פרק תשיעי - כתביו בהשקפה ועבודת ה'

בענין הנ"ל

שחוק (86) קל עבר על שפתי בקראי את דברי מכתבך, מה שהמצאת לך דברים נכונים במה לסלק את תמיהתי מעליך בדבר עבודה "תמה" ותמכת יתדותיך על בן השלישי "אחד תם" הנולד לך במז"ט בעת אשר ערכת את מכתבך זה.

ואם כי הרבה תקנת בזה את דבריך לשלול מהם את התמימות מצדיק תמים, אמנם לי אינו מספיק עדיין לפענ"ד והבנתי את שפלות ערך בעלי התפלות הללו, אין חפצי להשאיל להם גם שם תם זה, אשר הוא בהקטנת ערך כערך התם נגד החכם,

(כידוע אשר הד' בנים הם בחי' מל' ושם ב"ן מד' עולמות אבי"ע (87), חכם ב"ן דאצי' ותם בן דבריאה ורשע ב"ן דעשי', ולכן הרשעים גוברים בו עי' בסידור בהגדה ש"פ. נמצא לפי"ז לא יתכן עליהם גם תואר זה כי גם נוגה דבריאה רובו טוב).

ואני איני מוצא בזה שום דבר למעליותא, זולת מה שנראה כי יש בהם אמונה להאמין במי אשר היכולת בידו למלאות תאות לבם, וגם גנבא אפום מחתרתא כו', רק זה בתאות איסור וזה בתאות היתר הנלקח מק"נ שבעוה"ז הנק' עולם העשי' רובו ככולו רע כו', ופעמים שהיא נכללת בגקה"ט. עי' בסש"ב פ"ז.

אשר ע"כ גם אני אבוא אחריך ומלאתי את דבריך לישבם בצדק הלצה, אשר כוונתך בתיבת תמה איננו בוודאי ע"ד צדיק תמים (כפי הס"ד) וגם לא בערך התם נגד החכם (כפי המסקנא) רק בערך התם לגבי מועד כן ערכם לערך גנבא אפום מחתרתא. וסוף סוף מתחייב חצי נזק ומשתלם מגופו.

ומה שאתה כותב שלא השיבותיך מעין השאלה בדבר מאנין תבירין, יען כי אתה לא כוונת על השפלים כו' מצד הכרתם גדולתו ית' רק על העניים הפשוטים אשר אנו מוזהרים לרחם עליהם ולהמציא להם די מחסורם.

לא אבין מה זה אשר לא השבתי לך מעין השאלה, הלא המה דברי אשר כתבתי לך, כי לא נכון לתת להם שם זה, מאנין תבירין, אשר הוא רק לשפלי רוח ולא לשפלים באמת מצד ערכם, המתאוים תאוה למלאות נפש בהמתם כי ירעב.

ואם כי באמת אנו מוזהרים לרחם עליהם ולשום לב על כל משאלות לבבם, לא רק על הלחם אשר בו יחי' האדם, אבל גם סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו למי אשר נפש בהמתו הורגל לזה. והטעם הוא כי מוחזקים המה אחב"י מצד נפשם הקדושה כי יבררו ויעלו גם את הדברים הגשמי' לרצונו ית' קיום התומ"צ כחו"ח לפוש"ד אם מעט ואם רב והוי דן כו'.

אבל אותו האיש בעצמו אשר יערב לבו לגשת להתפלל ולהתחנן רק על תאות נפשו ובוכה למשפחותיו, מום בו לא ירצה, ואיננו סובל תואר מאנין תבירין, רק כפשוטו חרס הנשבר (ועי' מענין זה בזהר אמור ד"צ ע"ב דמאיך גרמי', ובד"א שם שמשפיל את עצמו היינו הלגרמי' והעצם שלו (דעם זיך בל"א) אבל לא כתיב ואת עור (מי שאינו רואה האמת).

עוד מצאתי נכון לכתוב לך דבר אחד מה ששמעתי פה מהאסיר דשיעדליץ בשם א' מרבני פולין (והוא אצלי לסניף לדברי מכתבי העבר בדבר משפיע ומקבל), על מה שאחז"ל למה נק' שמה חסידה שעושה חסד עם חברותי', ולכאורה למה היא עוף טמא. ותי' מה שהיא עושה חסד רק עם חברותי' ולא עם זולתן. ולא ביאר דבריו, אבל נכונים דבריו מאוד קושיתו וגם תירוצו, דלכאורה איך שייך השפעה בצד הקליפה וס"א אשר דרכם בהב הב והלעיטני, ורק משמיא מיהב יהבי. אבל באמת יכול להיות גם בהם השפעה בדרך אהבה חוזרת על האוהב, ולכן הוא רק עם חברתיה, והנאת המשפיע לטובת עצמו וכגומלין כו'.


(86)) מהעתקה שבראשה רשם הר"ש ראזענבוים: העתק מכתב שני מדודי הנ"ל לאבי ז"ל, עוד בענין הנ"ל.

(87)) ראה בזה לעיל עמ' פד ואילך.

(86)) מהעתקה שבראשה רשם הר"ש ראזענבוים: העתק מכתב שני מדודי הנ"ל לאבי ז"ל, עוד בענין הנ"ל.

(87)) ראה בזה לעיל עמ' פד ואילך.