פרק רביעי - תקופת המאסר

הישיבה במאסר בסמאלענסק

על תקופת מאסרו בסמאלענסק כותב הר"ש ראזענבוים:

בסמאלענסק הי' לבוש בראסטאנסקע קליידער, כמו כל האסורים שם, אך הוא מצא שם חן מאד בעיני שר בית הסהר וכל הממונים שם, וגם בעיני כל האסורים שם, ונהגו אתו בכבוד גדול כראוי לו, והשר בית הסהר מילא שם את כל בקשותיו ממנו... ובכל יומא דפגרא נתן לו רשות לילך העירה עם שומר אחד, פארבריינגען מיט חסידים, והחסידים דסמאלענסק נתפעלו ממנו מאד, וכאשר נגמרו השנתיים ימים שנגזרו עליו להיות תפוס שם, פטרו אותו לביתו לפלעשצעניץ.

וברשימת הר"ד שיפרין:

נחרץ עליו משפט איום ונורא לילך לעבוד בקאטארגע, ונשלח להיות נתפס במאסר בעיר סמאלענסק, והי' שם בית האסורים שולח אותו יום יום למלאכות היותר כבדות, כמו להעמיד גדר של אבנים אפילו בשבת קודש, או לתלוש עשבים הרעים באיזה חלק שדה זרוע ירקות שקורין אוגרקעס.

אני הכותב ראיתי אצלו לוח בשנת תרמ"ח רמ"ט, אותו הזמן אשר הי' תפוס, במאמר הנ"ל הי' בצד כל יום מימות השבוע רשום מה שעשה באותו יום, למשל, ביום שבת קודש בנה גדר לגן הי' רשום בזה"ל, יען כי עברתי על גדר של חכמים על כן באתי לגדר את גדר של אבנים היום בשבת קודש וצדיק ה' כי פיהו מריתי.

וישב במאסר במקום אשר אסירי המלך אסורים עם שאר רעסטאנטען, אשר מהן היו הורגי נפשות וחברי גנבים, והי' עמם בצוותא חדא, והי' ביום עם הרעסטאנטין על העבודה ובלילה כתב שם שאלות ותשובות לרבנים הגדולים.

עיני ראו שאלות ותשובות שכתב משם לרב הגאון משכיל לאיתן, אשר הי' רב בעת ההיא בעיר פלעשצעניץ, ע"ד שאלתו אם מותר לצרף את האסירים האלה למנין בימי ראש השנה ויום הכפורים, העלה שאלה ארוכה מדבר זה.

באותה שעה אשר כתב זאת על מקום מיוחד לאכול על מקום זה ולישון, ובעת אשר כל האסורים היו הוזים שוכבים שקועים בתרדמת השינה בחצות הלילה (ושמע מדברים זה לזה, אש תמיד תוקד ע"י ראזענבאוים זה, וחבירו משיבו - לא תכבה?), במקום הזה ישב דומם כתב שאלה ותשובה ארוכה, והביא כל סימן קטן מיורה דעה, ובאותו שעה לא הי' עמדו שום ספר. הי' אז בן חמישים ושנים שנה.

סוף דבר, אשר שר בית הסוהר נתן עליו חומרא של כל רעסטאנט, אשר נחרץ עליו לעבוד בעבודת פרך שתי שנים ומחצה.

וב"זכרון לבני ישראל" (עמ' קכו) מספר הר"י דזייקאבסאן:

סיפר לי ר' דוד הנ"ל, שבהיותו בבית האסורים, והכריחוהו ללכת לעבוד בשבת, כשלא הי' יכול להשתמט בשום אופן שלא ללכת לעבודה, הי' נזהר שלא לעבור על איסור דאורייתא לכה"פ.

פעם אחת שלחוהו לנכש גן ירקות מעשבים, והי' תולש את הזרעים ג"כ. שאלוהו מדוע הוא תולש גם את הזרעים, והשיב שאיננו יכול להבחין איזה עשב הוא מהזרע ואיזה עשב הוא סתם שצריכים לעקרו. והוא עשה זאת למען יהי' מקלקל ולא יעבור על לאו דאורייתא.