פרק אחד עשר

פגישה רשמית עם הארכיונאי

יום ג' ז' שבט, שעה 2:15 צהרים, וההמשך בשעה 6

ב"ה היתה היום התחלה טובה, החצי הראשון של היום עבר ב"ה בטוב, ובתר רישא גופא אזיל.

אחר שגמרתי לכתוב בבוקר התפללתי. בסיום התפלה קבלתי טלפון מרי"ל גרונר. ספרתי לו מקשיי היום האחרון והתקוה שהיום יהיה בהצלחה יותר.

הוא סיפר לי: א) אשר רי"ק1 היה אצל העו"ד לוין להכין ממורנדום, ב) אשר חתנו של שלמה כתב לוויינטרויב, ג) אשר כ"ק אדמו"ר שליט"א ענה למינדל "אזכיר על הציון" על תוכנית נסיעתו [חזרה], ד) אשר קיבל ידיעה שבקאזאנסקי שאבאר יש ביכלאך שלנו.

נסעתי למשרד של הד"ר להפגש עם שלמה [הוא נסע בבוקר להתפלל לפני העמוד, ומשם למשרד הנ"ל], שם נפגשנו, ומיד שנכנסתי הוא בישר לי שבשעה 10:30 יש לנו פגישה עם מעדוועדיאוו וההנהלה.

הספקתי לספר לו מהטלפון מרי"ל גרונר. הוא טלפן לר' ניסן, להיות מוכן לאספה ולחכות לנו למטה.

בשעה 10 לקח אותנו הנהג של המשרד למלון, שם עלה ר' ניסן, וביחד נסענו לפגישה.

בכניסה המיוחדת (שבה הובילו אותנו גם ביום ועש"ק) חכתה לנו לובמילה. היא העלתה אותנו לחדר מיוחד ששם ישב מעדוועדיאוו, וגם מנהל המחלקה דיראגין2 וסגנתו מידוביץ.

התיישבנו כל השבעה מסביב לשלחן עגול ושוחחנו.

בתחילה הסביר ר' ניסן את שליחותינו ומגמתינו.

אח"כ ביקשתי רשות לשאול כמה שאלות, והמטרתי אותם עם שאלות שונות ומשונות בקשר לאוסף כתבי-היד.

בתחילה אמרו שאין שום קטלוג לכתבי-היד; אי אפשר לתת לנו לבדוק כתבי-היד עצמם; יש כאן רק אוסף גינזבורג ותו לא.

בסוף החקו"ד נהיה ברור שרק חלק מהאוסף הוא מאוסף גינזבורג. יש רשימות מכל האוסף, אבל לא מוגמרות, וע"ז עובד מעדוועדיאוו. בין כתבי-היד יש כ30- כרכים של חסידות חב"ד3.

בקשתי בכל מיני דרכים למצוא אפשרות שאנו נזהה את 30 כתבי-היד, ואמרו שלפי התקנון אין שום דרך לזה. ביקשנו לאפשר לנו לראות את הקטלוג - אף שאינו מוגמר, וגם לזה לא מצאו דרך. ברור שהסיבה היחידה לזה, שלא הרשו לנו, כי אינם רוצים שאצליח לזהותם בבירור, שאז, אולי אולי נצליח לקבלם.

ר' ניסן עבר לנושא המחקרים שלו, וביקש להפגש מחר עם מעדוועדיאוו לצרכי מחקריו, שיש לשניהם שטח מחקר משותף, וזה כנראה סודר (הם אף המשיכו לשוחח אחרי גמר הפגישה הכללית - בקשר למחקריהם).

בסוף בירך שלמה, הודה להם על השיחה הנעימה והאדיבה, הזכיר את יום הרמב"ם ואדה"ז, ואף הוסיף סיפור קצר וקולע, וכך נפרדנו בשלום.

בשעה שר' ניסן המשיך לשוחח קצת עם מעדוועדיאוו, כשכולם עמדו בחדר, אני המשכתי את השיחה עם גברת לובמילא. המשכתי לחפש עצה שתסכים להרשות לי לבדוק הביכלאך, וכמובן לשוא.

אח"כ נסענו משם למשרד של הד"ר [האמער], ושלמה שלח טלקס לדזייקאבס בדבר 30 כתבי-היד, וביקשו שיכלול גם את זה בהסכם המקווה.

ההכנות לנסיעה לעיירות

בינתים היתה רעיה, המזכירה של נינה, עסוקה כל היום בסידור הניירות לנסיעתינו לשאר העיירות4. בהיותינו במשרד קבלנו טלפון ממנה, שנבוא למשרד שבו מוכרים את הכרטיסים, לסדר את מועד הנסיעות.

היא כבר קיבלה את הויזות עבורינו. הזמינה טיסות לקיוב וסמוכותיה, אך עדיין לא באופן סופי.

ר' ניסן חזר למנהל מחלקת הארכיון ההסטורי, ואני ושלמה נסענו אליה. אחרי זמן קצר נסע שלמה לביהכנ"ס [להתפלל לפני העמוד] ואני נשארתי עם רעיה [לסדר את הכרטיסים].

הבעיה האחרונה שעמדה לפנינו היא, שאין קו נסיעה ישר, באוירון או ברכבת, מדניפרופטרובסק לוואראניז'. הסכמתי לבסוף לוותר על וואראניז' בנסיעה הראשונה, ואולי אח"כ ניסע ממוסקבה לוואראניז' וחזרה ליום אחד.

הסיבה לכך, כי לפי התוכנית הראשונה שלנו, ניסע מדניפרופטרובסק לוואראניז' ביום ד' בערב, ומוואראניז' למוסקבה ביום ה' בערב. ואם נצטרך להחליף רכבת מדניפרופטרובסק לוואראניז', לא נגיע לשם ביום ה' בבוקר אלא בערב, ולא נוכל להספיק לבדוק בוואראניז' ולחזור למוסקבה לפני השבת, ובוואראניז' לא רציתי לשבות. לכן נישאר בדניפרופטרובסק מיום ג' בלילה עד יום ה' בלילה, שני ימים, ואז נחזור משם מיד למוסקבה.

זוהי התוכנית, אך עדיין לא אושרה סופית, וגם הזמנת המקומות במלונות עדיין לא סוימה. מחר תצטרך לסדר זאת מיחאיעווא.

מחר נהיה עסוקים אם כן בסיום סידור הכרטיסים ומקומות המלונות, ובנסיעת ר' ניסן חזרה לארה"ב, ומחרתיים בבוקר ניסע צלחה לדרום.

- באותו יום גם תהיה האסיפה בלאסאנג'לעס עם השר זאחארוב בדבר הבאת הספרים, ויה"ר שיהי' כל זאת בהצלחה - לכתחלה אריבער.

היום בבוקר בא טעלעקס מדזייקאבס אל נינה, להודיע אל השר, אשר התוכנית היא לסיים את פרטי ההסכם [בדבר הספרים] בעת שהייתו בארה"ב.

התקוה היא חזקה ומצב הרוח מרומם.

סדר הנסיעה לקיוב5 וכו' הוא: ממוסקבה לקיוב ביום ה' בצהרים. מקיוב לדניפרופטרובסק ביום ג' יד שבט בערב. מדניפרופטרובסק חזרה למוסקבה ביום ה' טז שבט בערב. הכל במטוס.


1)) המזכיר ר' יהודה קרינסקי היה אצל העו"ד מר נתן לוין, להכין תזכיר, אשר אוסף הספרים הוא של אגודת חב"ד בארה"ב ולא רכוש פרטי, כמסופר לעיל בפרק התשיעי.

2)) באותה שעה הציג את עצמו רק כמנהל חדש של מחלקת כתבי-היד של הספריה. אבל למעשה הוא נראה יותר כנציג המשטרה החשאית בספריה. הוא הי' צעיר, ולא סימפטי.

במסע השני, בשנת תנש"א, הוא ניהל נגדינו מאבק עיקש ושפל. כשהתחיל הדיון בענין החזרת הספרים, הוא אסף קבוצת עובדי הספריה וניהל אתם הפגנות אנטישמיות קיצוניות נגדנו. הוא אהב את הטיפה המרה, וזה הי' ניכר עליו. בסיום תקופת שהותינו שם הוא מת מוות פתאומי.

3)) היה נראה לנו, אשר מעדוועדיאוו הודיע לנו זאת, למרות אזהרות והשגחת המנהל דיראגין.

כעבור משך זמן, הוא פירסם מאמר באידיש, בעתון "סאוויעטיש היימלאד", בכותרת "כסידישע קסאוויאדן אין די פאנדן פון מעלוכישער ביבליאטעק אף וו. איי. לענינס נאמען" (כתבים חסידיים באוצרות הספריה הממלכתית שע"ש לנין).

באותו מאמר מספר על אוסף כתה"י של הרב שניאורסאהן מליובאוויטש, שנלקח בשנת תרפ"ד לספריה הצבורית. מספר שם כי באוסף הזה נמצאים לערך 200 כרכים ועוד 6 מגילות אסתר, ואשר זה עתה סיימו את עריכת הקטלוג לאוסף הזה.

באותה שעה לא הצלחנו להשיג את הקטלוג הזה; את זה השגנו בחודש השני לשהותינו במוסקבא בשליחות השנית, בחורף תנש"א (כדלקמן ביומן הנסיעה השניה, כב טבת תנש"א). כתוב רוסית ועברית.

מתוכו למדנו שלא מדובר כאן באוסף כתבי-יד-קודש של רבותינו, כי אם בחלק שאינו חשוב כ"כ, שאותו הניחו למשמרת במחסנים במוסקבא - יחד עם שאר הספרים.

[את האוסף העיקרי הזה לקחו אתם רבותינו אתם מליובאוויטש לרוסטוב, ללנינגרד, לריגא, לווארשא וכו'. בעת פרוץ מלחמת העולם השניה נשאר אוסף זה בווארשא, ובשנת תשל"ז הוחזר האוסף לידי חב"ד, כמסופר ב"ספריית ליובאוויטש" עמ' קנג-ד, ועתה שמור בגנזי אוסף כתבי-היד שבספריה].

לפני איזה שנים קיבלה הספריה הלאומית בירושלים, עפ"י הסכם מיוחד עם הספריה במוסקבה (בלי ידיעתינו), מיקרופילים של האוסף הזה, ונמצאים במכון לתצלומי כת"י אשר בספריה בירושלים (כדלקמן ביומן הנסיעה השניה, יט אדר תנש"א).

יש בו קרוב ל300- כרכים, רובם העתקות וחלקם אינם חסידות חב"ד, וכרכים אחדים כתבי-יד-קודש רבותינו.

4)) אחד מהקשיים בהזמנת כרטיסים, כי רוב הטיסות והנסיעות סגורות לאזרחי חוץ, והוצרכו למצוא מסלול שיתאים לצרכינו ושיורשו לנסוע בו גם אזרחי חוץ.

להלן יסופר שבאמצע הדרך שינינו את מסלול הנסיעה, ובנסיעה שמדניפרופטרובסק לאודיסה נסענו ברכבת המיועדת לאזרחי רוסיה בלבד. כשקנינו את הכרטיסים בקופה, הודיע קאסיאנענקא שאנחנו אזרחי חוץ (כלומר, רצה לשאול אם ירשו לנו לעלות לרכבת הזאת). אמנם (דניפרופטרובסק היתה עד אז עיר הסגורה לאזרחי חוץ, והעובדים ברכבת לא ידעו אודות החוקים האלו של רכבות מיוחדים עבור אזרחי חוץ, ולכן) היא חשבה שהכוונה היא לבקש שירות מיוחד, והתרעמה מאד על הערה זו. ומכך הבנו שירשו לנו לעלות לרכבת.

הרכבת היתה פרימיטיבית ביותר. לא היו בה חדרי שינה, כ"א קרונות מלאים מטות כפולות, שבהן ישנו אנשים נשים וטף, עד אפס מקום. כך נסענו קרוב ל15- שעות.

5)) אח"כ שינינו את מסלול הנסיעות באמצע, והספקנו להיות גם באודיסה ובוואראניז', כפי שיסופר להלן.