ספריית חב"ד ליובאוויטש
ב"ה יום ד' עשירי למנחם תור"ה וכבו"ד לפ"ק
ידידי עוז כו'
אחרי צאתו מעל פני ביום אתמול, החילותי להתבונן בדבריו, אשר רצה להוכיח כי אין חובה מוטלת על כ"א מישראל לשמוע כל הפרשה כולה מפי הקורא, ובשמיעת ג' פסוקי' מחד גברא יצא.
ואני לא הסכמתי תיכף על דבריו, ולא נכנסו לאזני להודות לו. רק מפני התענית ומצד דברים הנחוצים אשר הי' לי לדבר אתו זולת זה, ועתות ההתראות (50) ספורות ומוגבלות המה, הייתי כמחריש. אך מצאתי את עצמי כמחויב בדבר, לבלתי היות מחריש מתאפק מלהשיבו על דבריו.
נפלאתי מה ראה על ככה, ומה הגיע אליו לדבר כן. ועוד להביא ראי' לדבריו. נכנס לפרש פירוש זר בדברי הגמ' דברכות ד"ח, ולתלות בוקי סריקי באילן גדול כר' אבהו, דמאי דנפיק בין גברא לגברא הכוונה הוא שיצא אחר קריאת הגבר הראשון, באין דעתו לחזור לשמוע את כל הפרשה, והי' מסתפק בזה לצאת י"ח. הלא עדיפא מינה הי' לו להוכיח דגם בפסוק א' יוצא י"ח, מהא דבעי ר"פ שם בין פסוקא לפסוקא מהו? אם יהי' הכוונה באין דעתו לחזור ולשמוע כו', דמי לא איירינן גם בין פסוק ראשון לשני. ועד כאן לא בעי רב פפא רק אם יש בזה משום ועוזבי ה' כו' זה המניח ס"ת ויוצא, אבל הא פשיטא לי' דיצא י"ח גם בפסוק אחד.
בדותא היא ואין הדעת סובלתו, ואין הלשון "בין גברא לגברא" סובל זה לומר דנפיק לגמרי שלא לחזור, כי אז הי' לו לומר נפיק בתר דשמע תלתא פסוקי, או בלשון אחר דלישתמע להדי' כפירושו, אבל אם אמר בין גברא לגברא משמע שיציאתו הי' רק על זמן זה המופסק בין גברא לגברא, דהא וודאי שרי.
וכן איפסק הלכתא בשו"ע סי' קמ"ו דמותר לצאת בגל"ג, ולספר (אפי' בד"ת) אסור אפי' בין גל"ג, מהא דאמרינן בסוטה דל"ט מאי דכתי' וכפתחו עמדו כל העם כיון שנפתח ס"ת אסור לספר אפי' בדבר הלכה. והשל"ה הק' כתב כן (הובא בבאה"ט שם סק"ג) דאפי' בין גברא לגברא אסור. ואפי' הב"ח דפסק להיתר בין גל"ג היינו באופן שיחזור אח"כ לשמיעת קה"ת, מדכתב הבאה"ט שם "ובפרט האידנא שמאריכין במי שבירך", ואי איתא דכבר יצא י"ח וא"צ לשמוע יותר מאי נפקותא בזה מה שמאריכין במי שבירך.
והגם שבשו"ע מביא שם י"א דאם יש עשרה כו' ויש מתירים למי שקודם כו' (פי' דכיון שכבר התחיל במצוה, עי' בדברי חמודות פ"ק דברכות סי' ז' סעי' ל"ח), הנה מסקנת השו"ע שם וז"ל והנכון שבכל הפרשיות (פי' לאו דווקא פ"ז ופ"פ) ראוי למדקדק בדבריו לכוין דעתו ולשמעם מפי הקורא, ומש"כ למדקדק בדבריו פי' גם על פי התנאים המבוארים קודם, אבל בסתם לית דין צריך בושש דכ"א מחויב לשמוע, וכדמוכח מקרא דנחמי' עמדו כל העם דווקא, ועמדו פירושו שתקו כדי לשמוע כו', עי' בגמ' דסוטה הנ"ל ובפרש"י שם.
ועוד יש להביא ראי' דליתא להא דאמר נפיק בין גברא לגברא, מחמת שכבר יצא בקריאת הראשון (אף כי למותר הוא, כי האמת עד לעצמו), מהא דמקשי התוס' בברכות שם ארב ששת דמהדר אפי' וגריס מגמ' דסוטה הנ"ל, ומשני תלתא שינויי ע"ש, ואי איתא כו' מאי קושיא, דלמא הא דמהדר אפי' וגריס הי' אחר שיצא י"ח ושמע קריאת הראשון (וגם לישנא דמהדר אפי' הי' מתיישב בטוב דבתחלה הקריאה היו פניו אל הקורא ואח"כ הדר אפי').
א"ו דאין סברא לומר כן, וכ"א מישראל מוטל עליו חובה לשמוע כל הקריאה אפי' אם יש שם עשרה שומעים זולתו, כדמסיק התוס' שם, ואין מסתבר לן כי האי תירוצא (דשאני רק ששת דתורתו אומנתו), ורק מי שתורתו אומנתו מותר. ולשון אנן "בדידן" מוכיח על תורתו אומנתו, ולא מסתבר להתוס' כפי' הג' לפלוגי בין יש עשרה אחריני כו'. ועי' רש"ל שם דגריס הכי להדיא בדברי התוס', והאידנא ליתא גבן מי תורתו אומנתו כי גם ר' יוחנן אמר (שבת די"א) ל"ש אלא כגון רשב"י וחביריו שתורתן אומנתן, אבל כגון אנו מפסיקין כו'.
שאל כו' זקניך ויאמרו לך, מה שבעינינו ראינו מזקני אנ"ש המפורסמים. לא נצרך לספר מהרה"צ ר' הלל נ"ע זי"ע, כמה הי' זהיר בזה. גם הרב החסיד המפורסם מ' שמו"ד ז"ל מבאריסעוו, בכל פעם לא התחיל להתפלל עד ששמע קה"ת מתחלה ועד סוף.
ומסיר אזנו משמוע תורה כו' (משלי כח). ואם כל אחד יקל לעצמו לומר כי יש עשרה שומעים זולתו, מאן מפיס לן מי המה מהעשרה ומי המה מהנבדלים מעדת ה', והלא כ"א יוכל לאמר כן, ולא ישארו גם עשרה שומעים, דאז קרוב הדבר לוודאי שגם ברכות העולים לתורה הם לבטלה, וגורם להם לעבור על לא תשא כו', דחמיר טפי משלא לקרות בתורה כלל.
חלילה וחלילה להקל בזה. ובפרט מי שמעיין בזהר בכמה דוכתי ובפרט בפ' ויקהל דר"ו ע"א וז"ל, ואסור למקרי בספרא דאוריתא בר חד בלחודוי "וכלא" צייתין ושתקין בגין דישמעון מלין מפומי' כאלו קבילו לה ההיא שעתא מטורא דסיני כו' עכ"ל הצריך לענינינו. מי הוא אשר לא תסמר שערות ראשו ויקל לעצמו לבלי תת אוזן קשבת לקול הקורא מתחילה ועד סוף.
ובאמת ראוי ונכון לכל מורה בעדתו לנהל צאן קדשים על מי מנוחות שיהי' מנוחה והשקט בעת קה"ת, ולהורותם גודל החיוב בזה, כי לכל העם בשגגה, ואשימם בראשיכם, אשמותיהם של ישראל תלויות כו', ה' יכפר בעדם ובעד כל בית ישראל.