מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל

מה שרשמתי לעצמי הנראה לפענ"ד, חנוכה תרס"ו

מזוזה מימין ונ"ח משמאל, הנה ידוע מכמה דרושים כי מזוזה כולל חו"ג זו וזה, דו"נ ז"א ומ"ל, זכר חסדו ובנין המל' מהגבורות, ונ"ח הוא בחי' חו"ב, השמן הוא בחי' חכמה והנר הוא בחי' בינה. עי' מאורי אור אות נו"ן סי' ל"א כי נר נק' המל', ונר שבת הוא כנגד בינה ומל', ומל' דבריאה נק' נר מצוה עכ"ל. ואימא מקננא בכורסיא, וכ"ש נר חנוכה. והא דמבואר בסי' תרע"ח דנר שבת קודם לנ"ח, היינו רק משום שלום ביתו, אבל אם יש לו נר אחד לביתו יקח המותר לנ"ח.

וצריך להבין דלפ"ז הי' צ"ל נ"ח מימין ומזוזה בשמאל (ובס' אוצר הכבוד לרבינו טודרוס הלוי נראה שהרגיש בקושיא זו, כי ז"ל בפ' במה מדליקין על ענין מזוזה בימין כו', מזוזה בימין כנגד שמאלו של הקב"ה ונ"ח משמאל כנגד ימינו כו'), כמו גבי תפילין קדש והי' כי יביאך שהם כנגד חו"ב הם מימין הקורא, שמע והא"ש שהם כנגד חו"ג משמאל הקורא, ובמזוזה כתוב ג"כ ב' פרשיות שמע והא"ש.

ולהבין זה ילה"ק מה דאיתא בגמ' דב["ב], הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות והמפייסו מתברך בי"א, וצ"ל מהו ענין הפיוס דבמה יוכל להתפייס, דאף דכל סדר השתלשלות הוא בבחי' משפיע ומקבל, וזהו חסד ואמת מן ינצרוהו, לא סגי לי' להעני להתפייס בזה, כי למה יגרע להיות הוא המקבל וחבירו יהי' המשפיע.

וי"ל כי הפיוס שלו הוא בזה אשר יש מעלה בהמקבל נגד המשפיע בדרך או"ח, וכמו לעתיד תהי' א"ח עט"ב, וכמאמר חז"ל גדול מה שהעני עושה עם בעה"ב יותר כו', כמו שאמרה רות לחמותה, שם האיש אשר עשיתי עמו כו', דבבחי' זו הנה המקבל הוא ג"כ משפיע, והשפעה זו היא במעלה יותר גדולה מהשפעת נותן הפרוטה, כמארז"ל גדול מה שהעני עושה כו'. וכן במשנה דיציאות השבת, בב' בבות קורא להבעה"ב בשם נותן ולהעני בשם נוטל, ובב' בבות קורא להעני בשם נותן כו'.

נמצא דהנותן פרוטה לעני סתם בלא פיוס, הנה הנותן הוא המשפיע לכן מתברך בשש ברכות כנגד ו' של ש' הוי' שהוא משפיע, אבל אם הנותן הוא מפייסו כנ"ל ומדבר על לבו דברים של פיוס, אשר באמת הנותן הוא המקבל והעני הוא המשפיע, נמצא שהנותן הוא משפיע וגם הוא מקבל לכן מתברך בי"א ברכות ו"ה של ש' הוי, משפיע והמקבל.

ואז הוא ע"ד אורות דאחליפו דוכתייהו אור החסד בכלי הגבורה, דהעני הגם שהוא מקבל, בחי' כלי הגבורה, אבל יש בו בחי' אור החסד, כי השפעתו בערך ומעלה יותר גדולה כערך אורות לגבי כלים.

נמצא לפ"ז הוא כמו"כ בבחי' יחוד שם י"ה בו"ה הוא ג"כ עד"ז, כי מוחין ומדות הוא ג"כ משפיע ומקבל ע"ד הנ"ל. ולכן מזוזה שהוא בחי' ו"ה דכתוב בה ב' פרשיות שמע והא"ש הוא בימין בחי' משפיע, וגבי תפילין נמי לגבי המניח שמע והא"ש בימין, כי בדרך או"ח ממטה למעלה יש יתרון מעלה בבחי' ו"ה, ורק לגבי הקורא בחי' אור ישר קדש והי' כי יביאך בימין (ויש להעיר לזה מפסוק ביום ההוא יהי').

ובזה א"ש לשון הברייתא, וכן הוא הלשון בשו"ע, קדש והי' כי יביאך מימין הקורא שהוא שמאל המניח, דלכאורה שפת יתר הוא, כי מי לא ידע שימין הקורא הוא נגד שמאל המניח, וכן גבי שמע והא"ש לשמאל הקורא שהוא נגד ימין המניח. ולפי הנ"ל א"ש, וא"ש הי"ב.

ובכל הנ"ל יובן מה שקשה לכאורה, דהנה בכל לה"ק מצינו אות ו' לסימן דכר, כמו לו בו אליו אותו, ואות ה' לסימן נקבה, לה בה אליה אותה וכדומה, והטעם מובן. והנה גבי זה וזו אנו רואים להיפך אשר יאמר עליו כי הוא זה, זה אלי כו', וזו היא סי' נקבה, עם זו יצרתי.

אמנם עפ"י כל הנ"ל יובן, דגבי כינוים לזו"נ הוא"ו הוא כינוי לדכר והה' כינוי לנקבה, אבל זה וזו המורה על עצם זו"נ אשר יש בשניהם בחי' משפיע ומקבל, וגדול מה שהעני עושה כו' כנ"ל, לכן זה בה' וזו בוא"ו, וא"ש הי"ב.