פרק כה. הישיבה "תורת אמת" בחברון

פתיחה

את הישיבה "תורת אמת" יסד כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע בתברון בתחלת שנת תער"ב, כששלח אליה משפיע מיוחד ושבעה מתלמידיה המצויינים שבישיבת "תומכי תמימים" שבליובאוויטש.

כשהתחילה מלחמת העולם הראשונה בשנת עדר"ת חזרו המשפיע והתלמידים השלוחים לרוסיה. כעבור שבע שנים, אחר תום המלחמה ואחר הסתלקות כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, נשלח המשפיע שוב, ע"י כ"ק בנו אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע לארה"ק, כדי לפתוח את הישיבה מחדש בירושלים, שם היא קיימת עד היום הזה.

גם לפני התייסדות ישיבת "תורת אמת" בחברון היתה קיימת שם ישיבת חב"ד, היא ישיבת "מגן אבות" שנוסדה בשנת תרמ"ט והתקיימה בחברון עד ליסוד ישיבת "תורת אמת" בשנת תער"ב. גם אותה ארגן מחדש כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע בשנת תרס"ג כמסופר בפרק הקודם. מ"מ בזה לא הסתפק כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע והחליט לפתוח ישיבה חדשה בחברון. על הסיבה לכך כותב בחשון תרס"ט (אג"ק שלו ח"ב אגרת קצח):

כאשר תוסד ישיבה בחברות"ו ותמשיך אלי' אברכים יראים ועוסקי תורה ושיהי' הכל אי"ה תחת השגחה טובה בעזה"י קימה תהי' לה (יש גם עכשיו ישיבה בחברון אבל מצערה היא ולא כמו הכוונה האמיתית בענין הישיבה אשר בכוונתינו בהתייסדות ישיבה שמה).

ומבאר יותר הדברים באגרת י"ד אלול תרס"ג (שם ח"ג אגרת תתכט):

הנה כאשר מצב עסק דא"ח באה"ק הוא בשפל המצב מאד וכמעט שאין לומדים דא"ח כלל ובפרט הצעירים והאברכים אינם שייכים לזה כלל. וזה כמה שנים אשר הרבה נצטערתי ע"ז. וביותר שראיתי מהם אברכים יקרים באמת עוסקים בתורה כל ימיהם ויר"א בתכלית, ובדא"ח אין להם שום ידיעה כל דהוא ממש ורחוקים מזה בתכלית (לבד אחדים ממש), וכל אשר לב רגש לו יצטער על הדבר הזה.

זאת היתה אמנם הסיבה שהכניס עצמו באותה שנה (תרס"ג) לארגן מחדש את הישיבה "מגן אבות" שבעיה"ק חברון, כמסופר בפרק הקודם. אך עברו שנים אחדות, והמצב עדיין לא עבר שינוי יסודי. סוכ"ס לא נמצאו באה"ק המשפיעים שזכו ללמוד וללמד בישיבת "תומכי תמימים" ברוסיה, להורות את דרכה לתלמידים ואברכים שבאה"ק, מה גם שחסרה לתלמידי אה"ק הדוגמה החיה של התלמיד התמים בישיבת "תומכי תמימים" ברוסיה, לימודו, תפלתו ועבודתו את ה'. על ההסבר הזה לפתיחת ישיבת "תורת אמת" כותב במכתב-כללי שכתב לאנ"ש בחורף תער"ב, בדבר תמיכת הישיבה (שם ח"ב אגרת שי):

עסק דא"ח כמעט שחסר לגמרי. ובאמת דאבון נפש הוא לכל אשר לב לו, הלא זה הדבר לבד - עסק התורה והעבודה - הוא הוא שהי' חפץ האמיתי והעצמי של צדיקי עולם אבותינו רבותינו הק' נ"ע, ואיך אפשר בלעדי זאת ח"ו. ואחת הסבות העיקריות בזה הוא חסרון ישיבה בכוללנו, אשר גם מי שנדבה לבו לעסוק בתורה, אין לו תמיכה מיוחדת, ומוכרח לעסוק בד"א, וגם מי שבא לישיבות אחרות, אינו נשלם בזה כלל הכונה האמיתית. וע"כ הנני לבשר לכל החיל אשר יראת ד' ואהבת תוה"ק ואמיתות חפץ רבותינו הק' נ"ע נוגע ללבם, אשר בעזרתו ית' אנחנו מיסדים ישיבה לאברכים ובחורים הגונים יר"א בעה"ק חברון תובב"א.

וכבר בחורף תרס"ט כותב כנ"ל, שהישיבה הקיימת כבר בחברון היא "לא כמו הכוונה האמיתית בענין הישיבה אשר בכוונתינו בהתייסדות ישיבה שמה".