פרק מב. הכולל בנשיאות כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע

פתיחה

באגרת שכתבו ממוני הכולל אל כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ביו"ד כסלו תרפ"ב (פנקס מכתבי כולל חב"ד) הם מתארים את חידושה של ועד ההנהלה לאחר תום ימי מלחמת העולם הראשונה (שבה גורשו או ברחו רוב אנ"ש מירושלים וחברון, ובה אף נפטר אחד מהממונים ה"ר מרדכי דובער סלונים), ומבקשים ממנו לקבל עליו את נשיאות הכולל:

בסוף טבת תר"פ, עפ"י הסכם כל אנ"ש בני כוללינו נעשתה בחירות עפ"י דעות נעלמות, שלשה ממונים וארבעה חברי וועהמ"צ [ועד המועצה], שהמה ביחד ינהלו הנהלת הכולל. ובפירוש נאמר כי הכולל חב"ד הנהו עומד תחת חסות מרן כ"ק אדמו"ר מלובאוויץ. ובסעיף ז' מהפרטי כל, הנעשה במושב הראשון של הממונים וחברי וועמה"צ נפרט בזה"ל: כל הנעשה ההחלטות והפעולות הן הנה רק באופן זמני, ובמשך הזמן עד שיפתח העולם וכשיעזור לנו השי"ת ויפתח החבור עם מרן כ"ק אדמו"ר מלובאוויץ, אזי עלינו לסור לפקודת מרן כ"ק אדמו"ר וצוויו, ועל פיו יקום כל דבר...

ובהגיע מועד הבחירות לתקופת השנה בשבט תרפ"א, ושאז כבר נודע השמועה המחרידה מהסתלקות רבינו רוח אפינו משיח ה' נבג"מ, התאספו רוב בנין ורוב מנין אנשי הכולל, וחתמו כולם על כתב, שכ"ק שליט"א מקובל עלינו להיות אדונינו מורינו ורבינו בהשפעה רוחנית ונשיא כוללינו ולשמוע לעצתו ופקודתו, וכן בקשו מהועד להמשיך את כהונתם עוד למשך שנה אחת ונעתרו לבקשת הקהל והנם עומדים על משמרתם עד כה.

והן עתה תור ימי הבחירות ממשמשים ובאים ואחרי אשר בחסדי השי"ת זכינו כי נגלה עלינו אור קדושת מרן כ"ק' שליט"א מאיצים בנו להודיע כ"ז לכ"ק שליט"א וכהסכמתו נעשה...

נאום מ' מענדל נאה בן חי' לאה נאום משה אורנשטיין בן צפורה

על האגרת הזאת השיב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע בארוכה בכ"ד טבת; אמנם אגרת המענה לא הגיעה לידינו. את תוכנה יש ללמוד מתוך אגרת נוספת שכתב את הרש"ז הבלין ביו"ד שבט (אג"ק שלו ח"א אגרת קו):

הגם כי הנני מקבל ת"ל מכתבי' ידיעות כסדרן מידידנו הרממ"נ שי' בהנוגע בעניני הכולל, והנני מקוה להשי"ת אשר בטח משתדל, ויוסיף אומץ להביא רצון כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נ"ע זי"ע מן הכח אל הפועל, כמו שמילא ידו בהמכתב דשנת תרע"ב בדבר חיזוק עניני הכולל ע"ד תורה ותפלה [כמועתק לעיל פ"מ], והשי"ת יהי' בעזרו.. אם כי אין לי גם צל ספר הכל הענינים, שהם בטח מתנהגים במישרים, ובטח קרא ידידי מכתבי מיום כ"ד טבת העבר לידידנו הנ"ל.

באמת עדיין לא ראה באותה שעה הרש"ז הבלין את אגרת כ"ד טבת הנ"ל, שנתעכבה בדרך כארבעה חדשים עד אשר נתקבלה בירושלים בחודש סיון. בז' ניסן כותב עד"ז הרמ"מ נאה אל כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע (פנקס מכתבי כולל חב"ד):

המכתב בארוכה מכ"ד טבת טרם נתקבל.. יען כי כבר זמן רב מכ"ד טבת עד היום ועוד לא קבלנו המכ', לבי נוקפי אולי הפעאסטא ההיא היא בה אסון ונאבדה.

באמצע סיון נתקבלה סוכ"ס האגרת, ובח"י סיון משיב עליה (שם):

גי"ק [גלילת יד קדשו] אשר חכינו עליו זה כמה זכינו לקבלו בימים אלו.. תמימי דעה אנחנו את כ"ק שליט"א ביסוד המוסד רמבה"ן, שעיקרו הי' בראשונה ליסוד ישוב הארץ להיושבים לפני ד' בארצות החיים על התוע"ה [התורה ועבודת ה'], ולבם ומוחם פנויים רק לעבוד ד', עבודה תמה ורצוי', שהפעולה וכשרון המעשה יתאים עם הידיעה וההבנה.

אמנם כן מצאנו ראינו, כי בהתקופה של אדמו"ר קה"ק בעל הצ"צ נבג"מ וזי"ע, לפני כשמונים שנה, כאן נמצא וכאן הי' כמה משפחות מאנ"ש חב"ד, אשר לא היו במדריגת ת"ח שתורתם אומנתם, ומהם שעסקו במלאכה ובמסחר ובע"ב פשוטים, ובכ"ז מחמת עניותם והטצרכותם קבלו תמיכה מקופת רמבה"ן של חב"ד.. ועל ישוב אה"ק כזה השתדלו בכל עז לחבב על אנ"ש את מצות הצדקה של קופת רמבה"ן בעד עניי אנ"ש בעה"ק ת"ו להחיות רוח שפלים בארצות החיים...

כשנכנסתי להכולל ונבחר ועד מועצה על יד הממונים, גמרנו בדעתינו לעמוד על המשמר להגביר הצורה על החומר, לתמוך את הת"ח ביתר שאת וביתר עז כפי היכולת, ובאופן כזה, שהבע"ב הפשוטים ישארו על תמיכתם הפעוטה.. להשתדל להשמיט לגמרי את הראוי להשמטה, ולהוסיף להת"ח בכל עת, הן בהתמיכה החדשית והן בתמיכות מקריות, וכמו"כ לאל' ויתומים.

גם אגרת זו התעכבה מאד בדרך, ובעחה"ס תרפ"ג כותב שוב (שם):

כמה מכתבים שלחתי בקיץ דנא, ופליאה על העדר קבלתם. תשובותינו על מכ' הארוך, מן חדש סיון, וראיתי עתה העתקתו בקופיר, לו קיבלו הי' לו לנ"ר [לנחת רוח] מסדר ההנהגה בכולל, וכעת מטרדות החג אין לנו הכח להעתיק, בע"ה אחר החג הבע"ל נעתיקו.

ובד' מ"ח (שם):

הנני מקיים מ"ש עחה"ס כי אשלח העתקה מן המכ' שהשבנו ח"י סיון על המכ' הארוך, וכפי הנראה לא הגיע להם, ורצו"פ העתקה מן הקופיר.

בצורה כזאת נמשכה בתקופה זאת ההתכתבות האטית בין אה"ק לרוסיה. בסופו של דבר לא הסתפק כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע במצב הכולל, ובג' אד"ש כותב אל ה"ר זלמן יצחק וואלשאניק מריגא (אג"ק שלו ח"א אגרת קצא):

ע"ד הרמב"ן [קופת הכולל, רבנו מאיר בעל הנס] הנה לא עניתי בכוונה, כי לא ידעתי אנה אני בא מרוב צער ועגמ"נ אשר סבבוני ר"ל מכל עבר ופינה, כל עתותי נתונים נתונים הם להחזיק מעמד בעלי תורה.. ומה גם באה"ק אשר שם החובה ביתר שאת ויתר עז, ודרשתי מהממונה רמ"נ שי' אשר ההנהגה תהי' רק באופן החזקת לומדי תורה ושזהו עיקר הכולל, ובדבר השלום [בין שני פלגי הכולל, המבואר בפרק שלפנ"ז] אין לי שום נ"מ אם כך או כך רק העיקר שההנהגה תהי' בטוב כאמור.

המו"מ בין ממוני הכולל ובין כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, שביקשוהו שיקבל עליו את עול נשיאות הכולל, נמשכה שתי שנים נוספות, עד אשר בז' אייר בחר חמשה אנשים אשר עליהם כתב (שם רפח):

אנכי לתומי כתבתי להכולל חב"ד יצ"ו בש' תרפ"ב כי מאחר שבלתי מקבלים המה הצעתי בסדרי ההנהגה שהנני חושבם מוכרחים בכוונת המיסדים הק', לא אוכל להתערב בזה...

כהיום בקראי מכתב ידידי רי"ש שיחי' לוריא, ועוד מכתבים המתקבלים אלי בענין זה, מבארים את המצב הדחוק של הכולל, וחושבים אשר התערבותי בעניני הכולל יביא בעזרתו ית' תועלת בהרמת מצב הכולל בכלל, מובן הדבר שאין ברשותי לסלק עצמי מזה. ובכן למען אוכל להתקרב לעניני הכולל ולהתערב בזה, עלי מתחלה לדעת האפשרי הוא מצדי. והנני בוחר בועד של חמשה מידידיי הנאמנים באהבתם, אשר עליהם אוכל לסמוך בדבר זה. והן המה הרב רש"ז שיחי' האוולין, ש"ב הרב ר' שיל"א שיחי', ר' יצחק שמואל שי' לוריא, הרב ר' מנחם מענדיל שי' נאה, הרב ר' משה דוב שיחי' רבקין.

ואליכם ידידיי הנני פונה בבקשה כי תואילו נא לברר המצב באשר הוא, דבר על אופנו. אין אני חפץ לבקר את העבר, כי אם להעמיד את הדבר על בסיסו הנכון מאת הוד כ"ק אבותינו רבותינו הק' זצוקללה"ה נגב"מ זי"ע.

בקבלם את האגרת הזו כתבו אל ממוני הכולל בי"ב סיון (המשפיע ע' רצז):

הננו מציעים בזה לכמע"ל להתענין בזה בשום לב להוציא הדבר לפועל, דהיינו לאשר בהממשלה שכ"ק אדמו"ר שליט"א הוא נשיא הכולל, וכל הנהגת הכולל לכל פרטיו הוא תחת פקודותיו, ע"י בא כחו, ובידו לשנות חוקי הכולל כרצונו.

בקבלם את האגרת הזו השיבו מיד (שם ובפנקס מכתבי הכולל):

בתשובה על מכתבם מן י"ב סיון, הננו מוכנים לאשר בהממשלה כפי אשר דרשו במכתבם אלינו לכל פרטי', בעת אשר יתקבל מהאדמו"ר שליט"א ההסכם לקבל ע"ע הנשיאות על הכולל.

היתה כאן הסכמה עקרונית, אך לא נודע לנו מה היה בסופו של דבר. במשך השנה הבאה ניהל כ"ק אדמו"ר מאבק נועז עם גזירות היבסקציה ברוסיה. לבסוף נאסר ולאחר שנגאל הוכרח לעזוב את רוסיה. גם בצאתו את רוסיה היתה עיקר משאלתו והשתדלותו - העזר ליהודים ויהדות הנרדפים ברוסיה הסוביטית, כמסופר כל זאת במקומות אחרים. נראה שבתקופה הזאת לא היתה השעה נוחה להתעסק בעניני הכולל.