פרק שלושה עשר

הספריה האבודה בקיוב

יום ו' עש"ק יו"ד שבט, יום ההילולא, שעה 4:30, קיוב

אכן היו שני ימים אלו, אתמול והיום, ימים מעניינים ומלאי עבודה אינטנסיבית; אף אם אמנם לא היתה הצלחה במציאת הספריה האבודה.

אתמול בבוקר בשעה 8:30 בא קאסיאנענקא למלון שלנו. לקחנו טקסי ונסענו לשדה התעופה. הגענו בשעה 10:15 כשעה לפני המראת המטוס.

בשעה 12:40 נחת המטוס בקיוב. כעבור שעה וחצי הגענו למלון דניעפרו בקיוב.

נגשנו מיד לעבודה. הוא צלצל לספריית האקדמיה למדעים להזמין ראיון עם המזכירה המלומדת, איוואנטשענקא וואסיליעוונא.

באה למלון שלנו גם פקידה במשרד התרבות בקיוב, שמונתה להיות לנו מורה דרך נוסף.

נפגשנו עם המזכירה המלומדת הנ"ל. שלמה הסביר את מטרת שליחותינו. אני הסברתי את תולדות ספריית האינסטיטוט פאר יידישער קולטור הנאבדת1, וקאסיאנענקא תרגם בינינו מאנגלית לרוסית.

עיקר דברי היו, שבעצם חשבתי שהספרים של הספריה הנ"ל, שנלקחו ע"י היבסקציה מבתי הכנסת שלנו, ובשנת תש"ט הוחרמה ע"י הממשלה ואוכסנה בשני מרתפים, עדיין נמצאת במרתפים הנ"ל2.

אמנם בלנינגרד ראיתי בספר האינקונבולים של הספריה הזאת, שרשומים בו גם שני אינקונבולים עבריים, ובאחד מהם רשום שמקורו מספריית האינסטיטוט הנ"ל, דבר זה מעורר חשד שמא כל האוסף נמצא עתה בספריית האקדמיה למדעים הזאת.

היא ענתה שהיא יודעת רק משני האינקונבולים האלו, ולא משום ספרים אחרים בספריה. מ"מ היא תבדוק זאת, וכשתהיה לה תשובה ברורה היא תודיע לנו.

מ"מ בקשתי לראות את האינקונבולים האלו. היא לקחה אותנו לחדר האינקונבולים. הפגישה אותנו עם הספרנית לספרים עתיקים. הראו לנו את ארון האינקונבולים, ומצאתי מיד את השנים העבריים:

א) 117JA. אבודרהם, אשבונא רנ"א. עליו חותמת: קאטעדרע פאר יידישער קולטור בא דער אוקראינישער וויסנשאפטלעכער אקאדעמיא ביבליאטעק. אדרעס: קיעוו סווערדלאוו 9.

[במאמר שב"די גאלדענע קייט" מסופר שזוהי הכתובת הראשונה של האינסטיטוט].

ב) 118JA. שרשים, נאפולי רנ"א.

בהביטי על שאר האינקונבולים שאצלם, כמה מאות, הבחנתי ספר שכרוך בקלף שעליו כתב עברי ישן. עיינתי וראיתי שהוא מהתלמוד. עיינתי ולא זכרתי מהיכן הוא, אך יש בו סוגיית חפצי שמים כו' שאפשר לעשותה ע"י אחרים כו' וסוגיית מרחיקין ציון ממקום כו'3. יש בו 4 טורים. כנראה הוא דף כפול שבכ"א שני טורים. ואולי נכתב בגליל כס"ת? מספר הספר 182JA.

אח"כ אמרתי לקאסיאנענקא ולנציגת המשרד התרבות הקיובית, שצריך א"כ לברר אצל הגלאווליט (הצנזורה הפוליטית), שהם הוציאו את הספרים בשנת 1949 מהספריה והכניסום למחסנים, אולי ידוע להם היכן מונחים כיום. שניהם הסכימו לזה.

אני עם שלמה נסענו לביהכנ"ס והם נסעו למשרד התרבות, קאסיאנענקא יחד עם מנהל המשרד הלכו למשרד גלאווליט. הם הבטיחו לבדוק זאת בארכיון ולתת תשובה.

אנחנו נסענו לביהכנ"ס, שהיה סגור אז, והשומר אמר שלא מתפלל בו מנין למנחה - מעריב, רק לשחרית, בשעה 8. חזרנו למלון, אכלנו, צלצלנו לר"י קרינסקי לדווח, והלכנו לישון.

בבוקר קמנו ונסענו לביהכנ"ס לתפלה. שלמה התפלל לפני העמוד. פגשתי שם בע"ת ושוחחנו על המצב כאן. המורה שלו כבר באה"ק מלפני ר"ה. מהמתקרבים הצעירים - 5 נסעו לארה"ק ו3- נשארו.

אחרי התפלה הלכנו לראות את אפיית המצות לפסח, וקנינו שני חבילות גדולות לצרכינו, אחד מהם מסרנו למתקרב הנ"ל.

סוכ"ס יו"ד שבט היום. למדנו פרק תניא וצדקה לפני התפלה והשלמנו הצדקה בנתינה הנ"ל. אתמול בלילה למדנו משניות וניסינו לחזור על האות הראשונה של באתי לגני ממה שזכרנו, וגם משל תשי"ב.

חזרנו בשעה 9:30, אכלנו, ובשעה 10 נפגשנו עם שני הנציגים הנ"ל ונסענו לספריית הפעטשערסקע לאוורעס.

אמנם השבת מתקרבת, ואצטרך להמשיך את הרשימה במוצאי שבת קודש.


1)) כבר מסופר לעיל ביומן כ"ד טבת, כי בהיותינו במוסקבה רשמתי:

תזכיר בקשר לספריית "אינסטיטוט פון דער אידישער קולטור" בקיוב, שמה שנשאר ממנה נמצא עתה בפעטשערסקע לאוורעס ובמרתף הבנין העתיק של האקדמיה בקיוב

במאמר מפורט של אסתר ראזנטאל (שניידרמן) ב"די גאלדענע קייט" (70/69 ת"א 1970) מספרת על הדרכים שבה נבנתה הספריה בין השנים 1925-1935, ועל הדרכים שבה נחרבה בין השנים 1936-1949.

היא למדה ועבדה באינסטיטוט הנ"ל משנת 1930 ואילך, וידעה לספר מכל הנעשה בו ממקור ראשון (עמ' 91).

הספריה התקיימה בתחילה ברחוב סווערדלאוו 9 ולאח"ז ברחוב לעוואשאווסקע 10 (שם).

ע"פ חוזר הממשלתי משנת 1925 לערך (עמ' 82) התחילו לאסוף ספרים בעיירות שונות כדי להגדיל את הספריה הזאת. הנהלת הספריה פנתה בהמשך לאוהדים בכל העיירות, לאסוף כל הספרים שאינם באים לשימוש ולהביאם לספרייתם לקיוב (תצלום החוזר שם עמ' 84).

באותה שעה היו בספריה 13.000 כרכים (חוזר הנ"ל), ובמשך 10 השנים נאספו מרחבי רוסיה לספריה הזאת 250.000 כרכים (עמ' 87).

את הספרים האלו אספו בבתי כנסת, ישיבות ובתי מדרש שחוסלו בשנים האלו (שם עמ' 85).

בעיר קרעמענטשוג החב"דית, שגרו בה כמעט רק חסידי חב"ד, רבניה היו חסידי חב"ד ובתי כנסת רבים של עדת חב"ד, לשם נשלח אחד מהספרנים בספריית קיוב בשם קוויטני, בשנת 1930, והביא משם "501 קילוגרם ספרים" (שם עמ' 85-86).

באותה שנה כבר נאספו לספריה 100.000 ספרים, ובשנת 1934 התרבו עד 250.000 (שם עמ' 86-87).

בשנת 1935 באה פקודה להפסיק את אסיפת הספרים הזו (עמ' 89-90). בשנת 1936 מחסלת הממשלה את האינסטיטוט ואוסרת כמה מראשיה (עמ' 90). חלק מהספריה נעלם ע"י נ.ק.וו.ד. ובבנין של האינסטיטוט נכנס אינסטיטוט ללימוד מרקסיזם (עמ' 91).

מה שנשאר מהספריה הנ"ל הוחרם והושמד בחלקו ע"י הגרמנים במלחמה, ומה שנשאר אורגן מחדש בשנת 1947 בחדרים אחדים שבאותו בנין (עמ' 91-92).

בשנת 1949 החליטה הצנזורה לחסל את כל הספריה הזאת. הכריחה את הספרנים עצמם לעזור בהכנסת הספרים מהארונות לתיבות ולהורידם ל"פעטשערסקע לאוורעס" ולמרתפי הבנין העתיק של האקדמיה הקיובית (שם עמ' 92-93). בשנת 1969 עדיין היו הספרים האלו בשני המרתפים הנ"ל (שם עמ' 101-102).

מסתבר שעדיין מונחים שם הספרים שהונחו בהם בשנת 1949, ואולי גם אלו שהונחו שם בשנת 1936.

חלק הארי שבהם הוחרם מבתי הכנסת שלנו כנ"ל. לעם הרוסי אין שום תועלת בהם ואנו מבקשים שיוחזר האוצר לבעליו.

ועוד אחת היא, שאפשר שגם חלק מספריית ליובאוויטש, שכבר דנו בה, נמסרה לאותה ספריה בקיוב, וגם היא מונחת במרתפים הנ"ל, וכפי שכבר נתבאר בהוספה לתזכיר [אודות אוסף שניאורסאהן שבספריית מוסקבה], שמשנת 1926 ואילך השתדלה היבסקציה להשיג רשיון לקבל את הספריה הזאת מאת ספריית לנין במוסקבה. אפשר שחלק ממנה אמנם נמסר להם, וא"כ גם הוא מונח באותם מרתפים.

זכותינו לבקש שהספרים המונחים במרתפים ואינם מביאים שום תועלת, יוחזרו לבעליהם האמיתיים.

2)) למעשה הם עדיין נמצאו באותה שעה במרתפים הנ"ל, והתגלו והתפרסם הדבר בשנת תנש"א. דומני שדובר אז על 70 אלף כרכים שנמצאו במרתפים האלו. אמנם בשעה שביקרנו במרתפים האלו והשתדלנו לאתר אותם, הוליכו אותנו סחור סחור והכחישו זאת מכל וכל, כפי שיסופר להלן.

3)) מועד קטן ו, א - ט, ב.