ספריית חב"ד ליובאוויטש

החזרה לליובאוויטש

כשנסעו המשפיע לייסד את הישיבה בחברון בתחלת שנת תער"ב, לא נסעו על מנת להשתקע בארה"ק, אלא לתקופת זמן, עד אשר תתבסס הישיבה. ואז יראו מה לעשות אח"כ. הדבר התבטא בנידון שמירת יו"ט שני של גלויות, אשר כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע כותב בזה אל הרש"ז הבלין בכ"א אדר תער"ב (אג"ק שלו ח"ב אגרת שכח):

בדבר הנהגת יו"ט הבע"ל. לפ"ד הבחורים יחיו באשר דעתם לחזור אי"ה, יתנהגו בכל דבר כבני חו"ל. ואתה באשר אתה עם ב"ב יחיו תתנהג כבני א"י.. קביעותך באה"ק עוד בספיקות אצלך.

הראשון מבין התלמידים שחזר לליובאוויטש היה ה"ר אלטר שימחוביץ, שחזר לליובאוויטש מיד בקיץ תער"ב. ה"ר שמעון גליצנשטיין מזכיר זאת במאמרו "איש המעלה ואציל הרוח" שב"בטאון חב"ד" (חוב' ח ע' יח):

כשנכנסתי ללמוד בישיבת "תורת אמת", בשנה ראשונה להתיסדותה בחברון, בשלהי שנת תרע"ב, כבר לא מצאתי בה את ר' אלטר שמחוביץ נ"ע.. אחרי היותו בחברון זמן קצר בערך, גמר אומר לעזוב את הישיבה בעיר אבות ולחזור למקורו ושרשו בליובאוויטש.

בעת שנכנסתי ללמוד בישיבת "תורת אמת" בחברון מצאתי חמשת התמימים הנותרים שהמשיכו עוד זמן מה למודיהם כאן, עד פרוץ המלחמה הראשונה, בשלהי שנת תרע"ד, ואז חזרו כולם לליובאוויטש.

למדנו מכאן שעוד אחד משבעת התמימים השלוחים, חזר אף הוא לליובאוויטש, מיד בקיץ תער"ב, ולא נתברר לעת עתה מי הוא.

המשפיע הרש"ז הבלין ובני ביתו רצו לחזור, או לפחות לבוא למשך זמן לליובאוויטש, בקיץ תרע"ג. אמנם ה"ר אלחנן דוב מרוזוב, שהיה ממונה בליובאוויטש על המתעסקים בתמיכת הישיבה "תורת אמת", כותב לו בה' נשא (המשפיע ע' עב):

הנני להודיעך מה שאמר לי כ"ק אדמו"ר שליט"א לכתוב לך: שבני ביתך ודאי ישארו בחברון, ואל יחשבו לנסוע לפה. ואתה בעצמך אל תהין לנסוע לפה עד שתקבל ידיעה ממנו. אם ימצא נסיעתך לפה, מובן על דעת לחזור לחברון, נחוצה, ירשה לך, ואם לאו לא ירשה לך לבוא הנה לע"ע.

אולי קשור רצונו לחזור לרוסיה עם התוכנית לשלוח לחברון, את ה"ר אהרן תומרקין, בחורף תרע"ג, תוכנית זאת נזכרת באגרת כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, שכתב אל כ"ק בנו אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, ביום ז' שבט תער"ג (אג"ק שלו ח"ב אגרת שסד):

מה שדברנו בדבר הר"א תומארקין נצרך לכתוב לר"ז האוולין וגם להר"א, וכאשר דברנו להכין הדבר אי"ה בימי החורף למען יוכל לבוא לפועל אי"ה בימי הקיץ הבע"ל.

אך אין דבר זה ברור, שאפשר היה אמור לנסוע בתור עוזר לרש"ז הבלין וכיו"ב. בכל אופן לא יצא הדבר לפועל. הרש"ז הבלין נשאר לנהל את הישיבה לבדו, עד קיץ תרד"ע.

על נסיעתו חזרה בקיץ תרע"ד מספר הרש"ז הבלין ברשימתו מיום כ"ב שבט תרפ"ב (המשפיע ע' עז):

נסעתי מאה"ק י"א תמוז תרע"ד ובאתי לליובאוויץ במנ"א לאחר שכבר התחילה המלחמה העולמית, ואדמו"ר נ"ע הי' אז על הדאצע סמוך לליובאוויץ הנק' [זא]אלשע והי[יתי] שם אצלו על הדאצע עד ר"ה..

ואח"כ הי[יתי] כל שנת תרע"ה בליובאוויטש.

על הנסיעה הזאת ונסיעת בני ביתו והתלמידים כותב רש"ז הבלין (הנכד) על פי מכתב זקנו לבני ביתו מיום כ"ט מנ"א תרע"ד, הנמצא בידו (שם):

ימים אחדים קודם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, יצא הרז"ה לליובאביטש.

סיבת נסיעתו אינה ברורה. אפשר שהיתה לשם חיזוק מעמד הישיבה והתפתחותה וביקור אצל אדמו"ר הרש"ב נ"ע ואפשר שעמדה על הפרק השאלה אם להמשיך בא"י. כפי המשתמע ממכתבו של הרז"ה לנו"ב מיום כ"ט מנ"א תרע"ד הנשלח מדאצע [זא]אלשע לא אבתה זוגתו להשאר במקומה וביקשה לשוב. מכתב זה כתוב תחת ההשפעה המזעזעת של פרוץ המלחמה העולמית הראשונה והתערערות מוסדות תבל. הרז"ה מוסר כי ביום הקודם נכנס אל אדמו"ר הרש"ב נבג"מ, ואדמו"ר התעניין במיוחד במצבם ושלומם של זוגתו והילדים הרבים. בענין התנגדותה להשאר ורצונה לחזור אמר אדמו"ר נ"ע כי אין השעה כשרה עתה לדון בענין זה.

ביציאותו הניח הרז"ה את זוגתו מטופלת בשמונה ילדים רכים ולאחר שהחלה המלחמה וכאשר תורכיה הצטרפה לצד גרמניה, נעשו אזרחי רוסיה לאזרחי ארץ אויב, ונצטוו לעזוב את הארץ. בני המשפחה עם בחורי הישיבה שמחו"ל גורשו ודרך מצרים באו חזרה לרוסיה.