקי, ובתוכו קאנווערט חתום, ולכתוב עליו למחול למסור ליהושע נתן, ולא לזולתו, ויגיע ישר ליד יהושע נתן, וידין אותו כו'.

ואסיים ברחמים ושלום יהי' לנו ולכל ישראל, ונזכה לבשר בשורות טובות משלום העיר וסביבותי'.

היום נתראו פנים עם הרמ"ז בבית הסוהר, ואמר שמצא הדו"ח אצלו צעטיל מן הדיפעס אשר שלח להארקע33. ושאל לו הדו"ח מה זה הצעטיל. ואמר לו האמת, ששלח דיפעס לבנו יהושע אלי', שיסע לליובאוויץ, לקבל חמשים רו"כ מיד אברהם זעליקסאהן34, אשר לווה אברהם ממנו מאה רו"כ, וכבר נתן לו 25, וכתב לבנו שיסע ויקבל עוד חמשים, ועוד 25 ישאר בידו. לכן35 להודיע זאת לאברהם זעליקסאהן שידע זאת להשיב האמת, שהי' אצלו יהושע אלי' לבקש החמשים רו"כ.

גם במכתב השני, שנכתב כנראה כמה ימים אחר כך, מספר את פרטי המלשינות (החתימה אינה קריאה):

בס"ד, יום ד

יום אתמול בא איש נאמן רוח, ולדאבון לבי סיפר לי, כי שינה החוקר מדבריו וימאן לתת דרור להאנשים, אף על בטוחת כסף.

עוד נגע איש אחד שלא במכתוין בכבוד הפראק'36, ויבער חמתו כמו אש על האנשים כולם השייכים, להעסק ויסע תיכף לבית החוקר, ויצוהו שלא יתן דרור להם. אם כי אחר כך הפציר האיש המדבר עם הפראק', ושכח חמתו מעט, עם כל זה עוד לא שב אפו, ורחוק שיואיל להטיב בהענין.

מכל העסק קבלו קאפיעס, ונמצא מפורש שהחוקר התחיל בהעסק לדבר ע"ד המודעה שניתנה מאת הדוב37, שנמצא חבורת אנשים (סיעקט) על פי ראש החברה38 ... ונאמנים ממנו שלוחיו העוסקים בזה ארבעה אנשים39 החשובים בעיר ס[טאראדוב] ועוד נוסעים ... ד"ש ... ובכתבו ההנחה שלו בחטאת ואשמת האנשים אשר באו לידו, הוא מבאר כי אשמים באשמת החבורה הנ"ל, וכן באר גם באשמת המ"ץ.

בעיר נתחדש סערה, ויוסיפו אש בלבב הצר, כי לקחו מחדש הקאראבקע אשר מאן בזה, והתרה אותם שלא לעשות זאת. ויגבה לבו40 לדבר כי יוסיף ח"ו להכותם מכה רבה, וישלח ידו ליגע באחד מהם, ואת ראשם ידרוש ח"ו לפה41, שיסדר להם ויתקנו את אשר עוותו.

וד' יודע מה יהי' מזה. בשלשה ימים האלו נתהפך הענין מאשר הי' ונראה מקודם, ייטיב ד' ולא יוסיף ליסרם, ויהופך הכל לטוב.

לא קבלתי שום מכתב עד עתה. ועפדה"ט42 נשלח כפי האדרעס שכתבתי43, שעליו הסכימו כולם, וכתבתי תיכף בקבלי מכתב מידידי, לש"ב הג' שידרוש שם אולי נתקבלו איזה מכתבים אלי, ועוד לא קבלתי תשובה ממנו.

ואפשר שהדבר פשוט, כי דרשתי פה ונמצא שהאיש44 אינו בביתו זה חודש ימים, וזאת נודע לו, כי אז ציווהו שיפקוד על ב"ב, אשר אם יביאו מכתב אליו לא יפתחו אותם זולתו. ולא שמו לבם האנשים לחקור על זה45, והנם מונחים שם בבית האיש. וכאשר יוָדע לי אי"ה לא אמנע מלהודיעם.

הנני המצפה בלב נשבר לישועת ד' בקרוב

ד' [...]

המכתב השלישי הוא מהראשון לינואר (י"ד שבט) המצפה לישועה [תרמ"א]:

הצרות מתגברות ומתחדשות, האחרונות משכחות הראשונות, השי"ת יודע מה יהי' בסוף וגמר הדבר.

השבוים יושבים תפוסים בשמירה גדולה, כן ה"ר מ[שולם] ז[למן] יחי', וכמעט אין איש מתעסק, כי על כולם נפל אימה מפני חמת המציק הצר הצורר, אשר בלשונו מגביר שעוד ידו נטוי' להושיב הבית הסוהר כולו באנשי סטרד[וב] הנקובים בשם חסידים, ובדברו בשווקים ורחובות צועק ואומר שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה כו', כי אני אעשה כלה מכל העיר. והצר הצורר הדו"ח46 מקבל דבריו ומרשיע מאד להחזיק השבוים בחנם, ובכל יום נקראים אנשים אצלו על הדרישה וחקירה מענינים שונים כללים ופרטים, רָבו הרבה ענינים גבוהים אשר נשבתו ובוטלו, והרמ"ז זועק ונאנח בשברון מתנים ובחלישות לב, והדאקטער מרשיע לא ליתן לו סווידעטעלשטווע47 לקבלו על ערבות. מי יוכל לשער הצרה הגדולה הזאת, אשר ממש נותנים בידי לא יוכל קום, אין לנו על מה ועל מי להשען כי אם כו'. רָבו הבכיות והאנחות ברחובות קרי', ועוסק אין.

ואף כי נשאר אצלינו ההסכם לשכור איש אחד לשלחו לקייעוו להשתדל לראות העסקים ולדרוש אחר אדוויקאט טוב קופערניק48, או איזה אחר מהמפורסמים. אך אם נשיג מי, הלא יַרבו הוצאותינו, און וֻו קריגט מען את האיש, כי כולנו כעוורים לא ידעו נתיב.

ומאד מאד נפלאת בעינינו על עָרי ישראל הקדושים הקרובים והרחוקים אשר השליכו אותנו אחרי גיוום, אחרי אכלם ואחרי שתותם לספר ולדבר מעשה סטאראדוב, כפי הרשומה במכתבי עולם49, ואין איש שם על לב להתעורר במדת ישראל רחמנים בני רחמנים, לעשות למען שם ישראל וקדושו להיות לנו בעזר בשילוח אנשים יודעי דת, לתת לנו איזה עצה בדבר הצוררים הללו, כי משחיתים המה את כל העיר, רָבו בעלי בתים בני חורין שירדו מנכסיהם מחמת הצרות, וממש אין להשיג אפילו פרוטה למען עסוק בעניני השבוים, והעומדים להתפס, וגם אין שום עזר לנו באיזה משען אגורת כסף, כי כבר הנאגי"ד50 דפה נלאה מהכיל ריבוי ההוצאות, ובלעדו כולם עניים, והלא מהיושר הי' לא לעזוב ליפול עיר גדולה בישראל, והנה בעוה"ר היא עומדת ליחרב ח"ו, ואין איש שם על לב מעיירות הקרובים והרחוקים, לא בזה ולא בזה, ואף בשילוח איזה עצה, לא נותר בנו רוח באיש ד' ירחם.

רבו המכתבים אשר שלחנו, ולא ידענו אם נתקבלו; כתבתי אדרעס יעקב אהראנאווסקי, בתוכו קאנווערט חתום, כתוב עליו למסור ליהושע נתן51.

אין בנו עון אשר חטא על דברינו אלה במכתב52, אשר הם בלעגי שפה ודבר שפתים, כי מרוב שיח וצער ויגון ואנחה דברנו עד הנה, צועקים אנחנו, מי האיש אשר יראת ה' ואהבת חסידיו בלבבו יאזר נא כגבור חלציו להיות לנו לעזר מעיר רחוקה וקרובה בשילוח כסף ועצות נכונות, ומי יכול לשער גודל המצווה.

אף כי כבר הי' זאסידאנייע בדבר הפראשעני53 אשר נכתבה נגד הפאנאסטעוולעני' מהדו"ח54, לבקש את השבוים על הערבות, ונכתבה על ידי אדוויקאט55 מפורסם, עם כל זה לא נתקבלה, און זיי האבין אפגיזאגט אז.

אך כפי הנשמע שבדעת השופטים לעשות עוד זאסידאני' בדבר זה, וכבר הוכן נייר בקשה כפי נימוס. אך מי יודע למתי, ומה בלבם. כשיחודש לטוב על פי ערך ברצות ד', לא נמנע מלהודיע הטוב.

במשך השבוע שלאחריו, התארגנה פעילות מורכבת מעסקנים בריגא, וועליז, סטאראדוב וקיוב – לגייס לצורך זה את עורכי הדין בקיוב.

על כל הנ"ל כותב אחד מריגא (שחתימתו מעורפלת), אל אחד מהעסקנים בסטאראדוב – ה"ר געציל יאקאבסאן (הנזכר לעיל במכתב הראשון):

ב"ה אור יום ו' עש"ק כ' שבט תרמ"א ריגא

כבוד ידידי הנגיד ומפ' וו"ח ונכבד וכו' מו"ה געציל יאקאבסאן נ"י

אנחנו אנשי וועליז56, אשר נלקח מאתנו מורה עדתינו הרז"נ57 על פי עלילה אשר העלילו עליו, בחפצינו להוציא לאור צדקו. נודענו כי כמוהו נמצאים עוד כמה נפשות נקיים, אשר כולם נקשרים בעלילה אחת, אשר שוא יסודה.

נתעוררנו להיות בעזרם להוציא לאור צדקת האומללים, וחפצינו לפנות לטובת עניינם למכירנו בקיעב מהאטפאקאטן58. אך נסתם מאתנו כל חזון לדעת תוכנית העלילה, ותשובת הנתפסים, והנחת הדו"ח59. אשר על כן נבקשם אשר ישלחו תיכף העתקה מכל העסק מהעלילה והתשובה וההנחה, שלחו מקויימת על פי חוק לקיעב על אדרעש הנרשם פה. ואולי קשה להם להשיג העתקה מקויימת, ישיגו על כל פנים העתקה בלתי מקויימת, אך שתהי' צודקת, שלא יהי' בם שום [...]. ועל פיו נראה עצת האטפאקאט שלנו.

ויזרזו בשילוח ההעתקה לקיעב, ואלינו לוועליז יודיעו על פי טעלעגראף, כנרשם מטה, ונפנה במכתבינו למכרינו בשם.

דברי ידידו הכותב בשם [...]

[חתימה]

מכתב לקיעב

[מרדכי מארקאוויטש, קיעב, שכונת פאדאל]

הדיפעש יכתבו

[זלמן ראפקין, וועליזש]

דאקומענטי ויסלינא מארקאויצו.

נראה שרבינו שלח לשם את מזכירו מוה"ר לוי יצחק אידלעויץ לברר המצב, ובאור ג' יתרו מדווח:

יום אתמול נסע הדו"ח60 מפה על עשרים יום, אמר שנסיעתו יהי' לנאה"ס61, לדרוש גין האנשים החתומים על עסק נאימארק, ומשם יסע לערי המערב ראהטשאוו הארקי ליובאוויץ.

גם ביום ו' העבר הי' אסיפה (זאסידאניא) משופטי האקרוזנעם סוד62, ונטל הדו"ח מאתם (רישעני) לחקור מן הדיפוסני קאנטאר אחר הדיפעסין הקודמים63 מכל הזמנים שיבקש.

ובדבר הרמ"ז אין שום חדש, הוא יושב, ואחיו לעת עתה בורח. מלשינות נתוספים, אנשים נקראים ועוסקים אין, פרוטה אינו נמצאת. אף שעל פי ערך מראה הענין שלא סגי בלא איש יודעי דת לנסוע לקייעוו ולהשתדל, אבל מה נעשה ואדם אין, ופרוטה אחת על הוצאות אין להשיג, ד' ירחם.

נראה שאחר כך חזר המזכיר הנ"ל לליובאוויטש, ומשם כתב שוב אל העסקנים בסטאראדוב:

ימחול לשאול אצל יעקובסאהן64, אם ביכולת הדו"ח לנסוע למקומות שאינם בגבולו בגוב' אחרים65. וגם לשאול אם ח"ו יבא דו"ח לשאול אם נוסעים לו66, מה ישיב לו. ואם מותר לנסוע אנשים על הציון67, ולהתיישב עמו היטיב כל דבר על בוריו, וכשידע מעל' מעמו דברים ברורים ימחול לנסוע לפה תומ"י.

וכך ישבו שתי שנים, עד למשפט שהתקיים בחורף תרמ"ג68, שבו זוכו הרב ניימרק ושאר החסידים.

אחר כך עבר משם לכהן ברבנות וויטעבסק.

בס' וויטבסק (ע' 187) מסופר, כי אחרי פטירת הרב זלמן אוסטרובנר בוויטבסק בשנת תרמ"ו-ז, מינו על מקומו את הרב זלמן ניימארק, אולם כעבור שנתיים יצא את וויטבסק, ונתמנה להיות רב בקהילה אחרת שברוסיה הלבנה. והיינו בשנת תרמ"ח, שאז עבר מוויטעבסק לכהן ברבנות נעויל.

אמנם ב"כוחה של סניגוריה" (ע' 158) מספר פרופ' פישל שניאורסאהן (יוצא סטאראדוב):

כמה ימים לאחר גמר המשפט עזב הרב נימרק את סטאראדוב, ובקרוב הוזמן לעיר וויטבסק, וישב שם על כסא הרבנות, ואחרי כשלוש שנים הוזמן לרב בעיר נוול.

בקובץ יגדיל תורה (נ.י. חוב' מד ע' לז), נדפסה תשובה שכתב מוהרמ"ז ניימארק אל כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, ובה כותב ממקום מגורו נעויל, בט' ניסן תרמ"ט: "בקיץ העבר ... הי' השריפה הנוכחי דפה, אשר מאז היו הספרים מטלטלים מזוית לזוית", הרי שבתחלת קיץ תרמ"ח כבר נתקבל לרבנות בנעויל.

כרבה של נעויל כיהן עד לפטירתו בכ"ח מנ"א תרנ"ג (הקדמת אשל אברהם ע' 6), אשר אז מילא את מקומו בנו הרב יחזקאל פייויל (אהלי שם ע' 128).

חסידי פלעשצעניץ

משפחת קוגל

על ראשיתה של התקופה החסידית בפלעשצעניץ, מספרת ילידת העיר מרת מארייאשא באדאנא פוטרפס, ברשימתה משנת תשט"ז (הדברים תורגמו מאידיש, ע"י ר"י מונדשיין, בכפר חב"ד גליון 883 עמ' 68):

בשנת 1836 [תקצ"ו] התגורר בכפר קיסקורינע (ליד פלשצניץ שבפלך מינסק) יהודי בשם ר' שלמה קוגל, שנקרא ר' שלמה קיסקורינער על-שם מקומו, ולו בן בשם ר' הירש – למדן גדול – שהיה מכונה "הירש הדבורה" ("הירש דער בין"), בגלל שהיה טרוד יומם ולילה בלימוד התורה. אשתו של ר' הירש – מרת לאה – היתה ידועה בחכמתה ובחסידותה, היא ניהלה את משק הבית ודאגה לפרנסה, ובעלה ישב והגה בתורה.

שלושה בנים היו להם: המבוגר שבהם הענדל69 ... השני יוסף70, והצעיר גרשון. אחרי חתונתם התיישבו הסבא ור' הענדל במקומות שונים: הסבא בעיירה ביעלע, עיירה בת עשרים משפחות של אנשים פשוטים עובדי אדמה, ור' הענדל בכפר קצ'לין הסמוך לביעלע.

מביעלע וקצ'לין הגיעה החסידות לפלשצניץ; זו כבר היתה עיירה גדולה יחסית שאליה היו נוסעים מכל ישובי הסביבה, והתגוררו בה כשלוש-מאות תושבים – כולם "מתנגדים", מקטנם ועד גדולם. השינוי התחולל רק כשסבי נאלץ לעקור מביעלע לפלשצניץ.

איני זוכרת כמה זמן נמשכה המחלוקת, אבל עבור הסבא היתה זו תקופה קשה ביותר. בכל יום ויום היו מתרים בו ומאיימים עליו באיומים שונים ומשונים. עד כי בעזרת ה' שככה המחלוקת ונרגעו הרוחות, הוסכם בין שני הצדדים שיהיה רב מן המתנגדים ושוחט מן החסידים, ותשקוט הארץ.

החסיד ר' שמואל ראזענבוים, בסקירתו את תולדות דודו החסיד ר' אברהם חיים ראזנבוים71, כותב אל כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע:

שם בעיר מולדתו היו עוד חסידים גדולים, כי שם הי' דר גם כן החסיד ר' הענדיל ז"ל קוגיל (אשר בסוף ימיו הי' מתגורר בליובאוויץ, וכ"ק הי' מכיר אותו היטב), ואחיו החסיד ר' יוסף ז"ל, ושמעתי כי הוא הי' גדול בחסידות עוד יותר מר' הענדיל ז"ל, ועוד חסידים. ובכלל הי' שם בין אנ"ש אהבה ואחוה שלום וריעות.

וברשימת הר"ד שיפרין אודותיו:

נולד [ר' אברהם חיים] לאביו הרב ר' דוב בער מחסידי חב"ד, בעיר פלעשצעניץ, גובערניא מינסק, מקום אשר היו החסידים המפורסמים הרב הוו"ח ר' יוסף קוגעל זצ"ל, אחיו של החסיד הנעים ר' חנוך הענדיל קוגעל ז"ל, ובנו של החסיד ר' חנוך הי' שמו ר' גרשון ליב נ"ע. הני תרי צנתרא דדהבא הפיחו רוח החסידות בקרב האי חסידא פרישא מרן אברהם חיים ז"ל.

הם נזכרים בכמה מכתבים שכתב החסיד המפורסם ר' שמואל דובער מבאריסאוו אל ר' אברהם חיים ראזנבוים מפלעשצעניץ72.

בכ"ח כסלו תרל"ה:

ודרוש למעני בשלום אדוני הרב הקדוש מ' יוסף קוגעל שי'.

בה' אדר תרל"ו:

ד"ש כבוד ידידי עוז המופלג מוהר"י נ"י, ובן אחיו ידידי מ' גרשון ליב נ"י.

ושוב בח"י אדר תרל"ו:

פסוק של שלום לידידי הותיק ותמים מ' יוסף שי', ולבן אחיו המופ' מוהר"ר גרשון ליב שי', ולכתוב לי מכל אשר נעשה אתם לטוב להם כל הימים וכל לרבות ולרבות אך ורק מיעוטין במחלוקת73 כו'.

אמנם בימים האלו ממש, נפטר כנראה החסיד ר' יוסף, ובכ"ו אדר תרל"ו כותב אליו שוב:

כאשר נודע לי פתאום מרז"ר דמחנם מפטירת ידידינו הירא וחרד מוהר"י ז"ל תנצב"ה, נימס לבבי בקרבי ונשארתי כמתעתע ממש, אוי ואבוי שבר על שבר כו', הצור תמים פעלו כו'.

בשנה הבאה תרל"ז נפטר גם החסיד ר' גרשון ליב, שכך רשם בנו ר' שלמה לזכרון, בכת"י 584:

יום פטירת א"א מו"ר גרשון יהודא ליב ע"ה יום א' אחר צה"כ פ' נצבים שנת תרל"ז לפ"ק, מנוחתו כבוד בק"ק ווילנא, זכה לקבורה ביום ח"י אלול אחר חצות היום. היא"צ 18 אלול.

המשפיע ר' הענדל עבר אז לגור בליובאוויטש, ובפלעשצעניץ נשאר הרא"ח ראזענבוים לעמוד בראש עדת החסידים.

החסיד ר' ראובן ליברמן

כך עד שנת תרמ"ח, שאז נאסר הרא"ח74, והי' במאסר עד שלהי שנת תר"נ, ובראש עדת החסידים בפלעשצעניץ עמד השו"ב ר' ראובן ליברמן, שסידר בביתו קביעות עתים ללימוד דא"ח.

ביום ד' פר' מסעי תרמ"ט, כותב על כך הרא"ח אל ידידו המשפיע ר' הענדל:

דין הניין לי מה שהודיעני כי יציץ ופרח ישראל בעירינו, ונמצאים מתי מעט החפצים להתנהג בחסידות ובקביעות זמן ומקום אצל ר' ראובן שו"ב ללמוד דא"ח, יהי' ה' בעזרם, ויוסף ה' עליהם בכמותם ואיכותם, כי טוב הוא לנפש תדרשנו, והמה יחזקו את בדק הבית לכל אשר ימצא שם בדק. וכולי האי ואולי יערה ה' רוח ממרום, אשר גם בנינו כנטיעים מגודלים יעשו פרי למעלה ויטעמו מטעם לשד השמן (כינוי לחכ' וגם לעובדין טבין לפי' הינוקא דפ' בלק, אשר כן נמצא גם בפי' הת"י ע"פ ולא רוככה בשמן75 עי"ש).

אחרי נסיעת הרא"ח מרוסיה, בשנים תרנ"ב-ג פנה הודה זיווה והדרה של העיירה פלעשצעניץ. בראש עדת החסידים נשאר עומד השו"ב ר' ראובן ליברמן הנ"ל, הכותב אל הרא"ח ביום ועש"ק חקת עת"ר (נעתק ב"כפר חב"ד" גליון 100 עמ' 71):

בהיותו כ' עוד תושב עירנו, הנה הוא הי' תמיד לנו לעינים ורוח החי' באופני עירנו הקטנה, אשר אנשים בה מעט, ועירנו עלתה כפורחת לרגליו בחומר וברוח.

ועתה הנה הרי נהי' להיפך, לו ראה כ' את מצב עירנו היום ואת אנשי', בטח נפלא בעיניו הפלא ופלא איך ירדה פלאים … וגלה כבוד מעירנו, ולא יכירנו עוד מקומו … ומי יתן ונתראה פנים אף לרגע, ולחלות בשמחה את פניו ולשבוע בהקיץ תמונתו.

בתוכן דומה כותב ר' ראובן גם לידידו ר' דוד שיפרין, ושם יש גם קטע המראה לנו לדעת את מעמדו של ר' ראובן בפלעשצעניץ, באותה שעה. וכך כותב, בתארו את מצבו איך שהוא טרוד ומוטרד בכל עת:

ועוד זאת, כי גם כאשר אולי תישאר לי איזה שעה פנויה, אשר כה תקותי למלאות בה את החסרון, הנה לרוב יגזלוה ממני, יען כי רבים רבים הם הדורשים לשכני, כל מר נפש, וכל אשר יהי' לו דבר נחוץ לכתוב יבאו אלי, ולא אוכל מלט משא להשיב פני ריקם.

כך נמשך עד חורף תרפ"ז, שאז נפטר ר' ראובן – אחרון גדולי החסידים בעיר פלעשצעניץ. ועל כך מספר בנו ר' חיים ליברמן, באגרת שכתב בכ"ט אייר לר' דוד שיפרין:

לא הייתי איזה שבועות כאן כי נסעתי תיכף אחר חה"פ למקום מולדתי, יען כי ביום ש"ק כ"ח ניסן נלקח עטרת ראשי אבי מורי זי"ע הכ"מ, בשנת השבעים לימי חייו ... למותר לי לתאר לפני כבוד ידידי את שבחיו ומעלותיו כי בטח ידידי בעצמו יודע אותו, אבל במשך השנים האחרונות שכבודו לא ראה אותו נתוספו אצלו המון ידיעות ובקיאות עד אין קץ, אלא שהי' נחבא אל הכלים, תנצב"ה ... עליו באמת ראוי לומר חבל על דאבדין ולא משתכחין, אנשים כאלו אין עכשיו בכל הפרטים.

נסיעתו זו של ר' חיים לפלעשצעניץ, היתה האחרונה. באותה שעה כבר הי' מזכירו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, וכשבועיים לאחר כתיבת אגרת זו נאסרו שניהם בלענינגראד, באור לט"ו סיון תרפ"ז.

לאחר שישבו משך זמן בכלא בלענינגראד. נשלחו לגלות. רבינו נשלח לקאסטראמא, ומזכירו ר' חיים נשלח לטאמבאוו.

בי"ב-י"ג תמוז יצא רבינו לחירות, ובשלהי תשרי יצא את רוסיא והתיישב בריגא. ואילו מזכירו ר' חיים נשאר בגלות בטאמבאוו.

באגרת שכתב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע בד' תשרי תרפ"ט מספר:

מר ליברמן יחי' ישב עוד בגולה בטאמבוב, אשר עליו הי' לשבת שם שלשה שנים.

אך למעשה הרבה כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע להשתדל לשחררו ולהשיג עבורו רשיון היציאה מרוסיה, כאמור במכתבו שכתב אליו בכ"ד כסלו:

פעמיים אמר האדון אשר בפה76, כי יודע ברור אשר החליטו לתת שם ניירות לנסוע לקרובך77 ... וגם הבטיח לכתוב בעצמו ואז יודיע, ומקוה הנני ימים אלו על מענה ממנו.

פעם סיפר לי ר' חיים (זאת חנוכה תש"מ, כפר חב"ד 108 ע' 13):

נאסרתי יחד עם הרבי, אבל נשארתי במאסר קרוב לשנה. הרבי שלח אז את ר' משה גורארי' בתור שלוחו שיבקרני בגלותי, כדי לברר אצלי את מהלך החקירה שלי, מה שאלו אצלי ומה השבתי, ועל ידי זה לברר מה כבר ידוע להם ומה לא ידוע להם.

כשהגיע הרבי לריגא התחיל להשתדל אודותי, שישחררוני ויתנו לי היתר יציאה. המאסר הרי הי' באמצע סיון, ונשתחררתי קרוב לל"ג בעומר. נסעתי מיד לריגא, כי פחדתי שיחזרו בהם.

בדרך מטאמבאוו נעצרתי לכמה ימים במוסקבה, חשבתי גם לנסוע לבקר את אמי בפלעשצעניץ, בידעי שלעולם כבר לא אחזור לרוסיה, אבל במוסקבה היו אז החסידים ר' יעקב מאסקאליק ור' שמואל לויטין, שיעצוני לא לדחות את הנסיעה לחו"ל, מפחד שלא תחזור בה ממשלת רוסיה מהיתר היציאה שניתן לי, וכעצתם עשיתי, ונסעתי מיד אל הרבי בריגא.

בארכיון הספריה נמצאת תמונתו מיום האחרון בגלות טאמבאוו, ועליה רשום (ברוסית):

היום האחרון בטאמבאוו, יום הנסיעה מטאמבאוו מאי 1, 1928.

תאריך זה מתאים לי"א אייר תרפ"ח, וכבר בי"ט אייר הגיע לריגא, שבו ביום כתב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע:

היום בוא יבוא לפה אחד ממזכירי מר ליבערמאן שמו, אשר הוא לוקח לבית האסורים בשעה שלקחו אותי, אותי שלחו לקאסטראמא ואותו שילחו לטאמבאוו, לי נתנו רשות לנסוע לחו"ל עם ב"ב שי' ולו לא נתן הרשיון, עד אשר כששה חדשים השתדל בזה ידידנו היקר באנשים הירא אלקים ובעל מדות נעלות ר' מרדכי דובין ציר הסיים, עד אשר פעל כי יתנו לו הרשיון לנסוע לחו"ל, והיום בשעה 10 לילה הוא בא הנה. יתן השי"ת בואו צלחה.

חסידים ומתנגדים בפלעשצעניץ

במכתב הנ"ל של הר"ש ראזענבוים, כותב בין השאר:

והנה שם בהעיר קטנה הנ"ל היו דרים חסידים וגם מתנגדים הרבה, והי' מחלוקת גדולה ביניהם, ומתחילה לא הי' אז שם להחסידים בית הכנסת מיוחד להתפלל שם, והם השתדלו בכל כחם להשיג רשיון לבנות להם בית הכנסת מיוחד (א חסידישע שטיבל), אך המנגדים לא הניחו להם להוציא את מחשבתם אל הפועל, בכל מיני תחבולות ומסירות, ואף לשכור איזה בית להתפלל שם לא הניחו להם, והיו מוכרחים לילך להתפלל להבית הכנסת של המנגדים, וממילא מובן שהי' שם מחלוקת גדולה מאד78.

והנה שם בהעיר קטנה הנ"ל הי' הסטאראסטע79 בהמעשצאנקע אופראווע יהודי, אשר לו ניתן כח ורשות מהממשלה ליתן פאספארטין לכל מי שנצרך לו, ועוד כמה מיני ניירות (דאקומענטין) נחוצים, והחסידים השתדלו שיבחרו לסטאראסטע איש אחד מאנ"ש, כי אז יהי' להם בנקל יותר להשיג רשיון לבנות להם ביהכנ"ס מיוחד, ופעם אחת עלתה בידם לבחור את דודי הנ"ל80 להיות סטאראסטע ראשי, ועוד שני לו להיות לו לעוזר (בל' רוסיא פאמאצניק או זאמעסטיטעל) והעוזר שלו הי' גם כן יהודי, וזה הואיל להם באמת להוציא מחשבתם הנ"ל אל הפועל, ובנו להם בית הכנסת מיוחד כרצונם.

וברשימת הר"ד שיפרין:

מנגדי העיר היו משפחה גדולה סוחרים בשם ראפאפארט. לא הניחו לעשות מנין להתפלל נוסח האר"י בשום אופן.

היו ימים אשר המנגדים היו ידיהם על העליונה והשיגו מן הממשלה מחאת אזהרה נוראה מלבנות בית הכנסת בעד אנ"ש בעיר הנ"ל, וכאשר עשו החסידים מנין להתפלל באיזה בית לשבת או יו"ט, הודיעו תיכף לפריסטאוו81 לגרש את המתפללים וחתם בגושפנקא את החלונות ואת הדלת, עד שלא הי' במציאות איך להוציא מן החדר את הס"ת, אם לא על פי ארובת העשן (דורך דעם קיימען).

ונצמח מזה מלחמה גדולה בין אנשי העיר דבר יום ביומו, עד אשר על פי ההשגחה העליונה נהפך הגלגל על משפחת הראפאפארטים ונתדלדלו וירדו מטה מטה, והאיש ר' אברהם חיים נתעלה והי' לשר אלפים, והכריחם לבא לדין תורה לפני הרבנים הגדולים אשר היו בעת ההיא.

הרה"ג הצדיק ר' יצחק בלאזער82, המפורסם בשם ר' יצחק פעטערבורגער, השתדל לרוב שיעשה שלום ביניהם, ולא אבו שמע. כאשר מטה ידם ואזלה יד המתנגדים הסכימו לנסע לכ"ק אדמו"ר מהר"ש זצללה"ה, והעיד בם אם תאבו ושמעתם כו' ואם לאו כו'.

כל הונם ועשרם אבדו להם, ואז הוחילו אנ"ש לבנות בית כנסת, ומכל מקום עוד לא שקטה המחלוקת, ואת אשר בנו בעלות השחר עד שקיעת החמה, באו שארית המנגדים בלילה ויהרסו את הבנין, והי' להם היום למלאכה והלילה למשמר, כמו שכתוב בנחמי'83.

שמעתי אומרים אשר הכסף שהוזילו מכיסם הי' יכולים לבנות את השטיבעל בגג של כסף ממש.

על כל הנ"ל סיפר לי הרח"ל, והעתקתי דבריו בכפר חב"ד גליון 100 ע' 69:

ליתר דיוק כדאי לציין, שאי אפשר להשוות את הכח של החסידים בפלעש[צע]ניץ לזה של המתנגדים, כחם של המתנגדים גדל בהרבה, והחסידים סבלו מזה לא מעט.

גם בית הכנסת משלהם לא יכלו החסידים לבנות, בשעה שלמתנגדים היה בית הכנסת גדול. וכל אימת שרצו החסידים לבנות בית הכנסת הפריעום המתנגדים בדרכים שונות.

סוף כל סוף קיבלו החסידים אישור בניית בית הכנסת משלהם, והתחילו לבנותו, אך בכל פעם שסדרו החסידים את הקרשים לבניה, באו המתנגדים באישון לילה ופיזרום, וכך נמשך זמן רב, ולא היה לחסידים מקום מיוחד להתפלל בו.

בינתיים התפללו החסידים בבית פרטי, שזה הי' אסור על פי החוק – בלי אישור מיוחד. הלשינו עליהם המתנגדים, וסגרה המשטרה את אותו בית בחותם הממשלה, ואין יוצא ואין בא. בקושי הצילו משם את ספרי התורה, שהוציאום דרך הארובה שבבית – שעליו לא היה מונח החותם.

כשסיימו את בניית בית הכנסת הזה ערכו חנוכת הבית, שאודותה כתב החסיד המפורסם ר' שמואל דובער מבאריסאוו אל ר' אברהם חיים ראזנבוים84:

חפץ אני לידע גם כן מענין חנוכת הבית של בית המדרש שלכם.

הרב והשו"ב בפלעשצעניץ

גם אודות בחירת רב ושו"ב בעיירה היתה מחלוקת בין החסידים למתנגדים שבעיר85. בסופו של דבר התקבלה הפשרה של כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע, אשר הרב יהי' מהמתנגדים, כזה שמקובל גם על החסידים, והשו"ב יהי' חסיד.

את הדבר הזה מזכיר ידידי ר"י שי' מונדשיין בקצרה ב"מגדל עז" (עמ' תסו הערה 1):

מר' חיים ליברמן (שי') [ע"ה] שמעתי שכן הורה מוהר"ש בעיר פלעשצניץ (פלך מינסק) ובעוד עיירות.

וב"עלי ספר" (ו-ז תשל"ט עמ' 5):

עיירה פלעש[צע]ניץ, אחת מאותן עיירות שלא נטבעו בחותם ה"חסידות" או ה"מתנגדות", מאחר ולא היה בכחו של שום צד מהצדדים להתגבר על שכנגדו, ור' חיים ליברמן (שי') [ע"ה] מפלעש[צע]ניץ נותן בהן סימן מובהק: רב אשכנזי ושוחט חסידי.

בארכיון של הרא"ח נמצא מכתב שכתב אליו ידידו החסיד המפורסם ר' שמואל דובער מבאריסאוו, בה' אדר תרל"ו:

לדעתי, אחר כי כמדומה לי ברור, שאני בעניי נגד כל הרבנים שלהם שהכניסו ראשם ורובם עד עתה לעשות שלום ביניהם, הייתי יכול לתווך ביניהם שהשו"ב יהי' דווקא מצידינו והמורה יהי' דווקא מצידם כרצונם, רק באופן שגם הם יוכלו לסמוך עליו על המורה עפ"י הסמיכה מצידם וד"ל. אתה ידידי רא"ח שי' תכתוב לי מכל וכל בהקדם היותר אפשרי.

החסיד ר' אהרן זאב שו"ב

לפועל נתמנה לרב הקהלה הרב יהודה ליב משכיל לאיתן, אשר החסיד ר' אברהם חיים ראזנבוים כתב אליו כמה מכתבים מהמאסר, כדלקמן פרק ‎צז. לשו"ב הקהלה נתמנה ר' אהרן זאב ב"ר ברוך דובער, שאודותיו כותב החסיד המפורסם ר' שמואל דובער מבאריסאוו אל הרא"ח, בי"ט טבת תרל"ז (מכתב מוסווה, שנכתב בקיצור וברמז):

יום אתמול הגיעני עוד מכתב מרא"ז שו"ב בחדשות, וגם כן במענה לשון, רק בתוספת פזמון, והאמת לא אכחד מאתך אשר אחר כו', ואעפ"כ חפץ אני בעצם להשתדל בטובתו, והורשתי להתבונן ביני לבין קוני לעשות למענו כך וכך, לשלוח הפזמון שלו כמו שהוא כתוב במגילה עפה כתובה פנים ואחור ליד כ"ק מרן שליט"א, ולכתוב בעצמי גם כן מליצה טובה וישרה למענו, וכך וכך עשיתי תיכף ומיד.

ועתה אכתוב אי"ה גם כן מכתב אליו על מקומו. ואפשר אכתוב גם כן מליצה טובה עבורו למאסקעווע לכ' הרב מ' יעקב קופסיקער86 נ"י, שהוא נתמנה כעת התם למורה ודאין, רק שאמתין בזה עד שאקבל ידיעה מכ"ק שליט"א כי שאלתיו בזה.

ואפשר נתראה פא"פ אי"ה אז אספר לך הכל בפרטיות.

מכל מקום נראה שכבר לפני זה הי' הרא"ז שו"ב, כנזכר במכתבו של החסיד ר' שמואל דובער מבאריסוב, שכתב אל הרא"ח במכתב ו' טבת תרל"ג:

ואו"ש87 לכל סיעת מרחמוהי מאנ"ש האחוזים והקשורים בכלל, ובפרט לידידינו השו"ב רא"ז שי', ולהאחים המופלגים מוהר"ה ומוהר"י נ"י.

שמו של הרא"ז נמצא חתום על בוך כת"י 1351 שבספריה:

אהרן זאב ב"מ ברוך דובער ז"ל האלמן (?) שו"ב בפה פליעשצעניץ.

אהרן זאב בלא"א מ' ברוך דובער זללה"ה שו"ב דפה פליעשצעניץ.

כשהתקבל כתה"י לספריה כתב לי כ"ק אדמו"ר זי"ע:

שו"ב דפלעשצעניץ?

לשאול הרח"ל שי' אולי יודע אודותו.

ואת המענה של ר' חיים ליברמן העתקתי ב"כפר חב"ד" (גליון 100 עמ' 69):

השו"ב ר' אהרן זאב הי' השוחט בפלעש[צע]ניץ, מאז התקבלה שם הפשרה של כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע, שהרב יהי' מהמתנגדים והשוחט מהחסידים.

אבי ר' ראובן ז"ל למד אצלו אומנות השחיטה והי' עוזרו, ולאחר פטירתו נתקבל לשו"ב במקומו.

אני לא ראיתיו. אבי ז"ל נולד בשנת תרי"ז, ונתחתן בפלעש[צע]ניץ בגיל י"ח, ואז נתקבל לעוזרו של השו"ב ר' אהרן זאב. בביתי היו משוחחים אודותיו לפרקים.

עוד נרשם בבוך כת"י הנ"ל:

שייך להמופל' מוהר"ר אהרן זאב מרוסאסנע.

מסתבר שהגיע מרוסאסנע אל פלעשצעניץ, לפני שנת תרל"ג.

המשפיע ר' הענדל קוגל מפלעשצעניץ

רבות סיפר עליו כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, בשיחותיו, אגרותיו ורשימותיו. כל אלו לוקטו על ידי הר"ש העבער ונדפס ב"ליובאוויטש וחייליה" ע' 127 ואילך.

אך כל המסופר הוא רק על תקופת שהותו בליובאוויטש, בתור אברך, ולאחר זה בתור משפיע. הקשר שלו לפלעשצעניץ כמעט אינו נזכר; רק במקום אחד, כבדרך אגב נרמז בקצרה (לקוטי דבורים ח"ב ע' 690):

רח"ה האט גיקאנט אפולע דעם אלטין רבי'נס חסידים. און האט זעך גיהאדעוועט אין א גוטער חסידות'ר סביבה, הגם ער איז גיבארין און גיהאדעוועט זיך אין א ישוב, אבער אין דעם ישוב איו גיווען חסידים ברי דעת, און עס איז גיווען נאהענט צו די חסידות'שע שטאדט פליעשצעניץ וואס דאס האט געהאט אויף דעם חינוך והדרכה פון הרח"ה א גרויסע השפעה.

[תרגום:

רח"ה הכיר הרבה מחסידי אדמו"ר הזקן. וחונך בסביבה חסידית טובה, למרות שנולד והתחנך בישוב – היו בישוב חסידים ברי-דעת, וזה היה קרוב לעיירה החסידית פליעשצעניץ, שהיתה לה השפעה גדולה על חינוכו והדרכתו של הרח"ה].

אך יש להוסיף על כך, שהקשר של המשפיע ר' חנוך הענדל עם פלעשצעניץ היה עמוק וחזק, לא רק בימי ילדותו אלא אף גם במשך כל ימי חייו, ונתחיל בזה עם סיפורו של ר' חיים ליברמן, מה שזכור לו מימי ילדותו (כפי שסיפר לי אז):

אנכי לא יכלתי להכיר כל כך את ר' הענדל, כשנפטר הייתי סך הכל בן שבע88. אך זכור לי, כשהייתי ילד כבן חמש – שש, באתי פעם לבית הכנסת, לאחר גמר הלימודים בחדר, ונבהלתי, בראותי איש זקן יושב עטוף בטלית ותפילין ובוכה.

דמיתי בנפשי שהוא אדם בלתי שפוי בדעתו, ולכן ברחתי מבית הכנסת, וספרתי זאת לחברי, שניחמוני, וסיפרו לי שהוא חסיד גדול, משפיע בליובאוויטש, ומרבה להתפלל בבכיות לפני הקב"ה.

מה עשה ר' הענדל בפלעשצעניץ לעת זקנותו, כשנה או שנתיים לפני פטירתו? על כך עלינו לפנות לסיפורו של ר' דוד שיפרין ע"ה, מתושבי פליעשצעניץ שהתיישב אחר כך בארצה"ב, והיה מראשי פעילי חב"ד בארצה"ב במשך השנים תרפ"ד-תש"ג. וכך מספר בחב"ד בולעטין (תמוז תרצ"ט):

כבן עשרים נהייתי לחתן בעיר פלעשצעניץ, עזבתי עיר זעמבין, נהייתי חבר לאנ"ש בעיר פלעשצעניץ, מקום אשר הרב החסיד רח"ה הי' מדי שנה ושנה בא מליובאוויץ לבקר את נכדיו היקרים.

כיומא אריכתא הי' לפני אנ"ש מיום בואו העירה כל הקיץ בהתוועדות (פארבריינגען מיט איהם). אך חודש אלול הי' מכין את עצמו לילך אל ההר הטוב והלבנון ליובאוויץ אל קדוש ישראל, רבנו, כי אז נדברו איש אל רעהו מהעיירות הסמוכות, דאקשיץ, אילעיי, הלובאק, דלהיינאח, זעמבין, כל האנ"ש הנמצאים בעיירות הנ"ל כולם נמנו וגמרו לילך אל חצרות ה' בצוותא הנעימא עם הרה"ח רח"ה ועם הרה"ח ר' שמואל גרונם זצ"ל.

דכירנא בשנת תרמ"ח נאספו חסידים גדולי הדור מעיר דאקשיץ הרה"ח ר' אהרן והרה"ח ר' יקותיאל, תמימים וישרים. מה נהדר הי' המחזה לראות פני הרה"ח רח"ה בעת ההיא, עיניו כלפידים, ופניו להבים, וכולו אומר כבוד. כל הרואה להקת אלה הנוסעים היו מכירים כי כבר שכחו תבל ומלואו, ובאנו לעיר זעמבין, מקום הרה"ח ר' שמואל גרונם, וגם הוא הי' מכוון להיות בצוותא הנעימה. פה אקצר במקום שראוי להאריך הקבלת פנים בית הרה"ח ר' אברהם זלה"ה. והנה עגלות רתומים הולכים מזעמבין לבאריסאוו, מקום משכן כב' הרה"ח המפורסם חכימא דיהודאי ר' שמואל דוב בער זצלה"ה. אודות האי גברא יקירא יש לנו הרבה דברים במדור שבפני עצמו יבא.

אחד החסידים חותנו של הרה"ח התמים, ר' יעקב עוזר דובראוו הרב בוואשינגטאן, ושמו ר' גרשון שיפרין מזעמבין, הוא הי' המצביא לכל צבאות ה' אשר יצאו מזעמבין והי' דרכן לרוץ רגלי לפנינו ובכל תחנה אכסני' על הדרך הי' מקדים לבוא ולערך שולחן עם מעטפה לבנה, ולהעמיד בקבוק י"ש וגבינה, ובעל האכסניה הי' שש ושמח לקבל אורחים כאלו, אשר כל הרואה הכירם כי ברוכי ה' המה.

כה באו עד תחנה קאמירוייקע. ומשם תחנה קאשיצקי, ומשם תחנה שטאחאווע, כמו חי נצב כנגד עיני ההתוועדות האלה על התחנות האלה.

מאושר הנני כי זכיתי להיות זעירי דמן חברייא לשתות בצמא את דבריהם, אם כי לא זכיתי להבין.

ר' אברהם חיים מפלעשצעניץ

תמצית ראשי פרקים מתולדותיו89 נכתבו ע"י כ"ק אדמו"ר זי"ע, בהערתו שבשוה"ג, בס' השיחות קיץ ת"ש (ע' 120):

הרא"ח - ב"ר דובער - ראזענבוים מפלעשעניץ, נולד לערך בשנת ת"ר90. עודנו אברך הי' אצל אדמו"ר הצמח צדק. מחסידי כ"ק אדמו"ר מהור"ש נ"ע. החליף שו"ת עם רבני דורו. בעל עסק. בשנת תרנ"ב-ג91 יצא מרוסיא. תרנ"ח בא והתיישב בארצה"ב. נפטר שם כה כסלו תרע"ד92.

הר"ש ראזענבוים כותב אודותיו, במכתבו אל כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע:

הוא הי' יליד עיר קטנה פליעשצעניץ, והוא הי' שם מנכבדי וחשובי העיר, כי הי' למדן מופלג בנגלה, וגם משכיל בדא"ח, וחסיד גדול, ומהדר במצות בתכלית, והי' אהוב מאד לבריות, כי הי' חכם גדול ומושלם בכמה מעלות טובות, ובעל כשרון נפלא, וכשהי' יושב במסיבה עם אנ"ש היו כולם שותים בצמא את דבריו הנאמרים בהשכל ודעת, כי הי' פה מפיק מרגליות, וגם השיחות חולין שלו היו צריכים לימוד.

וברשימת הר"ד שיפרין:

לתאר לפני הקוראים יקרת מעלת האי גברא יקירא חסידא ופרישא ר' אברהם חיים ז"ל ראזינבוים, אשר הי' עטרת תפארת לכל חסידי חב"ד, לא יכבירו מילי.

עוד בימי חרפו הי' נודע בשער בת רבים [ש]יהי' גדול, לבד חוץ [מ]אור החסידות אשר הי' מפיץ כמים, ובינה יותרת חנן אלקים אותו, כל רואיו הכירו כי שאר רוח לו וענות חן הי' על שפתו, כולו אומר כבוד.

מחליפת המכתבים אשר הי' לו לרב החסיד המפורסם ר' שמואל דוב בער באריסאווער יבינו גדולתו. אם הי' חפץ לקבל עליו משרת הרבנות הי' מפורסם בין גדולי גאוני הרבנים בעת ההיא, אבל שמש ההצלחה זרחה לפניו, ובכל משלח ידו הצליח.

*

במכתבו של הר"ש ראזענבוים, בן-אחיו של הרא"ח, כותב אל כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע:

על דבר אשר ביקש ממני כ"ק לכתוב את תולדותיו של דודי ז"ל באריכות יותר, הנה על דבר אבותיו אינני יודע בפרטיות, אך זאת אני יודע כי אביו (הוא זקני) ז"ל הי' גם כן איש נכבד, למדן וירא שמים גדול, שמו הי' דובער (ונק' כן ע"ש האדמו"ר האמצעי נבג"מ93) ובסוף ימיו הי' מלמד, ולמד עם תלמידיו בגפ"ת, וציוה את בניו ואת ביתו אחריו שישמרו דרך ה' כו'.

אביו הנ"ל חי לפחות עד שנת תר"נ. במכתבו של הרא"ח, שכתב ממאסרו ביום ה' פר' צו תר"נ, הוא מספר אל המשפיע ר' הענדל:

כאשר תקרב עוד ישועתי לבא בעז"ה, בדעתי לכתוב לביתי איה"ש, והעיקר לכ' אבי שי', ליטול מהם רשות, או לדרוש עצתו, אם לשים נסיעתי דרך ליבאוויטש … ואבי שי' חלש מאוד בבריאותו, עד כי כבד ממנו גם לכתוב אלי איזה פ"ש בכתב ידו במכתבי ביתי, והוא סופר ומונה לשעות ולרגעים את התראות פנים עמדי בחיים ושלום.

*

במכתב שכתב הרא"ח ממאסרו במוצאי ש"פ האזינו תרמ"ט מספר לפני ידידו ומחותנו המשפיע ר' הענדל:

בני מענדיל94 הי' אצלי, התמהמה פה ארבעה ימים, ובכל יום הי' אצלי כמה שעות. פניו מועדות לנסוע לפאריז תיכף אחר החג … בני יעקב אשר הי' לי לשעשועי נפשי…

ובמכתב שכתב ביום ד' פר' מסעי הוא מזכיר גם את "בני זלמן שי'".

אחד משלושה בנים אלו התחתן, כנראה, בשנת תרמ"ד, כנזכר בס' תולדות אברהם חיים עמ' פד-ז.

בשנת תרס"ד נפטרה אשתו של הרא"ח בארה"ב, ובמכתב התנחומין כותב לו החסיד ר' יהושע קאסטראל:

על פי ההשערה הנך עם בנך הצעיר מ' יוסף נ"י, אשר נשא אשה באמעריקא. אינני יודע מהות האשה בעלת ביתך, וכמעט שגם את בנך מ' יוסף אינני מכיר.

בשעה שהי' הרא"ח במאסר הי' יוסף עדיין ילד, ולמד אצל מלמד, אשר הרא"ח כותב לו ממאסרו (בלי הזכרת שמו):

ועדי אזכה להשתעשע בצוף נעמם והוד חמדתם לנגד עיני, ישגשגו ויצמחו ויהי' לגפן אדרת, ושנינו יחד נחסה בצללי שריגי' אשר עליהם לא יבולו לעד לעולם, נראה נחת בנעימות נצח.

וראשית בכורי אהבתו יראני נא ידידי בהטותו אוזן קשבת לדברי אלה, אשר אבקשהו מקרב לבי, ישקיף נא וירא בעין חמלתו על טובת בני להנחותו במעגלי צדק, בדרכי התורה והמוסר, אל יעזבהו נא לילך שובב, לרוח הזמן כדרך נערים מנוערים, התועים כצאן בלא רועה.

אל יאבד נא זמנו לריק ועתותיו לבהלה, ועד שובי בעז"ה שלום לביתי ירחמנהו נא ידידי כרחם אב, לאמנו ולחנכו בכל אשר ידרש לו לפי שכלו, ובהתראותינו פנים איה"ש אשביעהו מלא חפנים ברכות ותשואות חן.

אמנם יותר יש לנו ענין עם בתו מרת ברכה סלאווא ובעלה ר' שלמה, בן החסיד ר' גרשון יהודה ליב בנו של החסיד המפורסם המשפיע ר' הענדל קוגל.

החתונה היתה בפר' תרומה תרל"ט, והוא שלח הזמנה גם לידידו החסיד המפורסם ר' שמואל דובער מבאריסאוו. בכ"ה אדר השיב לו מכתב מז"ט, ובו הוא מתנצל על אשר לא יכל לבוא להשתתף בחתונה:

אנכי כעת פה זייעמבין בשביל איזה ענין הכרחי … על ש"ק פ' תרומה שנקראתי אליך על הברכות נישואין למז"ט הייתי בליבאוויטש, וכ"ק שליט"א95 לעת עתה אינו בשלימות הבריאה עדיין, השי"ת יחננהו שיהי' בריא כאולם ויפתח לו פתחו כפתחו של אולם, ובו ועל ידו נזכה כולנו לפתוח פתחינו אף כפתחה של מחט … למחותנך ידידי ר"ה שי' ע"ש נכדו חתנך שי', והמז"ט הנ"ל יקבלו גם הם כחפצי וכחפץ לבבם.

בספרייה96 ישנו כת"י (מס' 584) שנרשם עליו שם בעליו "שלמה בא"א גי"ל ז"ל קוהיל97 (מקאציעלי)", ועל דף המגן רשם את ימי (ומקומות) הלידה והפטירה של בני משפחתו:

בני גי"ל98 נולד למז"ט יום ג' 4 טען ניסן תר"ם, בפליעשצעניץ.

בני שמואל נולד למז"ט יום ו' עש"ק ויחי 10 טען טבת תרו"ם לפ"ק

בני צבי הירש נולד למז"ט יום ו' עש"ק שמות 18 טען טבת תרמ"ז

בני מאיר שלום נולד למז"ט יום ד' קרח כ' סיון תרמ"ט

בני חָנה נולד למ"זט עש"ק תזריע ב' ניסן תרנ"א לפ"ק.

הבן הרביעי, מאיר שלום, נולד בשעה שזקנו הרא"ח הי' במאסר בסמאלענסק.

מיד כשנודע דבר הלידה אל הסבא המשפיע ר' הענדל, נסע לפלעשצעניץ, וכתב על כך אל הרא"ח, המשיב לו ביום א' פר' פנחס:

ראיתי במכתבו אשר מצעדי הגבר כוננו99 מאת ה' להיות על ש"ק פנחס בפליעשצעניץ, יתן ה' משאלות לבבו ויקויים בו גם סיפא דקרא, כן יבורך גבר100 כו' בברכת מז"ט למען הבן הנולד לנכדו חתני שלמה נ"י, יזכו אביו ואמו לגדלהו עם כל אחיו לתורה ולחופה ולמעש"ט, ועינינו תחזינה.

אח"כ מוסיף לכתוב לחתנו ובתו:

חתני המופ' כו' מ' שלמה נ"י קוגל עש"ז בתי הצנועה כו' מ' ברכה סלאווא תי' ע"ש צאצאיהם יחיו

… אברך אתכם בברכת מז"ט בגלל בנכם הנולד להם במז"ט, ישמח האב ותגל האם ביוצאי חלציהם ופרי בטנם, תזכו לגדלו לחנכו ולחכמו בהצלחה וברווחה, ותראו ממנו בני רבעים, במספר את רובע ישראל, אשר לא ימד ולא יספר, יברך ה' אתכם בגללו, באורך ימים, ובעושר וכבוד והצלחת נצח. וגם אותי יפקוד לטוב לביתי, ישוב אפו (אף הפסיק הענין101, אבל מרבה בחי' רביעית) ממני, וינחמני להשיבני בקרב לביתי, תשובה שלמה גאולה וישועה, וגם עיני תראינה את הטוב אשר ייטב ה' לניני ולנכדי, לא יבושו בי ואל אבוש בם, כל רואיהם יכירום כו'.

יודיעני נא מצב בריאות אם הילד, ואם הותרה מחבלי לידה בנקל, ומה שם בנו, מצב בריאותו, תכונת בנינו, ומי הי' המל בשר ערלתו, והברכים אשר קדמוהו להעלותו לרצון102 כו', וקרואי המשתה.

בארכיון נמצא מכתב בנו יעקב הנ"ל, שכתב אליו באור ליום ג' יתרו תרס"ט, ובו מזכיר את בתו וחתנו שלמה וברכה סלאווע הנ"ל, וגם את בנו יוסף הנ"ל.

*

עוד כותב הר"ש ראזענבוים אל כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע:

ועל דבר שאלת כ"ק מה הי' עסקו בעיר מולדתו, הנה הי' אצלם חנות גדולה ממאניפאקטור וגאלאנטעריי ובאקאליי.

אך עיקר מנהלי העסק היו אשתו וב"ב, אבל הוא בעצמו כמעט שלא ישב בהחנות כלל, ורק שהוא הי' נוסע תמיד לעיר גדולה הסמוכה להביא הסחורות שהי' נצרך להם בהחנות, והי' להם מזה פרנסה בריוח, ובעת שהי' בביתו הי' שוקד רוב הזמן על לימודו, והי' תורתו קבע גם בזמן.

ואיזה שנים הי' אצלו ברויז מיי"ש ומשכר, אך עסק זה לא עלה לו בהצלחה.

בעסק הנ"ל של יי"ש הי', כנראה, שותף עם ידידו ומחותנו המשפיע ר' הענדל, שגם הוא גר אז בפלעשצעניץ.

בקיץ תרל"ז החליט הרא"ח למכור את חלקו, ונתהוו מזה חילוקי דיעות ביניהם באופן החלוקה.

שניהם כתבו את טענותיהם אל כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע, שפישר ביניהם באופן החלוקה.

את הפשרה הזאת ביאר כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע לפני החסיד ר' שמואל דובער מבאריסאוו, שהי' אז בליובאוויטש, והוא כתב אליהם אודות הפשרה. מכתבו נמצא בארכיון הספריה:

בעז"ה היום יום ה' זיין אלול טוב"ה וברכ"ה ושלו"ם

כ' אה' ידידי מאז, המופלג הוותיק י"א כו' מוהר"ח הענדיל נ"י ה' עליו יחיו

בדבר הדין ודברים שיש בינך עם ידידינו ר' אברהם חיים נ"י, נמצאתי מחוייב בדבר חובת חובה מצד הציוי בפרט ומצד המצווה בכלל, לכתוב לך מזה כמו שהוא להלכה למעשה.

והיינו כי בעת היותי בליבאוויטש זה משך שלשה שבתות כהלכתן הי' תוך משך הנ"ל גם ידידינו הנ"ל, עם אחי הרר"י נ"י, והראה לפני כ"ק שליט"א הטענות שלך כמו שהי' מסודרים בכתב ידך תחת ידו, וגם הטענות שלו שהי' מסדר אותם בכתב ידו, מסר ליד כ"ק שליט"א, ואחר כו' יצא ממנו ההלכה פסוקה, אחת משתי אופנים הללו,

היינו אם רוצה אתה בדווקא להחזיק בקרעצים שלך ולא לעזוב אותה מידך, אזי הרשות נתונה לרא"ח הנ"ל למכור בית הרחיים שלו, ולכל מי שירצה מאן דהוא, ואינו מחוייב כלל וכלל לחזר אחר קונה כזה אשר לא יסיג את גבולך במכירת יי"ש, ובפירוש אמר אשר אף אם ירצה הקונה לקבל בשם פאטענט, אזי גם כן אינו מחוייב רא"ח לחוש לזה מאומה, והחוב המגיע ממך לרא"ח הנ"ל, מלבד הרחיים, תסלק לו כשיעזור לך השי"ת אי"ה.

אכן אם תתרצה אתה מרצונך הטוב להניח ולעזוב הקרעצים מתחת ידך מכל וכל, אזי מחוייב הוא ליתן לך שני מאות רובל כסף מזומנים תיכף ומיד דוקא, ועוד מאה רוכ"ס במשך שנה אחר הנחתך ויציאתך מן המקום, והחוב ישאר גם כן כנ"ל.

והברירה בב' אופנים הללו בידך דווקא ולא ביד רא"ח נ"י.

כל זה יצא מפיו הקדוש בלי שום מגרעת אף כקוצו של יו"ד ממש לפניו, כי כן מסר הדברים האלה מהחל ועד כלה מפה לאזן באזני, שאני אכתוב לך מזה בשבילו, למען תדע ותבין ותאמין כי דברים ככתבם הללו הם הם דברים כהווייתם ממש כמו שיצאו מפורש מהרב הקדוש קדש הקדשים.

ואגב אמר כ"ק גם כן בדרך עצה טובה בשבילך, שאתה תציע הענין הלזה מן הברירה הנ"ל, לפני שלשה אנשים103 נבונים ונאמנים, וכמו שיבחרו הם לפניך הברירה ככה תעשה לעיכובא.

באמצע אני דורש שלום בנך חביבי המופלג מ' גרשון ליב נ"י.

המבוקש שלו בכתב ידך נעשה הכל בי ועל ידי דווקא, כפי שיכתוב לך בפרטיות ידידינו רא"ח הנ"ל.

[…] מאדה"ש כאוות נפשך ונפש ידידך הדושתו"ט מלונ"ח

שמואל דוב בער מבאריסאוו

התקשרותו לאדמו"ר ה"צמח צדק"

ברשימת הר"ד שיפרין הנ"ל:

זכה לעלות ולראות את הוד קודש הקדשים אדמו"ר צמח צדק זצללה"ה, כאשר סיפר לא פעם, אשר פעם מצא לו דרך להביט דרך חלון מבחוץ לחדר אדמו"ר בעת תפילת שחרית של אותו צדיק, וירא הנה סולם מוצב ארצה ונשען על הגג, לנקות את ארובות העשן, והתענג לשמע את פסוקי תהילים קאפיטל לט, הנאמרים מפה קדשו, פסוק הודיעני ה' קצי כו'. החזיר את פסוק זה כמה פעמים.

נעים הי' להפליא לשמוע את הניגון, והי' חושב אז – ווי גליקליך ער איז וואס ער האט געפונען די המצאה קריכען אף דעם דאך. והנה הרבנית הצדקנית נ"ע גערה עליו בזה"ל: בעז חרפהניק בעז בושניק104 וואו ביסטו געקראכען? האסט ניט געזעהן ווי א איד דאווענט? וימלט. אבל הניגון נשאר עמדו, כי הי' שר את הפסוק באותו הניגון אשר שמע. והי' אז אברך כבן עשרים שנה105.

הי' מרגלא בפומי' לספר, כי בשעה שנכנס ליחידות, ואדמו"ר יושב על כסא, משני צדדי הכסא היו ידות להשען עליהן, ונגע בידו על אחת הידות, תיכף ומיד אחז אדמו"ר את ידו והסירו מעל הכסא.

בימים ההם הי' שוד"ר לאדמו"ר הנ"ל, ושמו הי' מאדיל ז"ל, שהתאונן לפני אדמו"ר כי לא נעים לו לנסוע ולסבב בעיירות של אנ"ש על דבר מגבית מעמד והטלית שלו קרועה לגזרים, והשיב לו אדמו"ר: "הנני נותן לך את הטלית שלי אשר התפללתי היום". והי' אז יום צום גדלי'.

אך יצא יצא מחדר אדמו"ר106, והנה החסיד ר' אברהם חיים לקראתו, ויספר לו כי אדמו"ר נתן לו את הטלית במתנה. ויאמר לו ר' אברהם חיים "שמעני, בא עמדי אל מוכר טליתים הנמצא כעת פה ליבאוויץ, ואקנה לך טלית חדש מן המובחר, ועוד אוסיף לך חמשה ועשרים רובל, ובעבור זה תן לי את הטלית של אדמו"ר", וכן עשה.

ר' אברהם חיים הכיר בטביעות עין כי האדמו"ר התפלל היום באותו טלית, והי' שש ושמח כל ימיו על אשר זכה לטלית של אותו צדיק.

אני הכותב שורות אלה זכיתי לראות את הטלית כמה פעמים, והי' יקר בעיניו מכל הון רב.

ר' אברהם חיים לבש את הטלית פעם אחת ליל כל נדרי, וידיו היו רועדות ללבוש את הטלית כל ימי חייו, וחשב כי הטלית הנ"ל יהי' תחת ידיו עד אחרי מאה ועשרים שנה, וחזר בו באמרו: "איככה אתעטף בטלית של אותו צדיק בטרם אלך ואינני?".

סוף דבר הי' כי שלח את הטלית לכ"ק אדמו"ר107 מר אביו108 זצללה"ה נ"ע.

אודות הטלית הזאת כותב הרא"ח גם בצוואתו, שכתב בשנת תרע"א (לקמן פרק ‎צט):

הגם שיש לי אצל זוגתי109 גם טלית של אדמו"ר נבג"מ זי"ע בעל צמח צדק, אשר השגתי בכסף מלא מהמשולח ר' מאדיל ז"ל, אחרי אשר הכרתי את הטלית בטביעות עין, כי ראיתי את אדמו"ר נבג"מ שהתפלל מלובש בו. הציצית שבו אינני יודע אם הם אותם שהיו בהטלית בעת שהי' אצל אדמו"ר או אולי החליפם ר' מאדיל באחרים. אבל ירא אני מגשת אל הקדש, להיות מלובש בו בעלמא דקשוט להתכסות בטלית שאינו שלי.

את דבר משלוח הטלית על ידו אל כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב מזכיר גם כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, באגרת שכתב אל הר"ד שיפרין הנ"ל, בי"ב תשרי תרצ"ו (אגרות-קודש ח"ג אגרת תתג):

זה רבות בשנים אשר החסיד הנודע ר' אברהם חיים נ"ע ראזענבאום שלח להוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק תשורה … טלית גדול שהתפלל בו הוד כ"ק אאזמו"ר אדמו"ר צמח צדק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.

*

באחת מאגרות שכתב ממאסרו (כ' אייר תרמ"ט) מספר על תקופת לימודו בליובאוויטש, יחד עם הגאון ר' חיים יעקב ווידרעוויץ110:

קודם ש"ק הי' פה סמאליענסק הרב הגדול רח"י ממאסקווא, מפה נסע לוויטעבסק … בזכרי ימי קדם, אשר היינו יחד גם עמדו בתל תלפיות, זה בא בכדו וזה בא בחביתו, לשאוב מים חיים מן הנהר הגדול נהר פרת, הקטנים בקסמיהם והגדולים בקורותיהם.

התקשרותו לאדמו"ר מוהר"ש נ"ע

מיד אחרי הסתלקות כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" קבלו החסידים שבעיר פלעשצעניץ את נשיאותו של כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע. בארכיון הרא"ח ראזענבוים שבספריה נמצא מכתב שכתב אליו ידידו החסיד ר' יוסף קוגל מפלעשצעניץ, בח' מנ"א תרכ"ו:

עדיין לא קבלנו שום ידיעה מהמקומות הידועים, רק איזה חדשות הגיענו ואודיעם, אשר בשבוע דנא הגיע לפה מכתב מר' מאיר נ"י, אשר הי' חתן ר' שמעון זעליג ז"ל מאמסציז, הנק' בפה ר' מאיר אמסציזער, ובודאי מכיר אתה אותו בטוב, ור"מ הנ"ל הוא כעת בק' אורסֶי, וכתב בזה"ל,

אשר ראה את הרב ר' יוסף מקרימענטשוק111 בעת נסיעתו מליבאוויטש, והראה העתקות מצעטלעך של אדמו"ר נבג"מ זי"ע וכתוב בזה"ל, בני הרב ר' שמואל, פתח פיך ויאירו דבריך בנסתרות, וכמו ששמעתי אליך בחיי כן אשמע לך לאחר מותי.

עוד צעטיל אחד אשר כתב לו לפני פטירתו, בני הרב, הנה בא כעת, שלא לחשות, כי לבי מלא ליחה, לכן חוש ובא נא,

ד' אביך מנחם מענדיל נכד אדמו"ר
המצפה בקרב ליראות עמו באימה

עוד כתב ר"מ הנ"ל במכתבו, אשר שמע מהרר"י הנ"ל, אשר מהצעטלעך הנ"ל ניכר שהוא יהי' לאדמו"ר שליט"א.

ועוד אמר מהרר"י הנ"ל אשר יש צעטיל אחד מונח ת"י בפקודת אדמו"ר נבג"מ זי"ע שלא להראותו לשום אדם עד אחר משך שנה.

גם סיפר הרר"י, אשר בא איש אחד למהר"ש שליט"א וקובל לפניו שבא עד ככר לחם, והשיב לו בעד אשה זונה כו', והאריך אתו עד שהודה לפניו.

ומכל דברי המכתב נתחזק לבבינו והחי' רוחינו, ושתינו משקה, יזכינו השי"ת להעמידינו בקרן אורה…

רוב העולם נמשכים אחר מהר"ש נ"י ומספרים ממנו נפלאות ממש.

*

ועל התקשרותו אל כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע מספר במכתב הר"ש ראזענבוים:

נתקשר מאד לאדמו"ר מהר"ש נ"ע, והי' נוסע אליו לפרקים קרובים, והי' נחשב מאד בעיני אדמו"ר הנ"ל, ובכל עת שהי' אבי ז"ל בליובאוויץ, והי' נכנס שם גם אצל הרבנית אשת אדמו"ר הנ"ל מרת רבקה ז"ל, הייתה שואלת תמיד ממנו בשלום אחיו הוא דודי הנ"ל, וזה הלשון הייתה שואלת ממנו "וואס מאכט דארטין אונזער אברהם חיים", כי הי' חביב אצלם מאד.

היחס של הרבנית רבקה אל הרא"ח, גם בתקופת מאסרו, נזכר במכתב שכתב הרא"ח ממאסרו, אל ידידו ומחותנו המשפיע ר' הענדל, בכ' אייר תרמ"ט:

ידידי ה' ר' אברהם יצחק זרחי הי' פה … סיפר לי אשר הגיע מכתב כ' הרבנית שליט"א להג' ר' ליב ברלין קודם הפסח … חס אני מאד על טרחתה ומתפעל מענוותנותה.

ועל נסיעות הרא"ח אל כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע מספר ברשימת הר"ד שיפרין:

אישיותו של האי גברא יקירא בתקופה של האדמו"ר מהר"ש, אשר שמעתי ממנו אשר פעם אחת הי' אצל אדמו"ר מהר"ש זצללה"ה חג הפסח, וביום אסרו חג של פסח הי' אדמו"ר נוסע אל פעטערבורג, כמדומה הי' אז שעת הגזירות של הצורר איגנאטאוו ימ"ש112.

כאשר נודע הדבר לפני החסידים אשר אדמו"ר נוסע, שמרו ללכת ללוותו הלאה מחוץ לעיר, ואותה שעה היתה כפור דק על פני המים מתוח על פני כל הדרך, וכאשר הגיעה העגלה אשר כ"ק אדמו"ר ישב בה למקום מים, והכפור מתוח על המים, יצא אדמו"ר מן העגלה וצוה לאברכים שיגששו את הקרח אשר על פני המים אם יחזיק העגלה.

ר' אברהם חיים זה, אשר הי' זריז וחרוץ, הלך בראשונה לפני כל על הקרח ועבר בשלום, ואדמו"ר עומד ורואה, ונגש לפני אדמו"ר ואמר לפניו בזה הלשון: "רבי, אל תביטו אשר אני ואחוזת אברכים הלכנו ותפס אותנו הקרח ולא נשבר, ידוע מאמרם ז"ל כי במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמד".

וצווה אדמו"ר למשרתו להביא את הטארט (עוגה) אשר הרבנית נ"ע הכינה למענו על דרכו, וברך אדמו"ר ברכת מזונות וטעם מאומה, ונתן לר' אברהם חיים את הכל. תיכף ומיד קפצו עליו החסידים ושדדו וגזלו הכל ממנו.

*

בחודש אדר תרל"א התקיימה בליובאוויטש חתונת ר' מנחם צבי, בנו של החסיד המפורסם רבי שמואל דובער מבאריסאוו. לפני החתונה שלח הרא"ח מתנה לאבי החתן. במכתב שכתב אליו הרשד"מ בכ"ו שבט מאשר את קבלת המתנה, ומוסיף:

ועל המנחה ועל הברכה שלו אזכרהו ואברכהו על יום המועד שלי למז"ט אי"ה באהבה רבה על כל הז' ברכות כאחד.

ומנידון בקשתו עם כ"ק שליט"א, יהי' בטח שלא אתעצל בוודאי מלהרבות אף בסיבובי דברים גינו, ופשיטא דפשיטא בגוף ועצם הענין והמבוקש.

אלא שלא נתבאר כאן מהי הבקשה, אשר ביקש הרא"ח מהרשד"מ, שיבקש עבורו אצל כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע.

*

עוד כדאי להעתיק ממכתבו שכתב אל בן-אחיו הר"ש ראזענבוים113:

כבוד ב"א היקר משכיל על דבר אמת, רחימא דנפשאי כ"ש מר שמואל שיחי'

ביום ג' י"ט תמוז שלחתי לכם מכתבי באריכות כאשר הבטחתי לכם, ועתה הנני מוסיף ידי לכתוב לכם.

הנה בשבועות שנת תרט"ל בחיי אדמו"ר נבג"מ הייתי בליובאוויטש, ושמעתי שם דרוש נכבד המתחיל צאינה וראינה114 … ושאלתי אז כשנכנסתי ביחידות מפיו הק' … והשיב לי בזה"ל … עוד שאל איש אחד ממנו בדרוש הנ"ל, והשיבו לו גם כן, ובפעם שני אכתוב לך אי"ה מה ששאל ומה שהשיב.

הנני דודך דו"ש ומצפה לתשובתך

אברהם חיים

מהתקופה שמיד אחר הסתלקות כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע, נמצא בארכיון שלפנינו, מכתב שכתב אליו ידידו החסיד ר' שמואל דובער מבאריסאוו, בחודש כסלו תרמ"ג:

שיש לי הרבה והרבה מה להודיעך מענין התל תלפיות, ממאורעות הזמן בענין סוכת דוד הנופלת רח"ל.

התקשרותו לאדמו"ר מוהרש"ב נ"ע

לקמן פרק ‎צז יסופר, אשר בעת מאסרו בסמאלענסק, שלח כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע את אחיו הרה"ק רז"א לעיר סמאלענסק, להשתדל עבורו, ולהודיע על כך לפני טובי העיר סמאלענסק ולאחדים מאנ"ש אשר היו בעת ההיא בעיר ההיא.

הרא"ח הי' מתכתב מתוך מאסרו עם ידידו ומחותנו המשפיע ר' הענדל, שהוא גם הי' כותב לו מהנשמע אצל כ"ק אדמו"ר נ"ע, ותוכן המאמרים שהי' אומר.

בתחלת כסלו תר"נ כתב לו המשפיע ר' הענדל את תוכן המאמר שאמר אדמו"ר בש"פ לך לך, ועל כך השיב לו הרא"ח באור לי"ט כסלו:

המאמר אשר נאמר בפ' לך לך, נראה מקיצור הדברים אשר שלח לי, כי הוא מאמר יקר ונכבד מאוד הפותח שערי אורה כו', רק הקיצור אינו מספיק לי לבא אל המטרה.

ואחר שמאריך בהערותיו לתוכן המאמר, מוסיף:

ירא אני לערב דברי חול בדברי קדש, כמצווה עלינו את ה' תירא לרבות115 כו', אשר רוח ה' דיבר בם על פי מקורים נאמנים ושרשים אמיתים, על כן אם יהי' לו שעת הכושר ליכנס לכ"ק כו' בדברים בעל פה דוקא, להתיר את הספקות הנ"ל, וישיבני נא במכתב אשר ישמע מפי קדשו. ואם שגיתי, הנה מעתה כל דברי בזה בטלין ומבוטלין כו', ולא יהון חלין כלל וכלל, כי אינני בכל הנ"ל רק כמסתפק ושואל.

אם אפשר לבקש את ידידינו המופ' הרר"א חוזר116, להניח בכתב את כל המאמר, כפי אשר קיבל כו', הייתי חפץ מאד בזה. ואם הי' אפשר לו להניח בכתב כל מאמר אשר יאמר בכל משך שבתי פה, וישלח לי על ידי פאצט ג' ד' מאמרים בפעם אחת, אשר תכיל אותם מארקע אחת בת שבע קט', על אדרעס ידידינו מוהרא"י זרחי117, הייתי מלא רצון מזה, והי' לי שעשועים יום יום.

תקותי כאשר יוציאני ה' ממסגר אסיר לנסוע לביתי אי"ה, להיות גם בליבאוויץ, ואשיב לו ככל תגמולוהי עלי.

ה' יאיר עינינו כו', ויתן בלבנו כו', שינוי מקום לטוב, והי' זה שלום.

מחותנו הדו"ש

אברהם חיים

המשפיע ר' הענדל שאל בזה אצל כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, וכתב את המענה אל הרא"ח, שהי' עדיין במאסר.

בה' פר' צו משיב לו הרא"ח:

בדבר השאלה אשר שאל מחותני מכ"ק הרש"ב שי', לא קלע מחו' אל המטרה והחפץ אשר הי' עיקר כוונתי לשאול, ונדבר בזה איה"ש בהתראותינו פנים בחיים ושלום, ותשובתו הרמתה אין יד שכלי משגת מקוצר המשיג כו', רק זאת הרווחנו מדבריו…

בדבר ההנחות אשר כתב118 כו', צדקו דבריו, ואם הם לתועלת הלא המה רק למי ששמע הדברים ממקורם הנאמן יועילו לו למזכרת…

כאשר תקרב עוד ישועתי לבא בעז"ה, בדעתי לכתוב לביתי איה"ש, והעיקר לכ' אבי שי', ליטול מהם רשות, או לדרוש עצתו, אם לשים נסיעתי דרך ליבאוויטש, בטח אחפוץ להיות שם גם ש"ק … רצוני מאד להיות בליבאוויטש…

יודיעני נא גם כעת ממצב בריאות כ"ק הרש"ב שי'.

עוד יסופר להלן פרק ‎צט, מתקופת הגירתו לארה"ב, כאשר ארגן שיעורי לימוד חסידות, ודיווח על כך אל כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע בליובאוויטש, שהשיב לו בארוכה, כמה מכתבים.

הוא גם הי' שולח אל כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ספרים, כתבי-יד-קודש, והטלית של כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" שהי' אצלו.

בסוף ימיו כתב את צוואתו, ושלח העתקה אל כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב, שאישר אותה ובירך אותו באריכות ימים, כמסופר כל זאת לקמן פרק ‎צט.

מאסרו

אודות ההלשנה המשפט והמאסר כתב הר"ש ראזענבוים במכתבו הראשון (בהמשך למסופר לעיל, שהוא נבחר להיות זקן העיירה בפלעשצעניץ, וגם העוזר שלו הי' יהודי):

והנה דודי הנ"ל לא רצה לישב בעצמו בהאופראווע ולאבד זמן על זה, ומסר את כל מלאכתו ועבודתו השייך לו בהאופראווע להעוזר שלו הנ"ל, שהוא יעשה את הכל, היינו לנהל את הביכער וליתן פאספארטין ושארי דאקומענטין, והאמין לו גם את הגושפנקא שלו, שהוא יכתוב ויחתום הכל בשמו.

והנה העוזר הנ"ל הי' איש בליעל, ולא עשה את מלאכתו הנ"ל באמונה, כי אם עשה כמה זיופים, ונתן פאספארטין מזויפים וכדומה, והאחריות על כל זה הי' על דודי ז"ל, כיון שמסר לו את הגושפנקא שלו, והוא חתם על כל דבר בהגושפנקא שלו, והי' הכל על שמו של דודי הנ"ל, כאילו הוא בעצמו עשה את כל הנ"ל.

וכאשר נודע הדבר להממשלה אזי תפסו את דודי במאסר, והובילו אותו מתחילה לבאריסעוו, והי' שם איזה זמן, ואחר כך הובילו אותו משם לסמאלענסק, והי' שם תפוס כשתי שנים.

אמנם אחר כך תיקן את דבריו במכתב נוסף, וכתב:

במכתבי מכ"ח תמוז כתבתי לכ"ק, ששלחתי מכתב לאחי הגדול יחי' אשר במדינת אמעריקא, וביקשתיו שבאם הוא יודע בפרטיות יותר אודות דודי ז"ל שיכתוב לי תיכף ומיד, וקבלתי היום תשובה ממנו…

האופראווע הי' אז בביתו בחדר מיוחד, והיהודי העוזר שלו בהאופראווע הי' שמו ר' חייקל ראפאפארט.

ומה שכתבתי אז לכ"ק שהעוזר שלו הי' איש בליעל, בשגגה כתבתי כן, כי אם אדרבה, הי' איש כשר (ואני דנתי אותו כנ"ל מזה שעסק בזיופים וגרם שיתפסו את דודי ז"ל במאסר, אבל באמת כוונתו בזה הי' לשם שמים, כי הזיופים שעשה הי' בזה שנתן לבחורי ישראל שהיו צריכים לעמוד לעבודת הצבא פאלשע ליגאטעס, בכדי להצילם מעבודת הצבא119).

ולבסוף תפסו גם את ר' חייקל הנ"ל במאסר ביחד עם דודי ז"ל. וישבו מתחלה תפוסים במאסר שנה אחת בבאריסאוו קודם המשפט, ואחר כך הי' המשפט.

ושפטו את דודי ז"ל לשלוח אותו לסמאלענסק על שתי שנים בראסטאנסקי ראטע120. ובעת ששלחו אותו לסמאלענסק יצא השר בית הסהר דבאריסאוו ללוותו, ובכה עליו אז הרבה, כי הי' חס עליו מאד, לפי שהכיר בו שאיננו איש פשוט ושהוא חכם גדול.

את סיבת מאסרו מזכיר גם הרא"ח בעצמו בקצרה, במכתבו שכתב ממאסרו בסמאלענסק (27.3.89):

מי האמין אשר לעת זקנתי, ככלות כחי, אשב במסגר אסיר, חיל וחומה הקיפו עלי יחד, ותעבוני שלמותי, עם שודדי ליל ורוצחי יער מנת חלקי, עם שובבים ופראים בני בלהות יחד אתרועע, כמו שודד נאות ישרים שופך דמי נקיים שפטוני, אשר שלחתי יד בשגגה לחתום את שמי על אחד ואח אין לו.

ופירוש הדברים, שעל ידי שחתם על בחור אחד שהוא בן יחיד ואין לו אח, הוקל עליו לקבל פטור מהצבא הרוסי.

ועוד כותב ממאסרו (כ' אייר תרמ"ט), אל ידידו המשפיע ר' הענדל:

אותי שפטו רק על חתימת ידי על מה שכתב איש אחר.

מהמשך דבריו נראה שהלשינו עליו בזה שונאי נפשו:

המשלם לאיש כמעשהו, אשר חפץ להדכיאני, מצא את עוני, מקצוי ארץ וים רחוקים אח לצרה נולד, מכל מחשכים נודע בן בוז משפחות להתיצב לפני רוזנים, על מכון כסאות למשפט עלה שמו וזכרו, ויהי לחץ שנון אשר ירד חדרי בטני, מכתי לא זֹרה ולא חובשה, גם בהגישי את משפטי לוועד שרי המלוכה, ופתשגן כתב הדת ניתן לאשר ולקיים.

בבאריסאוו ישב במשך רוב שנת תרמ"ח, ובסמאלענסק ישב מקיץ תרמ"ח עד קיץ תר"נ.

תקופת סמאלענסק

על תקופת גלותו בסמאלענסק כותב הר"ש ראזענבוים:

בסמאלענסק הי' לבוש בראסטאנסקע קליידער, כמו כל האסורים שם, אך הוא מצא שם חן מאד בעיני שר בית הסהר וכל הממונים שם, וגם בעיני כל האסורים שם, ונהגו אתו בכבוד גדול כראוי לו, והשר בית הסהר מילא שם את כל בקשותיו ממנו … ובכל יומא דפגרא נתן לו רשות לילך העירה עם שומר אחד, פארבריינגען מיט חסידים, והחסידים דסמאלענסק נתפעלו ממנו מאד, וכאשר נגמרו השנתיים ימים שנגזרו עליו להיות תפוס שם, פטרו אותו לביתו לפלעשצעניץ.

וברשימת הר"ד שיפרין:

נחרץ עליו משפט איום ונורא לילך לעבוד בקאטארגע, ונשלח להיות נתפס במאסר בעיר סמאלענסק, והי' שם בית האסורים שולח אותו יום יום למלאכות היותר כבדות, כמו להעמיד גדר של אבנים אפילו בשבת קודש, או לתלוש עשבים הרעים באיזה חלק שדה זרוע ירקות שקורין אוגרקעס121.

אני הכותב ראיתי אצלו לוח בשנת תרמ"ח רמ"ט, אותו הזמן אשר הי' תפוס, במאמר הנ"ל הי' בצד כל יום מימות השבוע רשום מה שעשה באותו יום, למשל, ביום שבת קודש בנה גדר לגן הי' רשום בזה"ל, יען כי עברתי על גדר של חכמים על כן באתי לגדר את גדר של אבנים היום בשבת קודש, וצדיק ה' כי פיהו מריתי122.

וישב במאסר במקום אשר אסירי המלך אסורים עם שאר רעסטאנטען, אשר מהן היו הורגי נפשות וחברי גנבים, והי' עמם בצוותא חדא, והי' ביום עם הרעסטאנטין על העבודה ובלילה כתב שם שאלות ותשובות לרבנים הגדולים.

עיני ראו שאלות ותשובות שכתב משם לרב הגאון משכיל לאיתן123, אשר הי' רב בעת ההיא בעיר פלעשצעניץ, על דבר שאלתו אם מותר לצרף את האסירים האלה למנין בימי ראש השנה ויום הכפורים, העלה שאלה ארוכה מדבר זה.

באותה שעה אשר כתב זאת על מקום מיוחד לאכול על מקום זה ולישון, ובעת אשר כל האסורים היו הוזים שוכבים שקועים בתרדמת השינה בחצות הלילה (ושמע מדברים זה לזה, אש תמיד תוקד על ידי ראזענבאוים זה, וחבירו משיבו – לא תכבה?), במקום הזה ישב דומם כתב שאלה ותשובה ארוכה, והביא כל סימן קטן מיורה דעה, ובאותו שעה לא הי' עמדו שום ספר. הי' אז בן חמישים ושנים שנה124.

סוף דבר, אשר שר בית הסוהר נתן עליו חומרא של כל רעסטאנט, אשר נחרץ עליו לעבוד בעבודת פרך שתי שנים ומחצה.

וב"זכרון לבני ישראל" (עמ' קכו) מספר הר"י דזייקאבסאן:

סיפר לי ר' דוד הנ"ל, שבהיותו בבית האסורים, והכריחוהו ללכת לעבוד בשבת, כשלא הי' יכול להשתמט בשום אופן שלא ללכת לעבודה, הי' נזהר שלא לעבור על איסור דאורייתא לכל הפחות.

פעם אחת שלחוהו לנכש גן ירקות מעשבים, והי' תולש את הזרעים גם כן. שאלוהו מדוע הוא תולש גם את הזרעים, והשיב שאיננו יכול להבחין איזה עשב הוא מהזרע ואיזה עשב הוא סתם שצריכים לעקרו. והוא עשה זאת למען יהי' מקלקל ולא יעבור על לאו דאורייתא.

*

נעתיק אם כן כמה קטעים ממכתביו שכתב ממאסרו בסמאלענסק, ובהם מתאר את מצבו שם.

בתחלה מתאר לפני ידידו ומחותנו המשפיע ר' הענדל, את תנאי הכתיבה במאסר:

ב"ה ב' תשא תמט"ר

כבוד מחותני המופ' וו"ח ומפורסם מ' חנוך הענדל נ"י

מכתבו מן יום ד' משפטים, ביום עש"ק תרומה ע"י ידידינו ר' אלי' ריבקינד הגיעני.

והנה מאשר גם אני עששו עיני, ותכבד עלי העבודה לכתוב בלילה, לזאת לא השיבותיו עד כה. נוסף לזה עמדי פה, אשר אין לי מקום מוכשר לכתיבה, כי רק הבמה הגדולה אשר תמלא כל הבית, היא לי למטה ולשולחן ולכסא, העשוי' להעלות עליו איברים ופדרים של הערוב כל הלילה עד הבוקר, לשלשים וחמשה ברואים, עד אפס מקום ליד כותבת להשתרע.

וממשיך לתאר את מצבו במאסר, אשר אילו הי' פועל אצל עצמו להיות נפשו עיקר וגופו טפל, הי' יותר קל עליו לעבור את קשיי המאסר, אבל עדיין לא הגיע לדרגה זו, והמאסר קשה עליו ביותר:

מה שרצון מחותני לדעת ולהיות רואה חשבון, מה שאני עושה בכל כ"ד שעות היום והלילה, נעלם ממני לאיזה מטרה הוא דורש את זאת, לא הי' לי להשיב בקשתו הכפולה במכתבו ריקם.

אך נקדים בזה הקדמה אחת קטנה, כי לולא הייתי גם אני מהעושים גופם עיקר ונפשם טפלה, אז הי' טוב לי, על תאוות הגוף החסרים לי לא הייתי מצטער, ותאוות נפש לשמו ולזכרו אין מחיצה של ברזל מפסקת כו'. אבל אם לא זכיתי עדיין לבלי היות נמנה בתוכם, הנה מה שחסר הנני מרגיש בהרגש גמור.

[כי מה שכתב חתני שלמה למחותני, אשר טוב לי בפה מבאריסעוו, נהפוך הוא. רק אני כתבתי כן לביתי לפייס דעתם, ובאמת ערך סמאלענסק לבאריסעוו כערך באריסעוו לביתי, ואולי עוד יותר].

לפי העונש שפסקו עליו הי' עליו לצאת מדי יום ביומו לעבודה קשה, אמנם במשך היותו במאסר מצא דרך איך להפטר מהעבודה הכפויה המוטלת עליו, ועל כך מספר במכתב (27/3/89):

בכלל נדרש לי לעצמי פה, לא רק על המחי' ועל הכלכלה, גם ליתן כפר נפשי בעת גורלי להפדות ממשמרת עבודה, אשר הוטל על כל אסירי הגדוד לפקודיהם, בשכירת איש אחר אשר ימלא את ידי ביום חופשו מעבודה. ב"ה בזה הוטב מצב גדוד הזה נגד שארי גדודים, כי שם לא יועיל כל כפר לפדיון נפש.

וכי האיך יש לו את האפשרות ליתן כפר לנפשו? על כך ממשיך לתאר בהמשך מכתבו, אשר כל אלה שעזר להם במצבם הקשה, בשנים שעברו, עוזרים לו עכשיו במצבו הקשה:

הוצאות הישיבה בפה תכבד משאה מכח שכמי העלובה125, הנשארת גלמודה, לכלכל את חיי בני ביתה. אם כי תודות לה' אשת חיל היא, די לה להפקיע את עצמה וילדי'.

אני אחי' פה מלחמי אשר שלחתי על פני המים בשלוי, כי אז לא השבתי ריקם פני כל איש אשר אך דרוש דרש ממני, מבלי שים עין על ידו הפשוטה, אם זהב סגור בה לתת לי את התמורה או פתוחה ידו להיות רק שליח לקבלה ולא הביאה אתה כֹפר מאומה, לא הבדלתי אנוש מראש, זולת הדורש מבלתי דורש.

לזאת הן רבים עתה עם הארץ, אשר טרם אקרא והם יענו. גם אלה אשר עוד לא עלו על במתי ההצלחה ואופן מרכב מחייתם מתנהג בכבדות, מצאו חוב על נפשם להעניקיני מטובי בצר לי, כי יהמו המון מעיהם על אחיהם הנתון בצרה ובשבי'. ומהם אשר שמעה אזנם ותבן לה, לקול צפצוף קל ממשק עט צפור כל כנף.

אך ברבות הימים כלה הבציר, לא נשארו לפני לימים ההולכים ובאים כי אם גרגרי עוללות במקצועי הפארות, ויש אשר לא זרחה עליהם השמש ועודינה בוסר המה.

שוב כותב באותו נושא ביום ד' פר' צו תרמ"ט:

אחרי אשר אני חי בפה בצר ולחץ, הנה ההוצאה מרובה מאד. העבודה רבה, ובכל יום ויום מוכרח אני לשכור את מי מהפטורים לעבוד בשביל עצמו, שילכו בעבורי. וגם על זה אודה לה', אשר אין מכריחים פה שילך דווקא המחויב בעצמו, כמו בשאר ראטעס.

בנוסף לקשיי העבודה היו לו גם קשיי אוכל כשר. בפרט בהתקרב חג הפסח. בארכיון שלפנינו נמצא מכתבו שכתב ביום ועש"ק ב' דחוהמ"פ תרמ"ט, אל ר' אליהו ריבקינד הנ"ל:

שבת הגדול הי' לי שבת שבתון126, אשר כן מתיחס השבת הזה למ"ד בניסן נברא העולם, ובפסח מצרים חל השבת זה בעשור לחדש127.

ממחרת השבת הי' פה ידידינו הזרחי, והביא לי כל מחסורי ליו"ט הראשון של פסח. וביו"ט בא עם זוגתו לבקרני, והביאו לי מטעמים כאשר אהבתי. וכן ביום אתמול.

הקלה זו, שיכל להפדות מהעבודה בשכירת איש אחר, הועילה במשך כל החורף תרמ"ט. בכ' אייר כותב הרא"ח אל המשפיע ר' הענדל:

מן אחר הפסח נתהווה פה חדשה, אשר כל אחד מן האסורים מחויב לצאת לקול הפעמון בבוקר השכם שעה 4 להתיצב בגדוד, ולצאת לעבודה על פי בחירת שר בית הסהר. הבחירה מתמהמה שתיים ושלש שעות בכל יום, הזמן היותר מובחר מכל שעות היום.

גם אני הייתי עד עתה חמשה ימים מהנבחרים לגדור את השדה השייך לראטע. נראה כי ב"ה התחיל לדקדק עמי מה שפגמתי בגדרים וסייגים.

ביקורי ידידים

המשפיע ר' הענדל רצה בכל לבו לבוא לבקרו במאסר, אך הרא"ח מנעו מזה, וממשיך בהמשך מכתבו:

בדבר נסיעתך לסמאליענסק, אינני מוצא הכרח בזה, להוציא הוצאות על זה, וקשה טלטולא דגברא, ובימות החורף למרובה בגדים כמוהו. וגם אם יקבל מריגא, יותר נכון שישלח לביתו מה שיעלה לו הנסיעה, למלאות תאוות שנינו.

זה הי' באמצע החורף, אמנם בקיץ הזמינו אליו הרא"ח לביקור, וכך כותב לו בכ' אייר תרמ"ט:

הגם כי במכתבי הראשון כתבתי לו שלא הסכמתי על נסיעתו לפה, הנה הי' זה מצד שני טעמים, א' שחסתי על בריאותו לנסוע בימי הקור, שנית שמצאתי לפניו יותר חובה ויותר נחוץ לשלוח לביתו מה שהי' עולה לו הוצאת הנסיעה.

ועתה אולי הי' טוב לשנינו, אם יכולת בידו לבא להתראות. ויודיעני נא קודם במכתב.

באותו ביקור אף הביא אתו ר' הענדל מתת יד עבור אחד השומרים בבית האסורים, וזה הביא להקלת מצבו שם.

הרא"ח מספר לו על כך במכתב שכתב לו ביום א' פר' פנחס (הוא מתחיל לכתוב לו בלה"ק, אמנם מפחד הצנזורה, שינה את השפה לארמית):

עם הידוע התראיתי אז תיכף, ומסרתי לו את אשר קבלתי מיד מחותני. הארכתי עמו בדברים, להסיר הטינא מלבבו אשר עברתיו ונשאתי את עיני לגבוה ממנו, הטעמתי לו דברים כי לטובתו הוא להסיר לזות שפתים כו', ונתקבלו. מאז הנני יושב בשלווה.

ית אנשא128 ידיעה משולטני עממיא חזיתי בעידנא ההיא, לבתר דנפיקי יקרי' מאתרי מסרנא לי' מה דקבלתי מיני', אסגיתי למללא עמי', לאעדאה דבבו מגו לבי', על די עברית יתי' וזקפית ית עיני בבעותא מן שולטנא דרב מיני', בפתגמין תריצין אחדית ית לבי' במללותי לי', די אורחא הדין טב קדמוי, ואנא עבדית דא בדיל לנטרא יתי' ולאעברא מיני' עקומא דפומא ועאתא דשפוותא מן קדם רבוני', די לא ישלט בי' לישנא בישא, דהוא עביד מגרמי' למשבק יתי מפולחנא, ושפר פתגמי בעינוהי.

כדין מללית עמי' על עיסק די אסחותא ביומא דשבתא, די לא אפשר לי' למשוי יתי לכל גוברין יהודאין די משתכחין באתרי, די אינון פלחין ועבדין עבידתא ברעות נפשיהון, אפין ובשלין ומסקין חנגא ביומא די פקיד יתנא די לא למעבד כל עבידתא ביומא הדין, ואנא גבר סיב, די אמנו יתי אבהתי למיהך באורחתהון מן יומי דלא […] עולימו, יקיר קדמי לחדא, למעבר על גזירת מימרא (דה') דרבוני, ומאים איכול אנא בלחודי, או […] כחדא עם ילודא דפלניא, למיזל למסחי ביומא קדמאה בתר שבתא, בשעתא דאזלין אלין דאסירן בבי מרעא.

לבתר דאצלי אודני' לקל מילולי, ענא יתי ואמר, נחזי לפום עידנא (ומה שחשיב האי גברא במילין אלין, מתגלי לידע ביומתא, ודא הוא, די למלתא רבתא כדין, זעירא מנחתא ותקרובתא דא), אוף הכי אבטח יתי בפלגא דפומא, ובפלגא דפומא אבטח יתי, למיקם על מלתא דא לאשלמא יתה.

ברם בשבתא די עבר לא אסקו בי אסחותא, די באתרא הדין יסקון מסותא דמנא חדא בתרי שבתי, נחזי מה יחוי קדמי בשבתא דאתי' עלנא קדמנא לטב. לפום אשערותא דילן לא יפקון פתגמוי מדוכרנוי ביומין זעירין אלין, ולפום סגיאות יומיא מיבעי למהוי למדכר יתי' תנינות בדוכנא דעני על כולא.

וספיק לחכימא, די אף בעידנא ובשעתא דהנאותיון, אינון ברם מתחזין כרחימין, ולא קיימין לי' לגברא בעידן עקתי'. מעידנא ההיא דמללית עמי' לא דחיק יתי בפולחנא.

כעבור שבועיים מספר לו שוב על מצב העבודות במאסר:

פה עמדי אין חדשות ב"ה, הכל כפי מה שכתבתי במכתבי העבר.

זה כשני שבועות, אשר נתקבלו שבעים איש מהראטע לתקן את מסילת הברזל על דרך וויטעבסק שמונה וויארסט מפה, ובהם שבעה יהודים, ויושבים שם בתמידות עד אשר יוגמר המלאכה, ויתמהמה עוד בערך חודש ימים.

לפי זה מעט המה האסירים אשר נשארו לפי הנדרש לעבודה בסמאלענסק. בכל זה נקי הנני במקומי ואינני יוצא למשמרת עבודה.

*

גם אשת הרא"ח רצתה לבוא לסמאלענסק לבקרו, ולא הרשה לה. הוא כותב על כך במכתב יום ד' פר' מסעי תרמ"ט, אל ידידו המשפיע ר' הענדל:

כתבה אלי אשר בדעתה לנסוע לסמאלענסק, לצאת בפני הבריות. השבתי לה אשר אינני מסכים לזה, להפקיר הבית והחנות, ולהעמיס על בני זלמן שי' על זמן ערך שבוע שלימה, ואיזה תועלת יהי' מזה.

*

בחודש אלול תרמ"ט באה לבקרו גיסתו (אחות אשתו) הכלה. כשכתבה לו על כך השיב לה, ואל המיועד להיות גיסו ר' דוד:

מעריכת מכתבה אוכל לשפוט, אשר בחפץ גיסתי המיועדת לו להיות בסמאלענסק להתראות עמדי בקרב הימים, ובהתימך את דברך, תבקשי אותו למעני שאלה אחת קטנה.

כאשר נודע לי אשר מקום מגורו, קרית חנה דוד, נודע לשם בארבע כנפות הארץ, למלאכת מחשבת טליתים הגדולים עם הקטנים. יקנה נא למעני טלית קטן, הדור באיכותו, ממוצע במדתו וכמותו, ותפארת לו מן האדם, לא יפריז על מדתו כראוי לרבני ארץ, גם לא יקטין מאוד כחפץ הבוערים בעם פורצי פרץ, רק שיהי' רוח המקום ורוח הבריות נוחה הימנו, כי טוב תורה עם דרך ארץ.

ומכסת כספו אשר ישלם תמורתו אשיב לו ברב תודה ככל תגמולוהי עלי. וחפצי להשיגו לפני בא יום ה' ראש ימי השנה הבאה עלינו לטובה.

*

מלבד המבקרים אותו, רבו הכותבים אליו לנחמו במאסרו. בארכיון שלפנינו יש מכתב שכתב אל ר' חיים גרשון קוגל, בר"ח ניסן תרמ"ט:

שבעתי נחת מדבריך הנעימים לי, ראיתי בדבריך כי מפיקים אהבה המה, ולא כבו אותה מים רבים אשר עברו על שנינו באופנים שונים, מעת ראינו זה את זה. משתתף הנך בצערי, לנוד לי ראש ולנחמני, ואיש נתון בצרה ובשבי' יתקרר רוחו מעט מזלעפות חמת המציק, בראותו אוהביו ורעיו גם מרחוק נוטלים חלק בצערו.

*

שנים מאנ"ש בסמאלענסק היו באים לבקרו במשך תקופת מאסרו, ועוזרים לו כיכלתם. האחד הוא ר' אברהם יצחק זרחי (שעליו יספר במכתבים הבאים) והשני הוא ר' אלי' ריבקינד, שעליו מספר במכתבו אל המשפיע ר' הענדל:

ידידינו ר' אלי' ריבקינד הי' כירח ימים בלתי שלם בבריאותו ולא ראיתיו בכל המשך ההוא. בעש"ק העבר הי' פה, אבל עדיין הכרת פניו ענתה בו כי לא שב לאיתנו בשלימות עדיין.

הוא אחד בפה אשר אני יודע כי הוא יודע אשר בבית האסורים הנני, והוא משתדל בכל עניני מאז בואי הנה, ועד הנה לא הי' מתעצל לעשות למען טובתי כל אשר בכחו בכל אשר יחסר לי.

הוא מקבל צעטיל מהנאצאלניק להתראות עמדי, ורק ביום אידם אז הרשות נתונה לילך בלא צעטיל אחר חצות היום, והוא על פי רוב יבוא לפה בעש"ק ומתמהמה פה כמו חצי שעה ולפעמים מעט יותר, יען כי גם הוא נחפז ללכת לביתו כי שכיר יום הוא. ומצד המשגיחים דפה אין מניעה גם אם הי' מתמהמה יותר.

*

עוד ממשיך הר"ד שיפרין לספר ברשימתו:

עד אשר על פי עצת כ"ק אדמו"ר זצללה"ה משנת תר"נ, בא כ"ק הרב רז"א נ"ע לעיר סמאלענסק, והודיע לפני טובי העיר סמאלענסק ולאחדים מאנ"ש אשר היו בעת ההיא בעיר ההיא, ומאז הוקל מעליו העבודה, ולא הלך עוד לעבוד עבודת פרך, ומצא חן בעיני שר בית הסוהר, עד כי בליל י"ט כסלו הניח אותו להלך לבית ועד החסידים והי' בצוותא עם אנ"ש כל אותו הלילה.

ובמכתב הר"ש ראזענבוים:

בתחילת ביאתו לשם הי' קשה לו שם מאד, כי שלחו אותו לעשות מלאכה, אך אחר כך נסע לשם הרז"א נ"ע להשתדל עבורו אצל הגובערנאטאר דשם, ואם כי לא פעל אז שיוציאו אותו לחפשי לגמרי, כי זה לא הי' באפשר כלל, אך זה פעל שם להקל עליו, שלא ישלחו אותו עוד לעשות מלאכה, וגם שיתנו לו שם מקום מיוחד, ולא להיות ביחד עם כל האסורים שם.

וגם שר בית הסהר, כאשר הכיר אותו שהוא איש רם המעלה וחכם גדול, מצא חן בעיניו מאד, וישנהו לטוב בבית האסורים, ומילא את כל בקשותיו ממנו, ונתן לו רשות שיביאו לו לשם ארגז עם הרבה ספרים ללמוד בהם, וגם נתן לו שם תנור מיוחד לו לבדו, ותיקנו בשבילו שם את הדף שסותמין בו את פי התנור, באופן שיהי' באפשר לו לסגור אותו ולהחזיק את המפתח אצלו.

והי' שם עמו עוד יהודי אחד כשר, אשר ישב גם כן אתו, בבית האסורים שם, והוא בישל שם עבורו, ותיקן לו את מאכלו, ובכל עש"ק הטמין עבורו בתוך התנור חמין לש"ק, כמו בביתו ממש.

*

נראה שמיד בבואו, בקיץ תרמ"ח, הרשו לו להביא אתו למאסר תשמישי קדושה, ובי"ג אלול כותב אל הרי"ל משכיל לאיתן:

אבקש את כת"ר, בעת קניית אתרוגים, יכוין נא גם עבורי בקניית אתרוג יעניווער, ולולב יפה במראיתו, תם ושלם בתכלית, גם ג' בדי הדס משולשים, ואני אסמוך על זה אשר יגיע לידי תיכף אחר יוהכ"פ הבע"ל אי"ה.

אמנם בחג הסוכות תר"נ הרשו לו אפי' לבנות סוכה, כמסופר במכתב הר"ש ראזענבוים:

וקודם חג הסוכות נתן לו רשות לעשות סוכה בחצר בית האסורים.

ובאמת חשש הרא"ח שלא תינתן לו הרשות המיוחדת הזאת, ולכן כתב במכתב שבין יוהכ"פ לסוכות:

ידוה לבי בזכרי על ליליו הראשונים של חג הסוכות, שאהי' נבדל מכל עדת ישראל, ולא אוכל לישב בצל סוכה על רגעים אחדים לאכול שם כזית פת, אשר הוא מהמצוות עשה הגבוהות ורמי המעלה.

אמנם לפועל ניתנה לו אחר כך הרשות הזאת, כמסופר בהמשך מכתבו של הר"ש ראזענבוים הנ"ל:

מכתבו המתחיל נתגלה לי מפי אלי' כו' (אשר אני שולח מוסגר פה העתקה ממנו) כתב בעת שישב בבית האסורים, ושם בשולי מכתבו כתב איך שהוא מצטער על זה שלא יהי' ביכלתו לקיים מצות סוכה בחה"ס. הנה זה כתב קודם שידע שיתנו לו רשות לעשות סוכה, אך אחר כך נתנו לו רשות על זה.

ויתירה מזו מסופר באותו מכתב, אשר ביוהכ"פ הלך להתפלל בבית הכנסת, אלא שלא רצה לקבל עליה בביהכנ"ס זה, כי האנשים בה מחללי שבת, אוכלי יוהכ"פ והספר תורה יש בה כמה פסולים.

ומסגנון הדברים נראה שבאופן רגיל היה הולך להתפלל בבית הכנסת, ומנע את עצמו מטעמים הנ"ל מלעלות לתורה עודנו שם.

וכשבא י"ט כסלו קיבל רשיון מיוחד ללכת לעיר להתוועד ולקנות שמן לנרות חנוכה, כמסופר לעיל, ובמכתב שכתב הרא"ח באור לי"ט כסלו תר"נ:

היום הי' אצלי פה ידידינו הנ"ל [הרא"י זרחי] ואם ירשני שר בית הסוהר ללכת ביום מחר איה"ש לעיר לקנות שמן לנר חנוכה, אתראה איה"ש אתו עוד הפעם בביתו.

ובדבר משמרת עבודה, ברוך שפטרני כו'.

הצפיה לגאולתו

מיד עם כניסת שנת תר"נ התחיל לספור את הימים לגאולתו. בכ"ה תשרי כותב אל ר' זאב וואלף קוגל (נכדו של ר' הענדל):

אשר תבקשני ידידי במכתבך להודיעך ממצבי הגשמי, לא ידעתי מה אומר לך ומה אענה אותך על זה. חכה ידידי עוד מעט כשמונה ירחים, ואז תקוותי לשמח את לבך בבשורות טובות בגשמיות אי"ה.

לעת עתה הנני מלא רצון ב"ה, ממגד גרש ירחים, אשר נגרשו מעלי, מאז שבתי בבית מוסרי ומאסרי, כה יעברו עלינו בשלום חדשים החדשים משנה החדשה, הכוללים בתוכם עוד מאתים וארבעים יום, אשר אכנה אותם ימי מ"ר, וכאשר יעבורו ויקרא דרור לנפשי, אצרפם ואחברם יחד ויהי' לריח ניחוח כקטורת סמים מ"ר-דרו"ר, ויהי' לי לזכרון על פרט השנה הזאת תר"נ, המרומזת גם בברכת מתי"ר אסורים.

באותו תוכן כתב גם ביום א' פר' נח, אל הרב יהודה ליב משכיל לאיתן, רבה של פלעשצעניץ:

והנני מלא רצון ב"ה, ממגד גרש ירחים אלו אשר עברו מאז ועד עתה, כה יעברו עלינו בשלום, חדשים החדשים משנה החדשה, מ"ר-דרו"ר, מ"ר לי בתחלה ודרו"ר יקרא בסופה, ימי המר (ארבעים ומאתים יום) אשר עמדי פה יומתקו ויהפכו לר"ם, להרים ולהגביה קרנינו בכבוד, בקרן אורה, ותהי השנה הזאת קר"ן הצה"ר לנו ולכל ישראל.

שוב כותב בט"ו בשבט, אל הרב יהודה ליב משכיל לאיתן, רבה של פלעשצעניץ:

אתי חדשות אין, תודות לה' על החיוה"ש אשר חנני, וברוך ה' יום יום תקרב ישועתי לבא. הגם כי ארכו לי הימים מאד, אמנם אין זה רק עד אשר יעברון. עוד ימים באים, והימים אשר הנם קדמה ישימו פניהם אחורנית, כימים אשר כבר חלפו ועברו.

- כשאלת החידה, מה הדבר אשר הי' מחר ויהי' אתמול? והפתרון "היום"! ביום אתמול הי' מחר וביום מחר יהי'
אתמול -

לה' אשר אורך ימים השביעני אקוה כי עוד יראני בישועתי, והימים האלה יהי' נזכרים לעת מצוא לטובת נפשי.

*

באותה תקופה שישב במאסר הרבה לעסוק בתורה בשעותיו הפנויות, כך הגיעו לידינו כתביו שכתב באותה שעה בהלכה (כנדפס בספר תולדות אברהם חיים עמ' סו, ואילך), בקבלה וחסידות (שם עמ' עט ואילך), בלשון ודקדוק (שם עמ' צד ואילך), בהשקפה ועבודת ה' (שם עמ' קג ואילך).

באותה שעה שישב גלמוד במאסר כתב לעצמו שירי געגועים לגאולתו, הצדקת הדין ובקשת נקם בשופטיו (עמ' מח), וכדי להקל על רגשיו במצבו הקשה במאסר, אף ישב וכתב עתון סטירי (שם עמ' מט).

*

בסוף חורף תר"נ התחלפו הממונים על בית האסורים, והתנאים נהיו יותר קשים. אמנם הבטחון שבקרוב יצא לחפשי חיזקו את רוחו. וכך כותב ביום ה' פר' צו אל המשפיע ר' הענדל:

להודיעו מכל אשר אתי בפרט כבד עלי הדבר להאריך. אך בדרך כלל אודיעו, כי מצב הראטע כעת נגרע ערכה הרבה מכמו שהי', וכמה לאוין ניתוספו בה, שלא להעלות מעלה עשן כל שהוא לעבור בב"י וב"י129. שלא ללבוש זולת בגדי מלכות המצויינים להאסורים, גם הכתונת והמנעלים. שלא להניח תחת מראשותינו כר נוצות, זולת הממולאים בתבן. שלא ימצא בגבולינו מיחם לחמם מים לשרות, זולת מהיורה המיוחדת לעדת האסורים, פעם ביום בעת מיוחד. שלא ימצא אתנו פה עניני אוכל נפש יותר ממזון שתי סעודות לכל אחד. וכל הדברים הנאסרים הנ"ל לוקח מאתנו. גם כל ארגז וכל כלי לא תמצא אתנו זולת קדרה אחת וכף אחת לאיש ואיש. השרים התחתונים, זולת הנאצאלניק, נתחלפו.

מה יהי' כאשר יתחילו ימי העבודה עוד נעלם ממני. לפי הנשמע יהי' בימי הקיץ עבודה רבה על חומת המבצר.

זאת נחמתי, אשר ב"ה לא נשאר לפני לשבת פה רק ערך שני חדשים וחצי. אך לפי חומרי המקום, גם זמן זה לא מעט הוא.

גזירת הסאמאווארין גדולה היא בימי הפסח, כי אז בלתי אפשר יהי' לשתות מהיורה, ואכילת מצה דורשת שתיית חמין למלוגמא, ובפרט כאשר אין ביכולתי להשיג בפסח גם מאכלי רוטב חמים, כי בהתנורים דפה אין להקל בשום אופן לבשל ולחמם בפסח. ובשנה העברה הי' אצלי המיחם לתנור וכיריים בפסח לכל מכשירי מאכל ומשתה.

… יום צאתי מפה יהי' אי"ה ביום ב' פ' קרח.

וממשיך לספר על תוכניתו לנסוע מיד לליובאוויטש, כמסופר לעיל פרק ‎צה.

*

כבר נזכרו לעיל מכתביו בהלכה שכתב מהמאסר אל הרב יהודה ליב משכיל לאיתן, רבה של פלעשצעניץ. כדאי להעתיק כאן קטע אחת ממכתבים אלו, שבו גם סיכום על מצבו במאסר:

ומסופק אני לענין דינא, כשיזכני ה' וממצוקותי יושיעני בקרב, לענין ברכת הגומל. הגם דחבוש הוא על עסקי נפשות דוקא, ויש אומרים130 דגם על עסקי ממון, אם הי' מעונה בכבלי ברזל131. אכן באמת בלאו הכי יש בזה סכנה, שנמצאים פה אנשים אינם יהודים, לא רק החשודים על שפיכות דמים, כי אם רוצחי נפש ממש, אשר נגמר דינם להשתלח אל ארץ גזרה על כל ימיהם, ואין להם משפט אדם כלל והמה כחיתו יער, אשר רק בהשגחתו ית' אנחנו חיים, ברוך ה' שלא נתננו כו' ואל יטשנו לנצח, ובאברתו יסך לנו.

בריחתו מרוסיה

ברשימת הר"ד שיפרין:

נתעורר עליו עוד משפט, ואז יצא חוץ למדינה, ובא עד אמסטערדאם, ועשה מסחר עם החסיד המפורסם פערסון132, וראיתי כתב קודש אשר כתב הרב רז"א בן האדמו"ר מהר"ש נ"ע, שכתב שטר השותפות אשר לפניהם.

ובמכתב הר"ש ראזענבוים:

אחר כך בהיותו בביתו שלח אחריו החוקר דין דשם עוד הפעם (והוא הי' איש טוב ואוהבו של דודי ז"ל), ואמר לו להוי ידוע לך שיש עליך עוד משפטים, ויהי' נצרך לך לישב בבית האסורים עוד הפעם, ורמז לו שיברח לו לחו"ל, וכן עשה, ונסע מביתו באמצע הלילה.

ושונאיו מהמנגדים בשמעם באותו לילה שברח לו מהעיר, נסעו אחריו לעכבו, אך השי"ת שמרו מידם ולא השיגוהו.

ומביתו נסע מתחלה על ש"ק לווארשא, כי שם הי' אז מקום דירתו של אבי ז"ל133.

ואחר שבת קודש נסע לארץ אשכנז לעיר פראנקפורט, ותיכף בבואו לשם בא לשם גם אחד מבניו, ופתחו שם חנות ממאכלי חלב, ונתעכבו שם לערך שנה אחת.

ואחר כך בא אליו פקיד אחד מהפאליציי, וגזר עליו לעזוב את ארץ אשכנז, שאין לו רשות לדור שם, ונסע משם לאמסטערדאם, כי לנסוע למדינת אמעריקא זה הי' אז נגד רצונו לגמרי, ונתעכב באמסטערדאם איזה זמן, ולהיות שלא נזדמן לו שם שום עסק ממה להתפרנס, הי' מוכרח לנסוע משם שלא ברצונו למדינת אמעריקע.

כל הנ"ל העתקתי ממכתבו של אחי יחי', ועל דבריו באפשר לסמוך כי הוא בעל זכרון טוב.

וביתר פרטים סיפר לי ר' חיים ליברמן מפלעשצעניץ:

באחד מימי תשרי תרנ"ב-ג הודיעוהו בלחישה שלמחרת שמח"ת עומדים לאסרו שוב. הרא"ח לא סיפר זאת לאדם. באותו שמח"ת סידר בעצמו התוועדות רבתי עבור כל החסידים שבעיר, והתוועדו בשמחה רבה כל היום. כשירד הלילה נעלם מהאופק. לאחר זמן נודע שהעתיק מושבו לאמסטרדם, שם ניהל עסק משותף עם החסיד ר' אבא פרסון מקעניגסבערג – שגם הוא הוכרח לעזוב את רוסיא בשנה שלפני זה, מסיבות שונות.

בארכיון הספריה נמצאים שנים ממכתביו משנת תרנ"ג, ומהם יש ללמוד אשר מפלעשצעניץ ברח בשלהי תשרי תרנ"ב. אחרי שהותו באמסטרדם במשך שנת תרנ"ב, עבד בחורף תרנ"ג כמגיה בבית דפוס בברלין. בתחלת קיץ תרנ"ג עבר מברלין לקניגסברג, וניסה את כחו שם בעסקים במשך הקיץ.

המכתב הראשון נכתב בברלין – חסר תאריך134, וחותם בו:

הנני המסדר ומכין דברי חכמים להדפסה, מתגורר בבית הרב הגאון נ"י המו"ל, פה ברלין.

והיינו שעסק כמגיה ועורך בכתב-עת תורני-מדעי בברלין. לעת עתה לא נתברר לנו באיזה כתב-עת עבד אז ומיהו "הרב הגאון נ"י המו"ל".

המכתב נכתב אל הרב צבי טיעטץ (מחבר פירוש "זכרון יהודה" על איכה, קראטאשין תרמ"א), שכתב מאמר על נוסח ברכת מילה "צוה ידידות", צִוה בל' עבר ונסתר או צַוה בל' עתיד ונוכח. הרא"ח החליט להשמיט קטע אחד מדבריו שכתב, ומסביר לו במכתב את סיבת השמטה זו.

המכתב השני נכתב מקעניגסבערג ביום ד' פר' תבא תרנ"ג, אל ר' זאב וואלף ואל ר' חיים גרשון קוגל, ובו מספר על קשיי ההסתדרות בברלין ובקעניגסבערג ועל מניעת נסיעתו לארה"ב.

הוא גם מספר ששלח מכתב אל הרב חיים יעקב ווידרעוויץ, שהגר בשנת תרנ"ב לארה"ב, והתייעץ אתו אם כדאי שגם הוא יהגר לארה"ב. ועל מכתב תשובתו מספר:

גם מידידינו היקר באדם, גבר חכם בעוז כו', רב הכולל לאגודת הספרדים135 במדינתם, הרה"ג מוהרח"י נ"י ווידרעוויץ, הגיעני מכתב גדול ורחב ידים בימים ההם, הנכתב ביום ט"ז אייר, ולא השיבותיו מאומה לפי כבודו עד זמן הזה.

קיצור דברי מכתבו הנוגע לתשובת שאלתי (המובנת מתוך תשובתו) הי' בזה הלשון,

"כבר גמרתי בלבי לא להשיב מאומה לכל שואל ומבקש עצתי בדבר עקירת דירתו לפה, ואך למותר הוא, כי לא לאדם דרכו כו', ומד' מצעדי גבר כו'.

כל הבא לפה הנני מוכן ומזומן לעשות למענו כל אשר יהי' לאל ידי כדרכי מעולם, אמנם להבטיח בבירור לא אוכל.

בדרך כלל הארץ הזאת טובה היא מאד להחפצים באיזה עבודה שיהי'. משפחה הבאה לפה ויש בה שלשה או ארבעה אשר אונם במתנם לעבוד, תיכף בבואם לא ידעו מחסור, אמנם לאנשים רכים וענוגים, לא ראיתי כמוה לרוע".

וסיים בטוב ובשלום.

ממילא מובן אשר דבריו הצודקים והאמיתים לא פעלו בקרבי חשק גדול לשים פעמי אל הארץ הטובה והרחבה הזאת, יען כי יודע אני בנפשי כי אינני מכת הראשונה אשר זכר במכתבו, ורק בין האנשים הרכים אני נמנה, ואיככה אוכל לשאול עצת נבונים ולעשות היפך דבריהם, לזאת משכתי אז את ידי מהרחיק נדוד אל ארץ הטובה לאחרים זולתי ולא למעני.

וכאשר גם בבערלין לא מצאתי מנוח, הנה איזה דמיון כוזב עבר על פני, והנחני לפה קיניגסבערג, בדבר איזה עסק אשר השתדלתי בו כל ימות הקיץ, יגעתי ולא הונח לי, כי לא יצא מחשבתי לפעולת אדם, אם חפץ ה' לא הסכים על ידי…

וסיום המכתב חסר.

*

כעבור שנה החליט להגר לארה"ב, יחד עם זוגתו יעטא, ועם בניו זלמן ויוסף, ובי"ג כסלו תרנ"ה הגיע לנ.י.

ברישום האניה שהגיע אתה לנ.י. נרשם:

Ship Name: Moravia

Port of Departure: Hamberg, Germany

Port of Arrival: New York, NY

Date of Arrival: December 11, 1894.

Name

Age

Sex

Occupation

Abraham Rosenbaum

54

M

Labourer

Yetta Rosenbaum

53

F

Wife

Solomon Rosenbaum

21

M

Labourer

Joseph Rosenbaum

11

M

None

שנותיו האחרונות בנ.י.

ברשימת הר"ד שיפרין:

בשנת תרנ"[ה] בא הוא עם בני ביתו לארצות הברית, ועסק במסחר אבנים טובות ומרגליות, וביתו הי' בית ועד לחכמים. הי' לו חליפת מכתבים עם האדמו"ר136 זצללה"ה.

בכותרת נייר המכתבים שלו:

A. Rosenbaum
Dealer in Diamonds & Jewelry,
444 Grand Street, 2nd floor

*

כשהגיע לארה"ב אסף מסביבו את אנ"ש בניו יארק, ובמכתבו אל כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע דיווח על סדר החיים וקביעות עתים בתורה.

בכ"ד אד"ר תרס"ב השיב לו בארוכה כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע (אגרות-קודש שלו ח"א אגרת קיד):

מכתבם גם הסך מאה רו"כ נכון הגיעני במועדו.

רב עונג שבעתי ממכתבם ואודה לה' על אשר לא נמצא פסול ח"ו בזרעא דאבא מארי זצוקללה"ה נ"ע זיע"א, ואותן שהיו מקושרים אליו באמת הנה גם בהיותם בארץ רחוקה לא נתרחקו ח"ו בנפשם ורוחם, ועוד רוח ה' מתנוסס בקרבם.

ואתם אחיי חזקו ואמצו והיו לגבורי חיל, כי הארץ אשר אתם גרים בה צריכה חיזוק יותר, החלש יאמר גבור אני בגבורתה של תורה ועבודה. ואם כי ודאי טרודים אתם הרבה בעסקיכם וגם בטח יש ריחוק מקום מאחד אל רעהו מ"מ תתחזקו ותתאמצו לעמוד על נפשיכם להתאסף יחד וללמוד שיעור קבוע בדא"ח, כי הלימוד ברבים יש לו חיזוק וקיום בעזה"י, ונוסף לזה מעלת האסיפה והקיבוץ יחד בלב אחד להתעסק בתורה ועבוד"ה, ויראי אלקים ידברו איש אל רעהו, ואיש את רעיהו יעזורו. ולכה"פ תתאספו ג' פעמים בשבוע בליל ה' (השייכה ליום ועש"ק) ובש"ק ובמוצש"ק.

גם תעשו תיקונים בענין התפלה אשר התפלה ברבים שהיא רצוי' לפני המקום, לא תהי' במהירות ובחטיפה ח"ו כי אם במתינות ובכוונה רצוי'. ועוד תיקונים בעניני המצות בזהירות יתירה לפי המקום והזמן…

*

בשנת תרס"ד נפטרה אשתו. על מצבו באותה שעה מספר במכתב שכתב באדר"ח אד"ש תרס"ה:

יסור יסרני ה' בעת ההיא, הבדיל ממני את אשת נעורי, אחרי שכבה על ערש דוי כארבעה ירחים, ופזרתי על רפואתה יותר מאלף כסף. וקודם לזה בשנה ההיא אבדתי קרוב לשני אלפים במסחרי, עת אשר לא הגיע הסחורה מדייטשלאנד. וכל הסך הזה עלה בערך עד ¾ מכל רכושי אשר חנני ה' לעת זקנה ושיבה.

כשנפטרה אשתו כתב על כך גם לידידו החסיד ר' יהושע קאסטראל, שגר באותה שעה בסאן-רעמא איטליה. במכתב תשובתו137 הוא כותב בז' שבט תרס"ד:

קודם כל דבר עלי לנחמך על אשת נעוריך שהלכה למנוחות, אבל אינני יודע במה לנחמך, כי נעלם ממני עם מי אתה? על פי ההשערה הנך עם בנך הצעיר מ' יוסף, אשר נשא אשה באמעריקא, ואינני יודע מהות האשה בעלת ביתך, וכמעט שגם את בנך מ' יוסף אינני מכיר, ואיככה אנחמך?

אמנם בכלל אחשוב כי בלי תפונה הנך חושב אודות זיווג שני, ובהכרח לחשוב מזה, כי עדיין לא זקנת ולשבת גלמוד בלתי אפשר…

ממה שאמרת שהנך טרוד בגמ"ח תמיד, לא נתפעלתי, כי הלא זה כל תשוקתך מעודך, ובדרך שאדם רוצה מוליכין אותו.

הוא אמנם קיבל את עצת ידידו החסיד ר' יהושע קאסטראל, ונשא בזיווג שני את מרת לאה, הנזכרת במכתב בנו יעקב משנת תרס"ט (דלעיל פרק ‎צב): זוגתו הצנועה מ' לאה תחי'.

וכן היא נזכרת בצוואתו דלקמן.

*

באותה שעה בא לארה"ב גם אחיו החסיד ר' שניאור זלמן ראזענבוים138, בתור שד"ר לתומכי תמימים. על כך ממשיך ר' יהושע קאסטראל לכתוב:

הנאני מאד ממה שכתבת שאחיך מ' זלמן נתמנה למשולח באמעריקא לטובת הישיבה, כי זה רבות בשנים אשר אחיך חשקה נפשו להיות משולח (ומדוע לא, כי זה לחם הקלוקל, הפוטר מתורה ועבודה, ורוב העתים בשמחת חברת מרעים). וגם לאמריקה לטש עיניו זה כמה, ובזה השיג כל מאוויי נפשו יחד.

ומה גם אם יצליח בידו וישלח הרבה מעות, כי אז כדאי כל הביטולים שלו, כי לא תוכל לשער גודל יקרת ערך הישיבה מצד עצמה, ובפרט אצל כ"ק שליט"א, אשר ממש מוסר נפשו עלי', וכל כחותיו נתונים להישיבה. לו ראית את אלה מבני הישיבה אחרי יציאתם מהאוניווערזיטעט הלז לאויר העולם איך שהמה יהודים יפים ומשכילים, כי אז גם אתה היית מברך ברוך שככה לו בעולמו.

ואתה ידידי דרש נא בשלום אחיך בשמי. והייתי חפץ לדעת אם יודע הוא את תעודתו לגלות הארה אלקית גם באמעריקא, ובפרטיות אם יש לו הדרוש וידעת היום משמח"ת תרנ"ח, שכבושם הזה עוד לא ראיתי בכל דרושי החסידות שראו עיני, והדרוש החלצו שמח"ת תרנ"ט, שכ"ק אדמו"ר אמר שרוצה שילמדוהו ברבים בכל מקום שנמצא אף איזה יחידים מאנ"ש, וקונטרס העבודה שכתב לאנ"ש בשנת תר"ס.

ובמכתב אדר"ח אד"ש תרס"ה כותב הרא"ח אודות שליחותו של אחיו הרש"ז:

אחי מ' זלמן הוא גם כן פה נויארק, אשר נשלח בתור משולח מאדמו"ר מליבאוויץ לטובת הישיבות אשר יסד המלך בארבעה עיירות, אשר מהם תצא תורה ויראת ה' ומשכילים בתורת אמת. הרבה מורי הוראות בישראל יראים ושלמים מופלגי תורה יצאו משם במשך ששה שנים למן היום הוסדם.

גודל מעלת הישיבות ותפארתם אין לתאר על הגליון, ובפרט לעת כזאת אשר חשך משחור תואר קרן ישראל בכל מושבותם, וכמעט הי' עלול שתשתכח ח"ו תורה מישראל. וגם בהמקומות אשר נמצאים איזה ישיבות כספם הי' לסיגים, והמו"צ היוצאים משם המה כמו"ץ אשר תדפנו רוח הזמן המלא אויר מעופש וסרח העודף מריח המינות אשר גברה בעולם, ובנפשות הבנים לא אמון בם.

לא כן ישיבות האלו, הריחם ביראת ה' ואמונתו, כל הקרב הקרב שם הוא מזוקק שבעתים, כי אין מקבלים שם תלמידים וחברים רק אחרי רוב חקירות ובדיקות, פן יש בלבבם שרש פורה ראש, ונר ישראל רשכב"ה הוא כ"ק אדמו"ר שליט"א, אשר גדול שמו בישראל, משגיח על כל פרטי עניניהם ברוחניות וגם בגשמיות, שלא יחסר להם מאומה, שאר כסות ומעונה עצהיו"ט.

וב"ה כי עלתה ביד אחי נ"י לשלוח לשם סך מסוים מנויארק ומפילאדעלפיא. כעת הוא מסבב בעירות נואהייווען הארטפארד וספרינגפיעלד, ומשם יהי' בבאסטאן.

הודיעני נא ידידי אם כדאי לפניו להיות גם בראטשעסטער, אחרי אשר בטח תהי' גם אתה בעוזריו.

גם אחרי נסיעת אחיו בחזרה, המשיך הרא"ח בעצמו לעורר על התמיכה לישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש, והי' כותב על כך אל אנ"ש המפוזרים בארה"ב.

באחד מהמכתבים האלו כותב בקיץ תרס"ז, אל "ידידי משנים קדמוניות המשכיל כו' מ' גרשון נ"י קאפילאוויץ":

נודע בשער בת רבים לתהלה ולתפארת, הישיבות אשר יסד מאור עינינו הוא כ"ק אדמו"ר שליט"א בליבאוויץ, ונמצאים שם כחמש מאות בחורי חמד העוסקים בתורת ה' ועבודתו, ומספיקים להם כל צרכיהם באופן היותר נעלה למען יהיו מחשבותיהם זכים וברורים לתורה ולתעודה, והכל בהשגחת מרן אדמו"ר מאור הגולה, ובכל שנה יוצאים מהם כמה וכמה מורי הוראות בישראל, מיוסדים על אדני אמת ואמונה.

והנה עד עתה הספיק על זה תועפות כסף מנדיבי עמינו ברוסלאנד, אלפים ורבבות לשנה. אמנם עתה מאשר פרצו שם הפרעות והשערוריות כנודע, מטה ידם, ואין בכחם להחזיק את המפעל הקדוש הזה על מכונו ומתכונתו. הנה כעת המחסור נורא מאוד.

ולשמע אוזן יקרת ערך הישיבות האלו התעוררו גם במדינה הזאת הרבה מנדבים הנותנים על זה בעין יפה סכומים נכונים ונכבדים, וקבלו עליהם לחוק קבוע לתת כן מידי שנה בשנה לתרומת הקודש. לזאת התעוררו נא גם אתם, חזקו ואמצו להיות עושים ומעשים להרים נדבותיכם להיות בכלל התומכי תמימים בסכום נכון.

*

הרא"ח הי' לא רק נאה דורש כי אם גם נאה מקיים, כמסופר במכתב הר"ש ראזענבוים:

פעם אחת זכה דודי הנ"ל שם בגורל סך חמשת אלפים רו"כ, ושלח מזה אלף רו"כ לאדמו"ר נ"ע.

במכתבו של הר"ש ראזענבוים מעתיק את מענה כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע על זה:

ב"ה יום ב' י"ב תשרי תרס"ז לפ"ק ליובאוויטש

כבוד ידידי עוז המפורסם ווח"ס נכבד י"א מו"ה אברהם חיים שי'

ת"ל בעד החיים והשלום כה לחי. מכתבו כן הסך אלף רו"כ נכון הגיעני, והנני מסגיר בזה רשימה מחלוקת המעות, וברוך ה' אשר הי' בעזרו, והוא יעזור לו על להבא, והמעות אשר זכה בגורל יהי' לו בהצלחה, ויתן לו השי"ת פרנסה והצלחה בכל ענינים ויהי' ביכלתו לעשות צדקה וחסד לאחינו בני ישראל תמיד כל הימים ולעבוד אותו ית' בשמחת הלב.

ויקבל החוה"ש והברכה מאדה"ש139 ויחוג את חג הסוכות הבע"ל בדיצה ובחדוה כאוות נפשו וידידו עוז דו"ש מלונ"ח תכה"י140.

ובקשר להשקעת שאר המעות שזכה בגורל, כותב לו כעבור חודש:

ב"ה אור יום ג' ח"י מ"ח תרס"ז

כבוד ידידי עוז המפורסם ווח"ס נכבד י"א כו' מו"ה אברהם חיים שי'

מכתבו נכון הגיעני. לפי דעתי נכון שיקנה בית חומה שיהי' ממנה הכנסה אי"ה לפי ערך ההצטרכות שלו, והשי"ת יזמין לו בית טובה ומוצלחת בכל עניניו בגו"ר.

ויקבל החוה"ש והברכה מאדה"ש כאוות נפשו וידידו עוז דו"ש מלונ"ח תכה"י.

גם הי' שולח אל כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע מתנת ספרים וכתבי-יד.

על כתי"ק אחד ששלח מספר כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, באגרת שכתב אל הר"ד שיפרין, בי"ב תשרי תרצ"ו (אגרות-קודש שלו ח"ג אגרת תתג):

זה רבות בשנים אשר החסיד הנודע ר' אברהם חיים נ"ע ראזענבאום שלח להוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק תשורה … חתימת יד קדש כ"ק אאזמו"ר אדמו"ר צמח צדק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אשר חתם על דאווערענאסט141, והיתה תשורה זו יקרה במאד אצל הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.

במכתב הר"ש ראזענבוים מעתיק את מענה כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע:

ב"ה יום ד' י"א אלול תרס"ז לפ"ק, וירצבורג

כבוד ידידי עוז המפורסם ווח"ס נכבד י"א כו' מו"ה אברהם חיים שי'

אחדשה"ט, מכתבו נכון הגיעני, גם קבלתי הסך מאה מארק ושלחתי אותם לידידינו שי', ודבר טוב עשה כבודו, והשי"ת יעזור לו בכל ויצליח בגו"ר.

ספר נוה שלו' נמצא אצלנו, ואינני זוכר איזה דפוס, וס' מדרש שמואל ודאי לא דפוס ויניצי', לזאת ייטיב כבודו לשלוח שניהם ויהי' יקר אצלי הדבר.

אמנם העולה על כולנה כי"ק כ"ק אאזמו"ר זצוקללה"ה נ"ע יקר אצלנו מכל הון, ואהי' בגודל ת"ח לכבודו כשישלח לי אותם, וזאת יוכל כבודו לשלוח במכ' זאקאזנאי על שמי לליובאוויטש, ואת הספרים ייטיב לשלוח לקעניגסבערג ע"ש ידידינו הר"א142 שי' ויזדמן לו אי"ה נוסע שיהי' באפשרו לשלחם אלי.

אנחנו נוסעים אי"ה יום א' הבע"ל לביתינו שלו' והשי"ת יצליח דרכנו.

ויקבל החוה"ש והברכה מאדה"ש143 וייטיב לו השי"ת הכוה"ח ברו"ג144 כאוות נפשו וידידו עוז דו"ש מלונ"ח תכה"י145.

גם בצוואתו כתב:

בדבר העזבון אשר כתבתי עבור בני ובתי שתחיו, אחר ניכוי אלף וחמשים שקלים שיומסר לאדמו"ר שליט"א … אך למותר להזכירך אשר הבטחת לי, ותקעת לי כפך על זה, שתשתדל בכל אשר תוכל שיושלח הכסף על צדקה לאדמו"ר שליט"א אלף וחמשים שקלים. תוכל לשלוח זאת לאחי ר"ז שיחי' על אדרעס שאכתוב לך, ויגיע תיכף ליד אדמו"ר שליט"א.

צוואותיו

בשנת תרס"ח, כתב הרא"ח צוואה, ושלח את העתקתה אל כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע. במכתב הר"ש ראזענבוים מעתיק את המענה:

ב"ה יום ד' כ"ג תמוז תרס"ח לפ"ק מאריענבאד

כבוד ידידי עוז המפורסם ווח"ס נכבד י"א כו' מו"ה אברהם חיים שי'

אחדשה"ט146, נשלח אלי מביתי העתק הצוואה אשר עשה כבודו, ויפה עשה לסדר עניניו, אשר כן צריך לעשות איש ירא אלקים ודעתן, והשי"ת יאריך ימיו ושנותיו בטוב ובנעימים, ויתן לו השי"ת פרנסה והצלחה, ויעשה טוב וחסד כל הימים, ויעזור לו השי"ת לעסוק בתורה ועבודה במנוחה, ויחזק השי"ת בריאותו שיהי' בריא אולם.

צוואה זו לא הגיעה לידינו; אמנם בשנת תרע"א כתב עוד צוואה, צוואה פרטית לבנו יעקב, והעתקתו נמצאת בארכיון שלו:

בעזה"י, צוואה פרטית לבני יעקב בחירי, יום א' ב' אייר אעת"ר

בני יקירי המופ' כו' מו"ה יעקב נ"י

א. חפצי, אשר לאחר אריכות ימי ושנותי יקברו את גופי בקרקע אחוזת עולם בעיר נויארק, אשר בעזה"י הייתי שם מהמייסדים הראשונים מהחברה זה כמה שנים. ואל ישיאוך אנשי ניוהייווען, אשר יקבלו אותי על בית עולם שלהם, אל תשמע להם בשום אופן, אני שילמתי בכל הזמן להחברה הנ"ל ככל הנצרך, וגם עתה בקשתי את ידידינו ר' דוד שיפרין שישלם להם בכל שנה כפי המגיע להם, ובעד כמה זמן החזרתי לו, ואשר יהי' מגיע לו עוד כפי חשבונו תראה נא שישולם לו עד פרוטה אחרונה.

ב. לא להניח לשום איש לעשות שום הספד (אותיות הפסד). גם שלא להדפיס אותה בשום מכ"ע (צייטונגען). על המצבה יהי' חקוק רק תיבות אלו, פ"נ אברהם חיים ב"ר דובער יום לחודש שנת כו', תנצב"ה.

ג. בגדי עולם (עד אשר יקיצו ישני עפר) מבד נקי (ריין ליין) אשר השגתי מדייטשלאנד, מונחים מוכנים ברשות זוגתי תחי'. גם א קיטל מבד נקי אשר תפרתי בפלעשצעניץ, והוא מכובס מונח ג"כ ת"י זוגתי. טלית יש לי בבית הכנסת החסידים דפה הנק' שבת אחים147, הוא שהתפללתי בו כמה שנים, והוא נמצא תחת יד השמש ר' מרדכי אלדערמאן. הגם שיש לי אצל זוגתי גם טלית של אדמו"ר נבג"מ זי"ע בעל צמח צדק, אשר השגתי בכסף מלא מהמשולח ר' מאדיל ז"ל, אחרי אשר הכרתי את הטלית בטביעות עין, כי ראיתי את אדמו"ר נבג"מ שהתפלל מלובש בו148. הציצית שבו אינני יודע אם הם אותם שהיו בהטלית בעת שהי' אצל אדמו"ר או אולי החליפם ר' מאדיל באחרים, אבל ירא אני מגשת אל הקדש, להיות מלובש בו בעלמא דקשוט להתכסות בטלית שאינו שלי. תקבל את הטלית הזה לידך ותעשה בו כחפצך149. כן יש לי בביתי פה טלית חדש, הנני נותן אותו לך במתנה גמורה, ותוכל לקבלו בכל זמן.

ד. תראה שיהי' הטהרה בשפיכת תשעה קבין כדין כמבואר בשו"ע סי' פ"ח.

ה. הארון תשתדל נא שלא יהי' שלם כדאיתא בזוה"ק סוף פ' ויחי דף רנא ע"פ ויישם בארון, ונראה משם שאין ראוי להקבר בארון אלא מי שהוא צדיק. ועי' בזהר תרומה דקנ"א ע"א דשם מבואר שטוב לאדם שיעשה שיקברו אותו בארץ בענין שגופו יהי' נוגע בקרקע מפני שכיון שנתעכל הבשר כו'. ע"כ תשתדל שישברו בתחתית הארון כמה דפים ונסרים בכדי שיהי' הגוף נוגע בקרקע ממש. וכן בקשתי כבר מאת אוהבי ורעי בנויארק לעשות כן בלא ישונה. ט"ק יש לי שנים, אחד של חול שאני לובש בעת התפילה, והשני של שבת ג"כ כנ"ל, כי אינני יכול להתעטף בטלית גדול כדין מצד העדר הבריאות, וחוששני לחשש ברכה לבטלה, לכן אם המנהג בנויארק להלביש גם ט"ק, ילבישו לי הט"ק של חול, ושל ש"ק תקח לך.

ו. בדבר העזבון אשר כתבתי עבור בני ובתי שתחיו אחר ניכוי אלף וחמשים שקלים שיומסר לאדמו"ר שליט"א, יהי' נשאר לפניכם שלשה ועשרים מאות שקלים (כי זוגתי קבלה כבר את חלקה בעצמה). בטוח אני שלא יהי' ח"ו ביניכם קטטה ומריבה, והשי"ת יתן לכם ברכה מרובה מהמעט הזה שיהי' לאלפי רבבה ויצליח בכל מעשי ידיכם.

ז. ובדבר אשר הצלתי בעז"ה מפאליעווסקע סך 275 דאלער, מגיע הקרן לזוגתי אחרי אריכות ימי ושנותי, והריוח המח"ש כל זמן שיגזור ה' אלי חיים, ישולם לי מה שנצרך לי על הוצאות קטנות.

ח. אך למותר לבקשך בדבר אמירת קדיש ולהתפלל לפני התיבה כל השנה, ובלימוד משניות כמו שנתבאר בסידור תורה אור בשם ספר עצי עדן ומעשה אורג, והעיקר להיות סור מרע ועשה טוב, ובזה תקיים מצות כבוד אב כדין מכבדו בחייו ומכבדו במותו. בענין הספרים והכתבי קודש שלי, תקבל מה שנצרך לך, והמותר נתייעץ בדבר מה לעשות אתם.

ט. כן אך למותר להזכירך אשר הבטחת לי, ותקעת לי כפך על זה, שתשתדל בכל אשר תוכל שיושלח הכסף על צדקה לאדמו"ר שליט"א אלף וחמשים שקלים. תוכל לשלוח זאת לאחי ר' זלמן שיחי' על אדרעס שאכתוב לך, ויגיע תיכף ליד אדמו"ר שליט"א. גם לאחי ר' זלמן מגיע עוד ממני עשרה רו"כ מה שהבטחתי לשלם לו.

יו"ד. כן תיטיב נא לכתוב תיכף לעת קץ, ותודיע לאחי יום המיתה והקבורה, כי רצוני שידע מזה גם אדמו"ר שליט"א. על כן מהראוי שתכתוב באותו יום.

אם תקיים כל אשר בקשתיך, אז אם יש לי איזה זכות אהי' מליץ טוב עבורך ועבור כב"ב שיצליח לך השי"ת בבני חיי ומזוני רויחי ובכל משאלות לבך לטוב, ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח ברוח ובגשם.

מחלתו האחרונה ופטירתו

במכתב הר"ש ראזענבוים:

בסוף ימיו נחלה על ידו השמאלית שנוטל ממנה כח התנועה וחוש ההרגש.

ובעת אשר למדתי בליובאוויץ, ראיתי שם אורח אחד שבא בחזרה ממדינת אמעריקא, והוא הי' שם ממקורביו של דודי ז"ל, וסיפר לי איך שהי' אצלו קודם פטירתו, ואמר אז דודי שהגיע הזמן לומר וידוי, והביא לפניו סידור תורה אור שיאמר כפי שנדפס שם סדר הוידוי לשכיב מרע, ומיאן לומר זאת, ואמר דאס איז א מתנגדעשער וידוי, והתחיל לומר במקום וידוי את המאמר פתח אלי' שאומרים בכל עש"ק במנחה, ואמר אותו מתחילתו ועד סופו בנעימות ומתיקות גדולה.

יום היארצייט שלו הוא בכ"ה כסלו א' דחנוכה.

במלים אלו מסיים הר"ד שיפרין את רשימת תולדותיו:

נפטר בשם טוב, שנת תרע"ד, נר א' של חנוכה, יהי זכרו ברוך.

*

מאז נדפס הספר "תולדות אברהם חיים" בראשית שנת תשנ"ח, שבו נדפסה (עמ' סב-סד) צוואתו המפורטת, ומבקש לקברו בקרקע אחוזת עולם בניו יארק, נערכו כל מיני בדיקות וחיפושים ונסיונות לאתר את בית החיים הראשון של חסידי חב"ד בניו יארק.

בניו יארק היו כל כך הרבה חברות וקהלות, עד אשר למרות כל החיפושים האלו לא הצליחו למצוא ולאתר את בית החיים ואת חלקת אחוזת עולם אשר בו.

בהשגחה פרטית גילה אחר כך התמים ר' ישראל מרדכי הלוי שי' קאזאמינסקי את החלקה, מצא את הציון, ובזה בירר את תאריך פטירתו המדוייק: כ"ה כסלו [1914, שהיא שנת] תרע"ה. והעיר על כך :

אני וידי"נ הרה"ת מאיר-שמחה אבראמאוויטש שי' חיפשנו בבית החיים בסטאטען איילענד, בחלקת "אחוזת עולם" (והוא בית החיים אשר תחת הנהלה של הרה"ח ר' דוד שפרין ע"ה – אגודת חסידי חב"ד), ומתברר שכנראה התחילו לערוך שם לוויות החל משנת עזר"ת לערך (והוא על-פי צוואה של הרה"ח ר' אברהם חיים ז"ל150). וחיפשנו, עד שאחרי תשרי שנה זו [תש"ס] מצאתי באחד מן העיתונים ברוח החרדי היו"ל בפה ארה"ב, ומספר אשר בבית החיים "מאונט דזייון" (הר-ציון) שבפרברי ברוקלין נמצא הציון של הרה"ח רא"ח ז"ל הנ"ל. ובקרתי שם עם ר' מאיר שמחה הנ"ל, וראיתי שנפלה טעות בהעתקה בכל הרשימות, ושנת פטירתו היא שנת תרע"ה, ולא עדר"ת, ומצו"ב תמונת המצבה.

החסיד ר' אשר מניקוליוב

החסיד ר' אשר גראצמאן מניקוליוב היה אחד מגדולי החסידים בתקופת כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע ואדמו"ר מהורש"ב נ"ע.

בס' השיחות קיץ ה'ש"ת ע' 28, כותב אודותיו כ"ק אדמו"ר זי"ע:

ר"א ב"ר מאיר שו"ב מניקולאיעב, ממחונכי ר' הלל מפאריטש ומחסידי אדמו"ר מוהר"ש נ"ע ואח"כ אדמו"ר מהורש"ב נ"ע. התעסק בהגהת התניא דהוצאת ווילנא תר"ס. נפטר מרחשון התר"פ (?).

בסדרת אגרות-קודש אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע נדפסו עשרות מכתבים אליו, ועוד נשארו בכתובים, בעזבון חתנו החסיד ר' שלמה אהרן קזרנובסקי, עוד עשרות מכתבי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע אליו.

הפעם הראשונה שהוא נזכר באגרות קודש אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע היא באגרות מהשנים תרמ"ז-ח (אגרות י; טז):

את הכ"ק אשר הבטחתי לו, כבר שלחתי לניקאלייעב, ובקשתי את ר' אשר שו"ב שישלח אותם.

והאגרת האחרונה אליו (בעזבון חתנו הנ"ל) ממוצש"ק י' אלול תרע"ח, ומכנהו: "כבוד ידיד המפורסם ווח"ס יר"א כו' מו"ה אשר שו"ב נ"י" – שעדיין כיהן באותה שעה במשרת שו"ב בניקוליוב. כעבור קצת יותר משנה, בתחלת שנת תר"פ, נפטר החסיד ר' אשר מניקוליוב. ונתפרש יותר בכפר חב"ד 881 ע' 41, מגליון ספר התניא שלו: "יא"צ ט"ו חשון תר"ף".

*

רבה של ניקוליוב באותה תקופה היה הגאון החסיד הרב אברהם דוד לאוואוט (בעל קב נקי, שער הכולל ועוד, וזקנו של כ"ק אדמו"ר זי"ע). בשנת תרמ"ט התרבו החסידים בניקוליוב, באופן שלא הספיק להם בית מדרש אחד. ר' אשר התחיל להשתדל לבנות בית הכנסת נוסף בעיירה. בח' טבת תרמ"ט כותב לו מוהרא"ד לאוואוט:

הנה מעתה, אחר אשר נחלט הדבר שבהכרח לבנות בהמ"ד חדש שיספיק לכל הקהל, חל עליך איסור שלא תתחלק למנין בפני עצמו.

כעבור שנה, בח"י אדר תר"נ, נפטר מוהרא"ד לאוואוט, והשאיר מכתב לראשי קהלת ניקוליוב שימנו את בן בתו הרב ר' מאיר שלמה ינובסקי לממלא מקומו ("ראשי פרקים מתולדות המחבר", שכתב כ"ק אדמו"ר זי"ע בתחלת ספרו קב נקי), וכן עשו. כשהוצרך כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע לכתוב להם בעניני העיר, הי' כותב לשניהם יחד, אל הרב מוה"ר מאיר שלמה ינובסקי, והשו"ב מוה"ר אשר גרוסמאן (ח"ד אגרת תתקכא).

*

אחד מעיקרי פעילותו שהתפרסם בה ר' אשר, היא הגהת ספר התניא, במהדורה המוגהת שהו"ל כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע151. בתחלת ספר התניא (בכל ההוצאות שמאז ואילך) נדפסה "מודעה רבה" אודות הגהה זו, בחתימת: נאם אשר ב"ר מאיר ז"ל שו"ב מניקאלאייעב.

במכתבי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע משנת תר"ס (ח"א אגרת צ, ובח"ג אגרת תרב), מכנהו "הרב המלקט".

במקביל, הרבה להגיה ר' אשר גם את הדרושים בלקוטי תורה, ורשם את תיקוניו על הגליון.

בשנת תשי"ט הדפיס כ"ק אדמו"ר זי"ע קונטרס "מפתחות והערות לספר לקוטי תורה" (נדפס אח"כ בסוף הספר לקוטי תורה), שם נדפס גם לוח התיקון, ובפתח דבר:

הלוח התיקון (החדש) – נערך עפ"י התיקונים של הרה"ח הוו"ח וכו' הר"ר אשר ז"ל שו"ב גראצמאן על גליון הלקוטי תורה שלו, וכ"ק מו"ח אדמו"ר אמר, אשר, בכלל, יש לסמוך עליו בזה.

*

בקיץ תרס"ה קרא אליו כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, כמה מגדולי החסידים שלו, להתייעצות באיזה נושאים. אחד מהם הי' ר' אשר מניקוליוב, שהוא כותב אליו בהזמנתו (ח"ד אגרת תתקג):

כאשר נחוץ מאד להתיישב בעניני אה"ק, והחלטתי לבקש אחדים מידידינו לטכס עצה בזה, ורצוני שיהי' כבודו גם כן בזה, לזאת הנני מבקשו כשאודיע לו אי"ה בטע"ג זמן המוגבל יבוא אי"ה בלי איחור.

ריבוי המכתבים אליו הם בקשת רחבה של נושאים:

כל עת שהוצרך כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע לערוך איזה מגבית, הי' כותב לו לערוך מגבית זו בעירו ניקוליוב, ובעיר חרסון הסמוכה (ח"א אגרות מא; נ ועוד). גם ביקשו פעם אחת לנסוע לעיירות בתור שד"ר (ח"ג אגרת תרס).

כמה פעמים מבקשו להשיג עבורו כתבי קודש (ח"ג אגרת תתכג ועוד).

ופעם אחת מבקשו לנסוע לקישינוב וקאמינקע, להיות לעזר לבנו כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, שנסע לשם באותה שעה (ח"ג אגרות תשמא; תשמז).

לפעמים כותב לייעץ לו בענייניו (ח"ג אגרת תקסח), וגם מספר לו מדברי הרופאים אודות בריאותו שלו.

חתנו החסיד ר' איסר ינובסקי

לערך בשנת תרמ"ח, נישאה בתו הראשונה של החסיד ר' אשר מניקוליוב, אל ר' איסר ינובסקי, בן בתו של רבה של ניקוליוב – הגאון החסיד מוה"ר אברהם דוד לאוואוט הנ"ל, ודודו זקנו של כ"ק אדמו"ר זי"ע.

בשנת תרמ"ט עלתה הצעת משרה להרב איסר הנ"ל, בעיירה יאלטע שבצרפת. הוא וחותנו ר' אשר, פנו בשאלה אל כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, אם כדאי לקבל הצעה זו. כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע שהה במשך חורף תרמ"ו אצל מעיינות הרפואה ביאלטע (ראה אגרות קודש שלו ח"א אגרות ה-ו), והכיר את המקום, ובהתאם לזה משיב להם (ח"ג אגרת תקסה):

קשה עלי לפסוק בדבר ישיבת יאלטא, והעיקר בהדרכת בנים. אם כי גם בניקאלייעוו יש מן המשמאילים, אמנם יש ת"ל גם מהמיימינים, אך גם ביאלטע יש קצת מן אנשים פשוטים יראי אלקים. סוף דבר איננו אומר דעתי בזה.

*

בשנת תר"נ היתה סברה למנות את ר' איסר ינובסקי כרבה של המושבה ראמאנאווקא, כדלקמן:

מוהרא"ד לאוואוט, בעל קב נקי ושער הכולל, היה רבה של ראמאנאווקא עד שנת תרט"ז, שאז עבר לניקוליוב, ושם כיהן כרב העיירה עד לפטירתו בח"י אדר תר"נ (ראה מבית הגנזים פרק קלח).

אחרי שעבר מוהרא"ד לאוואוט לניקוליוב, נתמנה חתנו מוה"ר ישראל ליב ינובסקי למלאות את מקומו ברבנות ראמאנאווקא, ואף ניהל שם ישיבה. אלא שהוא נפטר בחיי חותנו מוה"ר אברהם דוד לאוואוט152.

בפטירתו השאיר כמה בנים ובנות, שאחד מהם הוא מוה"ר מאיר שלמה ינובסקי, ואחד מהם הוא מוה"ר איסר שלפנינו, ואחד מחתניו הוא מוה"ר שיימן אטקין.

בפטירת מוהרא"ד לאוואוט השאיר צוואה לאנשי ניקוליוב, שימנו את מוה"ר מאיר שלמה הנ"ל על מקומו, ואת אנשי ראמאנאווקא ביקש, שימנו את ר' איסר הנ"ל על מקום אביו מוה"ר ישראל ליב.

בקשר להנ"ל כותב כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע אל החסיד ר' אשר גראצמאן מניקוליוב:

אם בטוחים בהשערתם שיקיימו מחנם כפי הצוואה153, יהי' חתנו בראמאנאווקא154 (אם כי לא מצאתי בהצוואה בקשת הרב ז"ל מאנשי ראמאנאווקא, אך מסתמא כן הוא כאשר כותב), וה"ר מאיר שלמה יאנאווסקי בטח צריך להיות מוסכם כפי הצוואה וטוב לו כן.

למעשה נתמנה אז לרבנות ראמאנאווקא מוה"ר שיימן אטקין הנ"ל, חתנו של מוה"ר ישראל ליב הנ"ל155.

ר' איסר נשאר בניקוליוב, ובטו"ב אדר תרנ"ב כותב כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע אל חותנו ר' אשר:

לדעתי נכון הדבר שיסע חתנו הר"א שי' להאדיץ לרב, והשי"ת יהי' בעוזרו ויתקבל ברצון.

גם הצעה זו לא באה לפועל, ושוב כותב לו בב' מנ"א תרנ"ב (ח"א אגרת נו):

יודיעיני איזה השתדלות עשו בדבר האדיץ, ומהו הסיבה שלא פעל מאומה.

בשנת תרנ"ד נתמנה הרב יוסף אליעזר פרידמן לרבה של האדיץ (אהלי שם, פינסק תער"ב, ע' 41).

לערך באותה שעה התקבל ר' איסר לרבה של העיירה קריוואראג פלך חרסון, לא רחוק מהעיר ניקוליוב156.

הידיעה הראשונה על כך, כנראה, היא באגרת כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע אל חותנו ר' אשר, מכ"ג מ"ח תרנ"ה (ח"א אגרת סג):

מכתבי כ' מקרעמענטשוג ומקריוואראג נכון הגיעני.

כנראה היתה הנסיעה קשורה למינוי חתנו ר' איסר לרבנות קריאוואראג באותה שעה.

באותה אגרת מציע לו הצעה ארעית, שחתנו ר' איסר יסע כשד"ר לכמה חדשים, על המושבות (קאלאניעס) בסביבות חרסון.

בתקופת אדמו"ר הצמח צדק הי' השד"ר במושבות אלו החסיד המפורסם ר' הלל מפאריטש. אחרי פטירתו הי' השד"ר במושבות אלו החסיד המפורסם ר' גרשון דובער מפאהאר. כשהגיע לעת זקנותו הוקשתה עליו הנסיעה. ועל כך כותב כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע אל ר' אשר:

חתנו הר"א שי' אשר הוא ראוי לזה. אך איני יודע אם יכול לנסוע כל הזמן הדרוש ... אם חתנו הר"א שי' יקבל על עצמו לנסוע על הקאל' משך זמן הדרוש שמה.

מתוכן הדברים נראה שר' איסר כבר התקבל אז לרב בעיירה קריאוואראג, וחותנו ר' אשר נסע לבקרו שם, והיתה ההצעה שיסע ר' איסר באופן זמני בתור שד"ר במושבות סביבות חרסון, אף שבקביעות לא יוכל לעשות זאת, מפני משרת הרבנות שלו בקריאוואראג.

אפשר שגם האגרת שכתב כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע אל ר' איסר, בכ"ח אד"ר תרנ"ד, קשורה לרבנותו בקריוואראג:

יתן השי"ת לכל אנשי עירו אורך ימים ושנות חיים טובים בגו"ר, וישמור אתכם מכל צרה וצוקה ונגע ומחלה, ויבולע המות לנצח אכי"ר.

*

את הערכתו המיוחדת של כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע אליו, אפשר לראות מתוך מכתב שכתב בי"ד סיון תרס"ו (ח"ד אגרת תתקלב). באותה שעה חלה ר' איסר, והוצרך לנסוע למעיינות הרפואה. כותב אז כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע אל אחד החסידים:

ידידינו הנוכחי הרה"ח המפורסם מוהר"א שי' רב בקריווא ראג, מוכרח ע"פ ציווי הרופאים לנסוע לבאד קארלסבאד, וכמובן אין היכולת שלו מספיק לו ע"ז. וכאשר הרב הנ"ל הוא ממבחר ידידינו האחוזים וקשורים בגחלת אבותינו הק' זצוקללה"ה נ"ע, לזאת הנני מבקשו שיראה נא כבודו אחדים מידידינו הנכבדים שי' ולעזור לו בדבר נכון.

כעבור שנתיים, בחורף תרס"ח, נפטר ר' איסר, כנזכר באגרת שכתב אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע אל חותנו ר' אשר, ביום א' כ"א אד"ר תרס"ח:

שמעתי אשר אצל חתנו הר"א ז"ל הי' נמצא דברים יקרים, וכבודו לקחם כעת אליו, ובקשתי מה שנמצא אתו מהני מילי מעליותא, הן מכ"ק והן משאר דברים, ייטיב נא לשולחם אלי.

*

לא נתברר לנו מי מילא את מקומו ברבנות קריוואראג, ב15 השנים הבאות. אבל בתחלת שנת תרפ"ג נתמנה שם החסיד ר' אלכסנדר סענדר יודאסין, מחב"ס תומכי תמימים (כפר חב"ד תשכ"ד), אשר בתחלתו הדפיס את כתב הרבנות מי"ד מ"ח תרפ"ג.

חתנו החסיד ר' יוסף גארפינקל

בתו השניה של ר' אשר, מרת חי' מושקא, נולדה כעבור שנים רבות, בשנת תרמ"ט, שזה הי' כבר אחרי נישואי בתו הראשונה הנ"ל, אשת הרב איסר ינובסקי.

בשנת תרס"ו נישאה אל התמים ר' יוסף שמואל גארפינקל מפאהר, מתלמידי תומכי תמימים בליובאוויטש. בו' מנ"א תרס"ו כותב כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע לר' אשר:

והנני מברכו בברכת מז"ט בעד הקשורי תנאים, יאמר ה' לדבק טוב ויהי' בנין עדי עד בהצלחה בכל הפרטים בגו"ר. ויעזור לו השי"ת לגמור בקרב ענין טוב ומוכשר ברו"ג עבור בנו שי'.

אחר נישואיהם התקבל לשו"ב בקיסלאוואדסק (ס' התמימים ח"א ע' מג).

ר' יוסף נפטר בכ"ח ניסן ה'תש"ג, בתקופת מלחמת העולם השניה, בגלות בפערגאנא. ובעת הגירת אנ"ש מרוסיה, בשנים תש"ו-ז, יצאה גם אלמנתו מרת חי' מושקא גארפינקל, יחד עם בנה ר' נחמי' שלום רפאל, ובתה רבקה (שנישאה אחר כך לר' שלום שורפין).

בר"ח סיון ה'תשל"ו נפטרה בנ.י. ושם מ"כ.

בנו החסיד ר' שמואל גראצמאן

כשנה אחרי לידת הבת חי' מוסיא, בשנת תר"נ, נולד לר' אשר בנו ר' שמואל.

אחרי שתי הלידות האלו היתה אשתו חלושה. ובד' אלול תר"ן כותב לו כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע (ח"א אגרת מט):

בדבר שאלתו, אם מרגשת איזה חלישות ישכור מינקת להנער, והשי"ת יזכם לגדלו לתורה לחופה ומעשים טובים בנחת ובנקל.

בהגיעו לגיל בר מצוה, בשנת תרס"ג, כותב כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע לר' אשר (ח"ג אגרת תתכג):

יחזק השי"ת לב בנו שי' שיהי' ירא אלקים באמת ובתורתו ובמצותיו ית', יחפוץ תמיד כל הימים לרבות כו'157.

ר' שמואל למד בתומכי תמימים בתחלה למד במחלקה בהאראדישץ, בשנים תרס"ג-ד, ואח"כ בישיבה הגדולה בליובאוויטש, בשנים תרס"ה-ז158.

בשנת תרס"ז נשא את זוגתו מרת רחל, ואחרי נישואיו התקבל להיות גם הוא שו"ב בניקוליוב (ס' התמימים ח"א ע' מא).

כשהתחילו הרדיפות על הדת ברוסיה, הוכרח לעזוב את ניקוליוב, והתיישב במוסקבא. בימי הרעב בשנת תרצ"ה סבל הרבה, וכתב אודותיו ר' שמואל גורדון, אל החסיד ר' ישראל דזייקאבסאן בנ.י. (תולדות חב"ד ברוסיא הסובייטית ע' קמט):

הנני בזה לעורר רחמים לפני כת"ר עבור ידידנו התמים ר' שמואל גראסמאן יחי' בן השו"ב דניקאליאיעב ר' אשר גראסמאן ז"ל ... מצבו הגשמי איום ונורא בפועל ממש עד ככר לחם רח"ל ... פה לא ירויח כלום כי שמירת שבת לא תתנהו.

בעת מלחמת העולם השניה, בו' שבט ה'תש"ג, כותב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע אל גיסו ר' שלמה אהרן קזרנובסקי (חי"ב אגרת ד'תקנט):

ראיתי את התלגרמה מידידי גיסו שי', ונכון הי' אשר תכתוב להם בלשון רוסיא, לדרוש בשלומם (רק בעניני הבריאות), ולבקשם לכתוב משלומם ומשלום שאר הקרובים אשר נמצאים במחנם, ודרך אגב יכתוב להם פ"ש בשמי וברכתי שיעזר להם השי"ת בבריאות ובכל טוב בגשמיות וברוחניות.

אחרי יציאתו מרוסיה (בשנים תש"ז), הי' במשך תקופה מנהל הישיבה תומכי תמימים שנוסדה אז במחנה הפליטים וועגשייד, אוסטריה (מתוך מכתבו מיום א' בהעלותך תש"ז), בשלהי תש"ז עבר לפריז, ומשם כותב בי' ניסן תש"ח, אל כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע:

היות שקבלתי וויזע מגיסי הרב ר' אשר אברמסאן159 נ"י לנסוע ללונדון להיות שם שו"ב, והנני מבקשים הסכמתם וברכה מכ"ק שליט"א.

ועל כך השיב לו:

אודות הנסיעה ללונדון לקבל משרת שו"ב נכון הדבר במאד, והשי"ת יצליחו וב"ב יחיו בהסתדרות טוב בגו"ר.

אודות פעילותו בלונדון, מיד עם הגעתו לשם, כותב לו כ"ק אדמו"ר זי"ע בג' מנ"א תש"ח (ח"ב אגרת שפה):

חקרתי ודרשתי מאחותו וגיסו שיחיו160 להנעשה אתו ואופן הסתדרותו. נהניתי לראות מכותלי כתבו כי נסתדר בגו"ר, עד שגם ניגש לעבודת התעמולה ליחזק בדא"ח בפרט ובתורה ומצות ויראת שמים בכלל.

במכתבו הנ"ל מכנהו "מחותני", על פי המסופר לעיל, שאחותו הגדולה נישאה לר' איסר ינובסקי, דודו זקנו של כ"ק אדמו"ר זי"ע.

החסיד ר' שלמה אהרן קזרנובסקי

בתו השלישית של ר' אשר, מרת חי' פריידא161, נולדה כעבור שנים רבות, לערך בשנת תר"ס. ובשנת תרפ"א נישאה עם התמים ר' שלמה אהרן קזרנובסקי.

החסיד ר' שלמה אהרן קזרנובסקי נולד בשנת תרנ"ז, במוהילוב על נהר דניעפר. למד בליובאוויטש משנת תרע"א עד שנת תרע"ז.

כבר נזכר לעיל אשר ר' אשר נפטר בתחלת שנת תר"פ. לפני פטירתו השאיר אצל כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע דמי נדוניא עבור בתו, שעדיין לא נישאה. אחרי ההסתלקות בב' ניסן תר"פ, עבר סכום זה של מזומנים לידי כ"ק בנו אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע.

באותה שעה הציעו לר' שלמה אהרן את השידוך עם בתו הצעירה של ר' אשר. הוא שאל אודות השידוך הזה אצל כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, אשר השיבו, שיסע לאוהל ויפנה בזה אל כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע. וכן עשה.

אחרי שהשידוך יצא לפועל, ובא לבקש ברכה מאת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, מסר לידיו את כספי הנדוניא, אשר השאיר ר' אשר לפני פטירתו.

אחרי החתונה גרו איזה שנים ברוסיה, ובשנת תרפ"ז היגרו מרוסיה לארה"ב.

בשנה הראשונה היה בראטשעסטער נ.י. – רב בית הכנסת עין יעקב (זכרון לבני ישראל ע' קנד). ואחר כך עבר לנ.י. ובחורף תרפ"ט התקבל לרב בבית הכנסת בני יצחק, ובבית הכנסת תפארת ישראל, בשכונת בענסנהוירסט בברוקלין; שם כיהן עד סוף ימיו.

בכ"א טבת תרפ"ט כותב לו כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע (ח"ב אגרת תכב):

במענה על מכתבו המודיע כי נתקבל לרב בבתי הכנסיות "בני יצחק" ו"תפארת ישראל" יצ"ו, הנני לברכו בברכת מז"ט ואשר הוי' יהי' בעזרו לכלכלם בלימודים טובים.

במשך כמה שנים התמנה כמזכיר ומנהל אגודת חב"ד בארצות הברית (זכרון לבני ישראל, ע' קנד).

בשנת תרח"צ נוסדה בברוקלין קבוצת לימוד לבנות חב"ד, שנקראה בשם חברת "אחות תמימים"162, אשר כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע מינה אותו כאחד משלושת המשפיעים – רועים של קבוצת בנות זו (ח"ד אגרת א'לו).

כשניצל כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע לנ.י. בט' אדר שני ה'ת"ש, התחיל מיד הרש"א להתעסק בחיפוש וקניית בית עבור מרכז חב"ד ובית אדמו"ר. כשהודיע על כך אל כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, השיב לו בי"ג ניסן (חי"ב אגרת ד'שפג):

במענה על מכתבו המודיע אודות הדירה עבורינו להצלחה בגשמיות וברוחניות, נהניתי מאד מה ששוקד בזה כראוי. יעזר השי"ת שימצא עבורינו בית דירה מרווח ומתאים בכל הפרטים.

בסוף הקיץ קנה את הבנין 770 איסטרן פארקוויי, ומאז הי' הוא הממונה על ענייני הבנין, ובשנת תשי"ט-כ התעסק הוא בבניית בית הכנסת המוגדל במקום שהי' עד אז החצר.

בשנת תש"ב התעסק בקניית חלקת חב"ד בבית החיים מונטיפיורי.

בתחלת תקופת נשיאות כ"ק אדמו"ר זי"ע, התעסק אף בחיפוש ורכישת בית לדירה עבור הרבי והרבנית, 1304 פרזידנט סטריט.

בשנת תשט"ז יסד כ"ק אדמו"ר זי"ע את בית הספר למלאכה בכפר חב"ד, ואת הרש"א קזרנובסקי מינה כשלוחו לחנוכת הבית, ומאז היה מנהל הקרן לתמיכת המוסד.

בכל אלו התעסק עד לפטירתו בז' מר-חשון תשמ"ג.

על מצבתו נכתב:

עסק במרץ בעד מוסדות חב"ד באה"ק, ומנוטעי כרם חב"ד בארה"ב, מקורב ופעל רבות בעד בית חיינו, וחיבה יתירה נודעת לו מכ"ק נשיאינו, כהן בקודש על משמרתו ברבנות יותר מיובל שנים, הרביץ תורה וחסידות וקירב לבבות בפרט בין הנוער ליהדות עד יומו האחרון.

זוגתו מרת חי' פריידא נפטרה בי"א ניסן ה'תשמ"ז.


1) ראה אגרות-קודש שלו, לפי מפתח הענינים שבסוף כרך יב, ערך "זכרון ימי קדם".

2) החסידים ר' חיים בער ווילנסקי, שבפרק שלפנינו, ור' בערל משה'ס דברוסקין (ראה אגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ח"ב אגרת תקנב עמ' שסח, וח"ד אגרת תתקעה), ור' דובער מסיוב (ראה ס' השיחות קיץ ת"ש ע' 93. ס' השיחות תש"ד ע' 124 אות יד).

3) אולי יש לתקן כאן עפ"י רשימת בנו ר' מיכאל וילנסקי (ראה לקמן), אשר בסופה הוא כותב אודות יום פטירתו: "יום ב' דחנוכה תרנ"ג (על נר הראשון דחנוכה הוא בירך עדיין) בקרעמענטשוג". גם הובאה שם שיחת כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע בשמחת בית השואבה תרנ"ד "ער איז דא גיווען פאר עטליכע יאר". ואשר "הוא עשה הכנות לנסוע גם על חתונת הרבנית מרת מושקא ז"ל [בקיץ תרנ"ב], אבל מצב בריאותו מנעהו מזה". וראה אגרות-קודש אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ח"ה, שוה"ג לאגרת א'קט, מה שסיפר לי הרז"ש ע"ה (אודות החדר שני שבאולם הקטן שבליובאוויטש):

ועוד מספרים שבשנת תרמ"ט, כשבא הר"ר חיים בער ווילענסקי לליובאוויטש והתפלל בחדר קטן זה, עבר אדמו"ר דרך חדר זה [במקום דרך הפרוזדור], והתעכב לראות איך שמתפלל.

4) בגלל הגזירות שברוסיה, כנזכר בסוף רשימתו (אודות הפסק הקשר שבינו בארה"ב לבין בני משפחתו ברוסיה): שנפסק הדיבור בינינו, בשעה שגזרו על סחיטת הווליטא, והן כנראה יראות לכתוב לחו"ל.

[והיינו בתקופת שלטון הקומוניסטים ברוסיה, שכאשר היו רואים התכתבות של אחד עם בני משפחתו בחו"ל, היו מכריחים אותו לכתוב ולדרוש שישלחו לו מעות חו"ל, והיו לוקחים ממנו את המעות המתקבלים].

5) מכתבי וילנסקי לרח"ל נעתקו מארכיונו אשר בספרי' הלאומית בירושלים, ותודתי לידידי ר' יהושע שי' מונדשיין, על אשר העתיקם.

6) ראה אגרות-קודש שלו ח"א אגרת נה - דוגמה של מכתב הזמנה לחתונה הנ"ל. ושם אגרת נו* אגרת אל הריחד"ב שלפנינו.

7) כ"ק אדמו"ר זי"ע.

8) קובץ "התמים".

9) ראה גם לקמן פרק ‎צו.

10) ראה מבית הגנזים שם.

11) נדפס באגרות-קודש שם. ושם מסופר שאת הכתי"ק הזה הגניבו אליו למאסר דרך כלי קפה עם תחתית כפולה.

12) כ"ק אדמו"ר הצמח צדק.

13) ראה זכרון לבני ישראל ע' כד-ה.

14) לא מרשים לו לחזור לביתו על ערבות – שלא יברח.

15) המלשינות (של המשכיל דוב לזרוב).

16) חבר המועצה העירונית.

17) ע"פ המסופר לקמן – כנראה הכוונה לרבינו. וכן מסופר ב"כוחה של סניגוריה" ע' 38, שבהמשך לזה עשתה המשטרה חיפוש בבית רבינו בליובאוויטש.

18) צעירים מעבודת הצבא.

19) מכס קורובקה.

20) של רבינו.

21) שר.

22) אל הדורש וחוקר. ב"כוחה של סניגוריה" (ע' 15 ואילך) מסופר ששמו של החוקר טגנצ'וב, ודירתו היתה בבית המלשין דוב לזרוב, ולימים הי' לשר המשפטים.

23) השר מאטלאסעווסקא כועס על חוקר טגנצ'וב, על אשר לא שעה לבקשתו. אבל ספק גדול אם זה ישנה את דעת החוקר הנ"ל.

24) שרוצים לחקור אותם אודות נסיעותיהם לליובאוויטש כדלקמן, אם הי' זה כדי לקבל תמיכת רבינו לפעילות בלתי חוקית שבסטאראדוב.

25) נסיעתם לראש השנה לליובאוויטש היא כדי להשתטח על ציון כ"ק אדמו"ר הצמח צדק. ראה לקמן במכתב המזכיר ה"ר לוי יצחק אידלעוויץ.

26) אם לא יאשימו אותם אשר גם הנסיעה הזאת להשתטח על האהל אינה חוקית, בחוקי רוסיה של תקופה זו.

27) הסמוכה לליובאוויטש.

28) ה' דוב לזרוב.

29) המלשין לזרוב, אשר הוא הלשין גם על הרד"ז.

30) ראש המשטרה.

31) בהיותו במאסר, לא להלבישו בגדי האסורים.

32) המענה מליובאוויטש לסטאראדוב יושלח על שם יעקב אהראנאווסקי, ובתוך המעטפה תהי' מעטפה נוספת חתומה על שם יהושע נתן, ויהושע נתן ידין את המענה לשריפה – מחשש עין הבולשת.

33) מברק ששלח הרב ניימרק לבנו ה"ר יהושע אלי' בהארקי (מקום רבנותו הקודם של הרב ניימארק), שיסע לליובאוויטש לקבל 50 רו"כ.

34) רבה של ליובאוויטש בתקופה זאת. ראה מבית הגנזים פרק לג.

35) מבקש הכותב מאת הנמען בליובאוויטש, להודיע כו'.

36) פראקוראר (קטיגור). ב"כוחה של סניגוריה" (ע' 38 ואילך) כותב ששמו סימיונוב.

37) המלשינות של דוב לזרוב.

38) כנראה הכוונה לרבינו.

39) המנויים במכתב הקודם.

40) של המלשין הנ"ל.

41) כנראה הכוונה, להביא את רבינו לסטאראדוב.

42) ועל פי דעתו הטהורה.

43) במכתב הקודם.

44) יעקב אהראנאווסקי, הנזכר במכתב הקודם.

45) אלו שהלכו לביתו לשאול אם הגיעו מכתבים, לא שאלו אם יש מכתבים שהגיעו על שמו, שלא פתחו אותם כנ"ל.

46) הדורש וחוקר.

47) עדות (שלא יברח כשישוחרר לביתו עד המשפט).

48) ליעוו קופערניק הי' למעשה העו"ד שלהם בעת המשפט. על נאומיו של קופערניק במהלך המשפט, ראה כוחה של סניגוריה ע' 134 ואילך.

49) שאחרי האוכל מספרים את סיפור המאסרים בסטאראדוב, כפי שהם התפרסמו בעיתונות.

50) הנגיד.

51) כאמור במכתב הראשון הנ"ל.

52) הכותב מתנצל על סגנון המכתב הזה.

53) ישיבה בבית המשפט, לדון אודות הבקשה לשחרר את האסורים בערבות, עד המשפט.

54) החלטת החוקר.

55) עורך דין.

56) ראה לעיל פרק ‎לה, בשוה"ג, אשר לערך בתקופה שלפנינו, התיישב ר' ישעי' ברלין מוועליז, בריגא. ואפשר שהוא מכתב שלו (ראה מכתביו לקמן פרק ‎קי ופרק ‎קלד).

57) הכוונה להרב זלמן ניימרק רבה של סטאראדוב.

58) עורכי דין.

59) סקירת החוקר את הנושא.

60) הדורש וחוקר.

61) נאווגאראד סיווערסק (?)

62) בית המשפט האיזורי.

63) קיבל צו מהשופטים, אשר משרד המברקים ימסרו אל החוקר את כל פרטי המברקים שנשלחו על ידי החסידים בסטאראדוב.

64) געציל, העסקן הנ"ל בסטאראדוב.

65) כאמור במכתב הקודם, שהחוקר טגנצ'וב נסע לכמה עיירות לחקור בהם את החסידים. והשאלה היא, אם נסיעתו זו לחקור מחוץ מפלך שלו היא חוקית.

66) אם יבוא לחקור את רבינו בליובאוויטש, אם החסידים מסטאראדוב נוסעים אליו.

67) כאמור לעיל במכתב הראשון, שהשיבו הנחקרים שנסיעתם לליובאוויטש היתה כדי להשתטח על ציון כ"ק אדמו"ר הצמח צדק.

68) בכוחה של סניגוריה כותב שהמשפט התקיים בשלהי 1883, היינו בחורף תרמ"ד. וא"כ ישבו שלוש שנים במאסר – מחורף תרמ"א עד חורף תרמ"ד.

69) המשפיע בישיבה בליובאוויטש. אודותיו לקמן פרק ‎צא.

70) זקנה של הכותבת, וזקנם של המשפחות המפורסמות בחב"ד: קוגל; דייטש; ריבקין; פוטרפס; שמטוב; סרברנסקי.

71) ראה לקמן פרק ‎צב ואילך.

72) ראה גם מבית הגנזים סוף פרק יא.

73) בודאי הכוונה למה שסבלו מהמתנגדים, כדלקמן.

74) כדלקמן פרק ‎צו.

75) ישעי' א, ו.

76) שגריר רוסיה ללטביה.

77) לריגא, ששם גר אז כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע.

78) על הקשיים בבניית בתי כנסת לעדת החסידים, בעיירות שיש בהן בתי כנסת של המתנגדים, ראה "מבית הגנזים" פרק קלז.

79) זקן העיירה.

80) החסיד ר' אברהם חיים ראזנבוים.

81) ראש המשטרה.

82) מח"ס פרי יצחק (ווילנא תרמ"א).

83) ד, טז.

84) נכתב במוצאי מנוחה, א' דסליחות, בלי פירוט השנה, אמנם נזכר בו גילו של הרשד"מ - בן ס"ח: חלישות ותשות כחי דכעת בשנת חיי"ם שלי.

85) בנושא הסכסוכים וההסכמים, אודות השו"ב בעיירות שגרו בהן חסידים ומתנגדים, ראה "מבית הגנזים" פרק מג.

86) הרב חיים יעקב ווידרעוויץ, שעד עתה הי' רבה של קופישאק, ובתחלת תרל"ה התקבל לרבנות במוסקבה (ראה אודותיו לעיל פרק ‎נט, ובהערות שם).

87) ואומר שלום.

88) ר' חיים נולד בקיץ תרנ"ב, ור' הענדל נפטר בחורף תר"ס.

89) מחמת ריבוי הפרטים שבתולדותיו, נחלקו לכמה פרקים.

90) ראה לקמן פרק ‎צז, שכותב עליו ר' דוד שפרין, שבשנת תר"נ הי' בן 52, ואם כן נולד בשנת תקצ"ח. ולקמן סוף פרק ‎צח מובא הרישום מהאניה, שבראשית שנת תרנ"ה הי' בן 54.

91) ראה לקמן פרק ‎צח, אשר מתוך המסמכים שהגיעו לידינו נראה כי מפלעשצעניץ ברח בשלהי תשרי תרנ"ב. אחרי שהותו באמסטרדם במשך שנת תרנ"ב, עבד בחורף תרנ"ג כמגיה בבית דפוס בברלין. בתחלת קיץ תרנ"ג עבר מברלין לקניגסברג, וניסה את כחו שם בעסקים במשך הקיץ.

92) ראה לקמן פרק ‎ק שצ"ל תרע"ה.

93) ויותר מסתבר שנק' כן על שם הרב המגיד ממעזריטש, שהרי כבר הובא לעיל שהרא"ח נולד בין השנים תקצ"ח – ת"ר, ואם כן נולד אביו ודאי לפני שנת תקפ"ח – שהיא שנת הסתלקות כ"ק אדמו"ר האמצעי.

94) ראה אודותיו "זכרון לבני ישראל" עמ' קכז.

95) אדמו"ר מוהר"ש נ"ע.

96) כתבתי על כך בכפר חב"ד גליון 100 עמ' 70; אלא ששם דימיתי שר' גרשון יהודה ליב הנ"ל הוא אחיו של המשפיע ר' הענדל, ועתה נתברר שהוא בנו.

שם העתקתי גם את תאריכי פטירת הוריו ואחותו, וכן זקנתו, שעתה נתברר שהיא אשת המשפיע ר' הענדל:

יום פטירת אמי זקנתי באסי' בת ר' ראובן ז"ל, יום ג' ח' ניסן תרמ"ט, מנוחתה בפלעשצעניץ.

כשנודע הדבר לרא"ח במאסרו, כתב מכתב תנחומים לבעלה ר' הענדל, בכ' אייר:

החדשות מפטירת זוגתו לא ידעתי עד כה, תהא מנוחתה שלום, כי רבות נשאה וסבלה בעוה"ז, והמקום ינחם כו'.

97) ובמבטא רוסי שונה ל"קוגל".

98) גרשון יהודה ליב. על שם זקנו הנ"ל, שנפטר בשלהי תרל"ז, כדלעיל פרק ‎פח.

99) תהלים לז, כג.

100) תהלים קכח, ד.

101) ר"ל שהמאסר שבא ע"י אפו של הקב"ה הפסיק בין לידת הבן השלישי לבן הרביעי, כפי שהוא בפסוק (ישעי' מג, ז) בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, אף הפסיק בין עולם השלישי לרביעי.

102) מי הי' המוהל ומי הי' הסנדק.

103) ראה גם אגרות-קודש אדמו"ר ה"צמח צדק" ח"ב אגרת יו"ד, ובנסמן בהערות שם.

104) בלי חרפה ובלי בושה.

105) הרא"ח נולד לערך בין השנים תקצ"ח – ת"ר (כדלעיל ריש פרק ‎צב), והרבנית חי' מושקא (אשת אדמו"ר הצמח צדק) נפטרה בחורף תרכ"א או תרכ"ב (ראה כרם חב"ד 2 ע' 66), ואם כן הי' אירוע זה בצום גדלי' (כדלקמן) לערך בשנת תר"כ.

106) לא ממש ביציאתו מהחדר פגש אותו, כי אם אחר כך, כמועתק לקמן פרק ‎צט מצוואתו:

הציצית שבו אינני יודע אם הם אותם שהיו בהטלית בעת שהי' אצל אדמו"ר או אולי החליפם ר' מאדיל באחרים.

107) מוהרש"ב נ"ע.

108) של הנמען – כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע.

109) בזיווג שני, אחר שזוגתו בזיווג ראשון נפטרה בשנת תרס"ד, כדלעיל בפרק הקודם.

110) כעבור שנים רבות, ברחו שניהם מרוסיה והתיישבו בנ.י. – ראה לקמן פרק ‎צח.

111) תומרקין, רבה של קרעמענטשוג. אודותיו "בית רבי" קכז, ב.

112) ראה ס' התולדות אדמו"ר מוהר"ש (אדמו"ר זי"ע) ע' 17 ואילך. (גליצנשטיין) ע' 52 ואילך.

113) נדפס בשלימות בס' תולדות אברהם חיים ע' פא.

114) לא נדפס. ראה רשימת מאמרי דא"ח עמ' מב.

115) תלמידי חכמים (פסחים כב, ב).

116) זעליגסאן. הי' חוזר מאמרי אדמו"ר נ"ע כל ימי נשיאותו, אבל עיקר תקופתו, שהי' רושם את ההנחות, היתה בשנים תרמ"ג-תרמ"ז. ראה קטע מיומן כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, שנדפס ב"חנוך לנער" עמ' 24 ובכ"מ.

117) שגר בסמאלענסק, ועזר הרבה לרא"ח בתקופת מאסרו.

118) שרשימת ה"הנחות" מדרושי אדמו"ר, שרשם ר' אהרן חוזר כנ"ל, הם רק ראשי פרקים, ויכולים להועיל רק למי ששמע בעצמו את המאמר, שיועיל לו לזכרון את תוכן המאמר.

119) ראה גם לעיל פרק ‎פז.

120) פלוגת אסירים עובדים.

121) מלפפונים.

122) ראה לקמן סוף הפרק.

123) ראה גם לקמן בהמשך.

124) אם כן נולד בשנת תקצ"ח. וראה לעיל ריש פרק ‎צב.

125) היא אשתו שנשארה בפלעשצעניץ.

126) שלא הי' לו אוכל, והי' צם כמו ביוהכ"פ.

127) ראה שוע"ר סי' תל ס"א. ואם כן הוא מקביל ליום הכפורים.

128) תרגום חפשי:

התראיתי באותה שעה עם האיש הידוע הממונה הנכרי, לאחרי שיצא זה שעליו ממקומי מסרתי לו את מה שקבלתי ממנו, והרביתי לדבר אתו לפתוח את דלתי לבו, והתנצלתי על שפניתי לממונה שגבוה ממנו, כיון שלטובתו הוא, שלא יאשימוהו על אשר מפטר אותי מהעבודה על דעת עצמו. והתקבלו אצלו דברי.

אחר כך דברתי אתו עסק הרחיצה בשבת, שאינו יכול להשוותי לשאר היהודים הנמצאים שם, שעובדים בשבת מרצונם, אופים ומבשלים ביום שנצטווינו לא לעשות בו מלאכה, ואני איש זקן שמנעורי לימדוני הורי לקיים מצוות ה'. ומרצוני אסכים לרחוץ ביום שאחר השבת, בשעה ששאר האסירים הולכים לטייל.

אחרי שקיבל את דברי השיב ואמר, נראה במשך הזמן (כוונתו נראית לי, שלפי גודל הבקשה, השוחד שקיבל מעט מדאי), אך מכל מקום הבטיח בחצי פה לקיים את הדבר הזה.

אמנם בשבת שעבר לא הלכו לרחוץ, שכאן רוחצים את הבגדים פעם בשבועיים. נראה מה יהי' בשבת הבע"ל. להשערתי לא ישכח דבריו במשך זמן קצר זה, וכשיעבור זמן רב יהי' צריך להזכירו שנית, שיועיל על הכל.

ודי לחכימא, שגם כשמקבלים שוחד, הם רק מראים עצמם כרחמנים אבל לא עומדים לאדם בעת צרתו. מעת שדברתי אתו לא דחק אותי בעבודה.

129) איסור החזקת סיגריות לעישון.

130) רבינו יונה ברכות פ"ט (מג, א) ד"ה ארבעה בשם רב האי גאון.

131) סדר ברכת הנהנין לרבנו הזקן פי"ג ה"ב. לוח ברכת הנהנין פי"ב ה"ח, וש"נ.

132) ר' אברהם אבא פרסון, החסיד והנגיד המפורסם, אשר בשנת תרמ"ח ירד מנכסיו, וכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע כתב כעשרים מכתבים לנגידי אנ"ש לבוא לעזרתו (ראה אגרות-קודש שלו ח"א אגרת לא, וח"ג אגרת תקסד, ובהנסמן בהערות שם ושם). ואחר כך הוכרח לנדוד מרוסיה והתיישב בקניגסברג והתעסק בסרסרות (ראה אודותיו התמים ח"ח (ח [542]; [שיב] פט). ס' השיחות קיץ ת"ש ע' 23; 42). ואף עסק משם בעסקנות הכלל בשליחות כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע (כדלקמן פרק ‎קכו).

133) ה"ר שניאור זלמן (אחיו של הרא"ח), שהתיישב בווארשא בשנת תרמ"ט, ואודותיו כותב הרא"ח במכתב כ' אייר תרמ"ט:

היום הגיעני מכתב מאחי זלמן נ"י, אשר הוא שלח למאסקווא, שיבואו כב"ב לווארשא, לקביעות דירה, ויום אתמול נסעו דרך סמאלענסק.

וראה אודותיו גם לקמן פרק הבא.

134) נדפס בשלימותו בס' תולדות אברהם חיים ע' צה.

135) ר"ל הרב הראשי לעדת החסידים המתפללים בנוסח ספרד (ראה אודותיו לעיל פרק ‎נט, ובהערות שם).

136) מוהרש"ב נ"ע.

137) מסופר אודותיו ב"זכרון לבני ישראל" עמ' קכו-ז.

138) הנזכר גם לעיל פרק הקודם.

139) החיים והשלום והברכה מאדון השלום.

140) דורש שלומו מלב ונפש חפצה תמיד כל הימים.

141) הרשאה.

142) החסיד המפורסם ר' אבא פערסאן.

143) החיים והשלום והברכה מאדון השלום.

144) הכתיבה והחתימה ברוחניות וגשמיות.

145) דורש שלומו מלב ונפש חפצה תמיד כל הימים.

146) אחרי דרישת שלומו הטוב.

147) בניוהייווען. נזכר גם בתולדות חב"ד בארה"ב עמ' קכה; קכח.

148) כדלעיל פרק ‎צג.

149) לפועל שלח אותו במתנה אל כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, כדלעיל שם.

150) המועתקת לעיל (סעיף א).

151) ראה לעיל פרק ‎כה.

152) ראה ראשי פרקים מתולדות המחבר, שבראש הס' קב נקי.

153) למנות את נכדו מוה"ר מאיר שלמה לרבה של ניקוליוב.

154) למנות את נכדו מוה"ר איסר לרבה של ראמאנאווקא.

155) ראה אהלי שם ע' 197.

156) ראה ראשי פרקים מתולדות המחבר, שבראש הס' קב נקי.

157) הלילות.

158) על פי הכרטיס שרשם עבור ספר החסידים.

159) נישאו לשתי אחיות.

160) קזרנובסקי.

161) השם חי' נוסף לה אחר כך מחמת חולי.

162) אודותה - תולדות חב"ד בארה"ב פרק ל.