ההגירה מצפת לטבריה

סופר לעיל על המס השנתי שהיו צריכים לשלם לפחה, תמורת רשות ישובם בצפת. בנוסף לכך הוצרכו לשלם מדי שנה לפקיד הכולל הספרדי עבור תיקוני צרכי העיר. הוא היה דורש את התשלום הזה בתוקף, וכאשר בשנת תק"מ לא היה ביכולת הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק לתת את התשלום הזה הפחידו בכל מיני הפחדות.

בשעה קשה זו, שכלתה פרוטה מכיסו של הרה"ק הרמ"מ, ובשעה שהפקיד הספרדי הרבה לדחוק על מעותיו, הצטרפו אליו גם הרבה מהעולים, אשר עלו בשנת תקל"ז יחד עם הרמ"מ מוויטבסק ואשר הוא הרבה לתמוך בהם בעת עלייתם. בסופו של דבר הגיעו מעות תמיכה ע"י השד"ר ר' שלמה זלמן הכהן, אך עגמת הנפש שהיתה לו מאת הפקיד לא הפסיקה וזה הביא להגירתו מצפת לטבריה. על כל הנ"ל מספר הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק באגרת ניסן תקמ"א (לקו"א אגרת א. הוגהה והושלמה עפ"י כת"י 2000 ג,ב):

הנה בעת בואינו לאה"ק מצאנוה חריבה ושוממה, ואדם אין לעבוד את האדון השם, והאשכנזים אשר ישבו לפנים שם חסרי דעת המצירים ומציקים את עובדי השם.. והחדשים אשר מקרוב באו ממדינת וואלין פאדאלי' אוקריינא, הגם כי הוצאנו ממון רב עליהם בראותם אותנו בדלות ושפלות ואין להם עוד עזר מאתנו נתחברו אלו לאלו לצער ולחרף אותנו..

והפקיד ימ"ש בא עלינו בעלילות דברים והתפאר בזה"ל בזה השבוע אשים כולכם בחבלי ברזל. וממש זה הי' סיבה שנפלתי על ערש דוי כמה חדשים בשנה שעברה.. ב"ה אשר לא השבית לנו גואל פדה בשלום נפשנו ויעל משחת חיינו הקים מעפר דל מאשפות הרים אביון, בעת בא חביבי הרבני המופלא מו"ה שלמה זלמן הכהן משולח שלנו שלם בגופו שלם בממונו, חסדי ה' כי לא תמנו...

ויתבשרו אהובי ידידי מעלוי אה"ק אשר נתעלה בכמה דברים, והאחד מהם, שמו"ה מיכל שוחט מהאנשים שלי נעשה שוחט דמתא בעה"ק טבריא ת"ו, וזה הי' נס מופלא.

ואם אספרה מהנפלאות שעשה עמי בעת שפלותי ודלותי לי יהושיע, ונתבצר לי מקום מן השמים בעה"ק טברי'. וזה הי' ג"כ נס מופלא, שהרב דק' לבוב נתיישב בעיה"ק הנ"ל, כי בידו היתה אגרת מסטאנבול לכבדו כבוד גדול וליתן לו דירה היפה ומעולה שבבתים לפי כבודו מחמת שהוא למדן גדול בעיני הבריות ועשיר גדול ג"כ בעיני הבריות, מפני שאינו שלו רק מן הרבנות. וכן הי' שנתנו לו דירה יפה בעה"ק הנ"ל הטובה והיפה מעולה שבבתים. והנה עזרנו ה' עד כה שנתגרש מן השמים שלא ע"י פעולת אדם מעה"ק הנ"ל לכפר שפרעם ומשפרעם לעכו ובכל מקום שהלך לשם הי' לו היזק גדול בגוף ובממון עד שברח מעכו ונתגרש (לץ) [לחו"ל] ויצא מדון וישבית ריב.

["הרב דק' לבוב" הוא מוה"ר שלמה בעל מרכבת המשנה, שעלה בשנת תקל"ט לטבריה. לאחרי טלטוליו הנ"ל יצא לשלוניקי ושם נפטר בכ"א תמוז תקמ"א. אבל ראה מה שהאריך בזה א. בריק, סיני, כרך סא ע' קעו].

ואני מחמת עגמת נפש שהי' לנו בצפת ת"ו מן הפקיד ימ"ש הלכתי עם חביבי וידידי הרב הגדול בוצינא קדישא מו"ה אברהם הכהן נ"י ויזרח לעה"ק טברי' תובב"א וראינו בעיני פקיחא שהספרדי' של העיר הקודש הנ"ל הם צדיקים גמורים, ובפרט הרב המובהק רבי דוד אשכנזי. וקיבל עליו עול הגלות של הפקיד הנ"ל מו"ה אברהם הנ"ל על עצמו מחמת שלא הי' יכול לסבול צערי, ובעז"ה נתיישבתי בעה"ק הנ"ל בדירת הרב מדון הנ"ל. וב"ה כל הספרדי' נכנעים מלפני ומובטחני בעז"ה כי נתעלה עילוי אחר עילוי עד שנתעלה לעבודתו ית' בכל מקומות ממשלתו ונזכה כולנו לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו כולו אומר כבוד.

כך היגר הרמ"מ מוויטבסק ור' מיכל שוחט לטבריה, ואילו הר"א מקאליסק ושאר אנ"ש נשארו בצפת. כך נמשך עד שנת תקמ"ג, שאז עברו גם הר"א מקאליסק ושאר אנ"ש מצפת לטבריה. את פרטי הדבר לא רצה לכתוב הפעם הרמ"מ מוויטבסק בעצמו. באגרת שכתב בשנת תקמ"ד הוא מודיע (לקו"א אגרת ד):

מגודל הרפתקאות שהיו לנו בשנה זו יתר מן הקודמות, ולבסוף עשה לנו הש"י נסים ונפלאות, כאשר יתוודע לכם בפרטו' ע"י מכתב ה"ה אהובנו ידידנו הרבני המופלג בתורה וביראה הותיק מו"ה אליעזר זוסמאן, אשר צויתי לו לכתוב כל דבר בפרטיות. ומה שמבואר שם הכל אמת צלול וברור.

ור' אליעזר זוסמן כותב באגרת שלו (אגרות חסידים מא"י אגרת כ. הוגהה והושלמה עפ"י כת"י 582 ל,ב; 2000 כא,א):

הפקיד מצפת יש"ו מגודל שנאתו שלא רצה הרב הנ"ל לאכול משחיטתו באיבה הדפו מעיה"ק צפת תוב"ב ביד רמה וכשהוכרח כבוד הרב הגדול לעקור דירתו משם הוכרחו עוד כמה מאנשי שלומינו המופלאים החרדים אל ה' לעקור סיכם ומשכונם ולצאת בצאתו את העיר.. כמה אנשים נתיישבו בכפר פקיעין תובב"א.. ועל כבוד הרב הנ"ל יד ה' עלינו השכיל להכניסו לעיה"ק טברי' תובב"א. וע"י התאמצות כבוד אדומו"ר הרב מו"ה מנחם מענדיל הגיע הרב הנ"ל דירה יפה המעולה שבבתים.

אח"כ ממשיך לספר את הרפתקאותיו ההתיישבות בטבריה, מתחיל מעת התיישבות הרמ"מ מוויטבסק שם בשנת תקמ"א, שרצה לבנות ביהכ"נ מיוחדת בחצרו והפקיד הספרדי לא הרשה לו. בתחלה היו מתפללים בחדר מיוחד שבביהכ"נ הספרדי, אך קול התפלה של מנין הרמ"מ הפריע להם ולכן הוכרח להסכים לבנית ביהכ"נ מיוחד לאשכנזים בחצר הרמ"מ. וגם זה הפריע לו, כי ביהכ"נ שבנה הרמ"מ היה סמוך לבית הפקיד ואת קול התפלות היה שומע בביתו. זה גרם לו לשנוא את הרמ"מ.

במשך הזמן הזה שכר איש אשכנזי אחד חצר נוספת סמוך לחצר היהודים שבטבריה, ובזה מצא הפקיד עלילה להתגולל על הרמ"מ, כמסופר כל זאת באריכות גדולה באגרת ר' אליעזר זוסמן הנ"ל:

הפקיד של עיה"ק טבריא תובב"א.. הניח לכבוד אדומו"ר הרב מהרמ"מ שי' שיעשה מנין בביתו, מפני היות קול ברמה נשמע מבית המדרש שמתפללין האשכנזים לבהמ"ד של ספרדים, שאינו מפסיק רק קיר אחד ביניהם והי' מתירא הפקיד מן הקולי קולות שבתפלה...

והנה אמת נכון הדבר שכל ימי היות אדמו"ר הרב מהרמ"מ באה"ק הי' מצטער על תפלתו שתהא סמוכה בביתו עם החברים המקשיבים לקולו בלבד, אבל הפקיד לא הי' מניח והי' מירא ומפחיד מן התוגרמים שלא יעלילו שניתוסף עוד בה"כ בעיה"ק טבריא תוב"ב ומטילים ליתן קנס עצום מלבד הריסת אותו הבנין, והיינו סבורים שכל דבריו אמת. עד שקץ בחייו מפני הרמת קול בבהמ"ד והודה ולא בוש, והתיר לנו לעשות מנין, ואח"כ לא היה לו פה להשיב אחור דבריו.

הגם שעל אפו ועל חמתו היה לו המנין יותר מהרמת קול בבהמ"ד מפני שכבוד אדומו"ר מהרמ"מ בנה אח"כ מקדש מעט קטן מהכיל כל א"ש בצד חצירו והי' המנין ורוב בנין הנ"ל תחות חלונות שקופים מביתו של הפקיד והי' בהרימם קולם אל ד' נורא עלילה, והפקיד יושב כבר על סיר הבשר זמן רב אחר התפלה, הי' מואס נפשו בחייו ממש.

כלל הדבר אחר שנתחמץ זה גדולה השנאה הייתה משל הפקיד מצפת תובב"א .. והנה נתגלגל הדבר מאיש אחד אשכנזי בליעל.. שכר אצל הפסע שבעכו עוד חצר גדול עם בתים מרווחים בטבריה סמוך לחצר היהודים הראשון, ואמר שהוא עבור האשכנזים בסך אלף אריות לשנה, והדבר ידוע בהסכמה אצל כל ספרדי עה"ק טבריא באיסור וחרם חמור שלא להגדיל גבול העיר מכמות שהי'.. ויהי כשמוע הפקיד.. פסק ואמר שכל האשכנזים חייבים על מעשה אשכנזי אחד ושלח לכבוד רבותינו שבאה"ק בפחדים גדולים כ"כ עד שהוכרחו לנסוע בעצמם עם עוד כמה אשכנזים להפאסע.. ואדומו"ר העתיר אל ה', וה' נתן את חן האשכנזים לפני הפאסע ופטר אותם משכירות החצר בלי שום פרוטה ושוה פרוטה. ומאלוהים היתה תבוסת הפקיד עיה"ק טבריא תובב"א שהלך שכם אחד עם הפקיד מעיה"ק צפת תובב"א שהיו שניהם בעכו באותו פרק בשביל אותה מעשה בכדי להוגלל עלינו ולהתנפל עלינו ולקחת מאתנו סך הנ"ל בערמה.. וסוף דבר שהיו ביד הפקיד מעות אנשי ווילנא שבאו לידו ע"ד דמשק ועכב אותם בידו בערך מאתים אדומים והיינו מודים לה' כי טוב כל"ח שכילה חמתו על עפרות זהב ונתן לנו שארית בארץ.

בזה לא הסתפק הפקיד, ורצה לקחת בזרוע גם את מעות התמיכה שהביא השד"ר ר' אליעזר זוסמן. הוא הולך ומספר בארוכה איך שהצליח להערים עליו ולהביא את המעות בשלמותן לטבריה. ואף החזיר לאנשי ווילנא את המאתים אדומים שלקח מאתם הפקיד. וסוף דבר מספר באותה אגרת:

אז ראה וישפוט שפוט והשיב מעלינו אפו על שכנגדינו הוא הפקיד דפה עה"ק שהי' איש בריא ושמן ופתאום חלה זמן מועט ובאותו יום ששלמתי לאנשי ווילנא בו ביום נפטר הפקיד ושבק חיים לנו ולכל ישראל, ויראו כל העדה כי הוא בעונו מת.. ואח"כ נעשה פקיד העיר איש פשוט ואינו יודע משום התנגדות בעולם ובימיו נחה ושקטה הארץ ולכל בני ישראל היה אור במושבותם...

עתה באתי להודיע אהובי אחי מרוב טובה של המנין מיוחד שנעשה בחצר של אדומו"ר גודל החירות תורה ותפילה ושמחה של מצוה ועבודה רבה אין מעצור לעם כ"א דבר אחד לדור הוא אדומו"ר שי', ובעצמם עומדים לפני התיבה ע"פ הרוב בשבת ובחול ותפלותינו זכה עכ"פ כל אחד ואחד יוצא ידי חובתו ורצונו ומחשבתו ומקום השיג יד שכלו בלהב השמים בקול גדול ולא יסף והקול מעורר הכונה עד לב השמים. ברוך ד' אשר לא הסיר תפלתו וחסדו מאתנו.

עדיין לא היה זה בנין קבוע לביהכ"נ, אלא חדר זמני. על בניית בית קבוע עבור הרמ"מ מוויטבסק ובו ביהכ"נ, מספר הרמ"מ באגרת שכתב בחורף תקמ"ו (לקו"א אגרת ט. 2000 ט,ב):

עתה אבשרה בשורה מן הטוב ההוא אשר הטיב ד' עמדי בבנין ביתי ומקדש מעט בתוכו בית הכנסת הדור הוא, תחתיים שניים ושלישים בניתי בית זבולי מכון לשבת על אופן סדר הצטרכות תמידי, בשם ד' גדול ומהולל מאוד.

בשנה הזאת, תקמ"ו, שבה נבנה הבית הזה, התחולל דבר קשה בכל אה"ק.

בתחלה היה זה רק בצפת ושאר הערים הסמוכות לטבריה, שאז נמלטו הרבה מהחסידים שבצפת אל אחיהם שבטבריה. אך לבסוף הגיע הדבר גם לטבריה. כדי להנצל מן הדבר הוסגר הרמ"מ ואנשיו בבית החדש הזה, משך זמן ארוך, עד אשר עבר הדבר. הרמ"מ מספר גם על זה באותה אגרת:

בעו"ה בעה"ק צפת תובב"א, וכל הארצות האלה סביבותיונ הרחוקים והקרובים סמוך ונראה, בדבר כבד מאד. והנה פה עה"ק לא פגע ולא נגע בעין ה' וחמלתו עלינו ועל יתר אחינו שהמה על פני השדה מעה"ק צפת כדי להספיק צרכם כאשר עשינו. ישתבח שמו ית' מילט הוא בחכמתו את העיר למען שארית ישראל, כי יש מאנשי שלומנו אשר נצולו עמנו פעה"ק אשר הלכו לתומם מצפת לכאן, תמול בואם ולמחר החל הנגף שם. ויש מהם אשר ברחו לעיירות ולכפרים סבובותם, וישא ד' לכל המקום ולא הי' שם נגף. גם בכפר פקיעין לא הי' נגף.

ובאגרת נוספת מאותו קיץ (לקו"א אגרת יג. כת"י 2000 יג[4],א):

החל הנגף פה עה"ק טבריא ת"ו. אם אמנם לא נמשך הזמן כ"א מעט ורעים המה היו בערך שבועו' שבעה, מימי הפורים עד כמה ימים בחודש אייר, יקד יקוד כיקוד אש, ועצת ה' היא תקום אותנו בעיר בתווך שלא לנוס אל אחת הערים, כי אנה מפניו נברח, כ"א חבי כמעט רגע עד יעבור זעם, סגרנו עצמינו בחצר חדשה אשר לי, יותר מערך מנין, כדי להתפלל בציבור.. וכל אשר ממני ראו וכן עשו להסתיר מפני חרון אף ה' בחצרותיהם ובטירותם, ועל הרוב עלתה בידם.. אמנם בחודש אייר נשקט הענין לגמרי, עודנה תכלינו עינינו להסגר עד אחר העצרת.