מסביב לחסידות > תולדות חב"ד ברוסיה הצארית > דור חמישי – אדמו"ר מוהרש"ב... > חיזוק היהדות ברוסיה

חיזוק היהדות ברוסיה

רבנו ותנועת ההשכלה

בשנת תרכ"ג נוסדה ברוסיה ה"חברה מרבי השכלה", ששינתה אחר כך את שמה ל"חברה מפיצי השכלה". על החברה הזאת כותב כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע (ח"ג אגרת תקפג):

בטח לא נעלם מכבודו אשר נמצא במדינתינו (פצע ו)חבורה הנקראת חברה מפיצי השכלה, שנתייסדה זה כארבע ושלושים שנה¹. וכשמה כן היא פעולתה, להפיץ השכלה בין אחינו בני ישראל במדינתינו. ובשנים האחרונים פשתה הנגע ונתפשטה הרבה על ידי בתי הספר והתלמוד-תורה שהקימו (ובכוונה קורים להם שם תלמוד-תורה, למען ללכוד נפשות אשר – באיזה מקומות – לא יתנו בניהם לבית ספר (אוצילישצע), לזאת במקומות ההם קוראים אותם בשם תלמוד-תורה, לרמאות האבות והבנים) והעמידו להם מורים אפיקורסים ישראלים הכופרים בה' ובתורתו, ובלמדם עם הנערים מכניסים בהם ארס המינות והאפיקורסות, המכלים ומאבדים את נפשותיהם לגמרי.

לבד זה יש להחברה אגענטין על פני רוחב כל מקומות מושב היהודים (ובראשם כמעט כל הרבנים מטעה"מ², אשר רובם המה מהחברה הנ"ל, והם ריקים מכל ופנוים מכל טרדה ועמל, ומאספים אליהם אותן שמוצאים כלי מוכן למטרתם, והמה והמסתעפים מהם משוקעים בעסק הצידה לצוד נפשות ילידי בני ישראל צעירים ורכים) לפתות להסית ולהדיח כו' (נותנים להם מתחלה איזה ספרים שלהם לקרוא בביתם בצנעה סיפורי אהבים וכדומה המושכים את הלב, והיום אומר לו כך ומחר אומר לו כך עד כו'). ומי שמוצאים שיש לו מוח בקדקדו מפתים אותו להתלמד עד שיוכל לבוא לכנוס לבית ספר גבוה (אוניווערסיטעט), ומבריחים הבנים והבנות מבית אביהם. ויש להם על זה סך נכון במה להחזיקם, שנותנים לכל מי שצריך החזקה כשלושים רו"כ ויותר לחודש על הוצאותיו, לבד מה שנותנים לו מורים, ומשתדלים אחר כך עבורו שיתקבל באוניווערסיטעט, והמה עוסקים בכל זה בשקידה ובחריצות גדולה בנפשם וגופם וממונם, בלי שום מניעה ועיכוב בכל אחד מהג' דברים הנ"ל.

עוד זאת המה משתדלים עתה אפיציאלנע בדבר סעמינאריום, היינו שיהיו רבנים משכילים, ורוצים לשתף ולחבר התורה עם חכמת חיצוניות, והוא, ליקח צעירי ימים אשר למדו תורה, ללמדם חכמת חיצוניות (כמו הרבנים מטעה"מ עכשיו שצריכים לגמור קורס שלם באוניווערסיטעט) והמה יהיו עמודי ההוראה להורות באיסור והיתר וכו'.

והנה מובן הוא איך שיהי' מצב הרבנים האלו ביראתם ותורתם, ומה שיפעלו על העולם, כמו שראינו מה שהי' מהראבינער שולין שהיו בוילנא וזיטאמיר, שיצאו מהם כופרים ואפיקורסים גמורים, אשר בזו את תורת ד' ועשו כל הדברים האסורים, ואמרו לאל סורו מנו ודעת דרכיו לא יחפצו, חטאו והחטיאו את הרבים, וכמה עשו שמות בארץ שהפיצו דיע[ו]תיהם הכוזבות וכפרותם על ידי הספרים שחברו והשרישו אפיקורסות בלבות הנערים...

ועתה עלינו להתבונן אם ח"ו הל"ת³ יעלה בידם להוציא מחשבתם הרשעה לידי פועל, הרי יהרסו כל יסודי הדת ויהפכו את העולם ח"ו. ואנן מה נענה ומה נאמר על אחותינו ביום שידובר בנו, ובמה נצטדק על התרשלותינו והשתיקה הנוראה, הלא החובה על כל אחד ואחד לעמוד בפרץ ולמסור את נפשו ממש על ה' ותורתו הק', לבטל מחשבתם הרעה, שלא ינתן להם רשיון על התייסדות הבית המנוגעה והטמאה הנ"ל, ולא להניח שתפשה הנגע עוד, למען שיתקיים בינינו קיום התורה ומצות מעשיות על כל פנים...

וזאת העצה היעוצה לעשות פאנד על זה מסכום גדול שיהי' מונח במקום אחד, ויהי' במה להשתדל ולעסוק, ואז בעזה"י נעשה חיל, ונשיג מבוקשינו בנקל בעזה"י.

בהמשך לזה ארגן רבינו את כל היהדות החרדית למחאה נמרצת נגד זה, במשלוח מחאות לראשי החברה מפיצי השכלה, על ידי הסוחרים ראשי הקהל הגבאים ומורי דרך שבכל מקום, וכך כותב באגרת נוספת (ח"ג אגרת תקפד):

מוסג"פ מכתב מידידינו הרמ"מ שי'⁴ ונוסח מהבקשה, ואבקש את כ' שיסע תיכף לקרעמענצוק, ויאסף את אנ"ש, גם מאנשי פולין הג' ונכ' והר'⁵ (כמובן הרבנים אין מקומם לחתום על הבקשה הלזו, רק לעורר את הגבירים ונכבדים), ויערכו את המכתבי בקשה ... הבקשות צריכים לשנות באיזה דברים, למען לא יהיו כולם שוות בלשונם, רק בכוונתם ... אמנם יזהרו מאד לבלי יוודע ח"ו לאלה אשר חלק לבם אל חברת מפיצי השכלה, וידעו עם מי לדבר, ויזהרו בנפשותם ... ויראו להשתדל במ"ש בתוקף ובהקדם לשלוח הכ' והבקשות, ויהי' בלי פרסום כו', ובמתינות וישוב הדעת וזהירות כו'.

ועל התוצאות כותב רבינו (ח"ג אגרת תשלט):

כאשר הברון גינזבורג רצה לייסד סעמענאריום, שלחו אליו מכתבים מהרבה מקומות ובהם בדברים קשים נגדו וחדל מזה.

ובאגרת תשמח:

פעלו עליו הרבה המכתבים שקבל מקצות התבל במחאות גלויות ובדברים קשים אשר חדל מלהתעסק בזה.

בתי הספר שיסדו חברת מפיצי השכלה

ואודות בתי הספר שמייסדים כותב רבנו, בכ"א מנחם-אב תר"ס (ח"ג אגרת תרס*):

ידוע לכבודו דבר חברה מפיצי השכלה בארצינו מטרתה ופעולותי' בכלל. והנה זה איזה שנים אשר שמו לבם ודעתם אל הנערים הקטנים וכל חפצם ומגמתם לייסד בכל העיירות בתי ספר לנערים הקטני' בני ז' וח', וכן בתי תלמוד תורה אשר למודי הקדש בהם מעט מן המעט, וגם זה לומדים בשפת רוסיה דוקא (ובאיזה מקומן בלי כובעים), ועל ידי מורים הרחוקים לגמרי מה' ותורתו, ולומדים על פי דרכיהם המעוקלים, ובבתי הספר המורים המה מאינסטיטוט דוילנא וכדומה, וכן הוא ב[ה]ת"ת הגדולים אשר רובם המה כופרים ופוקרים עושים את הרע בגלוי, והמה מחנכים את הילדים על פי דרכיהם הרעה, וגם הנהגת עצמן פועל הרבה לרעה על תכונת נפש הילדים. וחצי הראשון מהיום כל החדרים פנוים, ואחר כך כשבאים אל החדר לבם ומוחם בל עמם, וכבר מלאים המה מהלמוד דבתי הספר, ולמוד התורה הוא אצלם טפל לגמרי, וכן מזמן לזמן מתקררים ומתקררים ונעשים נפסדים ונשחתים בנפשותם, ה"י.

נורא ואיום מאד לראות איך שמפסידים בידים נפשות תמימות, ילדים שאין בהם מום ואשר עוד לא טעמו טעם חטא, מפסידים ומשחיתים אותם עד שנעשים כתנוקות שנשבו בין העכו"ם, ולא ידעו כלל מענין היהדות ומהחיוב המוטל עליהם על פי התורה והמצוה, ובתחלת חנוכו מחנכים ומוליכים אותו בדרך הרעה ונשרש הרע בנפשם ואת הטוב לא ידעו ולא ירצו לידע כו'. וזה התחכמות גדולה מהחכמים להרע, להסיר עול היהדות ועול התורה ומצות ח"ו ויהיו ככל הגויים בית יהודא, שזה תכלית כוונתם. והענין הזה נגע מאד אל לבי שח"ו בדרך הזה תשתרש היהדות, וכשיגדלו יהיו לגוים גמורים ממש, ה"י.

ובהיותי בחורף העבר בפעטערבורג הייתי אצל הבאראן גינצבורג, והרבה דברתי אתו אודות זה, שלכל הפחות יניחו את הקטנים להשריש בהם תחלה השרשת היהדות ושידעו במה שהמה מחויבים לאל ית', והרביתי לטעון ולהראות לו בקלקול הגדול והנורא שיצא מזה, ואחת היתה בקשתי שימשכו ידם מהבתי ספר לנערים, וגם בארתי לו הדברים במכתב, וכל זה הי' ללא הועיל כלל, ומשימים כל עיונם רק בדבר הזה.

הדיבור של רבינו עם הברון גינזבורג (על בתי הספר של החברה מפיצי השכלה בכלל, ועל בתי הספר שיסדו בליובאוויטש בפרט), נזכר גם במכתביו אליו (ח"א אגרות עב-ג) ומסיים שם:

לזאת ממעמקי לבבי אקרא ואזעק אל כה"ר, יחוס נא וירחם עלינו ועל נפשות ילדי עירנו וימשכו ידם מלתמוך את בית הספר בעירנו.

אמנם חברת מפיצי השכלה שמו להם לעיקר גדול – יסוד בית הספר בליובאוויטש. הם שלחו לליובאוויטש את נציגם מרדכי בן-הלל הכהן לבדוק את האפשרויות לזה, ובדיווחו הוא כותב (ליובאויץ' ומלחמותיה, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה מאת איליא לוריא; תרגום מתוך מכתבו שבארכיון ההסטורי בפטרבורג):

אני סבור שעיריית ליובאוויץ' – קנה ההסטורי של החסידות, שאלפי יהודים מכל חלקי רוסיה עדיין פוקדים אותו מדי שנה – הינה המקום שבו צריך להקים בית ספר. השפעתו המשכילית של בית הספר תתפשט לא רק על תושבי העיירה (שזה טוב כשלעצמו) אלא אף על האוכלוסיה החסידית כולה, כלומר על כמה מיליונים של תושבי המדינה.

בהתאם לדיווח זה, כותבת הנהלת חברת מפיצי ההשכלה, אל ארגון יק"א⁶ (שם):

קיום בית הספר בליובאוויץ', שהיא עיירה המפגרת המשמשת מעוז לחסידות, הינו רצוי במיוחד.

על העימות הזה דיבר רבינו בשיחת י"ט כסלו תרס"ט (זכרון לבני ישראל ע' יט):

כ"ק אדמו"ר דיבר בהתמרמרות גדולה נגד מחולל התנועה בחוגי הממשלה, הגביר באראן הירץ גינזבורג, והוסיף: והתחננתי אצלו תן לי יבנה, לכל הפחות שבעיר ליבאוויטש לא יבנו בית ספר, ולא שם לב לבקשתי.

בית הספר של החברה מפיצי השכלה בליובאוויטש נוסד בחורף תרנ"ט (ח"ג אגרת תרס*) בדירה שכורה, ובשנת תר"ס בנו לה בנין מיוחד (אגרת תשיד). באותו חורף שהה רבינו אצל מעינות הרפואה בחרקוב, שמשם שואל אצל כ"ק בנו (ח"ג אגרת תרכ):

מה נעשה בדבר החדר המקולקל, מאין הביאו מורה, אשר מורא לא יעלה על ראשו. והשי"ת יפר עצת הקמים נגד ד', וירום קרן התורה וקרן אחינו בני ישראל מעלה מעלה ברו"ג.

למנהל בית הספר מונה מר גדליהו וויינשטיין, המתאר בסגנונו את התאמצות רבינו לביטול בית הספר הזה בליובאוויטש (הווסחוד השבועי 18 (1902) ע' 25. תורגם לעברית בליובאויץ' ומלחמותיה, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה מאת איליא לוריא, פרק 4.4.2):

כאשר נודע לצדיק הנוכחי על הכוונות לפתוח בית ספר בבירתו, הוא התחיל לפעול נגדן בכל האמצעים. מה לא עשו: כתבו הלשנה להנהלה ולמקומות אחרים, הוד קדושתו עצמו נסע לפטרבורג להשתדל להציל את פינתו השקטה מה"בושה" הזאת, אך שום דבר לא עזר. בית הספר נפתח והתחיל לפעול.

ובדיווח נציג חברת מפיצי השכלה בחורף תרס"א (שם):

בית הספר בליובאוויץ' ללא ספר מכה שורשים יותר ויותר בקן החסידות הנודע, והוא ראוי ליחס רציני ולתשומת לב מוגברת מצד האינטליגנציה היהודית-רוסית. נחוץ מאד להעניק לבית הספר את מלוא התמיכה האפשרית, לספק לו את כל אמצעי הלימוד, לסייע בכל מה שניתן לעובדי בית הספר.

החדר המקולקל הזה בליובאוויטש, בחורף תרס"ב, נזכר גם אצל בן-ציון דינור (בעולם ששקע ע' 153):

נתוודעתי גם למורה לרוסית שבבית-הספר היהודי העממי הממשלתי שבעיר, ויינשטיין היה שמו, מגומרי האינסטיטוט למורים הוילנאי.

ועל תכסיסי המורים, להרחיקם מיהדות, כותב רבינו בחורף תרס"א (ח"ג אגרת תרפג):

המעט להם שמבטלים את הנערים מתפלה ומלימוד כמה שעות היותר טובים ביום, עוד ילעיגו על הלימוד כולה, שהנער לא ירצה כלל לילך לחדר אל המלמד המצוייר בהמשחק. וידוע הוא שזה שמלעיגים הוא כבד מאד והוא בכלל נגדוהו כו', ומה יש לתבוע מהילדים שיעמדו בנסיונות כאלה, ורק אותן שהביאו את הרעים והחטאים האלה המה חייבים בכל זה והמה עתידים ליתן את הדין על זה – ה' ירחם.

*

הצעירים האלו התארגנו אחר כך בעיירה ליובאוויטש בחברת "פועלי ציון", והרבו לעשות פרעות בישיבה ובבית הרב בשנים תרס"ו-ז, וכדלעיל פרק ‎קיא.

חברה מחזיקי הדת

בשעה שה"חברה מפיצי השכלה" התחילו בפעולותיהם מעבר מזה, ותנועת הציונות התחילה את מלחמתה נגד החרדים מעבר מזה, שתיהן התקיפו את היהדות החרדית בעתונות שהיו מוציאים לאור, בחריפות ובארס רב; נוסדה לעומתן "לשכה" מיוחדת בקאוונא בשם "מחזיקי הדת", שבין העומדים בראשה היו ה"ר יעקב ליפשיץ והר"ז לאנדע. בעתונות החילונית כונתה בשם "הלשכה השחורה". על ה"לשכה" הזאת מסופר בספר "זכרון יעקב" ח"ג פמ"ח.

רבנו הי' פועל ועומד בקשר ישיר עם ה"לשכה" הזאת ובקיץ תרנ"ט שהה אצלם משך זמן שליח רבנו, ה"ר אליעזר משה מאדייעווסקי, כמסופר על ידי בן אחותו בן-ציון דינור (בעולם ששקע ע' 87-86):

דודי בא לקובנה בשליחותו של הרבי (האדמו"ר) מליבאוויטש, ר' שלום בר שניאורסון (הרש"ב), ושמטרת בואו היא לאחד את כל "היראים והחרדים", האדמו"ר והרבנים, גם המשכילים יראי ה' – לצאת במלחמת תנופה נגד הציונות.

באותו קיץ (יו"ד תמוז תרנ"ט) אף כתב רבינו את מכתבו המפורט נגד שיטת הציונות (אגרת פו).

*

על הלשכה הזאת כותב רבינו (ח"ג אגרת תשפט) אל ה"ר ישעי' ברלין:

הר"ז לאנדע הוא איש נגיד ונכבד הרבה, ונותן כחותיו וזמנו על הענינים כאלו בלי הפסק נגד המתחדשים והציונים, וראוי הוא לתהלה בעד התעסקותו הטובה ... ובד"כ הלשכה דקאוונא עוסקת הרבה בכל הענינים הנדרשים, און דער גייען אלץ ומפרסמים את כפירת המתחדשים והציונים ... וראוים המה הלשכה דקאוונא לתמוך בידם, כי מתעסקים המה בחריצות ובטוב.

את האגרת הזאת כתב רבינו בקיץ תרס"ב, שבאותה שעה הלכה ונתארגנה חברה חדשה בשם "מחזיקי הדת", בראשות האדמו"ר רבי שמואל וויינבערג⁷ והרב יוסף שליפר מסלונים. כבר בשלהי חורף תר"ס שלחו שנים הנ"ל אל רבינו שליח מיוחד לדון בדבר חיזוק הדת⁸. על כך מספר רבינו באגרת ערב פסח (ח"ג אגרת תרמז):

שבוע זו הי' פה אחד גביר מסלאנים ר' אליעזר יוסף קלאצקי, עם המכתב מהרב דשם הרב יוסף שליפפער, מהרבי דשם הר' שמואל, ומתארים אותו בתואר טוב. לפי דבריו הוא עסקן גדול בחיזוק הדת באמת, ובדברו ניכר שענין התורה והיראה נוגעים לו הרבה ללב. הוא סוחר גדול וגם למדן ודורש.

בשנת תרס"ב בא האדמו"ר רבי שמואל מסלונים בעצמו אל רבנו, לדון בדבר יסוד ועד כללי בשם "חברה מחזיקי הדת"⁹, ובכ"ג אד"ש מספר על כך רבינו (אגרות קטו. תשפא) אל ה"ר אליעזר משה מאדייעווסקי:

בחודש טבת העבר הי' פה הר' מסלאנים אודות זה, והבטחתיו לכנוס אי"ה אל הענין הזה, להעריך מכתב כללי בזה, ולהשתדל בעזה"י לייסד הענין בין אנ"ש, וגם יתר המפלגות ישתתפו בזה, ושלא יהי' חלוקי דעות וחלוקי אגודות.

רבנו ואיגוד יק"א

במשך השנים תרנ"ז-תר"ס יסדה ה"חברה מפיצי השכלה" בתי ספר רבים במרחבי רוסיה. בשנת תר"ס עלה מספר בתי הספר ל-150 בערך. מקורות ההכנסה שלהם היו גדולים אך עם ריבוי בתי הספר הנוסדים לא יכלו לעמוד יותר בכיסוי ההוצאות האלו. באותה שעה פנו בבקשת עזר לחברת יק"א.

יק"א (=יידישע קאלאניזיישן אסוסיאיישן) הוא איגוד יהודי להתיישבות, חברה לעידוד הגירה והתיישבות מתוכננת של יהודים, מיסודו של הברון משה הירש, מהון שנתרם כולו מידיו. לאחר פטירתו צורפו להנהלה אישים שונים.

מרכז יק"א הי' בפריז, שלשם היו נאספים חברי ההנהלה מזמן לזמן ולשם בא הברון דוד גינזבורג הצעיר בחורף תר"ס בבקשה הנ"ל, שהתמלאה על ידי חברי ועד ההנהלה.

לרבנו נודע על כך מתוך ידיעה בעתון המליץ¹⁰ (א' אדר שני):

הברון דוד גינזבורג שהי' בפאריז בימים האחרונים הצליח להשיג מאת חברת יק"א סכום הגון (מיליון פראנק) לתכלית יסוד בתי ספר למתחילים ליהודים ברוסיא על ידי חברת "מרבי השכלה" בפטרבורג.

במשך הקיץ, לאחר דיונים עם עסקני אנ"ש, החליט רבינו לפתוח מערכה מיוחדת לבטל נתינת המיליון פראנק לזה על ידי חברת יק"א. על כך כותב בכ"א מנ"א אל ה"ר משה אביגדור חייקין באנגלי'¹¹ (אגרת תרס*):

באשר הכנסתם אינה מספקת ליסד בתי ספר כאלה בהרבה מקומות, המשיכו עתה לחפצם את הקאמיטעט של הבאראן הירש, וכבר הוציאו סכום עצום על התייסדות בתי ספר. בעירינו נתייסד גם כן בחורף העבר¹² בית ספר לנערים, ונתנו מהקאמיטעט על הבנין ה' אלפים רו"כ (מובן אשר אילו היו מוציאים על עירינו סך כזה על ענינים גשמיים היו מחיים בזה את עניי עירינו), ועוד ו' או ח' מאות רו"כ לשנה נותנים על החזקת בית הספר, ובכח הונו הגדול של הבאראן הירש הרי יכולים לייסד בתי ספר בכל המקומות, וח"ו יחריבו את העולם כו'.

וזה כערך ב' שבועות הייתי בשביל זה בפ"ב ונתייעצתי אודות זה, ומצאנו עצה אחת לכתוב להקאמיטעט דפאריז ולבאר להם איך שטועים המה בדרכם זאת שנותנים כחם על למוד הנערים, אשר לא זאת צריכה להיות מטרתם, כי אם כל מטרתם צריכה להיות ליתן לאחינו פרנסה וכאשר יראה כבודו בהמכתב המוסג"פ.

המכתב להקאמיטעט צריכים לשלוח גם בלשון צרפת, ואם כי הי' ביכולתי להשיג בפ"ב להעתיקו בלשון צרפת, אמנם לא רציתי ליתן אומן בזה לאיש זר שאין הענין נוגע לנפשו ואין לו חיות בהענין, שלא תהי' ההעתקה מעשה גולמית. ובזה הנני לבקשו ייטיב נא כבודו להעתיק את המכתב בלשון צרפת, ועל כבודו הנני סומך אשר תהי' ההעתקה טובה העתקה חיונית כי ידעתי את לבו ונפשו אשר הענין יגיע ללבו.

ובאשר זה נוגע לכללות שמירת הדת שמירת היהדות, ולהציל את ילדי אחינו מפיות האריות הטורפות, ארהיב עוז בנפשי להעמיס על כבודו את הדבר הזה, ובטוח אני בכבודו אשר יקבל עליו המלאכה הזאת, ויעשינה באופן היותר טוב.

באגרת ליק"א (אגרת קב) מבאר רבינו בארוכה את פעולתם הרעה של בתי ספר אלו על הילדים בשמירת התורה והיהדות ובאמונת השי"ת, ואשר עיקר מטרת היק"א צריכה להיות בעזרת מצב הכלכלה של היהודים ברוסי', "האמוללים המדוכאים ונאנחים מחסר כל, העטופים ברעב מאין עבודה ומעשה מאין מסחור וקנין ועולליהם צועקים ללחם ופורש אין להם". לכן מציע להם רבנו, במקום יסוד בתי ספר חילוניים ליהודים החרדיים ברוסיה, ליסד בתי חרושת בתחום מושב בני ישראל ברוסיה, להמציא עבודה לפועלים היהודים.

על דרכי הפעולה וההשפעה על ועד יק"א כותב רבינו אל ה"ר ישעי' ברלין בי"א אלול תר"ס (אגרת תרסא):

צריכים להתיישב בדבר לשלוח איש מצידינו לפאריז להשתדל בהקאמיטעט שיפעלו המכתבים, אשר לדעתי זה נחוץ מאד להענין בדרך כלל, אם כי כבד לאמר שיסכימו לרצונינו, אבל אין הדבר רחוק כל כך – בעזה"י – באשר הכל יודעים אשר בעניני המחיה והכל[כ]לה דרושים אחינו לעזרה גדולה, ובעסק הלימודיות אין דרוש עזרה כלל והדבר הולך מעצמה, והמה החליפו פעולתם ממש בלי דעת, והולכים המה רק בדרך שמוליכים אותם הוועד דפ[טרבורג]. ואנחנו מצידינו מחוייבים אנו להשתדל בזה, כי ה' יודע מה שיוכל להיות מזה.

רבנו שלח את העתק האגרת ליק"א – אל עסקני אנ"ש¹³, ולגדולי הרבנים ברוסי'¹⁴, לשאול חוות דעתם בנידון, ואף רצה לקרוא לאספת יחידי סגולה להתייעץ בזה¹⁵. בסופו של דבר הוחלט למנות על העבודה הזאת את הרה"ח ר' אברהם אבלי פרסון¹⁶, שגר באותה תקופה בקניגסברג¹⁷.

*

בנוסף לאגרת הארוכה שכתב רבינו אל היק"א, עורר רבינו את גדולי הרבנים ברוסיה, שיכתבו גם הם באותו נושא אל היק"א. גדולי הרבנים ברוסיה שבחר רבינו לצורך זה הם הג"ר אלי' חיים מייזל מלאדז, הג"ר חיים סולובייצ'יק מבריסק והג"ר חיים עוזר גרודזנסקי מווילנא. על כך כותב רבינו אל ה"ר אביגדור חייקין (אגרת תרס*):

מכתבים כאלה יהיו נשלחים אל הקאמיטעט עוד מהרבה מקומות מכמה רבנים גדולים, כמו מהרה"ג דלאדז בריסק וילנא קאוונא¹⁸, וגם מכמה עיירות מרבנים ובע"ב גבוהים, וגם יעורר בזה אי"ה את הרבנים החרדים דחו"ל כמו הרב מונק דברלין והרב בראייער דפרנקפורט, וגם מהג[בירים] החרדים דחו"ל, שיהיו לנו לעזרה בזה.

הגר"ח סולובייצ'יק והגרח"ע גרודזנסקי "נתעוררו בזה בטוב, וכותבי' שיכתבו להיק"א ויעשו בזה כל מה שיהי' באפשרם"¹⁹, ואף הכינו המכתבים שלהם ליק"א²⁰. גם הרא"ח מייזל הכין מכתב דומה ליק"א, לאחר שבא אליו הרא"א פרסון לדבר בזה, בחודש טבת תרס"א²¹.

מלבד גדולי הרבנים ברוסי' (ופולין) פנה רבינו בזה גם אל הרבנים והעסקנים באשכנז וסמוכותי'²². ובאגרת תרפו כותב:

שלחתי איליו²³ עוד מכתבים להרבנים דחו"ל, להד"ר הורעויץ בפפד"מ, להד"ר כהן בפולד"א, וד"ר עהרמאן בבאדען שוייץ, ולהג' ר"ש שטרויס בקרלסרוהע. במכתבים האלה בארתי ביותר איך שנוגע הדבר לעניני הדת והיהדות, שאינו מבואר כל כך במכתבי להיק"א. ועוד צריך אני לשלוח לו מכתב כזה להד"ר בראייער בפפד"מ.

*

כאמור לעיל, מינה רבינו את הרה"ח ר' אברהם אבלי פרסון לכל העבודה הזאת. על כך כותב רבינו אל ה"ר ישעי' ברלין בט"ז מ"ח תרס"א (אגרת תרסז):

כתבתי להרא"פ שיבוא לפה, ונכין אי"ה את כל המכתבים הדרושים לנסיעתו, ומפה יסע לוילנא ובריסק ולאדז לקבל מהם גם כן מכתבים להרבנים דחו"ל. בוילנא ובריסק מוכנים המכתבים ליק"א.

כעבור אחד-עשר יום כותב לו שוב (אגרת תרסט):

ידידינו הרא"פ שי' בא לפה על ש"ק העבר, והננו מסדרים כל הדברים הנדרשים לנסיעתו, ומפה יסע אי"ה לוילנא ובריסק ולאדז, ואחר כך יסע למקומות בחו"ל.

על נסיעותיו לרבני רוסיה וחו"ל מספר רבינו בכ"ב טבת אל הרא"מ מאדייעווסקי (אגרת תרפו):

בדבר הנוגע להיק"א, כאשר החלטנו אז שישתדל בזה ידידינו הרא"פ שי', כתבתי אליו אז ובקשתיו שיבוא לליובאוויטש, ובא על ש"ק פ' חיי, ונסע אתי יחד מליובאוויטש ביום א' פ' ויצא. במשך השבוע הזאת עשינו המכתבים להרבנים דמדינתינו וגם לאיזה מהרבנים דחו"ל.

בין כה קבלתי מריל"פ²⁴ העתק מכתב הרח"ס²⁵ להיק"א, והוא נכתב שלא בטוב, שאין בו טענות מספיקות כלל, ויש בו דברים בוטים מאד נגד חברי הועד (העתקה אינו נמצא אצלי כעת).

ראשית נסיעת ידידינו הרא"פ שי' הי' לוילנא, וגם בעיני ה"ר חיים עוזר לא נראה מכתב הרח"ס. מכתב הרח"ע להיק"א כתב לי הרא"פ שנכתב בטוב, ואני לא ראיתיו. הרח"ע נתן לו איזה מכתבים להרבנים דחו"ל, ויתר המכתבים שלח לו אחר כך לקע"ב²⁶.

משם נסע לבריסק, ובתחלה התראה עם הריע"ז ליפשיץ, וגם הוא הסכים שהמכתב לא בטוב. אמנם הרח"ס לא הסכים על זה כלל, ובשום אופן לא רצה לכתוב באופן אחר, אם לא שהראח"מ²⁷ יכתוב לו כן, ונתן לו מכתבים לאיזה רבנים. אמנם עיקר יגיעתו הי' בלאדז, וישב שם יותר מב' שבועות עד שנתן לו מכתב להיק"א, ולר"צ הילדעסהיימער מו"ל מכתב-עת היודישע פרעססע. ומפני המשכת ריבוי הזמן לא בקש מאתו שיכתוב להרח"ס אודות מכתבו להיק"א. ויתר המכתבים הבטיח לו לשלוח לקע"ב, ועדיין לא שלח איליו, גם לאחר שכתב אליו טע"ג ארוכה, כי טרדתו היא למעלה ראש וגם חלישותו גרמה לו בזה.

הרא"פ שי' בא לביתו מנסיעתו זאת ערך שבוע בחודש זה, ולפי מכתבו נסע תמול לילה לברלין, וכתב להרא"ח שישלח לו המכתבים לפפד"מ.

מברלין יסע הרא"פ לפפד"מ קרלסרוהע האלבערשטאט פולדע באדען. כשיגמור נסיעתו זאת יבוא אי"ה לפה, ונשלח אי"ה המכתבים להיק"א ולהרצה"כ²⁸ ודאק' קליין ולהר' אדלער, והרא"פ יסע אי"ה לפאריז להשתדל ע"י הדאק' קליין ובעצמו, כפי שיהי' יכולתו בעזה"י. והשי"ת יתן בלב חברי הוועד שישמעו בקול עתירתינו ובקשתינו, ויחוש עזרתינו ופדות נפשינו.

באותה שעה כבר הי' רבינו אצל מעינות הרפואה בוואעריסהאפען, לשם בא אליו שוב הרה"ח ר' אברהם אבלי פרסון לדון בהמשך ההשתדלות, ומשם כותב רבינו אל הר"י ברלין בכ"ה שבט (אגרת תרצו):

ידידינו הרא"פ שי' כעת פה, ונצרך להתיישב ולסדר הדברים איך להנהיג העסק להבא בעזה"י, וגם להכין מכתבים הדרושים לזה.

ובבדר"ח אדר כותב לו שוב (אגרת תרצט):

ידידינו הרא"פ שי' נסע מפה תמול בקר לפאריז, ומדי עברו הי' היום בקרלסרוהע אצל שטרויס. בנסעו מפפד"מ הי' גם כן אצל שטרויז, והוא האחד שהרגיש את הענין היטיב. ועתה כתבתי איליו עוד מכתב, ובקשתיו שיתראה עם הארעויץ²⁹, וימתיק לו בקשתינו איך שהצדק אתנו, ותקוותי שדברי שטרויז יפעלו אי"ה על הארעויץ. והשי"ת יעזור לנו להשיג מבוקשינו בקרב.

במשך חמשה שבועות שהה הרא"פ בפריז. לשם הרבה רבינו לכתוב אליו הוראות מפורטות בכל פרט ופרט³⁰. אם יפורטו כולם כאן יארכו הדברים. את סיכום הדברים כותב רבינו אל הר"י ברלין בתחלת ניסן (אגרת תשטז):

בדבר עסק יק"א. הרא"פ שי' זה חודש ימים בפאריז. ג' שבועות עבר בהקדמות, בתחלה התראה עם הדאק' קליין אשר חשבנו שיהי' לנו לעוזר, ולא מצא בו נחת כלל, והתראה עם הר"ש אלטמאן, והוא נתעורר בטוב בהעסק כי הוא יר"א באמת. וכן יש בפאריז אחד ר' שלמה כהן גם כן מהאשכנזים היראים. המה אמרו דעתם שבהכרח שגם חתימת הרבנים הג' (הרא"ח מלאדז והר"ח מבריסק והרח"ע מוילנא) יהי' על המכתב הגדול שלי, ובדרך כלל מצאו שהמכתב הוא טוב, וכשיהי' עליו גם חתימת הנ"ל אז יתנו לו מקום בעזה"י.

המכתב הי' בהכרח להדפיסו³¹, כי המה מבינים מעט בלה"ק, ובכתיבה עוד במועט יותר, משא"כ דבר נדפס מבינים יותר, וביגיעה רב[ה] עלה בידי הרא"פ להשיג להדפיסו בפאריז, שאין זה מהדברים המצויים כלל שמה שידפיסו בלה"ק, וגם אי אפשר להאמין לכולם שלא יתפרסם הענין (ועלה ההדפסה ערך מאה פראנק).

בין כה נודע להרא"פ שי' אשר ההעתקה הצרפתית לא נעשית בטוב, ובכמה מקומות נעתק היפך הכוונה לגמרי, והי' בהכרח להעתיקו מחדש, וכבד מאד להשיג מי שיעתיק מלה"ק לצרפתית, ובפרט עם התנאי הנ"ל שלא יתפרסם, עד שהתנדב את עצמו הר"ש כהן הנ"ל להעתיקו, כי הוא יודע היטיב בלה"ק וגם לשון צרפתית, ומובן שזה לקח זמן נכון, כי עשה ההעתקה רק בזמנים הפנויים שלו, והר"ש אלטמאן התנדב לעשותו אחר כך במאשין. ובין כה הי' להרא"פ שי' ריבוי עגמת נפש וריבוי טלטול עד שהשיג כל זה.

וגם הר' צדוק כהן הי' חולה ר"ל, ולא קיבל שום איש. וביום ועש"ק העבר הי' אצלו עם הר"ש אלטמאן, וקיבלו בסבר פנים יפות, ומסר לו כל המכתבים (היינו מכתבי הגדול, לעת עתה בלתי נדפס, ומכתבי הרא"ח והרח"ע להיק"א, ומכתבינו איליו בפרט), והגביל לו לבוא איליו ביום ב' (שלא בהזמן שמקבל אנשים, וזה הי' התקרבות יתירה מאתו) ובין כה יקרא המכתבים.

וביום ב' העבר הי' אצלו, ואמר לו אשר הבאראן באמת הניח המעות על רוסיה, לא על שולען כי אם על המחי' כו', על ארגענטינא, והם מצאו אשר יותר טוב ליסד עניני פרנסה ברוסיה עצמה כמו פאבריקן וכדומה, אבל ליתן על שולען אין בהפראגראמע שלהם, כי אם לצורך הוראת שעה פעל אצלם דוד גינצבורג שנתנו תמיכה לחברה מפיצי השכלה. ואיננו זוכר הרא"פ איך אמר לו אם 400 אלפים רובל [שהם מיליון פראנק, כנ"ל] או 400 אלפים פראנק, ולא שערו אשר פעולת מפיצי השכלה הוא לרע כל כך. ואמר הרצ"כ להרא"פ, שמה שנתנו אי אפשר לתקן, והשקו"ט כעת יכול להיות אודות להבא. והרא"פ אמר לו שאנו דורשים אודות העבר וגם אודות להבא. ואמר לו הרצ"כ שיקבע לו זמן בשבוע הבע"ל שיהי' אתו יחד אצל לעוין, שהוא הפרעזידענט של היק"א...

אני כתבתי להרא"פ וחזקתי אותו שידרוש על העבר כמו על להבא. והשי"ת יהי' בעזרינו שנפעל רצונינו ובנקל ובהצלחה.

כפי הנראה יהי' בהכרח שיסע הרא"פ עוד הפעם לפאריז אחר חה"פ הבע"ל, בעת שיהי' האסיפה אצלם בסוף חודש אפריל.

כן אמנם הי', שבט' ניסן כותב לו רבנו³² שיחזור לחג הפסח לביתו בקניגסברג ואחר הפסח יסע עוה"פ לפאריז. ובאותה שעה נסע גם רבינו בעצמו לפריז³³.

במשך הזמן הזה, סוף ימי הרא"פ בפריז, וימי שהותם בשנית בפריז, היתה פעילות רבה עם חברי ועד היק"א. את הדברים מסכם רבינו באגרת י"ט סיון אל הרא"מ מאדייעווסקי (אגרת תשמו):

בדבר עסק יק"א אם אבאר לכבודו כל הדברים בפרטיות מה שעברו בזה במשך החורף עד עתה, תקצר היריעה מהכיל, ואם יהיו כל הימים דיו כו'. אמנם עיקר כובד המלאכה הי' בפאריז. הרבה יגיעות מאד יגע ידידינו הרא"פ שי', הרבה דברים שפך על אודנין דלא שמעין, ומובן הצער והעגמת נפש הרב מזה.

בפאריז נודע לו אשר ההעתקה בל' צרפת אינה מכוונת כלל, והי' נצרך לעשות העתקה אחרת, אשר השיגה בכובד, והאשכנזים היראים היו בעזרו.

הי' כמה פעמים אצל הרצ"כ, והוא כל חפצו רק להונות ולהתנהג בערמומית. הי' אצל הפרעזידענט של היק"א לעווען, ומסר לו המכתב בל' צרפת, ובפעם הא' קבל אותו בטוב, ואמר לו לבוא בעוד איזה ימים ויאמר לו תשובה. ואז רוח אחרת היתה אתו, ונראה שקלקלו אותו (ואנו חושבים שזה מהסיקרעטאר שלהם שהוא איש מדינתינו שנתן להם הברון גינצבורג, ומובן אשר רצונו הוא כרצון הברון גינצבורג, ואם כי הרא"פ הי' אצלו גם כן, ואמר שלא יהי' מנגד, אך כו'), ואמר לו שזה חסידיזמוס. ואמר לו הרא"פ והלא המכתבים המה מהרבנים הגאונים ברוסיה שאינם חסידים, ואמר לו לעווען שישאלו בדבר בקשתינו בפ"ב. ודרש מאתו שישאלו אצל פאל'³⁴, ובאר לו איך שהרבנים אינם מסכימים בזה עם הברון גינזבורג, וכבר דרשו מהברון גינזבורג לשנות דרכו בזה והוא אינו שומע, וזאת אלץ אותם להגיש עצומיהם להועד דפאריז, ולזאת הוא דורש מאתו שישאלו מפאלייאקאוו, ובה יוכחו לדעת שאין זה חסידיזמוס. והבטיח לו לעווען בתוקף שישאלו מפאליאקאוו. אחר כך נודע לנו אשר לעווען שינה ולא שאל מפאליאקאוו, כי שלח המכתב להברון גינזבורג, והוא השיב שזה נובע ממעין החסידות, ויצא בדברים קשים על הרבנים, ואיך שהדבר מצד עצמו מוכרח ואין לשנות, והמה קבלו הדברים בטוב. ובדרך כלל הברון גינזבורג נחשב אצלם לצדיק וישר ומאמינים בו באמונה שלימה.

כשהייתי בפאריז הי' אז זמן האסיפה אצלם. הייתי אצל הרצ"כ. והנה זאת המה מודים אשר המורים ברע המה, ואומרים אשר צודקים אנחנו מה שאנו מנגדים לזה. גם כאשר בארתי לו שהבתי למוד למלאכה המה רק תחת מסוה השם הזה, מודה גם כן שהוא כן. מכל מקום לפועל אין זה נוגע כלל, ואומרים מה שאינו נראה לנו נכתוב להברון גינזבורג, ומה שהברון גינזבורג אינו שומע לא איכפת לה[ם]. בהאסיפה דברו אודות ענינינו, והחליטו רק לשלוח הדברים להוועד דפטרבורג.

אמנם אני אינני אומר נואש ח"ו, ותקוותי חזקה שנפעול עליהם אי"ה. אמנם ההכרח הוא שיתעסקו בזה הרבנים הגאונים דמדינתינו, ויכניסו את עצמם בזה ביותר. ולזאת נסע כעת ידידינו הרא"פ שי' לבריסק, ומשם יסע לעוד מהרהגי"ם, ורצוני שיעשו אסיפה אודות זאת, ושיהי' גם כן רבנים מאנ"ש אל האסיפה.

גם לאחר מסירת המכתבים והפגישות המשיך רבינו בהשתדלות עניפה, על ידי גדולי ישראל ועל ידי הגבירים והעסקנים, להשפיע על חברי ועד יק"א, להחליף את המליון פראנק לתמיכת יהודי רוסיה, מתמיכת בתי הספר לתמיכה חומרית, הדרושה מאד ליהודי רוסי'³⁵.

סוף דבר כותב בט' אדר תרס"ג (אגרת תתיג):

שמעתי אשר היק"א חדלה ליתן להם מעות, היינו מהסך מיליאן פראנק שקצבו עכבו ת"ר אלף.

ובכ"א אדר (אגרת תתטו):

מהו הסיבה לזה אי אפשר לידע, אפשר נתנו אל לבם הפראטעסטין שנגד חברה מפיצי השכלה.

רבנו ושאלת הרבנות מטעם

ה"רבנות מטעם" התחילה ברוסיה בין השנים תקפ"ו-תקצ"ה. הרבנים נצטוו אז לנהל את פנקסי רישום הנישואים, הלידות ומקרי המוות שבין העדה היהודית ברוסיה. בחירת הרב נזקקה מאז לאישור מוסדות הממשלה. הרב חייב הי' לדעת קרוא וכתוב רוסית. כיון שהרב הדתי לא יכל לעשות כל זאת, נתמנו באישור הממשלה "רבנים מטעם", שהיו ממונים לכל התפקידים הרשמיים, בשעה שהרבנים הדתיים המשיכו בתפקידם כלפי פנים, הוראה ודיינות.

במקומות מועטים הי' הרב הדתי גם הרב הרשמי, כאשר הרב ידע קרוא וכתוב ברוסית, והי' מתעסק גם בניהול פנקסי הרישום, אך ברוב המקומות נתמנו לזה אנשים מיוחדים שלא היו ראויים לרבנות, ויש שאף לא היו שומרי תורה ומצוות³⁶.

בשנת תר"ח יסדה הממשלה שני בתי מדרש לרבנים ומורים, האחד בוילנא והשני בזיטאמיר. בבתי מדרש אלו מיעטו בלימודי קודש והרבו בלימודי חול. ואף בלימוד הזעום של לימודי הקודש היתה מגמת הממשלה להרחיק בהם את התלמידים מהתלמוד ומהאמונה היהודית. בתי מדרש אלו היו היסוד לרבנים "מטעם" בשנים הבאות³⁷. מכל מקום רק מעטים סיימוהו עם דיפלומה רבנית ונתקבלו אחר כך כרבנים "מטעם". רבים מבוגריה עברו לאוניברסיטה.

באותה שנה, תר"ח, יסדה הממשלה "ועידה רבנית", הוא מוסד רשמי של הממשלה לצרכי בירור השאלות הדתיות של יהודי רוסיה, שתיקרא לעיר הבירה פטרבורג כל כמה שנים. מאז עד נפילת המשטר הצארי ברוסיה נקראה ועידה זו לפטרבורג ששה פעמים³⁸, לועידה מיוחדת שנמשכה, כל פעם, מחודש עד ארבעה חדשים.

הועידה החמישית התקיימה בחורף תרנ"ד, ובה הי' דיון גם בדבר הרבנות הכפולה, והיתה הצעה, שנתקבלה על ידי חבריה, להנהיג, שגם הרב הדתי יתחייב בתעודת השכלה (צנז), ואז יוכל גם הוא לנהל את פנקסי הרישום, ושוב לא יזדקקו לרבנות הכפולה.

יו"ר ועידה זו הי' הרב צבי הירש רבינוביץ, בנו של הג"ר יצחק אלחנן ספקטור, וממלא מקומו ברבנות קאוונא. הוא עם שאר חברי הועידה, שרובם לא היו רבנים, הסכימו להצעה זו, מבלי להתייעץ ולהודיע הדבר לגדולי ישראל שבאותה תקופה³⁹.

לרבנו לא נודע הדבר עד שנת תרנ"ז, כשלש שנים אחר הועידה. הוא התנגד מאד להצעה זו ומיד התחיל לעסוק בזה בלי הרף במשך כמה שנים⁴⁰.

רבנו דרש שלא לחייב את הרבנים בשום תעודת השכלה (צנז), שהרבנות הכפולה תתבטל, וניהול פנקסי הרישום תיעשה על ידי פקיד מיוחד. את הנימוק לדרישה זו מבאר לפני הג"ר חיים עוזר גרודזנסקי (אגרת תת):

אם ח"ו נתרצה על רבנים בעלי ב' קלאסין, בנקל לפעול הדבר ולהביא השאלה לידי פתרון, אבל רע ומר הדבר מאד, כי בלתי ספק אשר רבים מהצעירים שיהיו בעלי צענז כנ"ל לא יהי' בהם יראת אלקים, כי התבערה בלבות הצעירים בידיעת חיצוניות נורא היא מאד, וכשיטעום מעט בהיתר ובהכרח יוצא בודאי מגדר הגבלה הנ"ל. ומה גם אשר לצענז כנ"ל צריכים גם כן ידיעה נכונה (עד שיהי' באפשרי לעשות פעראוואד⁴¹ מעברית לרוסית, להעתיק ענין שלם או לכתוב רעיון), ופעולת הידיעה בזמן הזה עזה היא מאד, ואם ח"ו יהיו רבנים כאלה הלא ירעו וישחיתו יותר מהקז"ר⁴² דכעת, המובדלים מכל דבר הקדש, ואינם באים בשם הדת, וכפרותם ר"ל גלויה וידועה היא לכל. ולזאת אי אפשר לנו להסכים בשום אופן על איזה צענז.

לצורך השתדלות זאת, ולשאר עניני עסקנות הכלל שעסק בהם רבנו, מינה רבינו איש מיוחד – הרב אליעזר משה מאדייעווסקי, רב דתי ואף מאושר מטעם הממשלה בעיר חורול⁴³.

את סיכום ההשתדלות בזה במשך השנים תרנ"ז-תר"ס מסכם רבינו (באגרת תרח) לפני ה"ר ישעי' ברלין (שהוא הי' אחד משני התומכים העיקריים בעבודת רבינו זאת):

השאלה הזאת כבידה מאד, ואחר הרבה יגיעות אשר יגענו בזה והרממ"ד⁴⁴ דיבר הרבה עם אותן שהדבר אצלם כעת, עוד רחוק הדבר שיהי' כמבוקשינו, והרבה גרם בזה מה שהרבנים שהי' בראבינ' קאמיס'⁴⁵ האחרונה הסכימו על צענז דפולין⁴⁶, ואם ח"ו יחליטו כן, לא טוב הדבר מאד ה' ירחם, כי אז יהי' נפסד ח"ו כל מצב הרוחני, ומי שירצה להחזיק את הדת יהי' לו מלחמה גדולה מבית ומבחוץ, ה"י, ולזאת החלטנו להודיע הדבר ולשאול דעתם ועצתם איך לעשות.

ולפי דעתי לא טוב עשו הרבנים שהיו בראבינ' קאמיס' שידעו מחפץ הממשלה לעשות צענז, והמה הסכימו על זה (והרצה"ר מק'⁴⁷ מצדיק את עצמו שהכריחום על זה, וכן הוא האמת לפי הנראה) למה לא הודיעו זאת לחבריהם, אולי ימצא מי עצה לזה, וגם שלא להניח הדבר בלי השתדלות, ואיך לקחו על עצמם דבר גדול כזה להיות פוסקים מעצמם ולהניח הדבר בסוד, וכאשר נודע לנו הדבר (כמדומה בערך ג' שנה אחר הקאמיס') אנו עוסקים בזה בלי הרף. אבל השי"ת יודע מה שיהי' כו'. ואינו נכון שנעלים את הדבר מזולתינו, ובודאי יכולים רבים יותר לפעול לטובה.

ולמטרה זו נסע בתחלת הקיץ ידידינו הרממ"ד לקאפוסט ולאדי⁴⁸ ולהרה"ג דאשכנזים, אבל לא הי' תועלת מהנסיעה, כי הלא ראה כל אחד ואחד בפני עצמו, וזה אומר בכה וזה בכה, ואין אחד שומע דברי חבירו, ואין זה בגדר ההתייעצות, וגם לא התראה עם כולם כי לא הספיק לו הזמן אז.

ולזאת לפי דעתי מוכרח הדבר לעשות אסיפה מהצדיקים והרבנים הגאונים, ולהציע לפניהם מצב הענין, ולהתיישב היטיב איך לעשות.

וגם כי ידידינו הרממ"ד הציע כעת עצה איך שיש לקוות לבוא אל השאלה שיפתר לטובתינו כחפצינו בעזה"י, ודיבר בזה עם מי שהענין בידו, והסכים שיכול להיות שבאופן כזה נשיג אי"ה מטרתינו. וגם היום קבלתי מאתו מכתב בידיעה מהנ"ל איך ומה לעשות. אבל יש בזה חששות גם כן, ולא נוכל לקבל על עצמינו לעשות זאת בלי ישוב עם עוד רבנים ונכבדים, ובהתאסף יחד נוכל להחליט.

בהמשך האגרת מונה רבינו את שמות הצדיקים הרבנים והגבירים שיש לקרוא לאספה זאת. את האספה רצה רבינו לקרוא לווארשא בשלהי חורף תר"ס, אך היא לא באה לפועל. שוב רצה רבינו לקרוא לאספה בווארשא במשך הקיץ אך גם היא לא באה לפועל. שוב רצה רבינו לקרוא לאספה כללית בקיץ תרס"א, ובחורף תרס"ב⁴⁹.

ההשתדלות בזה המשיכה⁵⁰, ואף ההתכתבות בזה עם גדולי ישראל⁵¹, אך לא ידוע לנו שתתקיים אספה רבנית כללית בנושא זה, עד אייר תרס"ט בווילנא⁵², וב"ועידה הרבנית" הששית באדר שני עת"ר⁵³.

החוק עצמו לא השתנה בנושא זה עד לנפילת המשטר הצארי, והתחלת השלטון הקומוניסטי. הרבנים הדתיים המשיכו בהנהגת העדה כלפי פנים, ואילו הרבנים מטעם – כלפי הממשלה. בין אלו לאלו היתה תמיד התמודדות על השלטון בעיר, אלו עושים נפשות להשכלה ואלו מקרבים ישראל לאביהם בשמים⁵⁴, אלו מארגנים אסיפות רבנים לעצמם ואלו מוחים נגדם בתוקף⁵⁵.

רבנו ושאלת החדרים והמלמדים

כמו בשאלת הרבנים כך גם בשאלת המלמדים, השתדלו חוגי ההשכלה להשפיע על הממשלה שתחייב את המלמדים המאושרים בתעודת השכלה (צנז). ושבחדרים ילמדו גם לימודי חול, לפחות שפת רוסיה.

מלמד בלתי מאושר אסור הי' לו לעסוק במלמדות, וחדר בלתי מאושר אסור הי' ללמוד בו. אך לפי החוק לא הוזקק המלמד לתעודת השכלה ולא החדר ללימוד רוסית. האישור הי' ניתן, על ידי שר החינוך של כל פלך, גם בלי תעודת השכלה ולימוד רוסית⁵⁶. כך נשאר במשך כל ימי השלטון הצארי; אמנם חוגי ההשכלה עוררו דיון בזה כבר בשנת תרנ"ג-ד. סקירת הדברים כותב רבנו, אל ה"ר ישעי' ברלין (אגרת תשעד):

בדבר המלמדים בפלכים שלנו, יצא החוק עוד בשנת צ"ג⁵⁷ (חתום מהאה"ג אל' ה[ג]'⁵⁸) שאין צריך לשום צענז. בשנת צ"ז עורר הגו"נ⁵⁹ דמינסק לעשות לחוק שילמדו בהחדרים שפת רוסיה, ושהמלמדים יצטרכו לצענז, ובשנה העברה עורר הדבר עוד הפעם, ובחודש העבר⁶⁰ עיינו בזה בקאמ' מינסט'⁶¹ והגישו ההצעה לפני האה"ג⁶², וביום ך"ו לחודש העבר חתם שלא לעשות שום שינוי בהלכות המלמדים. זה נודע להרמ"מ⁶³ שי' ממכירו, והוא דבר ברור.

ות"ל בזה נתחזק מצב הדבר בפלכים שלנו שלא ידרשו צענז מהמלמדים. אמנם בדבר חיוב למוד שפת רוסיה בחדרים, לפי הנראה עדיין הדבר עומד בספק, וחברה מפיצי השכלה מתעסקים בזה הרבה.

בהיותי בפ"ב נתראיתי (על ידי פעולת ראזאלי' פאליאקאוו) עם הרכבי ממאסקווא, והוא ראש סניף חברה מפיצי השכלה במאסקווא, ובתוך הדברים אמר לי, שהמה משתדלים בזה שיהי' רשות ללמוד שפת רוסיה בחדרים, ותקוותו להשיג זאת ח"ו בקרב.

סיבת התנגדות רבינו ללימוד שפת רוסיה בחדרים מבוארת בהמשך האגרת:

הרעה הגדולה ר"ל בזה הוא אשר החברה מפיצי השכלה יתקרבו אל החדרים והת"ת ויתנו בהם יד עם המורים שלהם, וכשישיגו ח"ו הרשיון, או עוד בדרך חיוב, יש לחשוב שימשכו ידם מן בתי הספר⁶⁴, אשר לא כל האבות נותנים בניהם לשם, ויתנו כחותיהם על החדרים והת"ת, אשר שם ימצאו כל הנערים, והיא כוונה עמוקה מהם בהשתדלותם זאת בחכמה להרע ח"ו. והשי"ת יפר מחשבתם.

ואני הבנתי זאת מדברים מקוטעים ששמעתי מהרכבי הנ"ל, וצרפתי אותם אחד לאחד, וברור אצלי אשר זה כוונתם, והשי"ת יפר אותה.

נחוץ הי' מאד שיהי' אצלינו איש מיוחד שיעיין בכל הענינים האלו, ואינו נחוץ שיהי' תמיד בפ"ב, כי אם שיעיין ויפקח בהענינים ואיזה חדשים בשנה יהי' בפ"ב.

זאת לא היתה הפעם הראשונה שרבינו כותב בזה. התעסקות רבה השקיע רבינו בנושא זה במשך השנים תרנ"ח-ס"ג⁶⁵ ובשנים הבאות. מזמן לזמן הי' שר החינוך של פלך מסויים דורש צנז מהמלמדים, לפני נתינת האישור⁶⁶, אך בכללות, כאמור לעיל, לא נעשה כל שינוי בחוק זה.

---