תשכ"א - בננו גרשון שי' נעשה בר-מצוה

ביום י"ד כסלו תשכ"א נעשה בני גרשון שי' בר-מצוה. כשנכנסנו אני, זוגתי והבחור הבר-מצוה ליחידות לרבי שליט"א קודם הב"מ — הנה בתוך הברכות, התבטא הרבי לבחור הב"מ בזה"ל:

"דו גייסט דאך ווערן א גדול בישראל"... (אם כי הפירוש הפשוט הוא, כי מי"ג שנה ואילך נעשים גדול ומחוייב במצוות — אבער דער רבי שליט"א ווארפט זיך ניט מיט ביטויים בלתי רגילים.)

עוד ענין נדיר אמר הרבי שליט"א:

"הבחור הבר-מצוה יסע אל הציון (של הרבי נ"ע) ויחזור שמה את מאמר הב"מ — איתא במדרש תילים — כולו או מקצתו."

והמיועד להיות חתני — בנימין שי' קליין — לקח אותנו במכוניתו של הרב אוריאל צימער ז"ל — אל האהל וחזר גרשון שמה את המאמר.

מהחינוך שלו:

בילדותו הי' גרשון 'שטיפער' גדול, ולא פעם קיימנו בו מ"ש "חושך שבטו שונא בנו" (אף שבלימוד לא היו עמו שום בעיות).

- אי' בגמ' ערכין סד אמר ריב"נ הרבה פעמים לקה עקיבא על ידי לקיים מ"ש הוכח לחכם ויאהבך —

ומהנסיון האישי שלו כתב גרשון הרבה שנים שלאח"ז 'בארטיקל' ע"ד חינוך: "אם ההורים האוהבים נותנים מתוך אהבתם נשיקה לבנם — הנה לאחר זמן ישכח את הנשיקה. אבל אם נותנים לו 'א פאטש' — א! את זה לא ישכח לעולם, וזוכר אותה". כפה"נ — שזהו "מבשרי אחזה"!

אפיזודה אחת אודות ה'שטיפן' שלו:

כידוע, שבשנים הראשונות הי' הרבי שליט"א מסדר קידושין בחצר 770 (הנק' אז שאלאש).

לגרשון היתה מצלמה, האט זיך עם פארוואלט לצלם את הרבי שליט"א בעת שהוא עולה במדריגות אחרי סידור קידושין, וכאשר עלה הרבי למעלה, ציווה להר' טענענבוים ע"ה שיקח ממנו את המצלמה ויחזיר לו רק בתנאי שיצליח בבחינה שיעשו לו. ונבחן, והצליח, והחזירו לו את המצלמה.

*

לפני גיל הב"מ למד בכיתה של הרב אושפאל ע"ה והי' צריך לעלות לכיתה של הרב בוקיעט שי'. הרב אושפאל — שהיה איש עדין — סבל מהשטיפעריי שלו. וכאשר הי' צריך לעלות לכיתה של הרב בוקיעט, הי' הרב בוקיעט במבוכה — "אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי" — לסבול ממנו אינו חפץ, ולהעניש אותו?... ה"ה בנו של ידיד שלו.

רגיל הייתי בפורים להביא 'שלח מנות' לרב בוקיעט לביתו והיינו מתוועדים. באותו פורים דבר הרב בוקיעט על לב הנער — כי ידע את אשר לפניו....

והנה — לאחר הבר-מצוה נעשה הבחור לאיש אחר, עזב את השטיפעריי ונעשה מנומס למופת.

רצוני הי' שיתרגל בקריאת התורה בשבת וסדרתי שיקרא בש"ק בביהכ"נ 'עונג שבת' של הרב בוקיעט אבל לשלם מעות בעד 'תענוג' זה אין להם, ובכן הייתי נותן מעות לרב בוקעט (בלי ידיעת גרשון) והוא מסר לו, כאילו ביהכ"נ משלם לו בעד הקריאה.

(פעם התבטא גרשון שחצי השנה שקרא בתורה אצל הרב בוקעיט הוא יודע את קריה"ת והחצי השני אינו יודע — וזהו מוסר השכל לצעירי הצאן.)

בקיצור — הבחור השתנה לטוב, למד בהתמדה והי' בין הבחורים המצוינם בישיבה, בין בנגלה ובין בדא"ח.

*

פעם הבאתי הביתה מהדפוס כתב יד מאיזה מחבר שהי' לנו לסדר. כתב היד הי' מראי-מקומות של איזה ספר והמחבר השאיר בשני מקומות מקום פנוי בשביל מקור המ"מ כי לא ידע מקורם.

ובמקרה, ראה גרשון את הכת"י ואת המקום פנוי, והוציא תיכף ספר אחד ואת משנהו ומילא את המקום הפנוי...

(עוד יש לי מילין, אבל הגדשתי כבר על המדה! יהללוך זר ולא פיך.)

* * *