ה. אמריקה

הנסיעה לאמריקה

ימים אחדים לפני פורים הפלגנו מפאריז על האני' הפולנית SOBESKI.

רכשתי לי מגילת אסתר כשרה, כי ידעתי כי בפורים נהי' עוד באני', וקראתי את המגילה באני'.

במשך הנסיעה קמה סערה על הים והאני' התנענעה מגלי הים מצד לצד כמו כדור — אך לאחר איזה שעות, הודות לקל, נח הים מזעפו.

וביום ב' לס' שמיני ח"י אדר שני ה'תש"ח ירדנו צלחה מהאני', ודרכנו על אדמת אמריקה.

את גבול רוסלאנד — ארץ מולדתנו, ערש חב"ד — עברנו בחמישה עשר באב שנת ה'תש"ו.

ול'ארץ הזהב' — אמריקה — הגענו ביום ח"י אד"ש ה'תש"ח — כלומר, מעת יציאתנו מרוסלאנד עד בואנו לאמריקה — ארך שנה ומחצה!

- בניגוד להיוצאים כעת בשנת תשנ"ב, שעולים למטוס בשדה התעופה במוסקבה ואחרי 12 שעות נוחתים בשדה התעופה קנדי בנ.י. או בן גוריון בארצנו הקדושה!

*

בניו-יורק קבלו את פנינו גיסי ר' יחזקאל ואחותי אסתר שי' והביאו אותנו לביתם שהי' בשכונת איסט ניו יורק בברוקלין.

גיסי הי' אז שמש בביכ"נ גדול באיסט נ.י. זו היתה אז משרה שרבים מהפליטים אחזו בה.

בשבת הראשונה לבואי, בבקר, הלכתי להתפלל ל-770 (מהלך של שעה או יותר). הביהכ"נ הי' אז (כמו עתה) בקומה התחתונה.

דירת הרבי ז"ל היתה בדיוטא השני' (הקומה האמצעית).

המנהג הי' אז — שלעת קריאת התורה היו לוקחים ספר תורה מלמטה ומעלים למעלה ל'קאבינעט' (של יחידות) של הרבי, והיו קוראים בתורה על שולחן הכתיבה.

היו מכניסים רק מנין מצומצם.

אני, בהיותי 'אורח' שזה עתה הגיע מאירופה, זכיתי שגם אותי הכניסו להיות נוכח בעת קריאת התורה.

[הטלית שהייתי לבוש בו אז הי' טלית צמר שטווה א' מאנ"ש ברוסיא על מכונת יד, והי' עבה מאד כמו שמיכה — א ווינטערדיקע קאלדרע — וסיפר לי אח"כ הגבאי ר' יוחנן גורדון כי הרבי הביט כל העת על הטלית שלי ("דער רבי האט גיהאלטן אין איין קוקן אויף דיין טלית"). כמובן, כאשר התחלתי להרוויח מעט, קניתי טלית רגיל ואת הזה הנחתי למזכרת — "שלבשו אנ"ש בארעא דמצרים".]

*

הדזוינט תמך אז בפליטים שהגיעו בתמיכה ממשית בשביל לסדרם: הוצאה יומית (לפי גודל המשפחה), שכר דירה, רהיטים ועוד — ובהרחבה. וכיון שכל הפליטים היו מגיעים אז באניות ישר לחוף ניו יורק — נעשה בנ.י. מחסור גדול בדירות, ובכדי לשכור דירה בברוקלין היו צריכים לתת שוחד (לדוגמא, אני שלמתי שכר דירה $54 לחודש, אבל להשיג את הדירה שלמתי שוחד $500 'תחת השולחן').

אשר לכן השתדל הדזוינט לשלח רבים מהפליטים לערי השדה, ובפרט אותי — כמו שכתבתי למעלה — שהגעתי הנה על ניירות של ישיבת טעלז-קליבלנד, ציוו עלי לעבור לקליבלנד — כי פה בנ.י. לא יתמכו בי!