עצבות ומרירות

ב"ה ב' תשא תמט"ר

כבוד מחו' המופ' וו"ח ומפורסם כו' מ' חנוך הענדל נ"י

... בדבר נכדו (88), הנה גם אני שמעתי כפי שכתב כבודו, ולבי עלי דוי על הגפן ועל פרי הגפן, אשר תחת תקוותו לעשות ענבים כו'... כפי אשר אני רואה במכתבו הוא עובד כעת עבודת הל"ב בסש"ב (89), אשר משם תנחומותיו ישעשעו נפשו, כי הדרך המביאה לקיים מצוות ואהבת לרעך היא היא בעצמה תשמרהו מחיבה יתירה הנודעת להבא מכח כח גופו. ואם מצד הנפש הלא כולנו מתאימות כו' כמבואר שם.

והנה אז יכול להתהפך העצבות למרירות, כמו על כללות נש"י. וזה הוא מחלק הקדושה, אשר יש בזה חיות מגבורות דקדושה, ויעשה כההלכה הפסוקה שם בסוף הפרק, כנודע ממ"ש ליעקב אשר פדה כו', און עש וועט זיין גילעבט, כמרומז בהלצת העולם "אז פון גלות השכינה איז קיינער אין דער דער ניט אריין", יען כי יש בזה חיות ותענוג גם מיסוד המים, משא"כ עצבות ומ"ש הוא בלא לחלוחית כלל, כי הוא מיסוד העפר קר וישב (כמבואר בזח"ב דכ"ד ע"א ובכ"ד) בלא מים ותענוג דקדושה.

ולכן אמרו חכמי האמת כי עצבות הוא מקור לכל כו', כי כו' עפר לחמו, ומצד יבשותו יצמא למים, ולא יבדיל בין מים למים.

וזה שמבואר בפל"א בתחלתו והנה כו' לא יחוש, על עצמו נאמר (90), יען כי שם הוא נלקח מנמיכת רוח דווקא משא"כ כו', הוא רק מעשה ידי יצר למצוא עילה במה להפיל את לב האדם, לשלול ממנו חיי שמחה (אשר יספו ענוים) ממנת חלקינו וגורלינו, ולהשביע את האדם לחם דמעה, כי לחמו הוא, ועינו רעה גם בהמעט אשר אתנו, לקחת לו לאחוזה.

ודמעות כאלו אשר ירווה האדם בהם את נפשו לעת מן העתים, צריכים בדיקה מאין המה? מדוע הוא לא רק תרומת הקודש. אם כי ישיח וירווח לו, ולרוח הדמיון למטעמים יחשב, אמנם המותר יוכל להעיד עדות נאמנה על העצב. לזאת הוזהרנו אל תלחם כו' ואל תתאו למטעמותיו.

והנה גם דאגה כזאת נוכל אנחנו לכלול בשארי מח"ז, אשר העצה יעוצה לפניו בפכ"ח לא להשית לב אליהן אלא להסיח דעת מהן כו'.


(88)) שירד מדרך התורה, וזה גרם אצלו שברון לב גדול.

(89)) ר"ל שמעיין בפל"ב בתניא.

90 כשעצבות היא ממצבו בעבודת ה', ולא כשהעצבות היא ממצב נכדו כו'.

(88)) שירד מדרך התורה, וזה גרם אצלו שברון לב גדול.

(89)) ר"ל שמעיין בפל"ב בתניא.

90 כשעצבות היא ממצבו בעבודת ה', ולא כשהעצבות היא ממצב נכדו כו'.