פרק ארבעה עשר

חיפושים אינטנסיביים בקיוב

מוצאי ש"ק בשלח, שעה 9:15

בעוד שעה נוסעים אנו בעזהי"ת לדניפרופטרובסק, עם רכבת בתא שינה, ונגיע לשם ברבע לעשר בבוקר.

הסיבה לנסיעה פתאומית זו, כי לאחר כל בירורים שביום חמישי וששי העבר לא נשאר לנו מה לעשות כאן בקיוב. מה גם, שמחר ביום ראשון סגורים כל המשרדים של הספריות, רק אולם הקריאה נשאר פתוח, וגם בו לא נוכל להכנס בלי כרטיס ספריה, שלא נוכל לסדרו ביום ראשון.

דנו בין שלשתינו בכל הפרטים היום בערב, ושלמה הציע שניסע לדניפרופטרובסק, כדי לא לבזבז את יום הראשון.

קאסיאנענקא ניסה לברר במשרדי התיירות, וכולם השיבו בשלילה. החליט שלמה לרדת אתו. הוא מצא מי שמדברת אנגלית, וביאר לה את דבר השליחות והקשר להאמער ולמשרד התרבות, ושיש לנו ויזה לדניפרופטרובסק, והועילו הדברים. שניהם נסעו לתחנת הרכבת לקנות כרטיסים ואני נשארתי לסדר החפצים.

מחסני פעטשערסקע לאוורעס

אחזור כעת לסקירת יום הששי:

בשעה 10 נסענו לפעטשערסקע לאוורעס. יש שם שלוש ספריות, ובשלשתם ביקרנו ודיברנו עם המנהל וסגנו:

א) ספריה היסטורית. המנהל מאקארענקא לערי לענידאוויטש. יש בה כשמונה מאות אלף ספרים.

ב) ספריה של המוזיאון. המנהל יורי קובלניק. יש בה כ8.000- ספרים. המנהל הוא ממונה על כל בניני המוזיאון שבלאוורעס. בס"ה הם 105 בנינים.

ג) מוזיאון של ספרים. המנהלת קוסעינא וסגנה גלאמאזדא. בספריה כ35- אלף ספרים.

כל המנהלים האלו אמרו שאין שום ספרים עבריים בספרייתם, ואינם יודעים משום מחסן באיזור הלאוורעס שיהיו בו ספרים עבריים. לבסוף אומר גלאמאזדא, שבספריה הזאת עובד אחד בשם צעדענקא, כעין קיורייטער. הוא עובד ותיק ויודע מה שהיה כאן, אבל הוא כעת בחופש.

הוא הביא מהמשרד את טלפון הבית שלו, וקאסיאנענקא צלצל לו ואמר: איני זוכר מספרים עבריים, אך אני זוכר שבשנת 1951 היו במחסנים של מגדל הפעמון שבאיזור הלאוורעס אוצרות ספרים שהונחו לשמירה. לערך בשנת 1960 הועברו משם לבנין מאנעסטערי וואודאביצקי שבאיזור המוזיאון הארכיאולוגי, ובאותה שנה היתה שם שריפה ונשרף חלק מאוצר הספרים. אפשר לברר שם מה נשאר מהספרים האלו, ואם היו שם ספרים עבריים.

בנין מאנעסטערי וואודאביצקי

נסענו משם לבנין מאנעסטערי וואודאביצקי. הטקסי הביאה אותנו לכניסה למוזיאון הארכיאולוגי, ולאחר הליכה של כ20- דקות הגענו לבנין המיועד1, שם נפגשנו עם המזכיר המלומד בשם קאזאק. הוא שמע על תוכן בואינו. אמר שהוא לא יודע על כך, אך יש פה עובד ותיק, שהוא ילך לשאול אותו ויחזור להשיב לנו.

כך עשה ובא וסיפר שאחרי השריפה נלקחו כל הספרים שניצלו מהאש חזרה לספריית האקדמיה המדעית, כיון שהרכוש שייך להם.

*

בהמשך לזה עברתי עוד הפעם על המאמר ב"די אידישע קייט", היום בבוקר לפני התפלה, וראיתי שאמנם כך כתוב שם, שבשנת 1949, שבה נלקחו הספרים העבריים לשני המחסנים הנ"ל, היה כלול אוסף זה בספריית האקדמיה המדעית.

מכך הבנתי איך הגיעו האינקונבולים של האינסטיטוט לידי הספריה של האקדמיה המדעית, ופשוט שבשעה שרוקנו את הספריה הזאת מהספרים העבריים, לא לקחו ממנה את הספרים העבריים שבארון האינקונבולים, ולא אלו שבאוסף כתבי-היד העתיקים. לכן אמנם אמרה לנו המזכירה המלומדת, שיש להם כתבי-יד עבריים מתחיל מהמאה העשירית, מתאים למה שמסופר במאמר הנ"ל שהיה בספריית האינסטיטוט.

מכל זה מובן גם, שאם אמנם נשארו מהשריפה ספרים עבריים הוחזרו לבעליהם הראשונים - ספריית האקדמיה למדעים, ומה שאינה יודעת מזה המזכירה המלומדת, כי הם כנראה עדיין מונחים באיזשהו מחסן, לא מסודרים בארונות ולא מקוטלגים.

דברתי היום בכל זה עם קאסיאנענקא, והוחלט לכתוב תזכיר בכל זאת, לשלוח טופס למשרד התרבות וטופס למזכירה המלומדת הנ"ל, ואולי יועילו הדברים למצוא סוף כל סוף את האבידה.

*

אחרי בנין וואודאביצקי נסענו לספריית הרפובליקה. נפגשנו גם שם עם המנהלת יעוודאקיא באביטש. גם היא אמרה שאין ידוע לה שום ספר עברי בספרייתם. אם אמנם יש ספרים עבריים, זה יכול להיות רק בספריית האקדמיה למדעים. יש להם כ3- מיליון ספרים.

אתה נפגשנו אחרי שעה 3 בצהרים. הספריה היא מעבר לרחוב מהמלון שאנו מתאכסנים בו. חזרנו ב4- למלון והתחלנו ההכנות לשבת2, וכתיבת היומן.


1)) אח"כ נודע לנו שיש עוד כניסה לאותו בנין, מהצד השני של גן המוזיאון הארכיאולוגי, ושם יכול הטקסי להגיע עד לפתח הבנין; אך משום מה לקחו אותנו בדרך הארוכה, והתייגענו בחנם בהליכה ארוכה בשלג מחליק.

2)) בליל שבת נשארנו להתפלל ולסעוד במלון. בשבת בבוקר הלכנו ברגל לביהכנ"ס להתפלל, בכביש ההולך לאורך הנהר. בדרך עברנו גם את הבנין ששימש פעם כספריית האינסטיטוט, ובאותה שעה עסקו בו בבניה, הוא הי' ריק ושיפצו אותו מחדש.

אחרי התפלה חזרנו למלון ברגל, יחד עם בעל התשובה הנזכר, ששוחחנו אתו כל הדרך.

אמנם את כל זאת רושם אני עתה מהזכרון, כי באותה שעה לא הספקתי לסקור את יום השבת ביומן.