בענין הנ"ל

בס"ד. ברכות דף ד' ע"ב, אמר ר' יוחנן מפני מה לא נאמר נו"ן באשרי מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל דכתיב נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל. במערבא מתרצי לה הכי נפלה ולא תוסיף לנפול עוד, קום בתולת ישראל. אמר רב נחמן בר יצחק, אפ"ה חזר דוד וסמכן ברוה"ק שנאמר סומך ה' לכל הנופלים.

ויש לדקדק בזה,

א. כיון שאפשר לפרש הפסוק למעליותא כדמתרצי לה במערבא, נהי דלכך לא נאמר באשרי מפני שנזכר בו מפלה כדפרש"י מפני נפילה שבה, וכלשונו של ר' יוחנן בעצמו מפני שיש בה כו', אבל אמאי לא מפרש לה ר' יוחנן הכי, ומפרש לא תוסיף קום ח"ו כאלו אין תקומה ח"ו כו', והלא ר' יוחנן בעצמו אמר במס' ר"ה דל"א ע"ב ע"פ יגיענה עד עפר, ומשם עתידין ליגאל שנאמר התנערי מעפר קומי כו', ור' יוחנן בעצמו אמר בסנהדרין אין ב"ד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב, כולו זכאי דכתי' ועמך כולם צדיקים ולעולם ירשו ארץ, כולו חייב דכתיב וירא כי אין איש כו' למעני אעשה. נמצא דס"ל כר' יהושע דאף אם אין עושין תשובה כלל נגאלין, וגם ר' אליעזר לפי מסקנת הגמ' שם שתק, ושתיקה כהודאה דמיא, ובירושלמי תענית פ"א ה"א, אסתלק ר' אליעזר, פי' הפני משה שתק, ובקה"ע הוסיף לפרש וז"ל "והודה לדברי ר' יהושע דאפי' בלא תשובה נגאלין לעת קץ".

ב. וע"ק לפי' בני מערבא הול"ל קומי (כמשפט ציווי לנקבה) וכדכתיב התנערי מעפר קומי.

ג. גם מה הוא ענין רוה"ק דקאמר רנב"י חזר דוד וסמכן ברוה"ק, מאי שייכות רוה"ק לכאן.

והנה בשופטים ס' ד' פסוק כ' גבי סיסרא ויעל ע"פ ויאמר אלי' עמוד פתח האהל פרש"י וז"ל זרזי עצמך בדבר, ויש פותרים עמוד כמו לעמוד עכ"ל, פי' לפירושו דקשה לרש"י מה זה שאמר עמוד בלשון ציווי לזכר עמדי הי' לו לאמר, לכן פי' זרזי עצמך בדבר, מטעם זה אמר לה בלשון זכר להורות על הזריזות, היפך העצלות המתייחס לנשים, דנשים עצלניות הן (וכן מצינו גם להיפך דבמקום רפיון ידים אומר לזכר בלשון נקבה כמו ואת תדבר אלינו בפ' ואתחנן סי' ה' פסוק כ"ד ופרש"י התשתם את כחי כנקבה כו' ורפיתם את ידי כו' עי"ש), ויש פותרים עמוד כמו לעמוד, דאין זה ציווי רק מקור, והמקור לא ישתנה בלשון זכר ובל"נ כידוע.

והנה שני הפי' שפרש"י ע"פ עמוד פתח האהל המה ממש שני הפי' בפסוק נפלה כו', ר' יוחנן פי' לא תוסיף קום כמו לקום והוא מקור ולא ציווי, כהיש פותרם שברש"י עמוד כמו לעמוד, כ"א הי' ציווי הול"ל קומי בתולת ישראל, ובמערבא מתרצי לה הכי קום לשון ציווי, ומה שאמר בלשון זכר ההכרח לפרש כדפרש"י בפי' הראשון, זרזי עצמך בדבר.

ויובן ע"פ הגמ' הנ"ל בסנהדרין (דצ"ח ע"א) אר"י אין ב"ד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב, ריב"ל רמי כתיב בעתה וכתיב אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה, והוא כמפרש דברי ר' יוחנן, אם יהי' הדור זכאי יהי' אחישנה וא"ל ח"ו יהי' בעתה (עי' חדא"ג שם).

והנה לפ"ז מה שמפרש ר' יוחנן כאן את הפסוק נפלה ולא תוסיף קום הוא באופן אם יהי' הדור חייב ח"ו אז לא תקום מעצמה, אבל מ"מ כשיגיע עתה הקב"ה יקים אותה (וכמ"ש אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כו') וכלשון קה"ע בירושלמי תענית הנ"ל דאפי' בלא תשובה נגאלין לעת קץ.

וכלשון הזה אי' בתנחומא פ' בחוקותי, וכדאי' בסנהדרין בדור שכולו חייב דכתיב וירא כי אין איש כו' אז למעני אעשה. וזהו מה שאמר רב נחמן בר יצחק כאן אפ"ה חזר דוד וסמכן ברוה"ק שנאמר סומך ה' לכל הנופלין שמוכרח לומר דקאי אדברי ר"י וכמהרש"א בחדא"ג.

ומש"א סמכן ברוה"ק יתבאר ע"פ מ"ש ברבות איכה פ' ג' בג' מקומות מצינו רוה"ק סמוך לגאולה עיי"ש, וכמבואר בחדא"ג נפלה ולא תוסיף קום היינו מצד זכותם, אבל מחסד אלקי כו' סומך ה' לכל הנופלים גם שאינה ראוים לכך (ולהדיא אי' כן בס' הזהר פ' פקודי דר"מ ע"א, אבל לזמנא דאתי ולא תוסיף קום כתיב לא תוסיף קום מגרמה אלא קוב"ה יוקים לה, דכתי' ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת כו' ובזהר ויקרא ד"ו נפלה לא תוסיף קום לא אוסיף להקימה לא כתי' כו', ושם ע"ב לא תוסיף קום כזמנין אחרנין אבל אנא אוקים לה כו' מאן סוכת דוד דא בתולת ישראל הנופלת כמ"ד נפלה כו' ועי' עוד בפ' פנחס דרנ"ז תחלת ע"ב).

ובמערבא מתרצי לה קום בתולת ישראל בציווי לשון זכר וכפרש"י זרזי עצמך בדבר, היינו שתקום בעצמה ובזכותה ע"י תשובה ואז יהי' זכו אחישנה, נמצא כי אחישנה בזכותה תליא ובתשובה. וזהו זרזי מלשון זריזות למהר הגאולה וזהו קום מעצמך דוקא, ובידך לעשות שיהי' אחישנה כי הכל בידי שמים חוץ. גם זריזות הוא היפך העצלות, זה מורה ג"כ על תשובה, וכדאי' ברבות ויקרא פ' י"ט ע"פ בעצלתים ימך המקרה, ע"י שנתעצלו ישראל מלעשות תשובה כו' אבל כשנזרז את עצמינו לקום בזריזות בתשובה ומע"ט אזי יהי' זכו אחישנה.

ובזכות זה ובא לציון גואל במהרה בימינו אמן.