פעילות רבינו בימי המלחמה

גירוש היהודים מערי הספר

בתקופת השנים תרע"ו-ח, שנות המהומה ברוסיה, תקופת מלחמת העולם ומלחמת האזרחים ברוסיה, הקרבנות הראשונים לכל צרה שלא תבוא על הצבור היו תמיד היהודים, שרבינו נשא את דאגתם בלבו ועל שכמו. הרבה להתעסק בעזרתם הרוחנית בשטחים רבים, סיכן את עצמו ונסע מספר פעמים מרוסטוב, עיר מגורו בשנים אלה, לפטרבורג ולמוסקבה, בקצה השני של רוסיה. פעם אף הוכרח לעצור באמצע דרכו, מחמת המהומות שפרצו, וחזר לביתו ברוסטוב. ובסופו של דבר הצליח ברוב הדברים שעסק בהם, על אף רוב המכשולים שנערמו בדרכו הקדושה.

פרטים אלו נדלו אחת לאחת, מתוך ההזכרות המרובות שבאגרות השנים האלו, שברובן ניכרת בהלת התקופה הנוראה הלזו, לעומת תקיפות עמדת רבנו, המשתדל ופועל ללא חת להעמדת הדת על תילה.

*

כבר סופר לעיל פרק ‎קכט ופרק ‎קלג, אודות חוק תחום המושב, שבו נאסר ליהודים ברוסיה לגור מחוץ לחמשה עשר הפלכים שהוקצבו להם. גם שם נאסר להם לגור בכפרים, וגם בפלכים אלו נאסר להם לגור בעיירות הסמוכות לגבול.

במלחמת העולם הראשונה, כשהתקרבה החזית לתוך רוסיה אל מקומות מושב היהודים, הכריזה הממשלה, שבכל מקום שהחזית מתקרבת אל מקומות מושב היהודים עליהם לעזוב את מושבם תוך 24 שעות. צו זה בוצע במילואו. בגפם גורשו היהודים מביתם, מרכושם ומעיירתם. גירושים אלו בוצעו במשך קיץ תרע"ה ובמשך שנת תרע"ו.

למגורשים הוקצו חמשה פלכים ברוסיה הפנימית: וורוניז', טמבוב, פנזה, קרים ויקטרינוסלב.

לאחר זמן בוטלה הגזירה, אך בינתיים לא היה להיכן לשוב משום שהגרמנים כבשו את כל המקומות שמהם גורשו היהודים.

צרכי הדת של הנודדים

העיירות שהתיישבו בהם היו, עד אז, מחוץ לתחום מושב היהודים; ולכן לא היו בהם בתי כנסת, חדרים מקוואות ושאר מוסדות הדת. בשלהי חורף תרע"ו החליט רבינו ליסד ועד דתי מיוחד שיתעסק בצרכי הדת של נודדים אלו. את הועד הדתי הזה יסד רבינו ב(פטרבורג, שנקראה אז) פטרוגרד, לאחר אספת רבנים ועסקנים מיוחדת, שמסופר עליה בחנוך לנער:

קורא לאסיפת רבנים ועסקנים, ומארגן ועד אשר ישתדל ביסוד חדרים ות"ת, וכן בתי טבילה, בכל המקומות אשר הגלו לשם הפליטים מליטא, פולין וכו', ואשר ימציא להם תפילין ציצית סדורים וכיו"ב.

לאספה זאת נסע רבינו מיד אחר הפורים, כמסופר ע"י ה"ר מיכאל דווארקין (רשימת מאמרי דא"ח ע' צט):

תרע"ו אחרי פורים הי' כ"ק אדמו"ר נ"ע בפעטערבורג, ובשלש השבתות היו ג' מאמרי דא"ח.

כדי להכין את האספה הזאת, שלח לפטרוגרד את כ"ק בנו אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע בתחלת אדר שני.

יחד עם זאת החליט רבינו לשלוח למקומות הנודדים את ה"ר יעקב לנדא מקורניץ, שהיה אחר כך לרבה של בני ברק, בתור שליח חרש, לברר את מצב הענינים הרוחניים של הנודדים.

על כל הנ"ל כותב רבינו אל כ"ק בנו אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע בד' אד"ש (אגרת א'נב):

תמול ערב קבלתי הטע"ג שלך, וכפי הנראה באתם לפעט' יום ג' ערב. מהרב מעדאלי' קבלתי טע"ג שביכולתו לבוא בשבוע שאחר פורים הבע"ל, ואשיב לו אי"ה שיבוא.

תמול קראתי את יעקב קורנעצער ודברתי אתו, והוא מבין את הענין, ואחר ש"ק הבע"ל יסע אי"ה על חדש ימים. אמנם מה יהי' בהידיעה בלבד, אחרי שאין בכחינו לעשות דבר, הלא העיקר הוא לעשות חדרים ות"ת בעד ילדי הגולים על הוצאות שלנו, ומה כחנו כו'.

אולי יהי' באפשרך לפעול על ידידינו ה"ר שמואל מיכל טריינין יחי', שיקרא אליו איזה מהגבירים, ואתה תציע להם את הענין ותעורר אותם בדבר הזה להתאגד בכחות חומריים בענין הזה.

אודות הנסיעה הזאת כותב הר"י לנדא בזיכרונותיו:

נסעתי חרש, רק לבדוק את המצב, ואסור היה לי לגלות לשום איש מטרת נסיעתי.

למקומות אלו נסע בסמיכות לפורים, וחזר כשבוע לפני חג הפסח. באותה שעה חזר גם רבינו מנסיעתו לפטרוגרד. ועל מסירת הדו"ח מנסיעת הר"י לנדא מספר בזכרונותיו1:

בשובי בפעם הראשונה מהסיור במקומות הרחוקים בפנים רוסיא באתי לרוסטוב לשבת הגדול, כמצווה עלי מפה קדשו נבג"מ, אולם את הדו"ח מנסיעתי אמר לי רבינו שיקבל ממני בליל בדיקת חמץ.

לאחר זאת, במשך קיץ תרע"ו וכל שנת תרע"ז, הרבה הר"י לנדא לנסוע לעיירות האלו ולהתעסק בהן, בעיקר, בבניית מקוואות2. אודות נסיעות אלו מספר הר"י לנדא בזכרונותיו:

בפעם שאחר זה כבר נסעתי גלוי והייתי מוביל אתי ארגזים גדולים של תשמישי קדושה לחלק.

התמיכה הכספית לעבודתו זו של הר"י לנדא היתה באה מהועד הדתי שיסד רבינו בפטרוגרד, כמסופר לעיל, שבראשו עמד ה"ר שמואל מיכל טריינין3.

לאחר אחת מנסיעותיו בחורף תרע"ז, כתב הר"י לנדא סקירה מפורטת מהמצב הרוחני של הנודדים, במקומות שביקר (נספח לא'נב):

המקומות שבקרתי בפלך וואראנעזש הם:

אסטראגאזשסק: מאה וחמשים משפחות – בזה גם הנוספים אחר כך4.

באבראוו: ערך שלש מאות ועשרים נפש.

בייריוטש: שלש מאות וחמשים.

וואראנעזש: שלשת אלפים.

וואלויקי: חמשים משפחות.

זיעמליאנסק: מאה ושבעים.

ניזשניעריעוויצק: ארבעים משפחות.

קרטיאק: מאתים ושבעים נפש...

בפלך טומבוב בקרתי רק את ערי: אוסמאן, באריסאגליעבסק וקוזלוב. מספר הנודדים:

באוסמאן: ערך שלש מאות ושלשים נפש, המקבלים מהק'5 ועוד מעט בלתי מקבלים.

באריסג"ק: אלף ומאתים.

קוזלוב: אלף ומאתים, בזה מקבלים מהק' רק שמנה מאות...

בקרתי גם את ערי סאראטוב, סאמארא, פענזא ובאלאשוב.

סאראטוב: כששת אלפים נודדים ומקבלים מהק' יש ערך ארבעת אלפים...

סאמארא: כארבעת אלפים נודדים...

פענזא: יותר מששת אלפים נודדים...

באלאשוב: כתשע מאות נודרים.

באותה שעה רשם רבינו דו"ח מתמיכת הועד הדתי שיסד, לבניית מקוואות בעיירות הנודדים (אגרת א'סו*):

700 לטארשזאק – המקוה נעשית ועלה להם איזה אלפים.

300 לביעלאפאלי' להרב דשם, המקוה לא נעשית ומבקש עוד 1500.

200 לזעמליאנסק על שכירת המקום וקניית מעטריאל וכותבים שהתחילו לקרב אל המלאכה.

1900 לוואלויקא, על קניית החצר עם בית.

150 " על מאראיאל.

" 132.90 הוצאות הקופצא.

255.69 " 122.79 הוצאות הנסיעות.

2000 לוולאדימיר – וכותב הרש"ג שחסר להם לתשלום המקוה.

1500 לפאדאלסק – קנה חצר לתקן שם מקוה.

1000 לבייעלאוו, המקוה נעשית.

200 לקאלייענא, נעשית מקוה.

1000 לבאגאראדסק – עוד לא נעשה מפני טרדת השו"ב.

200 למורים פלך נישזני.

300 ללוקיאנאוו.

150 על תיקון המקוה דפאטשציניק וקלעם.

219.31 לסלאוויאנסקי.

500 לבאלאחאוו ע"י הרב דבייעלאוו.

100 לר' יעקב לנדא עבור טרחתו.

10675.00 [סך הכל]

*

באמת נוסד אז בפטרוגרד ה"ועד היהודי לעזרת נפגעי המלחמה", ובין העומדים בראשו הי' הברון אלכסנדר גינזבורג. הועד היה מקבל עזר מנדיבי אנגליה ואמריקה ותומך בהם את צרכי הנודדים.

אמנם דאגם לצרכים הרוחניים של הנודדים לא תאמה את זו של רבנו, כמובן. הם יסדו בתי ספר חילוניים לילדי הנודדים, ואילו רבינו רצה לייסד חדרים6. וכך גם בשאר הצרכים הרוחניים של הנודדים. לכן לא רצה רבינו להסתפק במה שהועד הזה יתן, שאז ישתדלו שהחדרים יהיו כרצונם. ועל כך כותב רבינו אל כ"ק בנו7:

הלא גם אם ירצו הנה, אין אנו רשאים לרצות בזה, כמובן לך היטב. והשי"ת יהי' בעזרינו, ופעולתינו ירצה, ויחזיק את היהדות והתורה כו'.

שחרור הרבנים מעבודת הצבא

בחנוך לנער מסופר, אשר בקיץ תרע"ו "מתחיל בהשתדלות אשר המלוכה תשחרר מעבודת הצבא את כל העובדים במלאכת הקדש כמו רבנים שו"בים חזנים", ובחורף תרע"ז "השתדלותו הנ"ל הצליחה וחופשה מעבודת הצבא ניתנה לרבנים שו"בים וכו'". בנושא זה דן רבינו ברוב אגרות קיץ תרע"ו וחורף תרע"ז8.

הדיון בממשלה בדבר גיוס הרבנים התחיל בחורף תרע"ו. הוחלט לעשות תחלה רשימה מכל הרבנים ואחר כך להחליט אודות גיוסם. בחדש מארס (ללוח היוליאני, שהוא בחודש אד"ש תרע"ו) שלח שר הפנים חוזר לכל שרי הפלכים, שיצוו על המשטרה שבכל עיר, לברר אם יש, ומיהו המשמש כרב בעיר, ולשלוח הרשימות לממשלה על מנת לברר את חובת גיוסם לצבא9.

גיוסם של הרבנים והשוחטים ברוסיה היה מביא אנדרלמוסיה בחיים הדתיים, ובפרט בשעת חירום כזו, שחלק גדול מבני ישראל גולים ממקומם למקומות חדשים שרגל איש יהודי בכלל, ויהודי דתי בפרט, לא דרכה שם; בפרט בשעה כזו, שרבים מבני ישראל גוייסו למלחמה ובני המשפחה נשארו לבדם במקום רחוק מביתם, איך זה אפשר שישארו העיירות בלי רב ושוחט.

רבנו נסע מיד לפטרוגרד להתייעץ בזה (וגם בדבר בניית מקוואות בעיירות הנודדים, כדלעיל פרק הקודם) עם רבני ועסקני המקום, איך לשכנע את הממשלה, לשחרר את הרבנים והשוחטים מעבודת הצבא.

הוחלט לערוך מיד תזכיר בנידון, ולהגישו לשר הפנים ולשר הצבא. התזכיר הוכן, רבינו חתם עליו וחזר לביתו ברוסטוב, מתוך תקוה ששאר המשתתפים יחתמוהו ויגישוהו למקום הנכון. אמנם בין המשתתפים היה מר מארקאן, שלא רצה לחתום על התזכיר. כך עבר חג הפסח בלי הגשת התזכיר. אם גם מארקאן יחתום עליו עתה, שוב אי אפשר להגישו שכבר עברו כמה שבועות מהתאריך האמור בו10.

על ידי התעוררות רבינו בפטרוגרד, התעוררו בזה גם הברון אלכסנדר גינזבורג והעו"ד שלאסבערג. ערכו תזכיר בדבר שחרור הרבנים (בדבר השוחטים לא רצו להזכיר) והגישוהו לשר הפנים11.

מרוסטוב עמד רבינו בקשר עם העירות, לדעת מה מצב הרשימה, בירור המשטרה ומשלוח הרשימה לממשלה. כך נזכרות באגרותיו מצב הדברים בעיירות ויטבסק (אגרת א'נה), טאמבוב (אגרת א'נה), פולטובה (אגרת א'נה), וואהלין (אגרת א'נו), יקטרינוסלב (אגרות א'ס; א'סו), זלאבין (אגרת א'ס), קורניץ (אגרת א'ס), מינסק (אגרת א'סו) וטאראפעץ (אגרת תס).

זאת כמובן מלבד רוסטוב, שבה היה גר (אגרת א'נד), ומלבד השוחטים הרבים ששאלו אצל רבינו בזה על ידי מכתבים, או שבאו אליו לרוסטוב, לבקש שישתדל עבורם ויברר ההחלטה (אגרת א'ס). ורבנו עמד בקשר תמידי עם הרש"מ טריינן בפטרוגרד, לברר על ידו את מצב הדברים, כאשר כותב לו (א'סה):

אני בכל יום ויום ואף בכל שעה יושב ומצפה אולי יהי' איזה ידיעה, והכל נסתם ונעלם, ומה אודיע לו אני, האם האנחות ר"ל אשר אני שומע תמיד מהרבנים, זה עבר זמנו, זה לא הגיעו שנותיו, זה אדום וזה לבן, ומה אענה להם.

מה בעצם אמר להם רבנו? – לכל אחד היה אומר לאיזה מקום לנסוע להתייצב, איזה ניירות להגיש ממי לבקש עזרה וכיו"ב, כפי שמספר ה"ר יעקב לנדא בזכרונותיו, על עצמו, על אחיו ועל עוד רבים שבאו לצורך זה לרוסטוב.

בד' לחודש אייר, א' פר' בהר, נסע רבינו שוב (לפחות הכין עצמו לנסיעה) לפטרוגרד, כדי להביא לידי גמר את ההשתדלות אצל השרים לשחרר את הרבנים והשוחטים12 ולחג השבועות חזר לביתו13.

בסופו של דבר הסכימה הממשלה לפטור חלק מרשימת הרבנים, או האריכה את זמן הפטור שלהם מעבודת הצבא, היינו בינתיים לחמישים רבנים שעל הרשימות14. זהו רק חלק קטן מהמחכים לתשובה. גם בזה עדיין לא היה ברור אם הפטור ניתן בפקודת הקיסר או רק על פי החלטת השרים, שאז אין לדעת אם זוהי החלטה סופית. רבינו כותב מיד אל ה"ר שמואל מיכל טריינין, שמתעסק בזה מטעם רבינו בפטרוגרד, ומבקשו להשתדל להגיש הדבר אל הקיסר, ולברר מיד את כל הפרטים בזה15.

במשך חדשי הקיץ הגיע מועד ההתייצבות של הרבנים16. הרבנים חשבו שעליהם לא חלה חובת ההתייצבות, שהרי שרי הפלכים נתבקשו כבר בשלהי החורף לשלוח רשימת המשמשים ברבנות. חלק מהרשימה כבר התאשרה ובודאי כולם יתאשרו, ואם כן אינם צריכים להתייצב במועד המיועד. כך הבינו גם פקידי הגיוס בכמה מקומות, וכך השיבו לרבנים ששאלו אם עליהם להתייצב17.

הצו ניתן שהרבנים משוחררים מעבודת הצבא, אך פקידי הצבא אמרו לרבנים שאלו שלא התייצבו בזמן הראשון לא חל עליהם צו שחרור זה18.

בפטרוגרד היה העו"ד המפורסם ישראל (אוסקר) גרוזנברג. רבינו כתב להרש"מ טריינין שיבקרו יגיש לו מנחה ויבקשו להכניס עצמו לדבר הזה19. גרוזנברג דיבר בזה עם סגן שר הפנים באלץ, שאמר לו שהרבנים שלא התייצבו לא אבדו בזה את זכותם, אבל יהי' להם משפט על שלא באו למועד הקריאה20.

שני הדברים גרמו צער רב לרבנו, וכתב בזה מיד אל הרש"מ טריינין ואל העו"ד גרוזנברג21:

א) סגן שה"פ הַ באלץ אמר לכבודו, אשר הרבנים שלא באו ליום הקריאה לא אבדו זכותם, והארכא (אסטראצקא) ניתן להם כמו לכל הרבנים, רק יהי' עליהם משפט על שלא באו למועד הקריאה, אך פקידי הצבא (וויינסקי נאצאלניקעס) אומרים אשר לא יתנו להם זכות הארכא באשר לא באו בזמנם.

הרבנים חשבו כאשר נעשו הספיסקעס22 בחודש מארט, אין עליהם חובת הייאווקע23 אל הקריאה, וכן הבינו גם איזה מפקידי הצבא, ובפלך יעקאטרינאסלאוו נתנו תעודה להרבנים שאיננו מחוייבים לבוא עד שיתברר הדבר, וכמדומה שכן עשו גם פקידי הצבא בפלך מינסק, אבל פקידי הצבא ברובם לא כן יחשבו, ואומרים שגם כאשר כבר ניתן הזכות אין הזכות חל עליהם...

תקוותי חזקה אשר מעלת כבודו יעשה בזה כל אשר ביכולתו, וה' יהי' בעזרו.

שחרור הרבנים הנודדים

כל זאת בקשר לרבנים המקומיים, שבעיירות האלו נמצאו ובעיירות האלו היו לפני תחלת המלחמה. ומה בקשר לרבנים הנודדים שגורשו בקיץ תרע"ה מעיירות הספר, כמסופר לעיל פרק ‎קמ!?

בחוזר הראשון של הממשלה אל מושלי הפלכים לא נזכרו רבנים אלו. כעבור זמן קצר באה פקודה שניה שבה נזכרו גם הם, לברר אם הם משמשים כרבנים ולרשום גם אותם ברשימת הרבנים ששאלתם עומדת להתברר24. המשא ומתן בבירור פרטי רבנים אלו הם ניהלו עם פקידי מקום מושבם הראשון, שמשם גורשו, וזה הפריע לניהול תקין של הבירורים25. ובמשך קיץ תרע"ו המשיך רבינו להתעניין במצבם26.

כשניתן השחרור לרבנים המקומיים עדיין לא היתה החלטה בקשר לרבנים הנודדים. על כך כותב רבינו אל הרש"מ טריינין בכ"ו תשרי תרע"ז (אגרת א'ס):

בדבר הרבנים הנודדים אינו מזכיר כבודו מאומה, רק במכ' אחד כתב בשם סגן הדירעקטאר27 שזה יניחו על אחר כך, ותחלה צריכים לגמור בדבר הרבנים המקומים, ומה זאת להניח, הלא זמנם הגיע ומגיע, ומה יעשו המה.

ע"י ידידינו ה"ר זלקינד פרסיץ יחי' מסרתי להר"ל גינזבורג יחי' שיוודע מכבודו פרטי הדברים בדבר הרבנים המקומים והנודדים, וכאשר יהי' אצל שר הפנים יבקש אודות זה, ואיני יודע אם הי' אצל שר הפנים, ומה דיבר, ומה אמר לו.

שחרור הרבנים הצעירים

סוג נוסף של הרבנים הוא אלה הצעירים. כשניתנה הפקודה שהרבנים יקבלו שחרור לא היה זה אלא על אלו שבגיל העמידה. והיו בזה כמה שלבים.

בי"ט תמוז כותב על כך רבינו אל הרש"מ טריינין (אגרת א'נז):

תמול כתבתי לו באורך בדבר בנין המקואות ובדבר הרבנים. אחרי כותבי בא לפה ידידינו מחותנו ה"ר שמואל גורארי' יחי' וסיפר לי בשם כבודו שהדירעקטאר הסיר מהספיסאק הר'28 שעד ך"ה שנה, ואיני יודע למה יגרע חלק אלו הרבנים. אחרי שמאושר הוא מהפליצא29 המקומית שהן רבנים, מפני מה לא יהי' להם הזכות כמו לכל הרבנים, ובפרט שאותן שבשנים אלו הגיעו להוראה הרי הן מעולים ונעלים יותר, ושנתנו כל ימיהם רק על התורה, ומשום זה הגיעו לכך, ואיך יודחו המה.

אם זה לא הספיק, כותב רבינו בכ"ח מ"ח תרע"ו, אל כ"ק בנו אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע (אגרת א'סב30):

הידיעה שנתקבלו מידידינו הרש"מ יחי' בדבר הרבנים שנחלט מבני שלושים ולמעלה, נצרך לעוררו לידע אם כן הוא בבירור, כי מאיזה מקומות שמעתי שנתקבלו ידיעות על בני מ' ולמעלה.

שחרור הרבנים בעלי כרטיס לבן

בזה לא נגמר הסיבוך. הפטורים מחובת עבודת הצבא התחלקו לכמה דרגות: א) בעלי כרטיס לבן, כבעלי מום וכיו"ב, הפטורים לגמרי מעבודת הצבא. ב) בעלי כרטיס כחול, כרבנים וכיו"ב, שקבלו רק הארכה, דחיה. גם הם מתחלקים למדריגה ראשונה ומדריגה שניה.

כשנשלח למושלי הפלכים החוזר משר הפנים להכין את רשימת הרבנים, נזכרו רק הרבנים בעלי כרטיס כחול ממדריגה שניה. בעלי כרטיס לבן לא הוזקקו להארכה ולכן לא נזכרו בחוזר של שר הפנים.

שוב נצטוו בעלי הכרטיס הלבן לעבור בדיקה חוזרת. הרבנים שעברו בדיקה שניה זו ונמצאו ראוים לעבודת הצבא עדיין נשארו משוחררים להיותם רבנים, והרי הם בעלי כרטיס כחול. כאשר באו אלו אל מושלי הפלכים בבקשה שיאשרו את דבר היותם רבנים השיבו המושלים, שבחוזר נזכרו רק בעלי מדריגה שניה ולא בעלי תעודות לבנות. לאחר שנבדקו ונמצאו ראויים נשארו בלי פטור של כרטיס לבן ובלי הארכה של כרטיס כחול31. רבינו כותב על כך אל הרש"מ טריינין ועל העו"ד גרוזנברג ומבקשו (אגרת א'סו):

ובזה הנני פונה אל כבודו יעשה נא השתדלותו הנמרצה והנכבדה לפני השרים אשר הדבר בידם לברר הספיקות האלו: א) אשר הרבנים הדתיים שלא באו למועד הקריאה לא אבדו זכות הארכא, ב) שהמניסטערסטווא תשלח צירקוליארין אל הגוב'32 שיתנו תעודות גם לבעלי תעודות לבנים, על רבנותם.

הַ טריינין הודיע לי בטע"ג זה כעשרה ימים, שבקרב הימים יהי' צירקוליאר בדבר הרבנים הדתיים בעלי מדריגה הראשונה ובעלי תעודות לבנים, ועד כה לא בא הצירקוליאר.

ואל הרבנים עצמם, ששאלו בזה אצל רבנו, השיב (אגרת תסא):

הזכות הוא לבעלי כחולות, והלבנים צריכים להבחן, וכשימצאו ראוים הרי הם בעלי כחולים וינתן להם הארכא. וצריכים להעמיד אודאסטאווארעני' מהגוב'33 על הרבנות, ושיהי' כתוב לבית הכנסת, ככתוב בהצירקוליאר.

שחרור השו"בים

כשנשלח החוזר הראשון, משר הפנים אל מושלי הפלכים, להכין את רשימת הרבנים, לא היו השו"בים בכלל. ויתירה מזו, גם הרבנים עצמם, ששימשו במקומות מסויימים גם כשו"בים, לא הכניסום שרי הפלכים לרשימת הרבנים. הם שאלו על כך אצל רבינו שהשיבם (באגרת א'נה) שיקבלו עדות על רבנותם וישלחוה למושל הפלך. ואם לא ירצה לקבלה ישלחוה לשר הפנים, ויודיעו על כך אל הרש"מ טריינין.

רבנו נסע אז לפטרוגרד. הוכן תזכיר בדבר הרבנים והשו"בים ורבנו חתם עליו, כמסופר לעיל, אך לא נמסר ליעודו. הברון גינזבורג התעורר מכך להגיש גם הוא תזכיר – אך ורק בדבר הרבנים, ולא רצה להזכיר את השו"בים34.

כשהתקבל השחרור לחלק מהרבנים שברשימה, גם אז לא היו השו"בים בכלל. רבינו פנה בדבר זה להרש"מ טריינין לבקש את העו"ד גרוזנברג להשתדל אודותם35. שוב כותב בזה אליו בשלהי הקיץ (אגרת א'נח) ובכ"ו תשרי תרע"ז (אגרת א'ס):

ביום ו' שמח"ת קבלתי הטע"ג ... בקצרה "רעזאקאם ראזרעשינא"36. ואיני יודע מה היא הכוונה, אם הי' אצל שר הפנים והבטיח לו לצוות שישלחו מהצענטראל קאמיטעט אל הקאמיטעט המקומים בדבר השובי"ם, או שכבר נשלח מהצענטראל קאמיטעט, או איזה כוונה אחרת בזה ... כמה מהשובי"ם שואלים מאתי אודות זה, ואין בידי מה להשיב להם. איזה מהשובי"ם הבאים יושבים פה וממתינים על איזה ידיעה פרטיות מבוררת. גם היום קבלתי מכתב משו"ב שואל ומבקש תשובה מהירה, ונעלם ממני מה להשיב.

הרש"מ השיב לרבנו, שיש לשו"בים תקוה, אך לא פירש, ורבנו שואל ממנו שוב בט"ז מ"ח (אגרת א'סא):

בדבר השו"ב איני יודע איך צריך להיות הסדר עכשיו, אם צריכים מכל מקום להגיש אל הקאמיטעטין המקומים, או שיהי' בזה סדר אחר, ועל פי הטע"ג של כבודו יש תקוה בעצם הענין, ומה הוא התקוה נעלם ממני. רק באשר רבים שואלין ודורשין, ואיני יודע מה להגיד להם, לא טוב הדבר מאד. מקווה אני לקבל איזה ידיעה.

עברו עוד חודשיים וידיעות ברורות אודותם לא נתקבלו. רבינו כותב לו שוב בזה בז' טבת (אגרת א'סד):

רצוני מאד לידע את כל הנעשה. גם בדבר השובי"ם אין לי שום ידיעה, ומה לעשות שהקראספידענציע37 נעצרה, וכאשר ידידינו הנוכחי38 יסע חזרה לפה, יוכל כבודו ליתן מכתב על ידו, ונא לכתוב לי הכל בפרטיות.

ההשתדלות אצל השרים

מיד כשנודע ששאלת שחרור הרבנים עלתה על הפרק, נסע רבינו לפטרוגרד וסידר שיוכן תזכיר בנידון שיוגש לשר הפנים ולשר הצבא, שהם היו הממונים על הדבר הזה, כמסופר לעיל.

ברוב זמנה של ההתעסקות בזה, היינו בחדשים סיון תרע"ו – טבת תרע"ז. היה רבינו ברוסטוב, כל ההשתדלות בזה היתה על ידי אנשיו בפטרוגרד, בעיקר על ידי הרש"מ טריינין מפטרוגרד. אחר כך הצטרף אליו הר"ל גינזבורג ממוסקבה.

ראשית ההתעסקות היתה בירור המצב באשר הוא, על ידי פקידי משרדי הממשלה ואחר כך ההשתדלות אצל השרים.

ברוב האגרות מעורר רבינו את הרש"מ לפנות בפרטי הנושא הזה אל המחלקה לעניני דת שבמשרד הפנים, אל סגן מנהל ואל מנהל המחלקה39. כך גם נפגש עם סגן שר הפנים וואלקאנסקי40, וסידר משלחת אל שר הצבא ואל מר שטורמער41. רבינו מעוררו אף להשפיע על השרים שיגישו הדבר אל הקיסר עצמו42, שדוקא לאחרי אישורו יהיה שחרורם של הרבנים דבר סופי43. ולקראת כל ההשתדלות הזאת אצל השרים מאחל לו רבינו (אגרת א'נז):

יעשה נא כבודו וישתדל והשי"ת יהי' בעזרו ויתן לו מציאת חן בעיני השרים ויפעול לטוב.

מתחיל מאמצע אלול מצא רבינו להכרח לצרף אליו (ואל הועד הדתי שיסד רבינו בפטרוגרד בראשותו של הרש"מ, כמסופר לעיל) את ה"ר אליעזר גינזבורג ממוסקבה44. בכ' אלול תרע"ו (אגרת א'נח) כותב רבינו אל הרש"מ "בטח דרש או ידרוש את גינצבורג לבוא לפעט' כאשר דברנו". ובח' תשרי תרע"ז (אגרת א'נט) מספר שגם הוא עצמו כתב לו על דבר זה, והשיב שיסע במוצאי יוהכ"פ. גינזבורג נסע לפטרוגרד כמה פעמים, וביניהם השתדל לנסוע אל רבינו לרוסטוב להתייעצות. בכ"ו תשרי מספר רבינו (אגרת א'ס):

בדבר ידידינו הר"ל גינצבורג קבלתי מכתב בימים הראשונים דיו"ט שרצונו לבוא מקודם לפה, וליסע לפעט' אחר יו"ט, והשבתי בטע"ג שיסע לפעט', וחשבתי שיסע במוצש"ק, וקבלתי ידיעה שנסע ביום ב'.

ובט"ז מ"ח תרע"ז (אגרת א'סא):

ידידנו הרל"ג נסע ביום ה' לפעט'.

בין הדברים שפעל גינזבורג בפטרוגרד היתה פגישתו עם שר הפנים, לדון בדבר שחרור השו"בים45.

כבר נזכר לעיל, כי בפטרוגרד היה אז העו"ד המפורסם מר אוסקר (ישראל) גרוזנברג. רבינו השתדל להכניסו לענין על ידי הרש"מ טריינין46, ועל ידי כ"ק בנו אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע47, ועל ידי קשר מכתבים48. הוא נפגש, בין השאר, עם סגן שר הפנים באלץ ודיבר אתו בפרטיות בדבר אופני שחרור הרבנים.

נסיעת רבינו לפטרוגרד

עוד בחודש תמוז תרע"ו דרש רבינו לארגן אספת התייעצות נוספת בדבר השתדלות שחרור הרבנים. בח"י תמוז כותב אל הרש"מ טריינין (אגרת א'נו):

הי' נצרך לעשות התוועדות, כי בלא זה לא יהי' דבר, אך איני יודע אימתי זמן המסוגל לזה, והי' דרוש שהקאמיטעט יחשוב בזה את מי לקרות (כי אי אפשר לאסוף הרבה) והזמן והמקום, ולבוא במכתבים עם הנועדים אודות זה.

לא נודע לנו אם היא התקיימה, ואילו הדיונים בחדשים הקרובים הם בדבר אספה נוספת, או שהיא לא באה לפועל. אך כמעט בכל אגרות תשרי-טבת תרע"ז דן רבינו בדבר אספת עסקנים בפטרוגרד. בכ"ו תשרי מספר (אגרת א'ס):

בדבר ההתוועדות אשר דברנו שיהי' אי"ה אחר יו"ט, וכתב לי גארפינקל אשר בחוה"מ ישלחו מכתבים אל המזומנים, ואם עד עתה עוד לא נעשה דבר, צריכים לשלוח המכתבים ולהגביל המקום והזמן, כי הענין מצד עצמו נחוץ הוא לכמה ענינים.

בט"ז מ"ח תרע"ז כותב (אגרת א'סא):

בדבר נסיעתי לפעט', באמת לא בנקל לי הנסיעה, אך אם ימצא איזה הכרחיות בזה או יש לחשוב בזה איזה תועלת, בעזרתו ית' יודיעני בטע"ג.

והשי"ת יהי' בעזרינו ופעולתם ירצה ה' ויפעלו לטוב הן אודות הרבנים והן אודות השוחטים כו', יעזרינו השי"ת להתבשר בקרב מאתם בבשורה טובה ונודה לה' כו'.

באותה אגרת כותב גם על נסיעת ה"ר שמואל גורארי' לפטרוגרד. ובכ"ח מ"ח ובב' כסלו כותב (אגרת א'סב-ג) אודות נסיעת הרי"י ראפאלאוויטש מקרעמענטשוג והרמ"מ חן מניעזין לפטרוגרד. ובט"ו טבת (אגרת א'סה) משבח את פעולות הרמ"מ חן בזה. כל זאת בנוסף לנסיעת כ"ק כנו אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע לפטרוגרד בענין זה49.

בתחלת ימי החנוכה קיבל רבינו מברק, חתום על ידי ר"ל גינזבורג הנ"ל, שיבוא לאספה בפטרוגרד. מחמת ימי החנוכה לא נסע אז רבנו, והשיב בט"ו טבת "אני חושב בעוד שני שבועות לנסוע אי"ה לפעט'". בחודש שבט אמנם נסע רבינו לפטרוגרד50 ונשאר בה עד אחר הפורים51.

לא הגיעו לידינו אגרות רבינו מהחדשים שבט-אדר תרע"ז. היתה זאת שעת מהפכת פברואר, נפילת המשטר הצארי והקמת הממשלה הדמוקרטית הזמנית. אם כן לא נודע בפרטיות מהנעשה בכל הנ"ל במשך חדשים האלו. רק זאת, שבסופו של דבר נתקבל השחרור לרבנים ולשו"בים, כמובא לעיל מחנוך לנער.

לאחר מהפכת פברואר

עם הקמת הממשלה הדמוקרטית הזמנית, בחורף תרע"ז, התחיל הדיון על הפרדת דת מהמדינה, ודיון מחודש על שחרור הרבנים מעבודת הצבא. בכ"ב אייר כותב רבינו אל הרש"מ טריינין (אגרת א'סט):

שמעתי אשר נתעוררה שאלת חפש הרבנים. אני בכל המשך הזה יגורתי שתתעורר השאלה בהממשלה ההווית, ואתפלא אשר לא קבלתי שום ידיעה אודות זה, לא מכבודו ולא מידידינו מחותנו ה"ר שמואל גורארי' יחי', גם לא מגארפינקל יחי'.

בזה כותב אליו גם בג' סיון (אגרת א'ע). אמנם בער"ה מבשרו (אגרת א'עא):

בדבר הרבנים כבר נתפרסם במכתבי עת מקיוב, שיש להם הזכות כמו השאר, וניכר שזה בלי הבדל השנים והמדריגות, ות"ל בעד חסדו הטוב, אשר עצם ההכרה טובה היא.

הבחירות לקונגרס היהודי הכללי

בשלהי מנחם-אב תרע"ז התקיימה אספת רבנים במוסקבה, כמסופר לעיל פרק ‎קלט.

באספה זו הוחלט לבחור ועד שיארגן את כל ההכנות לבחירות למועצות הקהלות היהודיות לקונגרס היהודי הכללי52.

כיון שועדת הבחירות הכללית מושבה בפטרוגרד לכן יקבע גם ועד זה את מקום מושבו בפטרוגרד53.

היה ספק אם יקבלו אישור הישיבה בפטרוגרד, לכן הציע רבינו את מוסקבה. אך מיד נתברר שיכולים לבוא לפטרוגרד, ורבנו הורה לקבוע את מושב הועד בפטרוגרד54. לשם נאספו אחדים באמצע אלול וישבו בה זמן קצר. מעט הספיקו בפעולתם והוצרכו לחזור לבתיהם לחגים55. אחר כך ראו שישיבת הועד בפטרוגרד קשה היא, אז העביר הועד את מקום מושבו לחרקוב56.

באספת מוסקבה הוחלט גם שבחודש מר-חשון או כסלו תרע"ח, תתכנס אספת רבנים כללית לדון בכל הענינים העומדים על הפרק57. לכן דרש רבינו שתיקרא לחרקוב אספת חברי הועד, כדי לארגן את אספת הרבנים הכללית ולדון בדבר הבחירות לקונגרס היהודי הכללי58. נאספו אז לחרקוב, מלבד התדירים הר"מ רוזנבלום והר"ז זליקסון, גם הרא"מ מאדייעווסקי, הרי"י ראפאלאוויטש, הר"ש לזרוב והרצ"ה גורארי'59.

לאספת רבנים כללית לא רצו לקרוא אז רבני מינסק, הרי"י רבינוביץ והרא"ד כהנא שפירא, וגם הרח"ע גרודזנסקי לא רצה לקרוא בלעדם60, ולכן נדחתה האספה61.

בינתיים קיבל רבינו הזמנה ממשרד הדתות לבוא להתייעצות לפטרוגרד. בשלהי מ"ח תרע"ח יצא לדרך. רבינו חשב להפגש בפטרוגרד גם עם הרח"ע גרודזנסקי ולדון בדבר אספת הרבנים הכללית62. אך בהיותו בדרך פרצה המהפכה השניה, מהפכת אוקטובר, רבינו נשאר לשבות במוסקבה והוכרח לחזור אחר השבת לרוסטוב63.

באשר לבחירות הכלליות לקונגרס היהודי הכללי, החליטו להתאחד עם שני הרשימות הדתיות "נצח ישראל" ו"המסורת והחרות"64, ורבנו נתן את הסכמתו65. כך נוצר בלוק "אחדות" משלשתם יחד66, הוא מספר 3 ברשימת הבחירות67. בלוק זה זכה ברוב קולות. אך בכמה מקומות הלכו החרדים ברשימה נפרדת בשם "עדת ישראל" (או "שלומי אמוני ישראל"), שרבינו הכין עבורם מצע68, וקול קורא להשתדלות החרדים להרבות בוחרים69.

הרשימות הדתיות אמנם הצליחו בבחירות לקונגרס היהודי הכללי, שהתקיימו בינואר 1918 (שבט תרע"ח). אולם בינתיים באה מהפכת אוקטובר, שבסופו של דבר הביאה לבטול המשטר הדמוקרטי ברוסיה. הקונגרס מעולם לא זכה להתכנס.

תחת השלטון הקומוניסטי

בשנים תרע"ח-חר"פ, ימי מלחמת האזרחים והפרעות, בלתי אפשרית היתה הנסיעה. רק נסיעה אחת ידועה לנו בתקופה זו – הנסיעה למעינות הרפואה סלאוויאנסק בקיץ תרע"ח, שם שהה מאור ליום ד' ט' תמוז עד יו"ד אלול.

גם נסיעה זו היתה כרוכה בקשיים נוראים. על הנסיעה לשם כותב (אגרת א'פה):

באמת הנסיעה כבידה מאד ... הנסיעה נורא היא ... אנו חושבים מעתה איך תהי' הנסיעה חזרה אי"ה, כי באופן כזה שנסענו לפה הוא כמעט מהנמנע, אך מה יש לחשוב מה שיהי' במשך הזמן שנהי' אי"ה פה, ואבקש אתכם לכתוב לנו בכל עת משלומכם הטוב.

ועל הדרך חזרה כותב באדר"ח אלול (אגרת א'צט):

על יושזנע אומרים שהדוחק בהוואגאנעס נורא הוא, ופלאץ-קארטע אינו נותנים פה כי אם קודם ביאת הפאייעזד כשמקבלים ידיעה, והעצה לקבל בילעטין ופלאץ-קארטע מחארקוב, ואיש יביא אותם לפה עם הפאייעזד שאתו ניסע אי"ה, וכל הטוב הזה הוא שיהי' מקום במערכה שלישית, ויש ימים שאינו הולך רק טעפלושקעס ומערכה רביעית.

*

הקשר עם יהדות רוסיה בכלל, ועם החסידים בפרט, בתקופה זאת, היתה בלתי אפשרית. במשך שנת תרע"ט לא הגיעו לרבנו כמעט שום ידיעות מהנעשה בליובאוויטש, בני משפחתו בוויטעבסק, אנ"ש בפטרוגרד ומוסקבה ועוד.

בתחלת חודש שבט שלח שליח מיוחד למקומות אלו, בדרך לא דרך, להודיע ולהודע מהנעשה. עברו חדשים ולא הגיעה שום ידיעה מהמקומות ומהשליח. על כך מספר באדר"ח אד"ש (אגרת א'קג):

זה כשני חדשים אשר שלחתי איש לוויטעבסק להוודע שלום אחותי וגיסי יחיו, אשר כשלשה רביעי שנה אין לי מהם שום ידיעה, והשמועות מבהילות. גיסי יחי' הי' תפוס יום א' עד אשר סילק ההערכה, כך שמעתי.

גם להוודע מהנעשה בליובאוויטש, כי החרימו את החצר והבתים שלנו ואומרים שעשו שמות ר"ל. ארגזי הספרים והשראנק והמעבל לקחו והרבה שברו. הנחנו שם כלים יקרים מפאסודא70 ועוד כלים שעולים להון רב ביותר עתה, ואומרים שבהחומה עשו אוציליסט'71 והוא בדרך נקמה ר"ל.

גם מסרתי להאיש שמוויטעבסק יסע לפעט', ושלחתי על ידו להרה"ג דראהטשוב72 יחי' חמשה אלפים ר', כי כאשר נסע כבודו ואפשר גם פאטאש נסע מפעט', מובן מעצמו איך הוא, על כן שלחתי לו כנ"ל.

ו[ב]חזרתו מפעט' דברנו שיהי' במאסקווא להוודע שלום ידידינו אשר במאסקווא, ועד עתה עוד לא בא הנוסע חזרה. ומקבל אני מזה עגמת נפש. ובהשי"ת אני בוטח אשר יבוא אי"ה שלו. ויתן השי"ת שיבוא בקרב לפה שלום וצלחה.

על פעולותיו במשך השנים תרע"ט-חורף תר"פ מסופר בחנוך לנער:

ימי מלחמת-אזרחים. מתעסק בסידור כי"ק כ"ק אבותיו אדמו"ר נ"ע...

במוצש"ק ויקרא אור ליום א' שני בניסן תר"ף בשעה חצי הרביעית לפנות בוקר נסתלק ומנוחתו כבוד בעיר רוסטוב.


1) נעתקו ביגדיל תורה נ. י. חוברת נב ע' קמח.

2) אגרות תנח. תעח. בנסיעות אלו דן רבינו באגרות א'נה-ו. א'סו*. א'עא. א'עד.

3) רבינו כותב אליו בזה באגרת תסד. ובאגרות הנזכרות לעיל.

4) נודדים שנוספו בה במשך קיץ תרע"ו וחורף תרע"ז.

5) = הקאמיטעט, ועד הנודדים הכללי.

6) ראה לעיל פרק ‎קכד ואילך.

7) אגרת א'נב.

8) ראה אגרות תס. תסא. א'נד-סו; א'סט-עא.

9) אגרות תס. א'נד. א'נו. א'סד. א'סו.

10) אגרת א'נד.

11) אגרת הנ"ל.

12) אגרת א'נד*.

13) ראה רשימת מאמרי דא"ח ע' ק.

14) אגרות א'נה. א'נו.

15) אגרות א'נו. א'נז.

16) אגרות א'נט. א'ס.

17) אגרות א'סד. א'סו.

18) אגרות הנ"ל.

19) אגרת א'נה.

20) אגרות א'סא. א'סד. א'סו.

21) אגרות א'סד. א'סו.

22) רשימות.

23) ההתייצבות.

24) אגרת א'נד.

25) אגרת א'נו.

26) אגרות א'נח. א'ס.

27) מנהל המחלקה לעניני דת שבמשרד הפנים.

28) מרשימת הרבנים המשוחררים.

29) המשטרה.

30) ראה גם אגרת א'סג.

31) אגרות א'סד. א'סו.

32) מכתבים חוזרים אל מושלי הפלכים.

33) אישור מממשל הפלך.

34) אגרת א'נד.

35) אגרת א'נה.

36) אישור השוחטים.

37) ההתכתבות נעצרה, שהדואר הפסיק לפעול כשורה בגלל מצב המלחמה.

38) שנסע מרוסטוב לפטרבורג, ועל ידו שלח רבינו את המכתב הזה אל הרש"מ.

39) אגרות א'נד. א'נו. א'נה. א'ס.

40) אגרת א'ס.

41) אגרת א'סא.

42) אגרת א'נז.

43) אגרת א'נו.

44) לזהותו ראה הערות לאגרת א'נט.

45) אגרת א'ס.

46) אגרת א'נה.

47) אגרת א'מו.

48) אגרות א'סו. א'ע.

49) אגרות א'סב. א'סג. א'סו.

50) חנוך לנער.

51) רשימת מאמרי דא"ח – פורים תרע"ז.

52) על פעילותו של רבינו בנושאים אלו במשך הקיץ, והכרוזים שהדפיס בקשר לבחירות, ראה אגרות תסו. תסט. תעג-ד. תעז. תצא-ב. תצח-ק.

53) ראה בכ"ז אגרת תצא.

54) אגרת א'עה.

55) אגרות תצב. תצד. א'עו.

56) אגרות תצג. א'עו.

57) אגרת א'עו.

58) אגרות תצג-ד. א'עו.

59) אגרת א'עז.

60) אגרת א'פ.

61) אגרות תק. א'פא.

62) אגרת א'פ.

63) אגרות תק. א'עז.

64) אגרת א'עז.

65) אגרת תצו.

66) אגרות תק. תקא.

67) אגרת תצו.

68) אגרת תצח.

69) אגרות תצט. א'עח. א'פב בסופה.

70) כלי אוכל.

71) בבית האבנים שבחצר עשו בית ספר חילוני.

72) הגאון מרוגוצ'וב, שהתגורר בתקופה זו בפטרוגרד.