מסביב לחסידות > תולדות חב"ד ברוסיה הצארית > דור חמישי – אדמו"ר מוהרש"ב... > ישיבת תומכי תמימים

ישיבת תומכי תמימים

יסוד הישיבה

בהקדמה לקונטרס התפלה מסופר על יסוד הישיבה:

הישיבה תומכי-תמימים יצ"ו נוסדה, ביום א' ט"ו אלול תרנ"ז¹. ההדרכה הפנימית של התלמידים נמסרה על ידי שנים מזקני אנ"ש, האחד החסיד והעובד ר' חנוך הענדיל ז"ל², אשר על ידו הופקדה משמרת לימוד דא"ח וההדרכה של תלמידי תומכי-תמימים יצ"ו אשר בליובאוויטש, ומשנהו החסיד והמשכיל ר' שמואל גרונם ז"ל³, אשר על ידו הופקדה משמרת לימוד דא"ח וההדרכה של פלוגת תלמידי ישיבת תומכי-תמימים יצ"ו בעיר זעמבין פלך מינסק.

על הדיון והחלטת פתיחת הישיבה, כותב כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, בשנת תר"ס (אגרת פח):

וזה כשלשה שנים אשר הצענו הדבר לפני נדיבי אנ"ש היראים והחרדים, וקבלו את המפעל הגדול הזה באהבה וחבה יתירה, והזילו מכספם איש כפי נדבת לבו הטוב, ונאספו כמה בחורים מופלגי תורה, וקבענו להם מקום המוכשר לזה, והעמדנו עליהם מורה ומשגיח להדריכם בדרך הטוב והישר.

ההחלטה זו באה לא רק מדאגת כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, לגורל התלמידים העתידים ללמוד בה, אלא מדאגה לכלל כולו, מחמת חסרון ההדרכה המתאימה לדור הצעיר, כאמור באגרת מייסד הישיבה – כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע (ח"א אגרת פח):

הדורות הולכים הלוך וחסור, ה' יודע מה יהי' אחריתם ... ובהשימנו אל לבנו את כל הדברים האלה, אמרנו ליסד מקום אשר ילמדו שם הבחורים ... השגחה טובה ... לדעת את ה' ... להיות זוכים ומזכים את הרבים.

ושם אגרת קלה:

עיקרה ויסודה היא לחזק את הצעירים לשמרם מכל דבר המזיק, ולהשתדל ולנטוע בהם בעזרתו ית' יראת ה' ואהבת ה', וכן בכל מקום שיש ביכולתם לחזק ידים רפות בתורה ועבודה, כמו לייסד בעיירות קביעות שיעורים ללמוד עם הצעירים, הן מבעלי מלאכה והן שאינם בעלי מלאכה, להמשיכם אל התורה ולהשתדל עמהם להשריש בהם יראת ה', שיפרשו מדברים האסורים וירצו בקיום המצות בפועל, זהו תעודת ומטרת תומכי-תמימים.

ובאגרת מנהל הישיבה – כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע (ח"א אגרת ג):

ענין כזה נוגע הוא בכללות היהדות האמיתית, וקיום היהודים המקיימים תורה ומצות עלי תבל.

סקירות על הישיבה ומחלקותיה

בפרקים הבאים מסופר על הישיבה ומחלקותיה בתקופת תרנ"ז-תרע"ח; אשר אז הוכרחו לעזוב את ליובאוויטש, ולהסתדר בעיירות אחרות, כדלקמן פרק ‎קכג.

על מחלקות הישיבה ברוסיה – משנת תרע"ח ואילך, מסופר בס' תולדות חב"ד ברוסיא הסובייטית פרקים נא – צח.

ישיבת תומכי תמימים בווארשא-אטוואצק, ומחלקותיה בערי פולין (בין השנים תרפ"א-ת"ש), קובעת ברכה בפני עצמה, ומכינים ספר מיוחד אודותה בעזהי"ת.

על ישיבות חב"ד בארץ ישראל – תורת אמת, אחי תמימים ותומכי תמימים (בין השנים תרע"א – תש"י) מסופר בס' תולדות חב"ד בארץ הקודש פרקים כה; לא; לד.

על ישיבת תומכי בארצות הברית, ומחלקותיה בערי השדה (בין השנים ת"ש – תש"י) מסופר בס' תולדות חב"ד בארצות הברית פרקים לו-נו.

כמה סקירות כלליות אודות הישיבה בליובאוויטש נכתבו ונדפסו בשעתן:

א) "דברי ימי התמימים" (נודע גם בשם "תולדות התמימים"), נרשם על ידי המזכיר הרה"ח ר' משה רוזנבלום, לערך בשנת עת"ר. ונדפס ב"כרם חב"ד" 3 ע' 11-75.

ב) הודעה מפורטת ... מוסד תומכי תמימים, ווילנא עת"ר (תצלומה ב"כרם חב"ד" 3 ע' 167 ואילך).

ג) חשבון קצר מפעולות מוסד תומכי תמימים בשנה הקודמת, "האח" ב' חשון תער"ב (תצלומו ב"כרם חב"ד" 3 ע' 190 ואילך).

ד) "אהלי שם", פינסק תער"ב, ע' 105 ואילך (תצלומו ב"כרם חב"ד" 3 ע' 194 ואילך).

ה) "תולדות הפוסקים", ווארשא תער"ב, שו, א.

ליקוט אגרות כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, וכ"ק בנו אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, אל ואודות הישיבה, נדפס בכרם חב"ד 3 ע' 76 – 166.

ליקוט שיחות רבותינו אודות הישיבה נדפס בס' "תומכי תמימים" (כפר חב"ד תשכ"ט).

רשימת המשפיעים ומשגיחים בישיבה, ורשימת מגידי השיעורים במחלקת השיעורים והחדרים בליובאוויטש – נדפסה ב"ליובאוויטש וחייליה" ע' 73-77; 84-85. ובספר התמימים ח"א ע' כה. ויפורטו לקמן פרק ‎קח.

רשימה חלקית של בוגרי הישיבה, נדפסה בעלון בשנת עת"ר (תצלומה ב"מבית הגנזים" פרק כב).

רשימת התמימים שלמדו בליובאוויטש, ובמחלקותיה שבשאר העיירות, נדפסה ב"ליובאוויטש וחייליה", ובספר התמימים ח"א.

זכרונות הימים ההם, שנרשמו על ידי תלמידי הישיבה:

הרה"ח ר' שאול דב זיסלין, ב"בטאון חב"ד" גליון ו.

הרה"ח ר' נחום שמרי' ששונקין, בספרו זכרונותי, פרקים ה-ח.

הרה"ח ר' ישראל דזייקאבסאן, בספרו זכרון לבני ישראל, פרקים ב-יג.

הרה"ח ר' רפאל נחמן הכהן, בספרו ליובאוויטש וחייליה, עמ' 21-98.

הרה"ח ר' אברהם דרייזין (מאיארער), ב"קראון הייטס" גליון ערב חה"ש תשמ"ז ע' 18.

הרה"ח ר' חיים אליעזר קרסיק, ב"בטאון חב"ד" גל' ז-ט.

הרה"ח ר' יהודה חטריק, בספרו רשימות דברים ח"א ע' שז-שמח. ובמהדורת תשס"ט-ע ע' 323 ואילך.

ר' ישראל איסר גוטין, בספרו כור עוני, עמ' 144 ואילך.

חלקים מהנ"ל נלקטו ב"כרם חב"ד" 3 עמ' 233 – 273.

נסכם את הפרק הזה, עם הדברים שכתב אודות הישיבה, החסיד ר' יהושע קאסטארעל (בשעה שגר באיטליה), אל החסיד ר' אברהם חיים רוזנבוים (בשעה שגר בנ.י.), בחורף תרס"ד⁴:

לא תוכל לשער גודל יקרת ערך הישיבה מצד עצמה, ובפרט אצל כ"ק שליט"א, אשר ממש מוסר נפשו עלי', וכל כחותיו נתונים להישיבה. לו ראית את אלה מבני הישיבה אחרי יציאתם מהאוניווערזיטעט הלז לאויר העולם, איך שהמה יהודים יפים ומשכילים, כי אז גם אתה היית מברך ברוך שככה לו בעולמו⁵.

ובמכתב ר' אברהם חיים רוזנבוים מחורף תרס"ה:

הישיבות אשר יסד המלך בארבעה עיירות, אשר מהם תצא תורה ויראת ה' ומשכילים בתורת אמת. הרבה מורי הוראות בישראל יראים ושלמים מופלגי תורה יצאו משם במשך ששה שנים למן היום הוסדם.

ובחורף תרס"ז:

הישיבות אשר יסד מאור עינינו הוא כ"ק אדמו"ר שליט"א בליבאוויץ, ונמצאים שם כחמש מאות בחורי חמד העוסקים בתורת ה' ועבודתו, ומספיקים להם כל צרכיהם באופן היותר נעלה למען יהיו מחשבותיהם זכים וברורים לתורה ולתעודה, והכל בהשגחת מרן אדמו"ר מאור הגולה, ובכל שנה יוצאים מהם כמה וכמה מורי הוראות בישראל, מיוסדים על אדני אמת ואמונה.

*

רשימת סניפי הישיבות, עד שנת תרפ"ד, נזכרת גם באגרת שכתב אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, בח"י שבט תרפ"ד, אל הרש"ז הבלין (ח"א אגרת קעז):

הנני מסגיר לך נוסח הודעה ... כל הבחורים והאברכים שי' אשר למדו בהחדרים וישיבות של מוסד תומכי תמימים וכל סניפי' בליובאוויטש, זעמבין, קובליץ, האראדישץ, שצעדרין, ראמען, חערסאן, בחברון ת"ו, בקרעמענטשוג, פאלטאווא, ווארשא, כותאיס (גרוזי' וסניפי'), נעויל, בירושלים תובב"א, משנת תרנ"ז עד תרפ"ד, מתבקשים להודיע ... א) שמותם וכינויהם עם אדרעססא ברורה, ב) באיזה מקום וזמן למדו, ג) מצבם ומעשיהם רב, שו"ב, מלמד, סוחר או עזר בית המסחר.

ה"יושבים"

דאגת רבינו לדור הצעיר התחילה עוד לפני יסוד הישיבה – בשנת תרנ"ז, כאשר פנה אל הצעירים וההורים במכתב כללי (ח"א אגרת סח) בדבר הנהגתם ולימודיהם; וכאשר יצא במלחמת מצוה נגד יסוד בתי הספר לנערים, על ידי חברת מפיצי השכלה ועל ידי חברת יק"א, כפי שיסופר להלן פרק ‎קכד ואילך.

על כך מספר כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע באגרותיו (ח"ב אגרת שצו):

איננו שומע לבקשותיו של הברון גינזבורג להשתתף אתו עמו⁶ ... ואיננו מקשיב לקול תרועת מצדדי חיבת ירושלים, ומקבץ הוא ... בשנת תרנ"ד קבוצה של ט"ז-י"ז בחורים, ומקרבם לאור כי טוב. הבחורים האלו בני בעלי בתים חסידים אשר שלחו בניהם לליובאוויטש להיות "יושבים" ... והיא יסוד ישיבת תומכי-תמימים יצ"ו, אשר נוסדה בט"ו אלול תרנ"ז ... אשר בהתייסדות זאת ראה אותה הכלי טוב אשר תחזיק ברכה לישראל, ואשר תחזיק מעמד הן בפני זרם המשכילים והן בפני זרם הציונים.

אחד מה"יושבים" אז בליובאוויטש היה הרב שרגא פייוויש זלמנוב, המספר על אותה תקופה (התמים א [מא] עט):

ידוע אשר טרם שנתיסדה הישיבה הקדושה "תומכי תמימים" בשנת תרנ"ז, היו נקראים הבחורים שהיו בליובאוויטש ולמדו כנופיות כנופיות כל אחד בפני עצמו, בשם "יושבים" (זיצער), והם הבחורי חמד בני חסידי אנ"ש, אשר אחרי שרכשו להם בביתם ידיעה גדולה בלמוד הנגלה בגפ"ת ופוסקים, והיו באים להסתופף בצל כ"ק אדמו"ר נבג"מ לשמוע דא"ח מאמרי חסידות חב"ד יוצאים מפי קדש הקדשים מרן כ"ק אדמו"ר נבג"מ זי"ע, מדי שבוע בשבוע בש"ק בערב...

החסיד ר' חנוך הענדיל הי' אחד מאצילי בני ישראל מזקני החסידים, אשר בחרו להם להסתפח בנחלת ה' ולבקר בהיכלו להנות מנועם זיו מחזה אלקים בצל הוד כ"ק אדמו"ר נבג"מ בליובאוויטש ... הי' לומד [תניא] בכל יום בין מנחה למעריב לפני הבחורי חמד "היושבים" הנ"ל...

אני זכיתי לחזות בנועם זיו תפארתו בפעם הראשונה בשנת תרנ"ה, בין פסח לעצרת, אשר אז באתי ללמוד לליובאוויטש.

את בואו של הרש"פ זלמנוב באותה שעה, מזכיר גם כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע בס' השיחות תש"ב (ע' 119):

דאס איז געווען אין אנפאנג פון הרש"פ זאלמאנאוו'ס קומען קיין ליובאוויטש, ער איז געקומען יענעם יאר נאך פסח.

עוד אחד מה"יושבים" אז בליובאוויטש הי' ר' מיכאל וילנסקי, אשר כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע כותב לו בח"י שבט תרצ"א (ח"ב אגרת תקכ):

זוכר אני אשר בשנת תרנ"ד הי' בליובאוויטש, והנני זוכר גם שאר היושבים אז בליובאוויטש.

*

האמור לעיל בענין ה"יושבים" הוא בתקופה הראשונה לנשיאות רבינו, היינו בשנים תקנ"ד-ז. אמנם מנהג זה של ה"יושבים" בליובאוויטש, הי' גם בשנים הקודמות יותר.

אחד מה"יושבים" בליובאוויטש בשנת תרמ"ג, הי' החסיד ה"ר יחיאל היילפרין, כנזכר באגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע (חי"ג אגרת ד'תתעח):

שמעתי מהחסיד ר' יחיאל היילפערין, שהוא הי' מהיושבים בליובאוויטש בשנת תרמ"ג, שנת האבילות של הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק על הוד כ"ק אביו אאזמו"ר נבג"מ זצוקללה"ה זי"ע.

[משנת תר"ס ואילך הוא הי' שד"ר מטעם הישיבה תומכי תמימים, כמסופר בתולדות התמימים פרק יד (כרם חב"ד 3 ע' 23)].

וכן היו "יושבים" בליובאוויטש בתקופת כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק", ובתקופת כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע, כמסופר בכמה מקומות.

התפתחות הישיבה בליובאוויטש

כאמור לעיל פרק ‎קד, נפתחה הישיבה בט"ו אלול תרנ"ז בשני סניפים: א) ליובאוויטש. ב) זעמבין. והיינו שאז "נחלט כי איזה בחורים יציגו בליובאוויטש, והבעלי כשרון הדורשים הסבר והבנה בדא"ח ישלחום לזעמבין" (אגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ח"ב אגרת שצו, ע' ק).

מסגנון הדברים נראה, שעיקר הישיבה ל"בעלי כשרון" נפתחה בזעמבין, וכמה תלמידים רגילים, שעדיין אינם מוכנים ללימוד עיוני בזעמבין, נשארו בליובאוויטש.

כך נראה גם מהמסופר באגרת הנדפסת בריש קונ' החלצו תרנ"ט, אשר "בליל שמח"ת תרנ"ט בשעת ההקפות" הודיע רבינו ברבים "כי מוסד הישיבה . . . אשר הי' עד עכשיו בעיר זעמבין פלך מינסק, הנה מעכשיו הוא קובע את מקום המוסד בליובאוויטש"; והיינו שבשנה הראשונה להתייסדות הישיבה, בשנת תרנ"ח, היתה עיקר הישיבה בזעמבין, ואילו התלמידים שלמדו בליובאוויטש בשנת תרנ"ח לא היו תלמידי הישיבה במובן הרגיל, אלא כמו ה"יושבים" שלמדו בליובאוויטש משנת תרנ"ד ואילך (כנזכר לעיל פרק ‎קו).

וכן נראה באגרת להר"ד שיפרין (אגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ח"א אגרת קמ, ע' שב):

התחלת המוסד הי' רק מט"ו בחורים שי' ומושבם (נ"ח) בעיר זעמבין, תחת השגחת הרב החסיד רש"ג ז"ל אסתרמאן, ומהם הושתה הארץ.

גם לאחר שנוסדה הישיבה בליובאוויטש – בתחלת שנת תרנ"ט, היתה המחלקה שבזעמבין העיקר; עד אשר בכל האגרות שהגיעו לידינו מהשנים תרנ"ט- תר"ס, לא נזכר (הסניף שבליובאוויטש), אלא הסניף שבזעמבין⁷.

אמנם אחר כך התחילה להתפתח ולגדול הישיבה בליובאוויטש, ואילו המחלקה בזעמבין הוצרכה לעבור מקום, ובשנת תרס"ה התבטלה לגמרי, כדלקמן פרק ‎קיב ואילך.

בתולדות התמימים פרק יג (כרם חב"ד 3 ע' 22) מסכם את מספר התלמידים במשך שנת תרנ"ט:

ויהי מספר התלמידים בקיץ ההוא ששים ושבע; שבעה ושלשים למדו בעיר זעמבין תחת פקודת הרש"ג הי"ו, ושלשים היו בליובאוויטש, והמנצח עליהם הרחצ"ה⁸ ז"ל.

בסיכום שנת תר"ס, שם פרק כד (כרם חב"ד 3 ע' 36), אינו מפרט את מספר התלמידים שבכל מחלקה, אלא מסכם:

מספר התלמידים הבחורים בשנה ההיא עלה עד למאה וחמשה, וחמשה אברכים מקבלי 24 רו"כ בכל חודש.

חמשה עשר תלמידים נישאו, ונשארו תלמידים תשעים בחורים וחמשה אברכים, ה' עליהם יחיו.

בסיכום שנת תרס"א, שם פרק לה (כרם חב"ד 3 ע' 52):

מספר התלמידים שי' בשנה ההיא הי' מאה וארבעים בחור, ושמונה אברכים.

בסיכום שנת תרס"ב, שם פרק מד (כרם חב"ד 3 ע' 63):

מספר התלמידים בשנה ההיא מאה ושמונים ושמונה בחור, ושמונה אברכים שי'.

ובסיכום שנת תרס"ג, שם פרק נ (כרם חב"ד 3 ע' 68):

מספר התלמידים בשנה ההיא, גם אחרי נישואי התלמידים אשר נזכרו למעלה, כבר עלה למאתיים איש – כ"י וכ"י – ויהיו חלוקים בסדרים מדוייקים מאד איש איש למפלגה ומחלקה שהוא שייך לה, תחת השגחת המשגיחים הנעלים שבכל מפלגה.

אין לפנינו מספר מדוייק של מספר התלמידים בשנים הבאות. אמנם בשנת תער"ב נדפס הספר "אהלי שם", ובאותה שנה נדפס הספר תולדות הפוסקים (חאנעס), שם ושם (אהלי שם ע' 105, ותולדות הפוסקים שו, א). נדפסה סקירה על הישיבה ותלמידיה, ובין השאר נאמר שם:

מספר התלמידים לעת הזאת הוא בערך ג' מאות וחמשים איש כן ירבו, ומתחלקים לג' סוגים ראשים: א) תלמידי החדרים. ב) תלמידי השיעור. ג) תלמידי האולם הגדול.

תלמידי החדרים המה כעת כמאה וארבעים ... מספר תלמידי השיעור המה לעת הזאת כששים ... תלמידי האולם הגדול המה כעת קרוב למאה וחמשים...

מספר התלמידים שכבר יצאו מהישיבה הקדושה הזאת ובאו בברית הנשואים המה כעת כשלוש מאות איש במספר, והמה רבנים ושו"בים בערי ישראל, ויש מהם גם סוחרים עסקנים, והמוסד עסוק כעת ליסד אגודה בין התלמידים האלה.

ובאגרת כ"ג ניסן תער"ג, כותב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, אודות סעודת אחרון של פסח בישיבה:

תמול ערב נגמרה סעודת יו"ט קרוב לשעה העשירית לילה, כי כן הוא מנהג מימים ימימה, אשר אחרון של פסח, כ"ק אאמו"ר הרה"ק שליט"א ואנחנו כולנו מנהלי מוסד תומכי תמימים, המשגיחים המשפיעים המלמדים וסופרי הקאנטאר, סועדים יחדיו סעודת יו"ט עם התלמידים היקרים יחיו, אשר אוכלים כולם כל החג יחד⁹.

בשנה זו היו התלמידים מאה שלשים ותשעה איש (כי הרבה נסעו על חג לביתם) שאכלו יחד (לבד הקטנים בני השיעור והחדרים כשבעים שמונים תלמידים, האוכלים על אכסנאות).

*

נזכרה לעיל "אגודת התמימים", שנוסדה על ידי הישיבה, עבור בוגרי הישיבה שנישאו והם עתה רבנים ושו"בים סוחרים ועסקנים.

האגודה נוסדה בתחלת שנת עת"ר, ואת מטרתה מבאר כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע באגרת שכתב, למי שהיו תלמידי אגודת "תומכי תמימים", בכ"ב מנחם-אב תרס"ט (אגרות-קודש שלו ח"א אגרת כז):

מטרת המוסד הזה קדש הוא, והוא שהתלמיד החפץ בחיים, הנה גם בעת יצאו מכותלי בית המדרש יהיו דרכיו ועניניו מתאימים למטרת המפעל הזה, אשר מטרתו ידוע ומפורסם.

לאגרת הזאת צורף גליון נדפס המפרט יותר את מטרת האגודה (נספח שם):

מטרת החברה, להגן על התלמידים הגומרים חק למודם בבית הלמוד "תומכי-תמימים" להשיג בשבילם משרות: רבנות, שו"ב כו'. בשביל אלה הבוחרים בעסק ובמסחר, להמציא משרות בבתי מסחר וכדומה. לתת כח לחברי האגודה להשפיע בענינים המוסדיים איש איש במקומו ובעירו.

אודות האגודה הזאת מסופר גם בקונטרס "הודעה מפורטת מכל עניני ... מוסד תומכי תמימים" שנדפסה בשנת עת"ר (תצלום ב"כרם חב"ד" גליון 3 ע' 174):

מחשבה טובה ורבת ערך מאד חושב עתה המוסד על דבר התמימים, והיא, ליסד אגודה שאליה יכנסו אלה התמימים שכבר באו בברית הנשואים, אשר מספרם עולה ליותר ממאתים איש יחי' שהם במקומות שונים: רבנים, שו"בים, סוחרים עסקנים, לאגדם יחד ולקשרם קשר נפשיי המועיל הרבה לטובותם המוסרית והחמרית גם שתיהן.

באותה שעה, בי"ד טבת עת"ר, נדפס עלון מטעם "ועד אגודת התמימים", בכותרת "שמות החברים נרם יאיר סלה", ובו רשימת כמאתים אברכים חברי "אגודת התמימים"¹⁰.

אודות אסיפת היסוד של האגודה, מספר אחד מחבריה, ה"ר חיים איטקין, במכתבו מר"ח אייר תרפ"ז (זכרון לבני ישראל פרק כג¹¹):

בשנת תר"ע נתייסדה אגודה בליובאוויץ מאברכים תלמידי הישיבה אשר יצאו להבלי העולם, והי' אז אסיפה בליובאוויץ. על האסיפה באו כארבעים וחמשה אברכים, ואת התקנות אשר החליטו הדפיסו אז ושלחו לכל אחד מהחברים, ואצלי נשאר עוד התקנות האלו וכן הפרטי-כל מהאסיפה וכן שמות כל החברים חברי האגודה אז. היושב ראש הי' אז מהריי"צ שליט"א.

אודות הרחבה נוספת של האגודה, בשנת עדר"ת, אנו קוראים באגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ח"א אגרת מט, ובנספח שם.

אח"כ בימי המלחמה שהתחילה בשלהי תרע"ד, נחרבה האגודה; ובשנת תרע"ח התחדשה האגודה, והתקיימה עד למהפכה הבולשביקית, כמסופר באגרות-קודש שם אגרת נח.

ליקוט אודות אגודות התמימים במשך השנים, ראה "כרם חב"ד" גליון 3 עמ' 213-232.

המשפיעים והמשגיחים בישיבה

המשפיע במחלקת ליובאוויטש, ה"ר חנוך הענדל קוגל, כיהן במשרה זו עד לפטירתו בכ"א טבת תר"ס (ראה שם ח"ג אגרת תרד ובהערות שם).

אודותיו כבר סופר לעיל פרק ‎צא ופרק ‎קד ופרק ‎קו.

החסיד ה"ר שמואל בצלאל שפטיל (רשב"צ)

בקיץ תר"ס, אחרי פטירת המשפיע ר' חנוך הענדל קוגל בחורף שלפניו, התמנה על מקומו ה"ר שמואל בצלאל (רשב"צ) שפטיל, כמשפיע הראשי בישיבה.

אודותיו מסופר בהתמים ח"א ([מא] עט):

בשנת תרמ"ד נסע אל המושבה באלהאקאוו, והי' לו שם י"ב תלמידים אשר למד אתם גמרא ופוסקים, ובש"ק הי' חוזר דא"ח לפני הבע"ב וגם ב"ב לקח לשם.

בשנת תרנ"א¹² החליף דירתו מבאלהאקאוו לעיר ניקאלאייעוו, וגם שם למד עם נערים וגם צעירים היו באים אליו, והוא הי' לומד עמהם דא"ח בפנים, ובש"ק הי' חוזר לפניהם בע"פ.

בשנת תרנ"ג בקשו כ"ק אדמו"ר לבוא לליובאוויטש ללמוד עם בנו¹³, ולר"ה שנת תרנ"ד בא ולמד אתו עד שנת תר"ס בערך, ולמודו הי' בעיון רב.

בשנת תר"ס נכנס בתור ראש משפיע למוד החסידות בישיבת "תומכי-תמימים" בליובאוויטש, עם קבוצת בחורי התלמידים.

בקיץ תר"ס, לפני התקבלו בישיבה, הי' אמור לחזור לניקוליוב ללמוד עם התלמידים שם, ומאיזה סיבות לא רצה להמשיך בזה. במשך הקיץ בא החסיד ר' אשר מניקוליוב, לליובאוויטש, ודן בזה עם רבנו. אח"כ ביום ב' ד' מנ"א כותב רבינו אל ר' אשר:

בנסעו מפה נזכרתי את אשר חשבתי לשאול מכבודו בדבר ידידינו הרשב"צ שי' [...] אופן לימודו בנגלה, כי אינני מכיר אותו בלימוד הנגלה, ויוכל לידע זאת מתלמידיו, גם אם לומד פוסקים עם התלמידים, וכל זה אבקשו להודיעני תיכף ומיד.

ובכ"א מנ"א כותב רבינו לכ"ק בנו (ח"ג אגרת תרס):

ידידינו הרשב"ץ שי' אינו רוצה לנסוע לניקאל' מאיזה טעמים נכונים, ולזאת הוסכם שיהי' פה, ויהי' שייך אי"ה לענין תומכי תמימים.

ובאור לנר ה' דחנוכה תרס"א (שם אגרת תרעז):

הנני פורש בשלום ידי"נ הרה"ח המפורסם כו' מוהרשב"צ שי'.

בקשתי להודיעני משלומו ומכל הנעשה אתו לטוב, ואיך הוא הלימוד עם הבחורים, אם מקבלים בטוב במוחם ולבם.

הרשב"צ נשאר כמשפיע בישיבה עד פטירתו בט"ו סיון תרס"ה (שם ח"א אגרת קב*, בהערות).

רבות סיפר עליו כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, בשיחותיו, אגרותיו ורשימותיו. כל אלו לוקטו על ידי הר"ש העבער ונדפס ב"ליובאוויטש וחייליה" ע' 141 ואילך.

החסיד ה"ר זאב וואלף לויטין

באותה תקופה התרחבה הישיבה, כך שבנוסף למשפיע כללי, הוזקקו גם: א) משגיח כללי על לימוד הנגלה. ב) משגיח כללי על לימוד החסידות. ג) משפיע נוסף בישיבה.

בשעה שה"ר חנוך הענדל קוגל נפטר, שהה רבינו, לרגלי מצב בריאותו, אצל מעיינות הרפואה בחרקוב, ומשם התכתב בנושא עם כ"ק בנו אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, המנהל הראשי של הישיבה (שם). לאחר כמה דיונים (שם ח"א אגרות צ. צו) התמנה ה"ר זאב וואלף לויטין – למשגיח על לימוד הנגלה, ה"ר יהודה ליב (ציטעס) בודנעויץ – למשגיח בלימוד דא"ח, וה"ר מיכאל בלינר – למשפיע נוסף.

במשך החורף כתב רבינו אל כ"ק בנו (אגרת צו):

קרוב לחשוב אודות הרז"ו חתן הרג"ד¹⁴ ז"ל, אשר טוב השגחתו בלימוד הנגלה הוא ידוע לנו היטיב, וכן טוב מדותיו גם כן ידועים המה ... ולזאת תכתוב אליו, כאשר נצרך לנו משגיח על הבחורים על לימוד הנגלה, וצריכים גם כן ללמוד דא"ח עם הנערים ... ולהשגיח על כולם בכלל על פרטי הנהגותיהם ומדותיהם, ולדבר עמהם לעורר את לבבם לתורה ועבודה, ולכן ישיב לך בהקדם, אם יכול לקבל עליו העבודה הזאת, אנו חפצים בו.

ובט"ו אד"ר כותב לו שוב (תרכה):

תודיעני אם כתבת לחתן הרג"ד ז"ל ומה השיב.

ובתולדות התמימים פרק יח (כרם חב"ד 3 ע' 29):

בתחלת חודש אד"ר בא לפה, על פי קריאת המנהל הי"ו, הר"ז לעוויטין שי' חתן הרב החסיד המפורסם ר' גרשון דוב ז"ל, ויתמנה בתור משגיח על לימוד הבחורים.

הרז"ו לויטין נשאר להיות המשגיח בישיבה עד לפטירתו בשנת עת"ר.

החסיד ה"ר גרשון חן

אמנם בראשית שנת תרס"ז חלה הרז"ו, ונתמנה באופן זמני התלמיד ה"ר גרשון חן, למלאות את מקומו, כאמור באגרת אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע מה' מ"ח תרס"ז (ח"א אגרת יח):

להודיע להתלמיד גרשון חן, כי עד שיעזור השי"ת ויתחזק הרב המשגיח שי' הוא נתמנה בזאל הגדול למשגיח על הסדר, וממלא מקום המשגיח שי' לפי שעה בענין הסדר, ולהודיע להתלמידים מזה. ואת אשר ימצא אי סדר או אי שמע ממי מהתלמידים שי' להודיע אל הקאנטאר.

אחר כך הבריא הרז"ו לויטין וחזר למשרתו.

בשנת תרע"א נפטר חותנו של ה"ר גרשון חן – ה"ר חיים ליב אטקין, רבה של אלכסדריה, וה"ר גרשון חן נסע למלאת את מקומו¹⁵.

בשנת תרע"ט פתח שם מחלקה של הישיבה, כמסופר בתולדות חב"ד ברוסיא הסובייטית פרק נח.

החסיד ה"ר יוסף פרידמן

אחרי פטירת המשגיח ה"ר זאב וואלף לויטין, נתקבל על מקומו הר"ר יוסף פרידמן מרוגוטשוב; כנזכר במכתב ט"ו שבט תרע"א (ח"ב אגרת רצ):

כמה פעמים דברנו אודות המשגיח ר' יוסף פרידמאן שי', בדבר הבאת בני ביתו ... הוא מתאים אל הדבר שהועמד על זה ... תרשה לו להביא את בני ביתו לליובאוויטש.

ובזכרון לבני ישראל פרק ה:

המשגיח על נגלה הי' אז הרב ר' יוסף פרידמן מראגאטשאוו. הוא מילא את מקום הרב זאב וואלף הלוי ז"ל (אביו של הר"ר שמואל לויטין) שנפטר אז (כמדומני בשנה ההיא).

אחר כך היה רב באסטראוונא.

החסיד ה"ר יעקב ברוך קרסיק מלאפיץ

בראשית שנת תער"ב נתקבל על מקומו הרה"ח ר' יעקב ברוך קרסיק, כמסופר בזכרון לבני ישראל פרק ז:

על נגלה הי' משגיח הר"ר יעקב ברוך קרסיק (שהי' מתחלה משגיח על נגלה בשצעדרין).

הוא נשאר במשרה זאת במשך כל ימי הישיבה בליובאוויטש, וכשעברה הישיבה לקרעמענטשוג, בשנת תרע"ח, גם הוא עבר לשם, כמסופר ב"זכרון לבני ישראל" פרק יג. ושם הוא נפטר בשנת תרפ"א.

סקירה אודותיו, על ידי אחיו ה"ר אליעזר קרסיק, נדפסה בבטאון חב"ד גליון 7 ע' כה ואילך.

כך מתאר אותו ר' ישראל גוטין, בספרו כור עוני (ע' 160):

ר' יעקב ברוך, יהודי קטן-קומה, צנום וכחוש – עד שאינך יודע במה הנשמה נאחזת, אך מה שנוגע לתורה ועבודה, היה בעל מרץ ויוזמה.

וכך מתאר אותו ה"ר יהודה חטריק, בספרו רשימות דברים (מהדורת תשס"ט-ע) ע' 297:

הרה"ח התמים ר' יעקב ברוך קאראסיק, המשגיח על נגלה – "ר' יעקב ברוך המשגיח", כמו שקראו אותו בליובאוויטש – באמת הי' איש בעל עבודה. אף שכל השבוע לא האריך בתפלתו באריכות גדולה, ורוב השבוע הי' מתפלל בצבור, אבל בש"ק האריך בתפלתו כמה שעות.

עבודתו עבודה פנימית. בחיצוניות לא הי' ניכר שום התפעלות, שעמד בעת התפלה במקום אחד, אבל ניכר הי' שעסוק הוא בעמקות בענין פנימי, ואינו מרגיש ואינו יודע מה נעשה בסביביו.

בימי החורף התענה שובבי"ם, ובשנת העיבור גם ת"ת, וכשהי' צריך לשבור התענית, כאילו נשמט מאולם הגדול, שלא יהי' ניכר שהתענה.

החסיד ה"ר יהודה ליב בודנעוויץ

כבר נזכר לעיל, כי בחורף תרס"א, נתמנה ה"ר יהודה ליב בודנעוויץ למשגיח על לימוד החסידות. בה' טבת תרס"א כותב רבינו (ח"ג אגרת תרעח):

פ"ש ידידיי הר' המופל' ומפורסם ווח"ס י"א מו"ה יהודא ליב בודנעויץ שי', ומו"ה זאב וואלף לעויטין שי'.

ובי"ב שבט תרס"א (תרצג):

פ"ש ידידי עוז המפורסם ווח"ס כו' מו"ה יהודה ליב שי'

הפ"ש שלו בהודעה מתהלוכות הבחורים יחיו קבלתי לשמחת לבבי באמת, והי' זה עיניו ולבו עליהם תמיד כל הימים, להתחקות בכל עת על אמיתת מהותם וערכם ולהדריכם בדרך הטוב באופן שיהי' דרכם בקדש דרך אמיתי לפעול ישועות בנפשם כו'.

ה"ר יהודה ליב בודנעויץ נשאר בליובאוויטש עד קיץ תרס"א, שאז נשלח לפתוח מחלקה חדשה בנעויל, כדלקמן פרק ‎קטו.

החסיד ה"ר מיכאל בלינר (ר' מיכאל דער אלטער)

כבר נזכר לעיל, שבשנים תר"ס – תרס"א, נתמנו בישיבה משפיע ראשי – הרשב"ץ, משגיח לימוד הנגלה – הרז"ו לויטין, משגיח לימוד החסידות – ה"ר יהודה ליב ציטעס, ומשפיע נוסף – ה"ר מיכאל בלינער.

זמן מה אחרי מינויו למשפיע, כתב אל רבינו דיווח מפורט מהלימודים בישיבה. ורבינו משיב על כך אל כ"ק בנו אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע (ח"א אגרת קט):

בני שי'

מכתב ידידינו ר' מיכאל מנעויל קבלתי ברוב עונג וגיל.

ת"ל אשר נתן ה' להם לב לעבדו ית' ולעסוק בתורתו הקדושה. השי"ת יחזק לבבם שיהיו יראי אלקים וחסידים באמת תמיד כל הימים, ואור דא"ח יאיר בפנימיות נפשם להיות משועבדים לה' ית' באמת נתונים נתונים יהיו לו ית' בנפשם וגופם.

הוא נשאר במשרה זו עד יומו האחרון, במוצאי ש"ק תולדות תער"ב, כמסופר ב"זכרון לבני ישראל" פרק ז.

כך מתארהו בן ציון דינור (בעולם ששקע ע' 149):

הוא היה יהודי בעל עיניים טרוטות ודומעות, זקן שיבה צהוב מהטבק, חוששני שמעולם לא עבר עליו מסרק, קווי-פניו מחוטבים נאה וראשו נטוי תמיד לצד ... טופח על כתפי ואומר לי בלחישה ... הנה אספר לך, כיצד נסעתי בפעם הראשונה ל"צמח-צדק". הדבר היה לפני פסח, בשנת תרכ"ה; הקרח כבר נשבר מקצתו, לא היה אפשר לנסוע במזחלה על פני הדניפר, ואני ידעתי שאני מוכרח לנסוע לרבי! הוא חולה, ומי יודע? – ובכן, הלכתי על פני הנהר, הקרח נשבר פעם, פעמיים ושלוש! טבלתי אחת, פעמיים ושלוש! ובאתי. כשנוסעים כך לרבי – הרבי הוא אחר לגמרי!

וכך מתארו החסיד ה"ר אברהם דרייזין (מאיור) בזיכרונותיו (רשימות ה"ר שמואל העבער):

ר' מיכאל דער אלטער, משפיע בליובאוויטש, לא הי' בעל כשרון כל כך, אך עבד ה' בכל לבו, ודבקו בו התמימים העובדים בעיקר.

וכך מתארו החסיד ה"ר רפאל נחמן הכהן (ליובאוויטש וחייליה ע' 77):

בזמני, שהי' כבר חלש, הי' אומר רק תניא לפני תלמידי השיעורים. גם אני זכיתי לשמוע ממנו תניא (כשלמדתי בשיעורו של ר' יהושע ארש), וגם התוועד עם תלמידי השיעורים.

החסיד ה"ר שמואל גרונם אסתרמן (הרש"ג)

אחרי סקירת המשגיחים והמשפיעים בישיבה בשנים האלו, נחזור למשרת המשפיע הראשי של הישיבה.

כבר סופר לעיל כי הרשב"ץ נפטר בט"ו סיון תרס"ה. אז נסגרה המחלקה בזעמבין (כדלקמן פרק ‎קיא ואילך), והמשפיע מוה"ר שמואל גרונם אסתרמן (הרש"ג) התקבל למשרת המשפיע בישיבה בליובאוויטש, למלאות את מקום הרשב"ץ.

ביום ג' פר' שלח כותב המנהל אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, אל החסיד ר' אשר גראצמאן בניקוליוב:

סדרים חדשים נעשו בעניני אגודתינו, והוא כי ידידינו הרש"ג שי' מזעמבין נתמנה להיות משפיע ראשי באגודת תומכי תמימים שבליובאויטץ.

ביאתו לליובאוויטש פעלה הגבהה במצב לימוד החסידות בישיבה, שעל כך כותב רבינו בט"ו מנ"א תרס"ה (אגרת תתקיא):

כאשר הרש"ג בליובאוויטש נתעלה ת"ל עסק הדא"ח.

אל התניא¹⁶ הולכים כולם בלי שום שיור כלל, ולא בדרך קבלת עול כי אם בחשק.

הוא נשאר במשרה זאת במשך כל ימי הישיבה בליובאוויטש. כשעברה הישיבה לקרעמענטשוג, בשנת תרע"ח¹⁷, גם הוא עבר לשם, והמשיך במשרתו עד יומו האחרון בשנת תרפ"א, כמסופר ב"זכרון לבני ישראל" פרק ז.

ה"ר שלמה בן דוד ריסין מרוגטשוב

מספר ה"ר ישראל דזייקאבסאן (זכרון לבני ישראל פרק ג):

בבואי לתומכי תמימים ליובאוויטש בשנת תרס"ח הי' משגיח על דא"ח באולם הגדול ר' שלמה ריסין [הי' נקרא שלמה בן דוד (אביו היה נקרא דוד), איש רך הטבע. אחר כך הי' רב בעיר אוואראוויטש הסמוכה להומיל].

וב"זכרון שמואל" (ע' 17) מספר אחד מבניו של ה"ר שמואל שו"ב זלמנוב:

נוהג הי' אבא ז"ל לספר לנו ... הרה"ח ר' שלמה ריסין ז"ל מראגאטשאוו – אותו חיבב ביותר – שהיו מכנים אותו בליובאוויטש בשם "שלמה בן דוד".

הוא הי' מספר על מקום לינתם של הבחורים שהי' בבית המדרש (בו כידוע היו קבועות דלתות מיוחדות סביב הקירות, ובלילה היו פותחים את הדלתות ומעמידים אותן על צירים מיוחדים, והנה לך "מטות" חזקות וטובות!). וכיצד הי' המשגיח הרה"ח ר' שלמה ריסין הנ"ל – שהי' איש נעים הליכות וטוב לב – משכים בבוקר אל האולם הגדול (ה"זאל"), על מנת להעיר את התלמידים לסדר הלימוד בדא"ח.

ה"ר אלחנן דובער מרוזוב

מספר ה"ר ישראל דזייקאבסאן (זכרון לבני ישראל פרק ג):

באמצע החורף [תרס"ח] נתמנה למשגיח על דא"ח באולם הגדול הרה"ח ר' אלחנן דוב מרוזוב.

כשהתמנה ר' אד"מ הנ"ל, בא ר' אליעזר קאפלאן (מנהל הלשכה, כמדומה שהי' נק' גם סגן מנהל תות"ל) לאולם הגדול, וקרא מכתב של כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ אודות התמנות הרב אד"מ למשגיח על חסידות.

מכתב זה נדפס באגרות קודש ח"א אגרת קעח:

והנני להודיעם אשר ידידינו ר' אלחנן נ"י נתמנה למשגיח על עסק הדא"ח, לעיין ולפקח על כל אחד ואחד אצל מי מהמשפיעים ילמוד, ומה יהי' הלימוד, ולידע את כל אחד ואחד איך הוא למודו וידיעתו בהענין שלומד. והנני מבקשם ומזהירם אשר תהיו מסורים אליו, ואליו תשמעו לכל אשר יאמר לכם. ואם ככה תעשו, יהי' הכל מסודר אי"ה בסדר נכון, והלימוד יהי' לתועלת הנרצה, ויציץ ויפרח בעזרתו ית', וזה טובתם האמיתי.

בשנים הבאות הי' מזכירו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע. בשנת תרח"ץ נאסר בפטרבורג, ונורה למות, הי"ד.

החסיד ה"ר מָשה ראזנבלאט מזעמבין

בשנת תרס"ט נתקבל בישיבה הרה"ח ר' משה מזעמבין, במשרת משפיע על התלמידים הצעירים. הוא נשאר במשרה זו עד יומו האחרון בחודש שבט תרע"ה, כמסופר ב"זכרון לבני ישראל" פרקים ה; י.

גם הוא הי' מה"חוזרים", וכך מתאר את החזרה, ה"ר רפאל נחמן הכהן (ליובאוויטש וחייליה ע' 24):

ר' משה מזעמבין, מחסידי אדמו"ר מהר"ש נ"ע, תלמידו של הרב ר' אברהם מזעמבין, וחברו של ה"ר שמואל גרונם אסתרמן, הי' גם משפיע בתומכי תמימים. נפטר בשנת תרע"ה בליובאוויטש. הוא הי' חוזר את המאמר לפני האורחים. וגם הי' עושה הנחות¹⁸ על המאמרים בשביל האורחים.

וכך מתארו ה"ר יהודה עבער, בספרו רשימות דברים (מהדורת תשס"ט-ע) ע' 271:

החסיד הנקרא "משה (בקמץ המ"ם) זעמבינער" הי' מן המשפיעים באולם הגדול. התלמידים שבאו משצעדרין, בזמן הראשון למדו אצל ר' משה זעמבינער.

בליובאוויטש הי' נקרא "מאָשע דער חוזר", שהי' הולך לאכסניות שבאו לשם חסידים, והי' חוזר המאמר דא"ח ששמעו בש"ק או ביו"ט מכ"ק אדמו"ר הרש"ב.

בכל התוועדות הי' עומד או יושב קרוב לכ"ק אדמו"ר הרש"ב, ואחרי שבירך כ"ק על מזונות ויי"ש, הי' אומר לר' משה החוזר להתחיל ניגון. בכל התוועדות הוא הי' המתחיל.

ר' משה הי' בא בהשכמה לאולם הגדול, והי' מעורר להתלמידים הישנים לקום, שכבר בא מועד לעבודת השי"ת, והי' מספק לאלה שלא הי' להם מים לנטילת ידים להעביר רוח הטומאה.

החסיד ה"ר שילם קוראטין מדיסנא

בחורף תער"ב נתקבל בישיבה הרה"ח ר' שילם קוראטין, במשרת משגיח על לימוד החסידות.

הוא נשאר במשרה זאת במשך כל ימי הישיבה בליובאוויטש. כשעברה הישיבה לקרעמענטשוג, בשנת תרע"ח, גם הוא עבר לשם, והמשיך במשרתו עד יומו האחרון בתחלת אלול תרע"ט, כמסופר ב"זכרון לבני ישראל" פרק יד.

כך מתארו החסיד ה"ר אברהם דרייזין (מאיור) בזיכרונותיו (רשימות ה"ר שמואל העבער):

ר' שילם הי' המושל והי' תקיף מאד. כשר' שילם הי' בליובאוויטש היתה תקופה זוהרת בישיבה. ר' שילם הי' מהתמימים והמקושרים, והי' עובד ה' באמת. אפשר לומר שהי' עובד ה' כל ה-24 שעות של היממה.

הי' מסביר ענין בדא"ח להפליא. לא שכשרונו הי' כל כך, אלא על ידי יגיעה רבה. לא הי' אומר שיעורים בדא"ח, אלא משגיח בדא"ח, והי' בוחן בדא"ח.

ר' שילם הי' מכניע את כל אחד. תבע מיהודה עבער לומר תניא בעל פה עם אותיותיו, וחזר מיד, כי היו לו כשרונות נעלים.

שילם הי' "חוזר" בשנים תרס"ו-ס"ז, והי' מתפלל אתם.

ר' שילם נפטר ה' אלול תרע"ט בקרעמענטשוג. לרבינו נ"ע לא ספרו. נפטר בצעירותו.

בהלוויתו של ר' שילם היו כולם שבורים ומדוכאים כחרס הנשבר. רצו לקחת במקומו את ר' שאול דובער זיסלין, אך רבינו נ"ע אמר, כזה פנימי כמו שילם אין. לא אסתייע מילתא להרשד"ב זיסלין, ונתמנה ר' אלטר שימחוביץ למשגיח.

מוזכר לעיל כי המשפיע ה"ר שילם הי' חוזר על המאמרים שאמר רבינו (בליל שבת, באולם הגדול), וגם הי' מתבונן בהם בעת ולפני התפלה.

כך מתארו ה"ר יהודה חטריק, בספרו רשימות דברים (מהדורת תשס"ט-ע) ע' 295:

התמים המשפיע הרה"ח ר' שילם קוראטין מדיסנא הי' עמל בהבנת ענין בדא"ח בכל כחו. והי' מאריך בתפלה בכל יום, ובפרט בש"ק, בהעמקת הדעת, ולא ראה ולא שמע מה שנעשה בסביביו בעת התפלה.

בשעה שהי' כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב אומר דא"ח הי' עומד בעיניים סגורות וחורק בשיניו, לתפוס כל דבור ודבור היוצא מכ"ק אדמו"ר. ובעת שהי' חוזר המאמר הי' מדייק לחזור בלשון כ"ק אדמו"ר.

וכך מתארו ר' ישראל גוטין, בספרו כור עוני (ע' 163):

ר' שילם, יהודי בגיל-העמידה, עם הדרת-פנים ועם זקן שחור, היה לו זכרון נפלא. בשבת, כשהרבי היה אומר חסידות שעה או יותר, היה ניצב אצל הקיר כשעיניו עצומות, מצחו קמוט, מתנענע אט-אט, וסופג כל מה שאומר הרבי. אחרי החסידות היה ניצב באמצע האולם. תיכף היו סובבים אותו בחורי-הישיבה, החסידים שהיו במקום, והיה חוזר לפניהם על כל מה שאמר הרבי.

וכך מתאר את החזרה, ה"ר רפאל נחמן הכהן (ליובאוויטש וחייליה ע' 24):

סדר החזרה הי' כך: החוזר הראשי בזמני הי' ר' שילם ז"ל קורטין (שהי' משגיח בישיבה לדא"ח), הוא הי' חוזר, והבחורים היו עוזרים לו מה שזכרו.

בש"ק בבוקר לפני התפילה היו נכנסים החוזרים ר' שילם ועוד כחמשה-ששה בחורים לאדמו"ר נ"ע בשעת שתיית תה של הרבי.

ר' שילם הי' חוזר את המאמר לפני הרבי, והרבי הי' מתקנו בכמה מקומות.

החסיד ה"ר אברהם דוד פעווזנער

כך כותב אודותיו ה"ר ישראל דזייקאבסאן (זכרון לבני ישראל פרק יב):

בערך בשנת תרע"ג בסופה, נתקבל למשפיע בתומכי תמימים.

אף שהי' נחבא אל הכלים ולא הי' מרים קולו, והולך בצידי בית המדרש, אבל בעת ההתוועדות הי' מדבר געשמאק, והי' מדבר לפי מצב השומעים הפרטים. ז. א. שהכיר את כל אחד מהתלמידים היטב, תוכו ותוך תוכו.

השיעורים והחדרים בליובאוויטש

הישיבה בליובאוויטש כללה שלוש מחלקות: א) ה"זאל" (האולם הגדול) לבחורים המבוגרים, שלמדו בפני עצמם. ב) ה"שיעורים" לצעירים יותר. ג) ה"חדרים" לנערים בגיל בר מצוה ופחות.

מסכם הרב מוהרז"ש דווארקין (רשימות הר"ש העבער):

הישיבה היתה מחולקת לג' דרגות כלליות: א) החדרים. ב) השיעורים. ג) הזאל.

אחר הלימוד בשיעורים כשנה היו נוסעים לשצעדרין¹⁹ ללמוד למשך שנתיים.

מחלקת החדרים נפתחה באופן רשמי בשנים תרס"ג-ד; אבל כבר לפני כן, בקיץ תרס"ב, התחיל הדיון אודות פתיחת החדר, בתור מחלקה של הישיבה תומכי תמימים. דנו בזה בעת האספה בי"ז סיון, כמסופר בתולדות התמימים פרקים מא-ב (כרם חב"ד 3 ע' 59-60):

ביום השבעה עשר לירח סיון באו רבים מהחברים המייסדים שי' לבקר את כ"ק אדמו"ר שליט"א בנאות הדשא, והתיישבו בכמה ענינים הנוגעים אל האגודה...

התלמיד האברך מ[נחם מענדל] ד[יסקין], בהיותו מצויין בלימוד עם נערים, החליטה החברה למסור על ידו שמונה נערים מתלמידי החברה הקטנים שילמוד עמהם, והוקצב שכרו.

*

במשך הקיץ השתדלו להשיג רשיון לפתיחת החדר²⁰. רבינו שלח לשם כך את אחיו הרמ"מ למוהילוב, להשיג אישור שלא יהי' פיקוח הממשל על הלימודים בחדר הזה (כמסופר בח"ג אגרות תשצב-ה). ועל התוצאות מספר בכ"ח מנ"א (אגרת תשצד):

הדירעקטאר דמאהליב קיבל את אחי שי' ת"ל בסבר פנים יפות והבטיח לו שהאוצל'²¹ דמחנינו לא יהי' להם שום השגחה על זה.

שוב מוסיף בב' אלול תרס"ב (אגרת תשצה):

אחי הרמ"מ שי' הי' שבוע העברה במאהליב לקבל השיינען, וקיבל אותו בסבר פנים יפות, והבטיח לו שהאוציטל' דמחנינו לא יהיו משגיחים על זה. וביקש להשגיח על הנקיות.

ובאגרת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, מי"ד מר-חשון (חי"ג אגרת ד'תרכג):

בהיות דודי הרמ"מ שי' – על פי בקשת כ"ק אאמו"ר שליט"א במכתב מיוחד, ואני נסעתי אז עם המכתב – במאהליב אצל הידוע, ומסר לו הניירות, אמר לו כמה וכמה פעמים, אחת אבקש כי יזהרו שמה מאד, שיהי' נקי, הרצפה צריכה להיות גיפארבט²² וכדומה.

*

בתחלה הי' מדובר בכתה אחת עם כמה ילדים, ואחר כך הוסדר החדר עם כמה כתות. על כך מספר כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע (ח"א אגרת קמ):

בשנת תרס"ד הוסדר חדר, אשר הילדים יתחנכו על ברכי התורה. ומחדר נתהווה במשך שלשה שנים שני שיעורים, אשר שיעור א' היו מ' תלמידים, בשיעור ב' למ"ד תלמידים, ושלשה חדרים, א' בו ט"ו תלמידי', ב' כל אחד י"ב תלמידים.

על התפתחות החדרים בראשית שנת עת"ר, כותב רבינו (ח"ב שוה"ג לאגרת רלט):

מלמד א' שלומד עם י"ד נערים גמ' עם תוס' ... מלמד ב' למעלה ממנו, מלמד ג' לומד עם ח"י תלמידים ... מלמד ד' לומד עם כ"ב נערים בעיון נעלה יותר ... ושיעור, ראש ישיבה אחד עם נו"ן תלמידים ... בני י"ד ט"ו. וכל זה נכנס בסוג החדרים במוסד תומכי תמימים יצ"ו.

ועל מצב החדרים בתחלת שנת תער"ב מסופר בעיתון "האח"²³:

בעה"י נתקבלו תלמידים רבים בחדרים, עד שעלה מספרם קרוב למאתים.

כשהתרחבה מחלקת השיעורים והחדרים, נתמנה הרה"ח ר' יחזקאל הימלשטיין במשרת מנהל ומשגיח על שתי המחלקות האלו.

הוא נשאר במשרה זאת במשך כל ימי הישיבה בליובאוויטש. כשעברה הישיבה לקרעמענטשוג, בשנת תרע"ח, גם הוא עבר לשם, ואחר כך ניהל את המחלקות בפולוצק, האמיל וחרסון, כמסופר בתולדות חב"ד ברוסיא הסובייטית פרקים נו; סט; עו.

בשנת תרצ"ג היגר מרוסיה לריגא, כשנוסד הסניף מישיבת תומכי תמימים בעיירה דאנקרא שבלטביה, הוא עמד בראשה, ושם נספה בשואה, הי"ד.

*

את המלמדים היו מכנים בליובאוויטש, לפי שם משפחתם, או לפי שם העיר שממנה באו, ולא תמיד זכרו התלמידים את שמות המלמדים האלה.

את שמות המלמדים בחדרים והשיעורים, ליקטתי מכמה מקורות בדפוס ובכתב:

כבר נזכר לעיל, שהמלמד הראשון הי' ה"ר מנחם מענדל דיסקין.

ה"ר ליב באבין מוויעטקע. מלמד בכתה הקטנה של החדר. היה גבה קומה צנום ממש עור ועצמות. פעם אמר עליו רבינו: ער האט אינגאנצין אויסגעדארט, און עס איז געבליבן נאר מלמד. היה בקי את המסכתות ב"ק וגיטין בעל פה, ועוד מסכתות אחרות שלומדים בחדרים וישיבות קטנות.

ה"ר יצחק גרליק ב"ר משה נחמן משצעדרין. מלמד בכתה האמצעית של החדר.

ה"ר יחיאל קומיסאר משצעדרין, מחסידי קוידנוב. מלמד בכתה העליונה של החדר.

ה"ר אברהם ראזענטאל מסענע. מלמד בכתה העליונה של החדר – מקביל לכתה הנ"ל.

ה"ר יהושע ארש מדווינסק, נתקבל בחורף עת"ר. מגיד שיעור בשיעור הא'. כשעברו השיעורים לקרעמענטשוג, בשנת תרע"ח, גם הוא עבר לשם.

ה"ר שמואל ניסנעוויטש מבוריסוב. מגיד שיעור בשיעור הב'. כשעברו השיעורים לקרעמענטשוג, בשנת תרע"ח, גם הוא עבר לשם. נפטר בשנות השלושים לחייו.

ה"ר מנחם מענדל דובראווסקי מפדברונקא.

הר"ר צבי גאטליב מקאוונא, מחסידי קוידנוב.

ה"ר מאיר זייטשיק מפיעטריקוב, נתקבל בחורף תרס"ט.

ה"ר מאיר לאבאק מלאזניא.

המלמד מסוועטשקאי.

ה"ר יוסף קוידענאווער.

ה"ר יוסף דוד מפאהאר.

ה"ר ברוך פרידלענדער מדאברינקע, משגיח על החדרים, ופעם בשבוע נותן להם שיעור בתניא.

והמנהל הכללי של החדרים והשיעורים – ה"ר יחזקאל הימלשטיין.

הגיעו לידינו כמה סיכומים מהחדרים והשיעורים האלו, שבהם היו לומדים הילדים לפני נסיעתם לשצעדרין.

כך מספר החסיד הרב זלמן שמעון דווארקין (רשימות הר"ש העבער):

הישיבה מחולקת לג' דרגות כלליות: א) החדרים. ב) השיעורים. ג) הזאל.

בחדרים היו 4 כתות עם 4 מלמדים.

הצעירים ביותר למדו אצל ר' ליב [באבין] הנק' דער וועטקער מלמד.

כתה שני' הי' מלמדם ר' איצ'ע גרליק שצעדרינער.

שתי הכתות הגבוהות היו מקבילות, והמלמדים היו דער סענער ור' יחיאל [קומיסר].

בשיעורים היו המלמדים הדווינסקער [ר' יהושע ארש], ור' שמואל באריסובר.

אחר לימוד אצלם כשנה, היו נוסעים לשצעדרין ללמוד למשך שנתיים.

וכך מתאר ה"ר אברהם דרייזין – מאיור (רשימות הר"ש העבער):

ר' יחזקאל הימלשטיין, משגיח כללי על השיעורים והחדרים. בוחן ומנהל. כולם רעדו ממנו. הי' קפדן, אך יחד עם זאת אהב תלמידים מוכשרים. לא היו לו בנים, והי' מסור כולו להשגחה. הי' בוחן להפליא ומרעיד את התלמידים.

בכתות הגבוהות של ר' יחיאל וסענער, היו התלמידים אחר גיל בר מצוה. למדנו כל התוספות. דער סענער הי' לימודו באופן יותר שטחי, אך לימודו של ר' יחיאל הי' באופן שונה לגמרי, בחריפות ובעמקות.

דער סענער הי' סתם בעל הבית, לא חסיד, גר בליובאוויטש.

מלימוד ר' יחיאל ראינו לימוד אמיתי, הי' לוקח גמרא רש"י ותוס' ומבארם באופן נפלא.

ממנו עברתי לדווינסקער מלמד, ר' יהושע [ארש], ממנו התחילו השיעורים, שהיו שתי כתות, הצעירה לימדה ר' יהושע והגבוהה לימדם ר' שמואל באריסובער. אצל ר' יהושע למדו שנה, וכן אצל ר' שמואל.

אצל ר' יהושע הכינו כבר התלמידים לבד גפ"ת, ובכל זאת הי' שיעורו על הדף, שיעור להפליא.

ר' שמואל הי' גאון הגאונים, מחו הי' עצום. תשאל אותו קושיית ר' עקיבא איגר ור' שמואל הי' מפרקה. הוא הי' תלמיד מליובאוויטש. הי' אז מיד אחר חתונתו.

אצל ר' שמואל למדנו פרקים הראשונים בחולין. לא הי' מכין השיעור קודם, אך בשעת מעשה הי' להפליא.

הוא נפטר בהיותו אברך בשנות ה-30 לערך בויטעבסק.

בזמני היו 120 תלמידים בארבעת השיעורים, כי ר' יהושע היו לו שתי כתות בשתי דרגות, וכמו"כ ר' שמואל, ס"ה ד' כתות בשיעורים.

אחר שלמדו אצל ר' שמואל שנה, היו כבר ראוים ל"פארזיך", בני 16 לערך. אחר ר' שמואל שלחו לשצעדרין.

בשיעורים לא היו לומדים חסידות, רק למדו תניא בכל יום. הרב גרונם הי' בא לומר תניא.

את סדר הלימוד של המגיד שיעור, עם שני כתות יחד, מתאר ה"ר ישראל דזייקאבסאן (זכרון לבני ישראל פרק ג):

כפי מה שהיה אז היה כל מלמד לומד עם שני מחלקות, עם אחת היה לומד, והשני' לומדת לעצמה, מכינה השיעור וחוזרים על מה שלמדו מקודם.

וכך מתוארים החדרים בידי ה"ר יהודה חטריק (רשימות דברים מהדורת תשס"ט-ע ע' 333):

ה"חדרים" – ארבעה ראשי ישיבות ושמונים תלמידים:

כתה א' – הר"י נקרא "דער וויעטקער מלמד"²⁴, איש זקן ונשוא פנים. אצלו לומדים כמעט התחלת גמרא, היינו אלו שלמדו בביתם²⁵ קודם שבאו לליובאוויטש, וטעמו טעם של איזה פרקים בגמרא.

כתה ב' – יש להם ידיעה בגמרא, הר"י הוא הרה"ח ר' יצחק גארעליק משצעדרין. יש לו ידיעה רחבה בהוראה.

מאלו השניים²⁶ מתחלקים התלמידים לשני ר"י, אשר לכאו"א שתי כתות, כתה צעירה וכתה בכירה.

הר"י הראשון – הרה"ח ר' יחיאל קאמיסאר, אשר הי' ר"י קודם בהישיבה דקוידאנאוו. אצלו לומדים גמרא עם כל התוספות, וגם מדייק בלשון התוספות: אם יש שני "וא"ת" בתוספות – הוא מדייק שה"א"ת" השני שייך להקשות רק לאחר התירוץ על הקושיא הראשונה. הר"י ר' יחיאל הי' הבודק והבוחן הראשי לקבלת תלמידים, ועל דעתו היו מסכימים לאיזה כתה שייך תלמיד חדש שנתקבל.

והשני לו – הר"י הנקרא "דער סענער מלמד", ר' אברהם ראזענטאל. דרכו בלימוד עם התלמידים – לימוד גמרא עם כל התוספות, והי' לו ידיעה במפרשי הש"ס, והי' מבאר על-פי המפרשים סוגיות הש"ס. לא כל התלמידים תפסו ביאוריו.

אחרי אשר גמרו השיעורים, נאספים התלמידים בחדר גדול וחוזרים מה שלמדו, ועליהם משגיח התמים מתלמידי זאל הגדול, ברוך דאברינקער (חניכתו – פרידלענדער).

ואודות השיעורים מספר שם:

באגף אחד לומדים תלמידים בני י"ג עד ח"י שנה, לערך מאה ועשרים תלמידים, ולפעמים מגיע עד מאה וחמישים תלמידים. התלמידים מתחלקים לארבע כתות, ושומעים שיעורים משני ראשי ישיבות. לכל ר"י שתי כתות: הרב יהושע ארש (מקודם ראש-ישיבה בדווינסק) לכתות א'-ב' – שיעור אחד בבוקר משעה העשירית עד שעה השתים-עשרה, וכתה השני' משעה החמישית עד שעה השביעית; והרה"ת ר' שמואל ניסנעוויטש לכתות ג'-ד', והרציא את שיעוריו בזמנים הנ"ל.

בחדרים הי' המשגיח ר' ברוך פרידלנדר אומר פעם אחת בשבוע פרק תניא לפני התלמידים, עם מעט מאד הסברים. לאחר-מכן, בשיעור, שמעו תניא מפי המשפיע ר' גרונם, וזה הי' קרוב ללימוד מסודר, לכל אחד הי' תניא וכו'. אמנם לא הרבה ללמד השכלות, אבל הי' משלב מפעם לפעם הסברים כדי לקרב הדברים אל התלמידים.

את השלבים האלו, בחדרים ושיעורים, עבר התלמיד ה"ר אברהם זלצמן, המספר על כך במכתב לבניו:

אין ליובביץ בין איך אן גיקומען תרע"א ר"ה. איך בין אן גיקומען לערנען צום "ויעטקער" מלמד²⁷, נאך דעם בא איצען דער מלמד²⁸, נאכער באיין סענער מלמד²⁹, נאכער בא יחיאל'ן³⁰, נאכער באין דוינסקער ר' יהושע ארש, נאכער בא שמואל באריסאווער, נאכער בין איך גיפארין לערנען אין שצעדרין.

וכך מתאר ר' ישראל גוטין, בספרו "כור עוני" (ת"א תשל"ט):

בישיבת "תומכי תמימים" בליובביץ היו ארבע כיתות מכינות, בראשות שני מלמדים, שבהן למדו ילדים מגיל 8 עד 12, ועוד ארבע כיתות לנערים מגיל 13 עד 17. גומרי הכיתות האלו עברו למשך שנה לסניף של הישיבה בעיירה שצדרין. הסניף הזה שימש מעבר מלימוד בהדרכת ראש-ישיבה לימוד עצמאי. משם עברו חזרה לליובביץ, ולמדו בעצמם שמונה שעות נגלה, ש"ס ופוסקים, וארבע שעות חסידות.

למחרת בואי לליובביץ עמדתי במיבחן, והחליטו שאני ראוי ללמוד בכיתה ז' של ר' שמואל באריסובר, הייתי אז בן שלוש-עשרה, ולמדתי עם נערים בני חמש-עשרה ושש-עשרה. השיטה בה לימד ר' שמואל היתה לפי טעמי; לפי ההגיון, ובלי פילפולי-סרק. לפעמים היה ר' שמואל מעיר, שאם נבין את הסוגיא בפשטותה, לא יהיה מקום לסתירות אלו ואלו. הייתי מרוצה מהמורה, ולמדתי בהתמדה ובסיפוק מלא.

היתה תקופה שר' יחזקאל הימלשטיין, המנהל ומשגיח של החדרים ושיעורים, לא היה בקו הבריאות, ומונו בחורים במקומו. מספר על כך ה"ר חיים מרדכי פרלוב, בספר לקוטי ספורים (ע' רנג):

הייתי אז משגיח על הלימודים של תלמידי השיעור והחדרים (יהי' לי לאריכות ימים ושנים, במקום המשגיח הרב ר' יחזקאל הימעלשטיין ז"ל, שהי' חולה, והי' ממנים בכל פעם איזה בחור במקומו. כשנסעתי אני, הי' אחר כך חברי כאח לי הרה"ג ר' משה דובער ריבקין נ"י).

הרב משה דובער ריבקין הנ"ל, במכתבו לה"ר משה פנחס כ"ץ (כ"ח אד"ר תשי"ז), מספר על התקופה שהוא הי' המשגיח והבוחן, ואודות התלמיד הגאון החסיד ה"ר יהודה עבער:

עוד בימי בחרותו בלמדו בליובאוויטש תחת הנהלתי, ונבחן על יָדי כמה וכמה פעמים, ותמיד הי' מפליא אותי בזַכות וישרות שכלו החרוץ ועומק הבנתו. כמה פעמים נבאתי אז לפני כ"ק אדמו"ר נ"ע זי"ע, שתלמיד זה נוצר הוא לגדולות, להיות מגדולי ישראל ור"מ מצויין.

*

בתחלה היו החדרים באחד מהבתים שבליובאוויטש, והשיעור בחצר בית רבנו. באור לי"ג שבט תער"ב כותב רבינו (אגרת שיח):

הדבר מצד עצמו נחוץ מאד שיהיו החדרים בחצרינו, שזה הי' בעזרתו ית' טובה גדולה בגוף ועצם הלימוד וההשגחה, וכמ"ש לי רא"ק³¹ במכתבו בחשבון הפרטי, שההשגחה על החדרים היא בחלישות, כי הרי"ח³² אי אפשר לו להיות בכל המקומות הרחוקים זה מזה ... ואם היו החדרים בחצרינו הי' באפשרו להשגיח גם על החדרים. וכל הימים אני חושב בזה היינו בנחיצות החדרים בחצר.

על כן צוה רבינו (באותה אגרת) להשתדל, לקנות בית נוסף בהחצר, ולהעביר לשם גם את החדרים, שאז תהי' ההשגחה עליהם טובה יותר.

כמו כן הקדישו לזה את החדרים הנקראים חדרי הרז"א, כמסופר בזכרון לבני ישראל פרק ד:

כל החדרים היו נקראים רז"א חדרים – היינו החדרים שבהם הי' גר בשנים הראשונות, לפני שעבר לגור לוויטעבסק. חדרים אלו היו בקרן מזרחית צפונית, דבוקים למזרח של הזאל הקטן ולצפון של דירת הרבנית רבקה ע"ה. החלונות שבצפונה של הדירה פנו לרחוב סילעווע, ומזרחה לצד ביתו של שמעון דובער ליפשיץ ע"ה.

אחד [מהחדרים] הי' נקרא רז"א זאל, כי היה אולם גדול, ואחר כך חילקוהו למחלקות מיוחדות. שם למד בקיץ תרס"ט ר' מנחם מענדל ליאדיער [דיסקין] (דער שווערצקאיער).

התלמידים הצעירים מרוסטוב

בטבת תרד"ע נפתחה בליובאוויטש מחלקה לצעירים יותר מהחדר הא', ילדים בני י"א י"ב, בעיקר עבור קבוצת ילדים שבאו מראסטאוו.

על כך כותב כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, בז' טבת תרד"ע (ח"ב אגרת ת):

אודות הצעת ראסטאוו, בדרך כלל הנני נהנה מאד מההתעוררות שלהם ... אשר ילדי ראסטאוו יבואו לליובאוויטש ויתחנכו בעזרתו ית' בחנוך כדבעי למהוי ביראת ה' ובלמוד התורה, והמה יעשו איזה פעולה טובה בעזרתו ית' בעירם³³. זהו חלק מהרעיון הנ"ל, ועלינו להשתדל בזה בעזרתו ית', והשי"ת יהי' בעזרינו.

כפי הנראה חושבים לשלוח ילדים בני י"א י"ב, ובדרך כלל יש לחשוב שזה יהי' חלוקה למטה במדריגה מהחדר הא'³⁴, וצריכים ליקח להם מלמד מיוחד מהאברכים שלנו.

בניני הישיבה בליובאוויטש

האולם הגדול

בתחלה למדו התלמידים במקומות שונים בעיירה, והיו אוכלים באכסניות שונות. בשנת תרס"א הוחלט לשפץ עבור הישיבה את האולם הגדול שבחצר רבנו, שגדלו שלשים אמה על שלשים אמה (נבנה בשנת תרל"ב למקום תפלה בימים שמתאסף בליובאוויטש קהל גדול, כדלעיל פרק ‎פ). את המעות לשיפוץ זה נתן הגביר ה"ר ישעי' ברלין, אחד מהתומכים העיקריים של המוסד³⁵.

במשך הקיץ הושלמה הבניה, כמסופר בתולדות התמימים פרק לג (כרם חב"ד ע' 49):

עד ראשית ימי ירח תמוז נגמרה הבניה וכל התיקונים באופן נעלה ויפה למאד, וביום השלישי ח' תמוז הוחג חג חנוכת הבית, והיפתחו ברוב פאר ובעליצות שמחה וששון.

האולם הגדול נבנה מתחלה להיות בנין קיץ, בלי תנורים לחממו, עם קירות עץ פשוטים שהתקלקלו במשך השנים. התחילו אז לשפץ את הבית. גם בשנת תרס"ג (1903) המשיכו לדון בשיפוץ האולם הגדול, לבנות בו תנורים, לחדש את היסודות והרצפה, חלונות חדשים ושאר השיפוצים הנדרשים ללימוד הישיבה. על כך כותב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, אל הנגיד החסיד ר' ישעי' ברלין, בי"ד מר-חשון תרס"ג (חי"ג אגרת ד'תרכג):

כאשר התחיל לעשות³⁶, ראו כי כל היסודות – קלאדעס – שתחת הרצפה נרקבו, וצריכים חדשים במקומם, ועל זה הלך קרוב לק"ן קורות ... וכן החלונות עשו חדשים כי הישנות נרקבו, ולעת החורף צריכים משנים, והתנורים ... והטבת הכתלים³⁷.

את סדר הלימודים באולם הגדול מתאר ה"ר יהודה חטריק, בספרו רשימות דברים (מהדורת תשס"ט-ע ע' 332):

כשנכנסים לאולם הגדול יושבים התלמידים ליד שולחנות ארוכים ורחבים, כעשרה תלמידים ליד שולחן אחד, על-גבי ספסלים ארוכים ורחבים, איש כנגד רעהו, ומפלפלים זה עם זה. בסך הכל שמונה-עשר שולחנות, ובאולם לערך מאה וחמישים תלמידים, מבן שמונה-עשרה שנה עד עשרים וחמש שנים, רובם כבר צמח להם זקנם.

הי' חדר שני במזרח האולם, ששם למדו כל השנה המשפיעים עם בחורים צעירים לקו"ת או דרך מצוותיך, כמו ה"ר שמואל גרונם אסתרמן או ר' משה חוזר או ר' אברהם דוד פויזנער.

על בימה רחבה שני שולחנות, אחד בקרן מערבית צפונית ואחד בקרן מערבית דרומית, שם יושבים המשגיח והמשפיע ללימוד דא"ח והמשגיח ללימוד נגלה.

חדר האוכל

אחרי התחלת לימוד התלמידים באולם הגדול שבחצר, הוחלט לבנות חדר אוכל מיוחד לתלמידים, באותה חצר בסמיכות לישיבה, כדי שלא יצטרכו לאבד זמן כל יום בהליכה לאכסני' שלהם.

בתחלת קיץ תרס"א כותב רבינו (ח"ג אגרת תשל³⁸):

בדבר הקיך³⁹ הנני מסכים לזה, ומכבר חשבנו שזה יהי' יותר טוב אי"ה.

ובכ"ח תמוז תרס"א (תשלב⁴⁰):

בדבר הקיך לפי דעתי צריכים להמתין בזה עד אשר נבוא אי"ה לביתינו שלום, ועד אשר יהי' אי"ה במה לנהלה, כי אם תהי' ההתחלה בלתי מסודרת כבד יהי' לעשות אחר כך סדר.

ובתולדות התמימים פרק לט (כרם חב"ד ע' 57):

בין כה וכה נשלמה מלאכת תיקון בית התבשיל והאוכל, ונשתכללו כדרוש. ביום האחד עשר לירח טבת [תרס"ב] הובאו כל הכלים הדרושים לבית התבשיל ולבית האוכל, ובארבעה עשר בו נפתח הבית לפני התלמידים שי'.

*

עדיין היו אוכלים בצריף של עץ. אמנם בשנת תרס"ו נתקבלה תרומה לבניית בית אבנים (בית חומה) עבור לימוד תלמידי החדרים ועבור חדר אוכל לישיבה, כמסופר באגרת אור לט"ז אדר תרס"ו (תתקכה):

הגביר הנכבד יר"א כו' מו"ה אברהם ראזענצוייג נ"י התנדב שמונה אלפים רו"כ על בנין בית חומה בליובאוויטש, על החדרים של חברת תומכי תמימים ובית-מבשלות.

בכמה מאגרות קיץ זה דן רבינו בפרטי הבנין (אגרות תתקלה-ז. תתקמ).

הבניה התחילה אז, אמנם מסיבות, לא סיימוה עד שנת תרע"א, כמסופר בעתון האח לב' חשון תער"ב (חשבון קצר)⁴¹:

בית אבנים גדול – אשר בשם "בית אברהם ורחל" יכונה – אשר בנדבת לב אחד העשירים הנדיבים יחי' השקיעו בבנינו איזו אלפים. אך באשמת פורעי הפרעות ותהפוכות הזמן נשבתה המלאכה, ועתה ב"ה שבו לבנותו, ובקרוב אי"ה יגמר בכי טוב.

הבית נועד לבית תלמוד לתלמידי השיעור והחדרים, ובחלק גדול ממנו ימצאו לינת כבוד תלמידי האולם הגדולים.

כעבור כמה ימים, בח' מ"ח, כותב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע:

מלאכת בית החומה הולכת ונעשית ב"ה בהצלחה, כפי אשר יכתוב לו ה' קאפלאן יחי'.

ומצורף לה כותב מנהל משרד הישיבה ה"ר אליעזר קפלן:

כבר כיסו חצי גג, ואי"ה בשבוע זו יגמרו כל הכסוי. כמו כן נעשה התקרא בזאל אחד ... והרצפה נעשה בשני חדרים ... המלאכה הולכת לאט לאט, ואנחנו משתדלים בכל עוז.

במשך השנים האלו נבנו שני בתי לבנים בחלק המזרחי של החצר, שבהם היו אולם הלימודים לתלמידי השיעורים, חדר האוכל המיוחד לחג הפסח, ופנת טה לתלמידי הישיבה⁴².

פרעות פועלי ציון בישיבה

להלן פרק ‎קכד יסופר על בית הספר שיסדו חברת מפיצי השכלה בעיירה ליובאוויטש, במטרה ללחום ברבי ובישיבה.

במשך השנים סבלה הרבה הישיבה מהלשנותיהם של מנהלי בית הספר הזה. עד אשר בשנת תרס"ו התארגנה קבוצת צעירים מילדי העיירה ליובאוויטש, להתאחד עם חברת "פועלי ציון", והרבו לעשות פרעות בישיבה ובבית הרב במשך אותה שנה.

המלשינות בקיץ תרס"ב

נתחיל עם מאורעות קיץ תרס"ב, כפי שמספר עליהם אחד ממזכירי הישיבה, הסופר החסיד ר' משה ראזנבלום, ברשימת "דברי ימי התמימים" פרק מא (כרם חב"ד 3 ע' 59)⁴³:

אחר חג השבועות, וכ"ק אדמו"ר שליט"א נשיא האגודה נסע לנאות-דשא סמוך לליובאוויטש...

בליל מוצש"ק בא רץ ממהר מן העיר, ובידו מכתב מהסופר אל המנהל, ומודיעו לאמור:

ביום ו' עש"ק בשעה השלישית אחר הצהרים, בא הדירעקטאר מפלך מאהילעוו עם פקיד הפוליציי המקומי, ואתם שר הפלכי לפוליציי-הסתרית, אל אולם הישיבה פתאום.

בשעה ההיא נמצאו באולם כשלשים תלמידים, ויתרם היו בבית המרחץ. בבוא הדירעקטאר שאל, מי הוא מורה התלמידים האלה? והראו לו. וישאל את התלמידים, מה לימודם? וישיבוהו: תלמוד ופוסקים. ויוסף לשאלם, ממה הם מתפרנסים? ויענו, כי הרב נותן להם די סיפוקם.

הדירעקטאר פנה אל השר הפלכי הנזכר, ויאמר לו כדברים האלה: למראה פני התלמידים נוכל לשפוט כי רחוקים הם הצעירים האלה מכל עון ופשע אשר יקרו בין הצעירים החפשים, וגם את מחזיק הבית הזה ידענו לנכון ערכו הרם והנכבד, וראה זה פלא כי הן מספר התלמידים הנמצאים בזה הם כשלשים, ובכתב האשמה והמלשינות נאמר שנמצאו יותר משתי מאות. אות הוא כי שקר הדבר, ורק בשנאה יסודתו...

פקיד הפוליציי ענהו: "...ואם מורה בית הספר על ידי אמצעות הגבירה⁴⁴ הלשין מה על זה, מי זה אחראי לדברים וענינים כאלה שאין להם כל חוק?"

כשעה התמהמהו באולם הישיבה, אחר כך ציוה שר הפלך לערוך פרטי-כל ולסגור את הבית עדי שיהי' רשיון מהדירעקטאר על זה.

ועתה – סיים הסופר מכתבו – הבית סגור מטעם הפוליציי, ועד מהרה ירוץ נא דברם מה לעשות, ונחוצה ביאתם העירה.

בשעה השתים עשרה בלילה מסר המנהל את המכתב הזה לאביו כ"ק אדמו"ר המייסד שליט"א, וחברי האגודה – אשר נמצאו שם עדיין – התאספו לטכס עצה.

בשעה החמישית בבוקר נסע המנהל העירה, ומן התחנה ר[ודניא] שלח טל"ג בבקשה אל הדירעקטאר כי ייטיב חסדו ויצוה לפתוח הבית, כי יש אתו רשיון הממשלה על זה, אך בשגגת האדמיניסטראטציאן לא נתלה הרשיון גלוי על קיר האולם⁴⁵.

בשעה התשיעית בבוקר בא פקיד הפוליציי המקומי ובידו טל"ג מהדירעקטאר, תשובה על בקשת המנהל, כי יפקד להסיר המסגר מעל ההיכל ולפתחו, ויתנהג כמקדם.

פרעות תרס"ו

על תחלתה של הפרשה הזאת⁴⁶ מספר המזכיר ר' משה רוזנבלום ב"רשימת דברי ימי התמימים" (כרם חב"ד 3 ע' 71):

בעת ההיא, ובליובאוויטש – כבשאר העיירות הקטנות – הגביהו עוף הצעירים הבלתי מחונכים, להכניס ראשם בכל מקום ומוסד.

אחד הדברים המפליאים הי' אז ביקור המורה של בית הספר העירוני של חברת מפיצי השכלה מר ב' באולם המוסד, עם עוד אחד בלתי ידוע.

המשגיח הראשי, בראותו כי האורח הבלתי קרוא, המורה הנ"ל, מתהלך משולחן לשולחן ומפריע את התלמידים מלימודם, פנה אליו בבקשה שלא ישבית את התלמידים מעבודת לימודיהם.

- אינני דורש ממך מאומה – ענהו המורה – ואינני עושה דבר, והאומנם תוכל למנוע אותי מבוא בדברים עם התלמידים...

התלמיד ק-ן: חדלו מדבר עוד, אנחנו לא נאבה ולא נשמע אליכם, ולא נסור מן התורה הזאת ... בוז לכם! צאו מזה, ואל תוסיפו לדבר אלינו!

דברי התלמיד אשר דיבר ברעם קולו ובחום לבבו הרשיעו את האורחים, ויפנו וילכו ולא יספו לעמוד עוד...

*

בעוד ימים הוכר כי התלמיד ד[ובער דאווזי]ק יש לו איזה התקשרות עם אחדים מצעירי העיר...

המנהל מצא לנחוץ לקרוא לנער ולהווכח ולדעת את אמיתת המצב אל נכון, טרם יגזור ויחרוץ משפטו עליו. אך הנער מיאן לבוא, באמרו: אם דבר להם אליו יואילו לבוא אל מעונו...

שניים אנשים נשלחו ויביאו את חפצי ד[ובער דאווזי]ק חבושים וסגורים בארגז, והמפתח נשאר בידו. הארגז ניתן למשמר בבית האוצר אשר למוסד.

ביום החמישי לעת ערב באו חמשה נערים מצעירי העיר השובבים, שנים מהם בני עשרים שנה, ושלשה בני י"ג-ט"ו, ויודיעו בבית הפקידות אשר ד[ובער דאווזי]ק הוא חבר אגודתם פועלי ציון, ולזאת אין היכולת ביד בית הפקידות לדון עליו מבלי עצתם ודעתם ... אנחנו מודיעים לכם כי נתחשב עמכם על פי השקפתינו ורוב בינתנו, ושניים מהם הראו כי יש להם "אקדחים".

באותה תקופה ביקר בליובאוויטש הרב שלמה ליב אליעזרוב מחברון (שיל"א), ובאותו יום חמישי, י"ז אדר, יצא בדרכו חזרה לארה"ק. כעבור שבוע כותבת אליו הרבנית רבקה (אם רבנו), בערב ר"ח ניסן (תרגום מאידיש):

ש"ב ידידנו, יתכן שיכתבו בעיתונות היהודית מאורע מליובאוויץ, וכשתקראו תפחדו, לכן אני כותבת לכם את פרטי המאורע.

בחור אחד מטשערניגוב למד בתומכי תמימים, והחברה "בונד" העבירה אותו אליהם, ושינו אותו להיות משלהם.

כשבני יחי' ונכדי יחי' באו, נודע להם מהמעשה, שלחו לקרוא לבחור, ולא בא, אז שלחו ולקחו את החפצים שלו (זה הי' באותו יום חמישי בלילה כשנסעתם מכאן), אז באו 7 בחורים מהחברה אל יוסף יצחק שי', בדרישה להחזיר החפצים, השיב להם יוסף יצחק שי' כי שלחו מברק לאביו שיבוא, רק הוא מותר לו למסרו לכם. והם איימו על יוסף יצחק שי', שאם לא יחזירו את החפצים שלו הם יקחו זאת לפי מדתם. גירש אותם יוסף יצחק שי'.

על כך, ועל המשך השתלשלות המאורעות, מספר רבנו, אל הנגיד התומך ר' ישעי' ברלין, בר"ח ניסן (אגרת תתקכז):

גופא דעובדא הכי הוה. בחור א' מטשערניגאוו נתקרב אל הדעמוקראטין ופועלי ציון דפה, ושלחנו טע"ג אל אביו שיבוא לפה ויקחהו מפה. בין כה שלח בני שי' אחריו ולא בא. ושלח ולקח את החפצים שלו לקאנטאר, ונשלח עוד טע"ג לאביו שיבוא תיכף.

בליל ה' באו איזה מהפועלי ציון שיחזירו לו את החפצים ובאם לאו יעשו ח"ו כו', וגרשו אותם מקאנטאר. המה לקחו את הבחור לבית אחד מהם. אנחנו מצאנו שאי אפשר לנו להניח זאת אשר יתערבו המה בענינינו ולא יניחו לשלוח את מי שאנו צריכים לשלוח ולגרש מפה ... ועלה בידינו ת"ל לתפוס אותו, במוצש"ק שהלך ברחוב נגד חצר שלנו, ולקח אותו בחור אחד והכניס אותו אל החצר והכניסו אותו בקאנטאר בחדר הב'.

הדעמאקראטין ופועלי ציון בנודע להם הדבר עשו אסיפה ובאו לחצר הרבה מהם, ואחדים נכנסו אל הקאנטאר לתבוע את הבחור הנ"ל. הבחורים שלנו באו כולם מהזאל ורצו להכות אותם, ולא הניח בני שי' רק נגרשו. וירו מרעוואלווער בחלון הקאנטאר ונשקע הכדור בהכותל שכנגד.

בקאנטאר היו הרבה אנשים, רב א' (מראמאנאוו⁴⁷) שהי' פה ש"ק עמד בעת ההיא נגד החלון, רק שהי' מוטה עלי ידיו, ועברה הכדור על ראשו ות"ל לא נגע בו ולא בשום אדם והי' בדרך נס. גם ירו נגד הזאל שלי, אך הכדורים לא הגיעו אל הכותל, כי הבחורים שלנו לא הניחום לגשת בקירוב ועמדו אצל השער.

את היריות האלו אפשר הי' לשמוע גם בבית הרבנית רבקה, אשר ביתה הוא כמה עשרות מטרים ממשרד הישיבה. ועל כך מספרת בהמשך מכתבה הנ"ל (תרגום מאידיש):

בשבת ראו את הבחור ברחוב, הכניסו אותו אל יוסף יצחק שי', ושוב לא הרשה לו לצאת, עד שיגיע האב. הוא הי' צריך לבוא ביום א'. במוצאי ש"ק שעה 11 הגיעו לכאן בחצר 40 בחורים ונערות, וירו באקדח בחלון של המשרד, הכדור עבר את שני החלונות ונכנס לקיר. במשרד הי' ר' קאפיל⁴⁸, אלא שברגע זה הוא יצא מהמשרד. והי' שם הרב מראמאנאוו, והנס הי' שהוא עמד מוטה על השולחן, והכדור עבר מעליו (הוא בירך אח"כ ברכת הגומל). תודה להשי"ת שזה לא פגע בשום אדם, אבל את הפחד אפשר לשער, את קול היריה שמעו אצלי בבית. תודה להשי"ת שזה לא פעל על אף אחד בבריאות.

יחד עם מכתבה של הרבנית רבקה, הוסיפה לכתוב גם אחותה, הרבנית גיטל לעמפערט (תרגום מאידיש, בשולי אגרת קנה):

מהסיפור היפה שקרה כאן אחרי נסיעתכם מכאן, כותבת אחותי חביבתי תי' ... הצעירים האפיקורסים בעיירה ליובאוויטש, בניהם של בעלי בתים ובעלי מלאכה, ירו בחלון המשרד, שברו השמשות, והכדור חדר בקיר שמנגד.

ועל התוצאות מספר רבינו בהמשך אותה אגרת:

הפריסטאוו⁴⁹ נקרא לפה, ועשה איזה חיפושים באיזה בתים, וא' מהם תפס. על אחד מהם העידו עדים שהוא ירה בהרעוואלווער, ותפס אותו ושלח אותם לארשע. בדרך כלל נכנעו על ידי זה ומתחרטים על הדבר. אמנם מהם אשר מדברים גם כעת ומפחידים כו' ... אביו של הבחור בא ביום א' ערב ונסע אתו לביתו ... והשי"ת ישמרינו מהם ומהמונם ונחי' חיי מנוחה בכל פרט ברו"ג.

האיומים והדרישות

זו היתה התקוה, שהנושא נרגע וירד מסדר היום, ואפשר יהי' מעתה לחיות חיי מנוחה. אבל לא כך היו תוכניותיהם של צעירי חברת פועלי ציון, שהמשיכו לאיים.

את דרישותיהם מסכם רבינו (אגרת תתקלט):

המה דרשו ד' דברים א) לגרש מהישיבה חמשה בחורים מהנעלים שחשדו שזה מעין מלאכתם. ב) לגרש א' מהמפוקדים בקאנטאר. ג) להסיר הבאייקאט. ד) לשלם עונש ב' אלפים רובל (לבד שני מאות רובל שהוציאו לפי דבריהם). ובאם לא יתמלא דרישתם הזה קשור מיט לעבינס געפאר ר"ל.

מרכזה של חברת פועלי ציון דליובאוויטש היה בויטבסק, מקום מושב אחיו של רבינו ה"ר זלמן אהרן (הרז"א). בחג הפסח שהה הרז"א אצל רבינו בליובאוויטש, ואחרי פסח חזר לוויטבסק, ומשם כותב אל רבינו בו' אייר (נספח לאגרת תתקכח):

ביום בואי לפה התראיתי עם ב[רוק], ואחרי דברי אתו ארוכות וקצרות ... הצעתו שיבא מי מהם אלי ... הבטיחו שנים להיות אצלי ... לפי דבריהם אסורים עתה בארשע חמשה עבור המאורע שהי' אז.

שוב כותב במוצאי ש"ק י"א אייר (שם):

תמול בא האיש אשר התראיתי אתו אצל ב[רוק] אז ... נשאר אשר מחר יגיד לי תשובה על זה, ואז אדבר בשאר הפרטים ... תמול הלך ממני קרוב להדלקת נרות, אשר לא הספקתי לכתוב.

בי"ט אייר מספר רבינו על הנגיד ר' ישעי' ברלין (אגרת תתקכח):

אני הצעתי להם, על ידי אחי הרז"א שי' (אשר על ידי ברוק הי' לו דברים בזה עם הגדול שלהם) אשר אני מוסכם לסמוך על אנשים, בתנאי שיהי' פה דוקא, והראזבאר⁵⁰ הוא עמדי, לא עם בני שי', כי הנהגת הישיבה היא מאתי, ואם יש להם תביעה צריכים לתבוע מאתי ... כל כוונתם שימולא ח"ו דרישתם, הן בדבר שילוח החבורים והן בדבר הב' אלפים, רוצים דוקא באופן כזה. והשיבו לאחי שי' ביום ג' העבר בכתב אשר המה מנתקים החילופי דברים בזה, ונותנים זמן ב' ימים להשיב להם אם מוסכמים אנחנו על דרישתם. אני השבתי לאחי שי' להגיד להם שאינני מוסכם על זה בשום אופן. ביום ה' עוד לא באו אחר התשובה, ומאז עד עתה אין לי ידיעה מויטבסק.

כשאני לעצמי אינני מפחד מאתם, ותקוותי להשי"ת אשר לא יעשו לנו רע ח"ו. בני שי' כפי הנראה, בהעלם הוא בפחד יותר ובעגמת נפש מזה ... ובלאו הכי חשבתי שיסעו לחו"ל, כי בני שי' נחלש מכל הענינים האלו, ובדרך כלל מעניני תומכי תמימים, וצריך להתחזק בעזה"י.

ובכ"ח אייר כותב אליו שוב (אגרת תתקכט):

ביום א' ערב בא לפה א' מהראשים שלהם לדבר אתי, גם אחי הרז"א שי' בא לפה, ודמיתי שיהי' באפשר להתפשר, אמנם בלתי אפשר הוא. המה עומדים בתוקף על כל הצעטיל שלהם, ואינם מבטיחים כל כך בחוזק על להבא. ואחר כל הדיבורים אמרתי, אשר אני לא אוכל להניח בשום אופן שיתערבו בענינינו ולא למלאות דרישותיהם.

באותה שעה כתב רבינו פדיונות על ציוני זקנו אדמו"ר הצמח צדק, ואביו אדמו"ר מוהר"ש נ"ע (אגרת תתקל-תתקלא):

אנא לעורר רחמים רבים ... עבור נכדו [בנו] שלום דובער בן רבקה, כאשר החברה הרשעה הנקראים בשם פועלי ציון נתנו עיניהם בהנהגת הישיבה תומכי תמימים אשר יסד, ורוצים לגרש איזה מהבחורים וגם תובעים ממון, ובאם לאו מפחידים ומאיימים בהריגות ר"ל. אנא לעורר רחמים רבים עבורו, ועבור בנו יוסף יצחק בן שטערנא שרה ועבור בני ביתם, ועבור הבחורים הלומדים בהישיבה דתומכי תמימים שישמרם השי"ת...

הפרעות בדאצע

למעשה הם פחדו לבוא שוב לחצר הישיבה ובית הרבי, שהוא מקום הומה ברוב תלמידי הישיבה. ולכן חיכו עד אמצע הקיץ, כאשר רבינו נסע לנאות דשא, ולשם הגיע קבוצה מהם לעשות פרעות נוספות, באור לז' מנחם אב. למחרת כותב על כך רבינו אל הרב אליעזר משה מאדייעווסקי (אגרת תתקלח):

תמול לעת ערב באו לפה מהחברה פועלי ציון, כפי הנראה מויטעפסק, ששה או שמונה, נכנסו אל הבית והרבה עמדו חוץ לחצר. הנכנסים היו רעוואלווערין בידם, ולקול הקריאה "אנחנו מכבר אמרנו לכם ואתה לא שמעתם אנו מתחילים עתה להראות לכם", והתחילו לשבור מה שמצאו, והעיקר הרסו את בית חדר האכל (אשר הוא בסמוך אל הכניסה), שברו את השולחן וארגז (אלמער)⁵¹ עם כלים, וכל מה שהי' שם לבד המורה שעות. גם זכוכית הדלתות שברו, והלכו להם.

על הפתחים החיצונים עמדו מהם ולא נתנו לצאת ולבוא. הילדים יחיו⁵² התחילו לצעוק מאד, וביקשה זוגתי תי' להניחה רק לצאת מהבית עם הילדים המפחדים מאד, ועמד כנגדה עם הרעוואלווער וציווה עלי' במפגיע לסור מכאן ולהיות בבית, וכמובן הי' ההכרח לציית לו. איזה שעות אחר כך עמדו על הדרך ושמרו שלא נודיע לפאליציא. אנחנו גם עתה לא הודענו לפאליציא, רק לקחתו שומרים פשוטים מזויינים, והשי"ת ישמרנו מכל צרה וצוקה כו'.

מכל התביעות נשאר עתה תביעת ממון, אשר סוף דבר זה הי' כוונתם תחלה, ותובעים עתה ג' אלפים רובל. אני אמרתי להם אז וגם עתה, שאני מוסכם על טרעטיי'⁵³, ובלא זה לא אתן להם מעות.

ושוב מספר על כך (אגרת קנה):

בקיץ העבר הי' לי – ל"ע – טרדות עצומות וגם יסורים נוראים ר"ל מהחברה פועלי ציון, על ידי שנגרש אחד מהבחורים שנתחבר לחברתם ר"ל, אשר ח"ו היינו בסכנה מהם.

באו על הדאציע ברעוואלווערין בידיהם ועשו אצלי פאגראם שברו מה שמצאו, והפחדים כל ימי הקיץ הי' נורא מאד.

וכעבור שבוע כותב רבינו אל כ"ק בנו, בערב תשעה באב (אגרת תתקמ):

בדבר החברה פועלי ציון כעת ת"ל שקט מהם. מה המה חושבים אי אפשר לדעת. ובדרך כלל אין מה לירא מהם ח"ו. והשי"ת ישמרנו מכל צרה וצוקה כו' ונחי' חיי מנוחה בכל פרט ברו"ג.

פרעות אלו נזכרות גם בשיחת חורף תרצ"ה (נדפסו בסוף המשך תרס"ו):

בשבוע פ' דברים ירו כו' ונסעתי מליובאוויטש.

ההתפשרות

במשך כל הקיץ נמשכו הדיונים, ורבנו עמד על כך שכ"ק בנו ישאר בתקופה זו בחו"ל, כדי שלא יוכלו לבצע את איומיהם נגדו. ועל כך כותבו לו בערב ר"ח אלול (אגרת תתקמה):

הולכים פערעגאווארין עם החברה פועלי ציון, שהשליש יהי' ברוק, ובדרך כלל תקותינו שיבוא אי"ה לידי השוואה, וכאשר תבואו עתה יעשה זה כובד בההשוואה ח"ו, ולזאת אי אפשר שתבואו עתה, וצריכים להמתין איזה זמן עד אשר יהי' אי"ה השוואה.

שוב כותב לו בב' אלול (אגרת תתקמו):

אם ידברו רק בדבר מעות, מובן אשר בעזה"י בנקל לבוא אי"ה לידי השוואה, אמנם אם ירצו לכנוס אל גוף הנהגת תומכי תמימים, וכמו בשילוח הבחורים וכה"ג, על זה כמובן אי אפשר להסכים. אמנם אם ניתן להם מעות מחלו על הכל כאשר כבר כתב ידידנו ה"ר ש[מואל] ג[ורארי'] שי' משמם, כי העיקר רוצים לקבל מעות, ובזה על פי ערך לא יהי' מניעה ח"ו. מובן אשר לעת עתה צריכים שלא תהי' בפרסום כל כך, כי כשיודעו שאתה במדינתינו יכול ליתן להם חיזוק ח"ו.

ההתפשרות, עם תשלום דמי הכופר, וסיום האיומים, התקיימו במשך ימי חודש אלול. מספר על כך רבינו בכ"ג אלול, על הנגיד ר' ישעי' ברלין (אגרת תתקמח):

הצער והעגמת נפש והפחדים אשר הי' לנו אין לבאר, וברוך הנותן ליעף כח כו'. ועתה ת"ל אשר נגמר הענין וברוך שפטרני כו'.

הי' לנו עוד חשש, באשר בויטעבסק לא יש עדיין ידיעה מזה, היינו מהגמר, והודעתי זאת לדידינו ה"ר ש[מואל] ג[ורארי'] שי' ביום ב' העבר, ובזו השעה קבלתי טע"ג מאתו אשר שלחו מחו"ל נאראצנעם⁵⁴ לויטעבסק להודיע אשר נגמר, ועתה בעזה"י אין שום חשש ח"ו.

בני יחי' וכלתי תי' באים מחר אי"ה לביתינו שלום, והשי"ת ישמרינו מכל צרה וצוקה ונחי' חיי מנוחה בכל הפרטים ברו"ג בזכות כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים זצוקללה"ה נ"ע זי"ע.

השיגרה חזרה כמעט, אבל לא לגמרי. ועל כך כותב אליו שוב בי"ב תשרי תרס"ז (אגרת תתקמט):

תמול זרק אחד אבן לזאל הגדול דרך החלון, אשר שבר הזכוכית, ולא נודע מי. אך זה מהדברים הקטנים אשר אין לשום עליהם לב כלל וכלל, והשי"ת ישמרינו מכל צער ונזק ומכל צרה וצוקה ונחי' חיי מנוחה בכל פרט ברו"ג.

סוף דבר

נחזור כעת לתחלת הפרשה – מה קרה בסוף לאותו תלמיד שסרח, דובער דאווזיק. מספר על כך התלמיד ה"ר ישראל דזייקאבסאן בזיכרונותיו (זכרון לבני ישראל פרק יא):

[בשנת תרע"ו] באתי לעיר טשערניגוב ... פקדו עלי להתייצב תיכף⁵⁵ ... סגרו אותי במאסר ... בין אלה שלא הי' בידם תעודה בכיסם, ותפשום והביאום למאסר, הי' אברך אחד בחתימת זקן, שהושיבוהו גם כן בחדר שישבתי שם. הוא ניגש אלי ואמר: ניכר שאתם תלמיד ישיבת ליובאוויטש. אמרתי לו: כן הדבר, ומי כבודו? והשיב לי: שמי דובער דאווזניק. בליובאוויטש נקרא בערל טשערניגאווער ... בהפגשי עמו בבית הסוהר, עשר שנים אחר כך⁵⁶, הי' נשוי וחי חיי משפחה שומרת דת. הי' בא לבית הכנסת להתפלל. את זקנו סיפר אבל לא גילח. א גאנץ פיינער אידישער יונגערמאן.

המחלקה בזעמבין

בשנה הראשונה, תרנ"ח, היו התלמידים אוכלים בזעמבין "ימים" אצל בעלי הבתים שבעיר.

באלול תרנ"ח כותב אליהם המנהל כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, בשם כ"ק אביו אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע (ח"א אגרת א):

נצטויתי לכתוב לתלמידי זעמבין. הנני להציע לפניכם (לא מפי עצמי) שהבחורים (מפורט שמותיהם) יאכלו כולם במקום אחד אצל ידידנו ר' ... היינו שהנ"ל יקח כל הדברים ... על חשבונינו...

והנה אין כוונתינו בזה למעט בההוצאות, לא זה מטרתינו כלל וכלל, כי אם כוונתינו בזה לטובה ... שיאכלו כולם יחד, שיש בזה חלק הטוב לדעתנו.

וביום ד' פר' תרומה תרנ"ט כותב אליהם כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע (ח"א אגרת פד):

מאד הנני נהנה מהידיעות שאני מקבל בדבר הבחורים יחי' שלומדים בשקידה בנגלה ודא"ח.

וכעין זה כותב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, ביום ב' וארא תר"ס (ח"א אגרת ד):

עסק זעמבין הולך בטוב ת"ל בכל הפרטים בגו"ר.

את הישיבה בזעמבין ניהל המשפיע ה"ר שמואל גרונם (הרש"ג) אסתרמן בכל משך ימי קיומה, תרנ"ח-תרס"ה, עד אשר אחרי פטירת המשפיע בליובאוויטש, ה"ר שמואל בצלאל שפטיל (כדלעיל פרק ‎קח), נקרא הרש"ג אסתרמן למלא את מקומו בליובאוויטש.

בתחלה הי' הרש"ג אסתרמן ממונה בישיבה בזעמבין, גם על לימוד הנגלה, וכך כותב כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע (אגרת פה):

הרש"ג ישגיח גם על לימוד הנגלה שלהם, והמה יהיו כפופים ובטלים אליו, והבחורים שיכולים ללמוד, ילמדו כל אחד ואחד איזה שעות עם הבחורים הפשוטים, וכפי שיצרפם ויחברם הרש"ג שיחי'.

אך בקיץ תרס"א כותב כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע (אגרת תשל):

בהכרח יהי' ליקח עוד משגיח על נגלה על הנערים שיהיו בזעמבין. ואם כי יהי' בזה הוצאה נוספת בערך מן ג' עד ד' מאות לשנה, נקווה להשי"ת שיהי' בעזרינו, אחרי שזה הכרח.

ובכ' מנ"א כותב (אגרת תשסה):

והנה בהכרח יהי' אי"ה ליקח עוד ב' משגיחים, א' לליובאוויטש על למוד דא"ח ... וא' לזעמבין להשגיח על למוד הנגלה.

העברתה מזעמבין לקובליץ

בקיץ תר"ס עברה מחלקה זו מזעמבין לקובליץ, כמסופר ב"תולדות התמימים" פרק כב (כרם חב"ד 3 ע' 32):

כשני שבועות לפני חגה"ש [תר"ס] קרה אסון נורא, כי נשרפה כלה העיר זעמבין, מקום מושב התלמידים הי"ו ומורם הרש"ג הי"ו – כל בתי העיר, בתי המדרש והאכסניות, כולם עלו על המוקד ר"ל, והתלמידים כולם נסו, באו ליובאוויצה.

אז באו מכתבים ממקומות רבים בבקשה לקבוע מושב התלמידים אצלם. מהעיירות: דאקשיץ – פלך מינסק, קובליץ – פלך וויטעבסק, באו טעלעג'⁵⁷ בבקשה לקבוע הישיבה אצלם, ואחרי הטע"ג מלאו דבר בקשתיהם במכתבים חתומים מראשי מנהיגי העיר, וגם בחתימות המון העם למרבה.

והוחלט לפתוח הישיבה באחת משתי העירות הנזכרות, ובקורת נהיתה אחרי עניני העיירות ההן, ומצבן ברוחני, ותמצאינה שתיהן במעלה אחת בלי הבדל, על כן הוטל הדבר בחוק הגורל, ועל פי הגורל זכתה העיר קובליץ⁵⁸.

מיד אחר חג השבועות נסעה כל הכבודה, המון התלמידים שי' ומנהיגם הרש"ג שי' בראשם, ויבאו שלום כולם קובליצה.

רב העיר ונכבדי' יצאו לקראתם, ויקבלום בתרועת שמחה וסבר פנים יפות למאד, ואהבה וחבה יתרה נודעת להם, כי נתן בית מדרש גדול ומפואר ללמד שם, ואכסניא חנם בדרך כבוד ללון שם כל התלמידים שי'.

ביום א' בשלח תרס"א, כתב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע "אל הבחורים המסתופפים תחת דגל חבורתינו הנעלה תומכי תמימים בעיר קובליץ, ה' עליהם יחיו" (אגרת ה):

נצטויתי מאת כ"ק אדמו"ר שליט"א לאמר, מכתבך הארוך אשר בו הודעתני פרטות מעשי הנערים והאברכים שי' בכל מקום שהם (אשר נודעת מקובליץ ע"י הרש"ג, ומנעויל⁵⁹ על ידי הר"מ⁶⁰) ... ובזה הנני מבקש מעומק נקודת ופנימיות הלב ונפשי, את כל המנהלים והמשגיחים, שהדבר יהי' להם לעיקר ויתנו לבם ונפשם על זה, להשתדל ולהשגיח שכל עבודתם באיזה אופן שהוא לא תהי' בחיצוניות ומרומה ח"ו כי אם תהי' בפנימיות.

חזרת המחלקה לזעמבין

בקובליץ למדה מחלקה זו עד קיץ תרס"א, שאז הוחלט שהמקום אינו מתאים, וחזרה משם לליובאוויטש, למשך קיץ תרס"א, ואחר כך חזרו לזעמבין, שנבנו בו הבתים מחדש.

בה' אייר תרס"א כותב כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע (ח"א אגרת קו*; ח"ג אגרת תשלב):

דעתי שצריכים לנסוע מקובליץ, כי בדרך כלל אין המקום מסוגל לזה ... ולעת עתה כאשר בזעמבין אין מקום עדיין, בהכרח שיבואו לליובאוויטש, אמנם לתמידות שיהי' הרש"ג עם הבחורים השייכים אליו בליובאוויטש, אין לחשוב מכמה טעמים. אך על זה הקיץ הבע"ל אין אחריות.

ושוב כותב (אגרת תשל):

והנה ההצעה שלך להביאם לליובאוויטש אינו נראה בעיני, כי על ידי זה יהי' בלתי סדרים מאד ... ולזאת לפי דעתי צריכים לנסוע חזרה עם ידידינו הרש"ג לזעמבין. וכאשר [ב]נין אחד כבר נגמר יכולים ללמוד שם ... ובהכרח יהי' ליקח עוד משגיח על נגלה על הנערים שיהיו בזעמבין.

מתוך דברים אלו נראה לכאורה, שמיד בתחלת שנת תרס"ב חזרה מחלקה זו לזעמבין. וכן נראה מהמסופר בזיכרונותיו של ה"ר שאול דובער זיסלין (בטאון חב"ד חוב' ו ע' 28 ואילך) על נסיעתו, יחד עם עוד כמה תלמידים ועם המשפיע הרש"ג, מזעמבין לליובאוויטש, בחה"ש תרס"ב.

[חשבתי אולי יש טעות בפירוט השנה; אבל ברשימה הנ"ל מזכיר את שלושת המאמרים שנאמרו בחג השבועות: והר סיני, מי מדד, וירד ה'. מאמרים אלו נדפסו בס' המאמרים תרס"ב ע' שטז ואילך].

אמנם ב"תולדות התמימים" פרק מב (כרם חב"ד 3 ע' 60) מסופר שבאסיפת י"ז-כ"ה סיון תרס"ב (ראה אגרת תשפד, ובהערות שם) הוחלט להחזיר התלמידים לזעמבין; הרי שהיו בחורף תרס"ב בליובאוויטש. וכן הוא בזיכרונותיו של בן-ציון דינור (בעולם ששקע ע' 154), אודות שהותו בליובאוויטש בחורף תרס"ב:

לימודי בחסידות עלו יפה בידי. קבעתי עתים מיוחדות ללימוד חסידות עם ר' מיכאל [בלינר]. שמעתי שיעורים מפי ר' שמואל גרונם, ובמקצת מן המקצת אף מפי ר' שמואל בצלאל.

הרי שבמשך חורף זה היו בישיבה בליובאוויטש שלושת המשפיעים האלו גם יחד; ורק בקיץ תרס"ב חזרה המחלקה לזעמבין.

*

המחלקה המשיכה ללמוד בזעמבין, עד שנת תרס"ה, שאז התקבל הרש"ג כמשפיע הראשי בישיבה בליובאוויטש (כדלעיל פרק ‎קח), ואתו עברו גם תלמידי מחלקה זו מזעמבין לליובאוויטש.

המחלקה בנעויל

בתחלת קיץ תרס"א נפתחו שתי מחלקות נוספות, האחת בעיר נעויל, שעליה יסופר בפרק הזה, והשניה בעיר האראדישץ, שעליה יסופר בפרק הבא.

בה' אייר כותב רבינו אל כ"ק בנו (אגרת תשלב):

רי"ל יהי' לעת עתה בנעויל וצריכים לברור עוד מהקטנים לשולחם לנעויל.

רי"ל הנ"ל הוא ה"ר יהודה ליב בודנעויץ (ציטעס), שהי' עד עתה משפיע בליובאוויטש. מוצאו הי' מנעויל ולכן הי' הוא המתאים לנסוע לשם כמשפיע.

על החלטת פתיחת המחלקה בנעויל, מסופר בתולדות התמימים פרק לב (כרם חב"ד 3 ע' 47):

באחת המועצות בחודש אייר החליטו כי ... יבחרו כעשרים תלמידים ויושלחו לעיר נעוויל עם המשגיח ל[יב] צ[יטעס], ולהרציא כל זאת לפני הוד כ"ק המייסד הראשי שליט"א.

המחלקה בנעויל התקיימה כשנה וחצי, עד שלהי קיץ תרס"ב, שאז הוחלט על סגירתה והעברת התלמידים חזרה לליובאוויטש, כמסופר בתולדות התמימים פרק מב (כרם חב"ד 3 ע' 60):

באסיפת החברים הזאת ... ההחלטות שנחלטו אז ... ו) מערכת נעוויל תתבטל והתלמידים יבואו ליובאוויטצה.

המחלקה בהאראדישץ

המחלקה השני' שנפתחה בתחלת קיץ תרס"א היתה בהאראדישץ, כמסופר ב"תולדות התמימים" (פרק לב):

אחר החג נשלח ציר מיוחד חרש לחקור אחרי מצבי העירות ההן המוסרי, ולראות איזו מהן ראוי' יותר לפתח שם ההיכל לתורה. כעשרה ימים עשה הציר הזה במסעו, וישב ובידו פנקס רשומות בו כל התשובות על השאלות אשר צוו עליו להתחקות עליהן. ועל פי הדברים האלה נמצאה עיר האראדישץ מוכשרה ביותר לפתח בה המפלגה...

המערכה בהארעדישץ נפתחה מיד אחר החג, והרה"ח המפורסם והמצוין הרשב"ץ זצ"ל נשלח מטעם מנהל האגודה, לסדר שמה הכל כדרוש.

לראש המחלקה הזאת, נתמנה בהסכם המנהל והמשגיחים, תלמיד ישיבתנו הר' [שלמה] ז[למן] ה[בלין] שי', ועשרים תלמידים נמסרו למרעה על ידו.

כל זאת כדי שלא יתרבה מדאי מספר התלמידים בליובאוויטש, שאז לא תהי' ההשגחה עליהם מסודרת (ח"ג אגרת תשדמ).

וברשימתו של הרש"ז הבלין (המשפיע ע' קכח):

בשנת תרס"א הי[יתי] אז לומד בפני עצמי בעיר זעמבין⁶¹, ותיכף איזה שבועות לאחר חג הפסח קבלתי טעלגרם מאדמו"ר הריי"ץ שליט"א שאבוא לליובאוויטש. ואדמו"ר [מוהרש"ב] נ"ע אז בחו"ל. ותיכף שלח אותי עם בחורים לעיר האראדישץ הסמוכה לליובאוויטש. ובאתי להאראדישץ בכ' אייר תרס"א.

בח' תמוז תרס"ז כותב רבינו (אגרת קסה):

בדבר האראדישץ צריכים לראות שיהי' השיעור מתוקן, איך שבאפשרי להיות על ידי ר' ירחמיאל⁶², וצריכים לראות מעתה להשיג בעזה"י מי שיהי' שמה לראש ישיבה בחורף הבע"ל, למען להעמיד אי"ה את האראדישץ על בסיס נאמן על פי הכוונה הרצוי'.

ובזכרון לבני ישראל פרק ד (הערה לה):

לר"מ על נגלה הי' שם התמים ר' שמואל ליב לעווין, שהי' נקרא שמואל ליב פאריטשער.

מחלקה זו התקיימה עד שנת תרע"א, כשעבר המשפיע הרש"ז האוולין מהאראדישץ לחברון, שם נפתחה אז הישיבה "תורת אמת".

על המחלקה הזאת מסופר עוד ב"המשפיע" ע' כא-ב. קט-קטו. כרם חב"ד 3 ע' 182-187.

המחלקה בדאקשיץ

בשלהי קיץ תרס"ב נפתחה מחלקה נוספת בדאקשיץ, כמסופר ב"תולדות התמימים" פרק מא-ב (כרם חב"ד 3 ע' 59-61):

ביום השבעה-עשר לירח סיון באו רבים מהחברים המיסדים שי' לבקר את כ"ק אדמו"ר שליט"א בנאות הדשא, והתיישבו בכמה ענינים הנוגעים אל האגודה ... הוחלט ... לאשר גדלה הפצרת דיירי עיר דאקשיץ לפתח שם מחלקת תלמידים. הוחלט לקבוע שם מערכה לא גדולה, ומורה להם יהי' האברך התלמיד י[הושע] ל[יין]⁶³.

מחלקה זו נזכרת רק פעמים בודדות באגרות-קודש אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע. הפעם האחרונה שנזכרת היא באגרת ערב ת"ב תרס"ו (ח"ד אגרת תתקמ):

בדבר הלמוד ת"ל הולך בטוב. גם מדאקשיץ קבלתי תמול מכתב, וכותב שלומדים ת"ל בטוב.

*

יוצא אם כן, שבשנת תרס"ה התקיימה רשת הישיבות תומכי תמימים בארבע מחלקות: ליובאוויטש, זעמבין, האראדישץ ודאקשיץ.

אודותם כותב החסיד ר' אברהם חיים רוזנבוים, באדר"ח אדר שני תרס"ה (לעיל פרק ‎צט):

הישיבות אשר יסד המלך בארבעה עיירות, אשר מהם תצא תורה ויראת ה', ומשכילים בתורת אמת.

המחלקה בבאבינאוויטש

בזכרון לבני ישראל פרק ד, מספר הר"י דזייקאבסאן:

בשנת תרס"ט יסדו מחלקת תומכי תמימים בעיר באבינאוויטש, בתור ממוצע בין החדרים והשעורים שבליובאוויטש ובין הקבוץ של האולם הגדול (ששם למדו הבחורים לעצמם), תחת השגחת ר' זאב וואלף הלוי [לויטין] על נגלה, והרב ר' שלמה בן דוד ריסין על חסידות.

באמת נפתחה מחלקה זו כבר בקיץ תרס"ח. היו קשיים בהשגת רשיון. כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע הי' אז במאריענבאד, ומשם כתב אל כ"ק בנו (אגרת א'יא):

בדבר באבינאויץ כתב לי רא"ק⁶⁴. ולדעתי צריכים להשקיטו, וזה ברכת יעקב אע"ה⁶⁵.

ובי"ז בתמוז כותב לו (אגרת א'טו):

בדבר באבינאויץ בטח הודיע לך רא"ק אשר כבר בא הדבר אל המנוחה. יתן השי"ת שיהיו תמיד במנוחה ויהי' הענין בהצלחה בכל פרט ברו"ג.

ובכ"ז מנ"א (אגרת א'כב):

בבאבינאויץ כפי שכותב רא"ק למדו מעט מאד. וגם זה אינו דרך. וצריכים לידע איך הי' לימודם.

וכך כותב גם בב' אדר תרס"ט (אגרת ריז):

בני השיעור דבאבינאוויץ צריכים ללמוד יותר, ושיהי' אצלם לדבר עיקרי.

הותחל אז הדיון אודות סגירת המחלקה, והבאת התלמידים חזרה לליובאוויטש (אגרת ריח). לפועל עברה המחלקה הזאת, בתחלת שנת עת"ר, לשצעדרין (זכרון לבני ישראל פרק ה), כדלקמן.

הישיבה בשצעדרין

במשך קיץ תרס"ט דנו באופני שיפוץ והכנות הבית בשצעדרין⁶⁶ עבור התלמידים שיבואו. בכ"ד מנ"א כותב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, אל מוה"ר יהודה ליב אסתרין רבה של שצעדרין (אגרת כט):

מאד נהניתי מאשר הרה"ג אפרים נחום שי'⁶⁷ מזדרז עצמו לתיקון בית המדרש שלהם, לקראת בוא התלמידים.

בזכרון לבני ישראל פרק ה:

בתחלת שנת עת"ר עברה מחלקת באבינאוויטש והתיישבה בשצעדרין.

המחלקה הזאת היתה כמו ממוצע בין החדרים לתלמידי האולם (כמו ביהמד"ר דפה, אבל גבוהה באיכות מביהמד"ר דפה – לפי מצב מהות הישיבות אז באירופה).

במשך הקיץ תרס"ט היו פעמים אחדות מלאכות מעיר שצעדרין בליובאוויטש לעבד את הפרטים בזה.

מספר התלמידים שהיו בעיר הנ"ל היו כששים לערך, ובדרך כלל שלוש מחלקות. כל תלמיד הי' שוהה בעיר שצעדרין שנה ומחצה.

לר"מים היו בוחרים מגדולי הלומדים שבין חסידי חב"ד, הר"ר זלמן דוב מדריבין ז"ל, למדן מופלג.

למשפיע ומנהל נבחר הר"ר שאול דוב נ"י זיסלין, משכיל נפלא בדא"ח בשעתו, א קלוגער בעל לשון חלק ובעל מדות מצויינות.

אחר חג הפסח [עת"ר] הוצרכנו לנסוע לשצעדרין, אך לא היו מוכנים שם לקבל אותנו, והוכרחנו להתמהמה בליובאוויטש עד אחר חג השבועות.

אחר חג השבועות באנו לשצעדרין. בנגלה שמענו שיעור אצל הרב ר' משה מרדכי עמרמי [פאהארעלסקי] מפאטשעפ⁶⁸.

המשגיח על נגלה הי' הרב ר' יעקב ברוך קרסיק ע"ה (הי' אח"כ משגיח בתות"ל באולם הגדול⁶⁹).

עוד מספר הרב מוהרז"ש דווארקין (רשימות הר"ש העבער):

הרה"ג ר' זלמן בער דריבינער הי' שם ראש ישיבה, הנ"ל הי' א חסידישער איד, מסור לכ"ק רבנו נ"ע, וגאון גדול.

דרכו בלימוד, הי' מבקש מהתלמידים שישאלו כל שאלותיהם וקושיותיהם על הסוגי', ואחר כך מתחיל את לימוד הגמרא עם רש"י, ובדרך ממילא מתורצים השאלות והקושיות.

בשנת תרע"א נפטר הרה"ג הנ"ל, והתחילו לחפש ראש ישיבה אחר. היו מודעות בעיתונות דזמן ההוא להציע המשרה, ובאו כו"כ להתקבל.

כל ראש ישיבה שבא להתקבל למשרה הי' עובר מבחן על ידי אמירת שיעור לפני צוות המלמדים והתלמידים המבוגרים מהזאל, וכולם נדחו מסבות שונות.

באור לר"ח שבט תרע"א כותב רבינו (אגרת רפו):

מה נשמע משצעדרין, אם נשלח לשם ראש ישיבה, ואם לומדים שם.

ובז' שבט תרע"ג (אגרת שסד):

מה נעשה בשצעדרין, איזה ידיעות באים משם. ר' שילם⁷⁰ אמר לי קודם נסיעתי, שנתקבלו ידיעות שבדרך כלל הוטב המצב ת"ל, מה נשמע עתה.

ועל השנים הבאות מספר ה"ר אברהם דרייזין – מאיור (רשימות הר"ש העבער):

בשנים קודמות הי' שם ר' זלמן דוב, דער דריביענער ראש ישיבה. אך כשבאתי לשם הי' ר' שמואל פראדקין קלימאוויצער – משגיח בנגלה. הי' כל היום בישיבה, הי' בחור מבוגר אז. הי' כשרוני מאד ומתמיד גדול. הי' עונה ובוחן, והי' מונח בהדרכת הבחורים בנגלה.

לימוד החסידות הי' שעתיים בלילה. עיקר הלימודים הי' בנגלה.

המשגיח בדא"ח הי' הרשד"ב זיסלין, הוא הי' המשפיע והמדריך רוחני. כשבאתי הוא כבר נסע משם שנה קודם. כשבאתי לא הי' בעצם אף אחד בדא"ח. הי' שם שוחט ר' זלמן משה, לא הי' שייך להדריך בחורים, אך הי' אומר שיעורים בדא"ח.

אלטר שימחוביץ בא אז מארה"ק להיות משגיח בדא"ח. הוא הי' מיד אחר חתונתו, הי' חתנו של ר' זלמן הבלין.

אלטר הי' עובד, וכשרוני מאד. הי' משגיח גם ברוסטוב⁷¹, אצלנו התחיל בהשפעתו.

אלטר הי' אתנו עד שנת תרע"ט, שנסגרה הישיבה ונסענו לקרעמענטשוג.

את המשפיע מוה"ר אלטער שמחוביץ, שלח רבינו לשצעדרין בקיץ תרע"ז, במכתבו שכתב בט"ז אייר (ח"ה אגרת א'סח):

ובדבר אלטר, אמרתי לר"ז האוולין⁷² קודם ש"ק שיכתוב אליו שיסע לליובאוויטש (בכדי שימסור לו ר' שילם מה שיודע משם וכל הענינים. וגם שיתן לו הקאנטאר איסטרוקציע⁷³, ובדרך כלל צריך להיות כך, שיסע מליובאוויטש לשצעדרין⁷⁴). והיום בבוקר כתבתי לרא"ק⁷⁵ (ע"י נוסע) שישלחו אותו לשצעדרין.

המחלקה בשצעדרין התקיימה עד שנת תרע"ח, שאז העבירו את הישיבה ומחלקותיה לקרעמענטשוג, כמסופר בתולדות חב"ד ברוסיא הסובייטית פרק נה.

אודות מחלקה זו ראה גם "ליובאוויטש וחייליה" ע' 95-98. "זכרון לבני ישראל" פרקים ה-ו.

הישיבה בואלאמין שבפולין

במשך תקופה קצרה התקיימה מחלקה בעיירה ואלאמין הסמוכה לווארשא. מספר על כך ה"ר מיכאל יהודה ארי' ליב הכהן (לב הארי ע' 25):

בשנת תער"ב עבר ה"ר ברוך שלום⁷⁶ להתגורר בעיר ואלאמין הסמוכה לוורשה. היתה שם ישיבה מקומית, והרב"ש תרם תרומות הגונות לטובת הישיבה. כשנודע לו שהישיבה עומדת להיסגר מחוסר אמצעים, הודיע שהוא מקבל על עצמו לממן חצי מההוצאות מדי חודש בחדשו, בתנאי שיגיע אברך מליובאוויטש וינהל את הישיבה.

לאחר שהתנאי התקבל, נסע הרב"ש לליובאוויטש וסיפר לרבי הרש"ב על העניין.

הרבי הרש"ב שלח אז את הרה"ג הרמה"ח ר' מרדכי פרלוב ז"ל שיכהן כמנהל הישיבה בוואלאמין. במשך התקופה הקרובה התחילו אחדים מהתלמידים להתכונן לנסיעה לליובאוויטש, אבל בדיוק אז פרצה מלחמת העולם הראשונה, וכל העניין התבטל.

על אותה תקופה מספר הרב מרדכי פרלוב הנ"ל (לקוטי ספורים ע' רח)⁷⁷:

בערך שנה וחצי לאחר החתונה שלי, ואיזה חדשים קודם שהתחילה המלחמה הראשונה בשנת תרע"ד, כתבו לי מליובאוויטש, שבעיירה הסמוכה לווארשא (וואלאמין) רוצים לתקן ישיבה, שתהי' כמו הכנה שהתלמידים כשיתגדלו מעט, אם לא כולם אבל חלק מהם בודאי יסעו לליובאוויטש ללמוד בישיבת תומכי תמימים (הישיבה היתה שם, אבל הי' שם ר' ברוך שלום ז"ל הכהן אביהם של הר"ר רפאל נחמן הכהן ואחיו הר"ר יודא ליב הכהן יבדלו לחיים טובים וארוכים בתוך כלל ישראל, והוא ר' ברוך שלום ז"ל הנ"ל רצה שיקרא עלי' כמו שם ליובאוויטש, והבטיח בשביל זה יעזור בעזר כספי, בתנאי אם יקחו משגיח ומסדר הלימודים מליובאוויטש). הרבי זצ"ל הסכים עלי, וכששאלו ממני מליובאוויטש נתתי הסכמתי ונסעתי שמה.

ובבואי והייתי שמה איזה שבועות, הי' לי שם הרבה אי נעימות (א סאך ניט אנגענומענקייט) באופן הלימוד. היו שם ג' מלמדים, כולם הי' מלמדים טובים, אבל אני הייתי מורגל כמו שהי' לומדים בליטא בכלל, ובליובאוויטש בפרט, שהלימוד בעצמו יהי' באופן טוב ומועיל, היינו להעמיק בטוב בפירוש רש"י ותוספות, ולפעמים גם במפרשי הש"ס ... היו לומדים בעצמם מה שהיו קוראים לגירסא והיו לומדים ב' או ג' דפים ביום, ולא היו יודעים מזה כלל אף פירוש של התיבות ... התחלתי לתבוא מהם בחוזק שידעו מה שלומדים ... יצא מזה כמו מחלוקת עלי שאינני מניחם ללמוד לגירסא.

והרה"ח ברוך שלום ז"ל הי' צריך להיות בליובאוויטש אצל הרבי זצ"ל, ומסרתי על ידו מכתב מפורט מכל הסדר של הישיבה ואופן לימודם ודרגת הלימוד שלהם, וגם על דבר הנ"ל שנעשה שערוריה בעיר שהמשגיח אינו מניח להתלמידים ללמוד. הרבי זצ"ל השיב בקצרה, כך הוא יתנהג כמו שהוא מבין ויודע, והאמת כולם יכירו.

וראה זה פלא שבמשך איזה ב' חדשים ממש כולם נתהפכו והתחילו כמו להתייקר בי, והתחילו לשבח שהתלמידים יודעים בטוב מאד מה שלומדים.

ואחר כך לאחר איזה חדשים התחילה המלחמה ונסעתי משמה. וכולם אמרו לי שבעזר השם, תיכף כשיגמר המלחמה אחזור אצלום, והמה ישתדלו וירחיבו את הישיבה יותר ויותר. אבל אחר כך נתהפך העולם רח"ל ונעשה מה שנעשה, ולא הי' שייך כלל לחשוב על דבר זה.

הנהלת הישיבה

הנהלת הישיבה, הן הנהלתה הרוחנית (על ידי המשגיחים והמשפיעים בנגלה ודא"ח) והן הנהלתה הגשמית (על ידי העובדים במשרד הישיבה, והמשולחים שנסעו לעיירות למצוא תומכים לישיבה), בין בליובאוויטש ובין המחלקות שבשאר העיירות המנויות לעיל, ואף ההדרכה הפרטית של כל תלמיד בלימוד ובהנהגה, נעשתה בפיקוח ישיר של המנהל הכללי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע; אשר הי' שואל ומתייעץ בכל פרט עם נשיא הישיבה, כ"ק אביו אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע.

בשעה ששניהם שהו בליובאוויטש היו רוב הדיונים בזה בעל פה. מכל מקום היו דברים רבים נמסרים בכתב והגיעו לידינו, דברים השייכים להדרכה הכללית, ואף להדרכה פרטית של תלמידים מסויימים⁷⁸.

אך עיקר ההוראות שהגיעו לידינו בכתב הם מהתקופה שבה שהה רבינו אצל מעיינות הרפואה בחרקוב (טבת-אד"ש תר"ס), וואעריסהאפען (כסלו-אייר תרס"א) והאמבורג (סיון-מנ"א תרס"א). וכך גם בשנים הבאות. משם הרבה רבינו לכתוב ולשאול אצל כ"ק בנו על מצב הלימודים בישיבה⁷⁹, על המצב בקופת הישיבה⁸⁰, ועל מצב לימודם והנהגתם של תלמידים מפורטים⁸¹.

כן הרבה לתת הוראות מפורטות בכל הנ"ל, בין אל כ"ק בנו המנהל הכללי⁸², בין אל המשפיעים והמשגיחים בישיבה⁸³ ואף אל התלמידים עצמן⁸⁴.

כל זאת בנוסף להשתדלותו מרחוק במילוי קופת הישיבה בדרכים שונות, על ידי דיבור וכתיבה לנגידי אנ"ש תומכי הישיבה⁸⁵, עריכת מגביות⁸⁶, הערכות⁸⁷, הדפסת ומכירת ספר התניא הקדוש וההכנסה קודש לקופת הישיבה⁸⁸ ועריכת גורל (פיס) לטובת הישיבה⁸⁹.

באחת מאגרות תרס"ו מסכם במכתבו (ח"א אגרת קנ):

לא אכחד כי זה יותר על שמונה שנים אשר הפקרתי זמני ועתותיי וגם חיי, והנני עוסק רק בתומכי תמימים, שתהי' באפשר הלומדים לישב במנוחה וללמוד תורה כדבעי בטהרת הלב.

הישיבה כמוסד מאושר

במשך כל השנים לא הי' המוסד מאושר על ידי הממשלה⁹⁰, מחמת החוק המחייב לימודים כלליים ושפת רוסיא בישיבות⁹¹, והוכרחו להסתירו תחת שם "בית מסחר", וזה הי' גם נוסח ניר המכתבים של הישיבה: בבית מסחרינו ימצאו ספרים ... פרשיות ... יי"ג לפסח וכו' (ראה אגרת רפב).

לצורך האישור הרשמי והחוקי של הישיבה השתדל רבינו לייסד חברת "יבנה", שאת מטרתה מתאר באגרת יח טבת תרס"ה, אל כ"ק בנו אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע (אגרת קלה):

נוכל אי"ה להחזיק ישיבות בהכשר (כמובן לא תחת שם ישיבה, אבל בתכלית ההכשר) ומכל שכן חדרים⁹², וגם נוכל לקבוע שיעורים בכל העיירות כפי היכולת ולהגיד הן מתוך הספר והן בעל פה, הן בקביעות והן לעתים.

כשם שהחזקת הישיבה היתה בלתי רשמית, כך היתה גם אסיפת תרומות לקופת הישיבה בלתי רשמית, היינו שהתורם נתן את המעות למשולח או ששלחן אל רבנו, והמעות באו אל קופת הישיבה, אך לא היו רשומות בבנק וכיו"ב כמעות השייכים לקרן הישיבה. אי אפשר היה לעשות מגביות פומביות, אי אפשר היה לשלוח לתורמים קבלות רשמיות, שהרי כל זה היה בלתי רשמי.

כל זאת הקשה על קבלת התרומות. כך השיב הגביר ה"ר שלמה זלמן ברלין בשלהי שנת תרס"ב, כאשר רבינו ביקשו לתרום סכום נכון לקרן עבור הישיבה. בז' בסלו תרס"ג כותב על כך רבינו אל אחיו הגביר ה"ר ישעי' ברלין (אגרת תתג):

בדבר אחיו הרש"ז שי', אם ירצה דוקא כשיהי' מאושר זהו דבר הבלתי אפשרי (כי דרושים להיות כמה דברים שהם היפך הכוונה), אמנם אם הי' רוצה באמת באמתת הדבר, יכול למצוא אופנים שאין בהם חשש ח"ו, ואי"ה יהיו המעות בשלימות.

המצב לא השתנה גם בשנים הבאות. באגרת ט"ז שבט תער"ב לכ"ק בנו אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, חוזר רבינו לאותו סיפור (אגרת שכ):

אשר אז יכולים להיות הידים פתוחות לקבל תמיכות ונדבות לרעיון הזה בלי שום מורא ופחד, והמשולחים לא יהיו צריכים להתחפש כו', ומה גם שיהי' באפשר לשלוח צירקוליארים מפורסמות וקבלות מקוימות שכל זה תוסיף הכנסה. וביותר בנדבות גדולות ובעזבונות על איזה פאנד או בנין, אשר רבים טענו (כמו הרש"ז ז"ל בעתו, וכמו כן יש עתה טוענים כאלו, אם בגלוי או בלחישה או במחשבה) שאיך אפשר ליתן על דבר הבלתי מאושר, ואיך אפשר ליסד דבר בלי שם. כל אלו הדברים המה שוחד גדול אל הרעיון הנשגב הזה.

אמנם הלא כמה פעמים חשבנו בדבר להשיג רשיון על תומכי תמימים, ואפשר שלא הי' הדבר כבד כל כך, הלא גור השיג רשיון על הישיבה שלהם (ואיני יודע אם הרשיון הוא מפ"ב או מווארשא⁹³, ואם בלי חובת לימודים הכללים). והראדזינער אמר לי מכבר שהשיג גם כן רשיון על ישיבה בלי שום התערבות דבר אחר.

בתחלת שנת תרס"ד עלתה ההצעה להגיש בקשה לממשלה לאשר חברת "יבנה", ובמשך שתי השנים הבאות הרבה רבינו להתעסק בזה.

עיקר ההכנות ליסוד ואישור החברה הן הכנת ספר התקנות (אוסטאוו) ותזכיר (דאקלאד זאפיסקע), מסירתו למשרד הפנים, וסידור ראיון אצל שר הפנים על מנת לבאר לו את תוכן ונחיצות החברה, שבזה דנות אגרות רבות במשך שתי השנים האלו.

התכנית הראשונה היתה שאחי רבנו, ה"ר זלמן אהרן (רז"א), יחד עם רבינו יכינו אותם, שבזה דן באגרת תתלט. לאחר זה יהי' צריך (להכין זאת ברוסית ו)להשתדל בדבר משלחת לשר הפנים (אגרת תתמב). מהעדר הפנאי ועוד, מסר רבינו את עריכתה לרמ"ב ברנשטיין (אגרת תתמג) שהוא ערך אותה בלה"ק. על כך כותב רבינו בח' אדר (אגרת תתנו):

אחר חג הפסח הבע"ל יהי' נצרך לראות אודות זה, היינו להכין אי"ה הדאקל' זאפ' והאוסטאוו. מסרתי לה' בערנשטיין להכין נוסח הז"פ ועשאה בלה"ק, ובכללות היא ערוכה בטוב אמנם צריכה תיקון בפרטי', ונראה אי"ה להשלים הדבר ולהשתדל בזה, והשי"ת יהי' בעזרינו.

ובו' אייר (אגרת תתסט):

בדבר ההצעה אודות התייסדות החברה שדברנו, יהי' מוכן אי"ה הנייר בעוד ערך ב' או ג' שבועות, ורצוני שאחר חג השבועות הבע"ל יתוועדו ידידינו יחיו אודות זה.

ועל דרך זה כותב בי"א אייר (אגרת תתע):

בדבר ההצעה שדברנו מכבר יהי' מוכן אי"ה הנייר בקרוב, ומההכרח הוא שיתוועדו ידידינו יחיו להחליט אודות זה איך ומה יהי', וזה יכול להיות בקרוב אי"ה אחר חג השבועות הבע"ל.

לפועל נמשך הדבר עד חורף תרס"ה, שאז נפגש רבינו עם כמה מעסקני אנ"ש לדון בדבר תמיכת הישיבה תומכי תמימים בכלל, ובדבר יסוד החברה הנ"ל בפרט (ראה ח"ד אגרת תתעד, ובהנסמן בהערות שם), ועל כך מספר באגרת ט"ו טבת אל הר"י ברלין (אגרת תתפו):

כעת פה ירידינו בערנשטיין, ויחד עם ידידינו הרמ"מ [מאנעסזאן] והרשמ"ט [טריינין] שי' אתו עוסקים בדבר האוסטאוו מהאבשצעסטווע⁹⁴ שאנו חושבים לעשות בעזרתו ית'. ומצאתי ת"ל דרך כמדומה לנו שהיא ישרה ונבוא על ידי זה אל כוונתינו אי"ה, וצרפנו לזה אדוואקאט פאווייערינע⁹⁵ של ידידינו הרשמ"ט שי' אשר יכולים לסמוך עליו בענין כזה, ומסרנו לעשות הדבר וכפי הדרוש אל הפארמאלניסט⁹⁶, ועל פי ערך יהי' מוכן אי"ה האוסטאוו ביום ב' או ג' הבע"ל, ויהי' נחוץ אז שיתאספו ידידינו יחיו להתיישב ולהחליט אודות זה. ולפי דעתי צריכים לצרף לזה גם את ר"י לעוין מוילנא.

ידידינו הרש"ג [גורארי'] כפי הנראה יהי' פה שבוע הבע"ל, ואבקשו להודיעני אם יבוא כבודו לפה, ונבקש גם את ידידינו הרי"ה [הורוויץ] שי' שיבוא גם כן, כי אם לא נחליט עתה אודות זה ה' יודע כמה יומשך עוד, כי זה יותר משנה אשר אנו חושבים בזה ולא נעשה דבר עד עתה, ואם עכשיו נניח זאת יומשך עוד כמה וכמה.

על כך ועל החלטת העסקנים בקשר לתמיכת הישיבה כותב רבינו בכ"א טבת (אגרת תתצ):

דברנו בדבר תומכי תמימים אשר עלה החסר בשנה העברה יותר מח' אלפים, ועל זה הסכימו להשלים את הסך. אמנם העיקר אשר דרשתי מאיתם להתיישב איך לעשות יסוד בעזה"י על להבא שלא יהי' חסרון. בזה לא מצאו עצה (וההצעות שהי' בזה לא קבלו), כי אם שיהי' פאנד, וזה אי אפשר כשאינו אופציאלנא. ואם הי' בא לפועל דבר החברה ברשיון אשר חשבנו אז יכול להיות בעזה"י, ולעת עתה נשאר הדבר כך.

וכאשר אחת מהדברים בנסיעתי לפה הי' כוונה זו גם כן, אולי יעלה בידי לעשות האוסטאוו והדאקל' ז"פ בדבר החברה, וחשבתי לדרוש על זה את כבודו ואת ידידינו הרממא"ד [מאדאיעווסקי] שי', אמנם ... והי' לי עגמת נפש בזה, כי לא ראיתי איך יבוא הדבר. והשגתי את בערנשטיין שיבוא לפה, והמציא דרך איך להעמיד מטרת (ציעל) החברה, אשר לפי דעתי הוא דרך ישרה, אשר יהי' ביכולתינו בעזה"י להחזיק ישיבות (כמובן לא על שם ישיבה אבל בתכלית ההכשר) ולומר לפניהם שיעור, או שילמדו בפני עצמם, גם לקבוע שיעורים באיזה מקום שנרצה, להחזיק התלמידים בכל צרכיהם ולשלם בעד השיעורים, וגם להגיד בעל פה ומתוך הספר, וגם הדאקל' ז"פ נעשה בדרך קצרה ובאופן הנאות, אשר תקוותינו שיותן על זה רשיון אי"ה. ובקשתי את ידידינו שיתוועדו עוד הפעם לפה להתיישב בהפרטים ולעשות בזה החלטה.

*

בי"ז טבת תרס"ה יצאה פקודת הקיסר ובה שמונה סעיפים. בסעיף הששי נאמר:

בשביל לחזק ... הסבלנות בעניני האמונה ... בני אמונות אחרות ... לאחוז תיכף בסדר אדמיניסטרטיבי באמצעים מתאימים להסיר את כל המעצורים בדרכי אמונתם שאינם על פי החוקים.

פקודה זו נתנה לרבנו תקוה חזקה שתתאשר החברה "יבנה" וכותב על כך בכ' טבת אל הר"י ברלין (ח"ד אגרת תתפט):

בדבר ענין החברה, עתה לפי האוקאז שיצא היום על פי פונקט 6 יכול להיות שבנקל לעשות בעזה"י ואין צריך לזה הצעות גדולות. ובאמת צריכים להתיישב בזה ביחד דוקא איך תהי' ההצעה והבקשה (היינו הדאקל' ז"פ אין וועלכין זין). ובעצם הדבר בהפרטים שבו יש מה להתיישב, ואיך לשמור שלא ישונה ח"ו במשך הזמן מהכוונה האמיתית, וגם בהתייחסות הדבר לתומכי תמימים, ואי אפשר לפרט הכל וגם לא יוכל להשיב על (הלוכע?) ענינים, ואם יש באפשר שיבוא כבודו לפה ביום א' הבע"ל אי"ה, הי' טובה גדולה אל הענין בעזה"י.

"התייחסות הדבר לתומכי תמימים" הוא הקרן (פאנד) שיפתח באופן רשמי עבור הישיבה⁹⁷, וכאשר פותחים קרן כזו חייבים לשמור שלא יוכל הקרן להשתנות במשך הזמן, על ידי חברי ועד הנהלת הקרן, למטרות אחרות, כפי שמפרט רבינו באגרת תתקסו (בקשר לחברת פילנטראפיה, שמסופר עליה בס' תולדות חב"ד בארה"ק ע' קלד):

מצד הענינים השייכים לתומכי תמימים אי אפשר לחתום כי אם אותן הידועים לנו. ובדרך כלל צריכים לשמור באוסטאוו הזה גם כן כפי שעשינו בהאוסטאוו "יבנה", אשר גם במשך הזמן לא יוכלו לכנוס בעלי דיעות שאינם מהוגנים ח"ו. מיא דארף דאס ביווארענען בעזרתו ית'.

התקנון והתזכיר הוכנו. רבינו שלח העתק לר"י ברלין שיעיין בו ויחווה דעתו. כך כותב לו בכ"ז טבת (אגרת תתצא):

בהנוגע אל החברה עשינו את הדאקל' ז"פ ואת האוסטאוו, ואשלח אי"ה מביתי לכבודו עקזעמפליאר אחד ויעיין בו. ובהכרח יהי' שתתוועדו לפה בערך בעוד חודש ימים, ותצרפו לזה גם את לעוין מוילנא ואת הרש"ל, ותתיישבו בפרטי הענין, ותלכו אז אי"ה אל שר הפנים אודות זה. והשי"ת יהי' בעזרינו להביא את הענין אל הפועל.

וביו"ד שבט כותב לו שוב (אגרת תתצה):

מה שכתבתי בדבר ההתוועדות לא הי' כוונתי על פה, כי אם שתתועדו בפ"ב, כי ההחלט הי' על הכלל וצריכים להתיישב עוד בהפרטים, ואפשר צריכים להוסיף עוד דברים בהאוסטאוו אשר אחר כך יהי' כבד הדבר, ויהי' נצרך לילך עם הדאקל' ז"פ, ויצרפו אל ההתוועדו' את הרש"ל [עפשטיין] ואת ר"י לעוין מוילנא, כי לבד שהוא אדם דעתן, ויש אומרים יש לו הכירות עם שר הפנים (אם כי אומרים בפ"ב אשר יוחלף).

מחר אי"ה אשלח לו את הדאק' ז"פ ואת האוסטאוו ויעיין כבודו בו, ואם ימצא איזה דבר להוסיף ירשום בל' רוסי' מן הצד על הגליון. אמנם יזהר כבודו שלא יראה אצלו איש זולתו את הדאקל' ז"פ והאוסטאוו, לבד חב"ד הרז"י⁹⁸ שי'. לידידינו הר"י הורעויץ שי' אינני שולח עקזעמפ' מיוחד, וייטיב כבודו לבקשו איליו ויראה לו, ואם ימצא הוא איזה דבר להוסיף גם כן, יורשם כנ"ל. ואשלח אי"ה עוד לאחדים מידידינו לעיין בו. וכשתתוועדו אי"ה תתיישבו בהפרטים ובההוספות ויחליטו בזה. והשי"ת יעזור לנו להביא הדבר לידי פועל.

אך לפועל לא אישר שר הפנים את החברה. פרטי הדברים לא ידועים לנו, אך באגרת מ"ח תרס"ט (ח"ב אגרת קצח) כותב רבנו: "בהתייסדות אגודת "יבנה" היו כמה עיכובים כאשר ספרתי לפני הנאספים". ובאגרת ט"ז שבט תער"ב (ח"ב אגרת שכ): "הלא כמה פעמים חשבנו בדבר להשיג רשיון על תומכי תמימים, ואפשר שלא הי' הדבר כבד כל כך"; סיום אותה אגרת לא הגיע לידינו, ושמא נזכרת בה גם הסיבה לאי קבלת הרשיון ואי אישור החברה.

שוב עלה נושא זה על הפרק בשלהי חורף תרס"ו, כמסופר באגרת רבינו אל ר' ישעי' ברלין, בר"ח ניסן תרס"ו (אגרת תתקכז):

יש תקווה כעת שיהי' אי"ה רשיון על תומכי תמימים. ידידינו ר' חיים מאנעסזאן ממאסקווא יש לו הכירות גדולה עם איגנאטאוו⁹⁹, ובהיותי במאסקווא בימים אלו הי' ר' חיים בפעטערבורג, ודיבר עם הנ"ל איך שברצונינו לייסד אבשעצעסטווע¹⁰⁰ לעשות ת"ת וישיבות תחת השגחה טובה וילמדו שם לימודי קדש בלי שום תערובות שום לימוד אחר. ושאל חוות דעתו על זה, ואם יותן על זה רשיון, והשיב לו, אשר מאד נראה הדבר בעיניו שעל ידי זה יחוזק האמונה, אשר גם לפניהם טוב הדבר. ואומר איגנאטאוו באופן שלא ילמדו שם שפת רוסי' ולא שום לימוד ממין הזה, ואמר לו שיתן לו בכתב איך ומה רצונינו בזה, ואומר שילכו ה' אנשים אל המניסטער בבקשה זאת, והוא ידבר אתו מקודם אודות זה, ומבטיח שיותן הרשיון אי"ה.

לתכלית זאת בבאי ממאסקווא קראתי לפה את ידידינו רמ"ב בערנשטיין, וערכנו בכתב בקצרה את רצונינו, וגם איזה שאלות מאתו. וימים אלו יסע ה"ר חיים לפעטערבורג, וגם בערנשטיין יסע לפעטערבורג, ואם יסכים איגנאטאוו על הצעותינו יסדר בערנשטיין בשם את ההצעה עם הדאקלאד¹⁰¹, והשי"ת יהי' בעזרינו להשיג הרשיון, כי הוא דבר גדול מאד, ויהי' הענין בהצלחה בכל פרט.

אך גם מזה לא יצא דבר ממשי.

העתקת הישיבה מליובאוויטש

בעת מלחמת העולם הראשונה, אחרי נסיעת רבינו ובני ביתו מליובאוויטש, בתחלת שנת תרע"ו, כדלעיל פרקים ‎קא-‎קב, נשארו תלמידי הישיבה תומכי תמימים ללמוד בליובאוויטש עוד שנתיים וחצי.

על אותה תקופה מספר הרב זלמן שמעון דווארקין (רשימות הר"ש העבער):

המצב הגשמי החמיר במאד, ולא הי' כדי לכלכל את כל התלמידים.

על כן החליטו שתלמידי השיעורים יהגרו. ואכן הדווינסקער [ה"ר יהושע ארש] מלמד נסע עם כתותיו לאראל למשך שנה לערך, ואחר כך באו לקרעמענטשוג¹⁰². גם ה"ר יחזקאל הימלשטיין משגיח ומנהל השיעורים נסע אתם יחד.

הזאל נשאר עדיין בליובאוויטש, אלא שמספר התלמידים הוקטן לפחות ממחצה. מלפני המלחמה הי' בזאל לערך 175 תלמיד, ואילו בזמן המלמה הי' 70-80 תלמיד בלבד.

אלא שמיום ליום הוחמר המצב. הקשרים עם הרבי ברוסטוב הי' רק דרך מוסקבה, ולא הי' משום זה הקשר אדוק כל כך. כמו כן הקשר עם העולם ניתק כמעט, והי' קשה להשיג מזון גם לתלמידי הזאל.

בקיץ תרע"ז קנה האחראי על המטבח ר' לייזער דער קאנטארטשיק "האבער" (מאכל בהמות) והי' מבשלם כל ימות הקיץ יום אחר יום ונותנם לסעודה.

בחורף תרע"ח כבר למדו בבית המדרש הקטן, כי לייזער טען אשר אין צורך בחימום בית המדרש כה גדול עבור מספר קטן של תלמידים.

אודות העתקת התלמידים, בקבוצות, מליובאוויטש לקרעמענטשוג, במשך שנת תרע"ח, וההרפתקאות שהיו להם בדרך – בתקופת המלחמה והכנופיות, מסופר בס' תולדות חב"ד ברוסיא הסובייטית פרקים נג-ה.

לפני הנסיעה ישבו להתוועדות, עם רגש מר – שנפרדים מליובאוויטש, כמסופר ב"זכרון לבני ישראל" פרק יג:

במרתף הי' גם כן הרבה יין של כ"ק הרה"ח ר' אברהם חותן כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ, שהי' שולח בחביות ובקבוקים. לקחנו בקבוקים אחדים להתוועדות אצל הרש"ג, בש"ק מברכים אלול, טרם עזבינו את ליובאוויטש.

אין מלים בפי לתאר את הרגש בעת ההתוועדות וכל משך הזמן; אף שהתנחמנו שזהו דבר החולף, ועוד יעבור זעם ונשוב לליובאוויטש, כי לא הי' שייך אפילו בדמיון לצייר אחרת. בפרט שר' אליעזר קפלן נשאר בינתיים בליובאוויטש, אבל כל אלה לא הסירו את הרגש אז מען זעגענט זיך מיט ליובאוויטש.

אחרי כן התחילו הרדיפות על הדת ברוסיה, והישיבה ירדה לאט לאט למחתרת – בעשרות עיירות ברוסיה, כמסופר בתולדות חב"ד ברוסיא הסובייטית פרק נו ואילך.

---