פרק ששה עשר

חיפושים באודיסה

יום ג' בערב [יד שבט], שעה 8

באו היום נציגים ממשרד התרבות באודיסה לקבל את פנינו במלון1, ולקחת אותנו לשני הספריות שיש בהם ספרים עבריים:

א) ספריית האוניברסיטה. דברנו עם המנהלת, שאמרה לנו שיש להם כ500- ספרים באידיש שנדפסו אחרי המלחמה.

ב) ספריית הרפובליקה. הראו לנו הקטלוג של ספרי העברית. אין שם ספרים בעברית אלא כ5000- ספרים באידיש, לא רבניים כמובן. שני ספרים רבניים מאחרי המלחמה, שהראו לנו, ולא מצאנו בהם שום סימן.

אח"כ לקחו אותנו לביהכנ"ס2. ישב שם שמש. אומר שמתפלל בו מנין רק בשבת (כ50- איש) ובב' וה'.

ראינו בביהכנ"ס גם את אפיית המצות3.

בקומה העליונה יש איזה ספרים, אך המנהל איננו והשמש אומר שאין לו המפתח.

*

דברנו היום בטלפון עם הרי"ל גרונר, שאלנו אם לנסוע חזרה לקיוב ולבדוק את הספרים בביהכנ"ס, והשיב דעתו לשלילה. א"כ הזמין עבורינו קאסיאנענקא כרטיס מכאן לוואראניז'. מחר בשעה 4 אחה"צ.

יום ד' ט"ו בשבט שעה 1:30 בצהרים

קמנו היום בבוקר. התפללנו ואכלנו והלכנו לביהכ"נ לבדוק הספרים הנמצאים שם. קאסיאנענקא הזמין שהיו"ר יבא לפגוש אותנו, וכן היה. יש שם כ300- ספרים. בדקנו אותם ולא מצאנו באף אחד מהם סימן.

בעוד שעה נצא לשדה התעופה לנסוע לוואראניז'. שם בשדה התעופה [בוואראניז'] יחכה לנו נציג ממשרד התרבות שיסע אתנו לספריות.

סיכום ביניים

היום בבוקר, בהתקרב מועד חזרתינו למוסקבה, שוחחנו בפרטיות, אני ושלמה, על התכניות לעתיד.

ההחלטה נשארה שמיד בבואינו למוסקבה עלינו להשתדל להתחיל לעשות רשימה מכל הנמצא באוסף שניאורסאהן שע"ש פוליאקוב.

קראנו לקאסיאנענקא והסברנו לו את החלטתינו. בקשנוהו למסור למשרד התרבות במוסקבה את תוכניתינו ולבקש:

א) רשיון לעשות רשימה מכל כתבי-היד השייכים לחב"ד שבארכיון.

ב) רשיון לעשות רשימה מכל האוסף שע"ש פוליאקוב.

ג) כיון שזה יומשך כשלושה שבועות, יש להאריך את הויזות שלנו למשך זמן זה.

הוא חיכה יותר משעתיים, עד שקיבל קו טלפוני למשרד במוסקבה4, ומסר את הנ"ל.

אחרי החלטתינו הנ"ל צלצל שלמה לוויינטראוב, להודיע את החלטתינו הנ"ל, ולבקשו שידבר עם דזייקאבס [עוזרו של ד"ר האמער] שישלח טלקס בנידון הזה למוסקבה, שיסכימו לשלשת הבקשות הנ"ל. הוא הסכים לעשות זאת בשמחה.

תזכיר למשרד התרבות

הוא גם הציע שנכין כעת תזכיר מכל שליחותינו, כדי שיהיה מוכן לבואו של השר זאחארוב ביום השישי.

דברתי עם קאסיאנענקא, שאני אכתוב זאת לעצמי, ואח"כ אקרא את זה לפניו, והוא יכתוב ברוסית; ובהגיעינו למוסקבה יכתוב זאת במכונת כתיבה.

וזה החלי:

תזכיר - סקירה על נסיעתינו וחיפושינו בעיירות
מוסקבה, לנינגרד, קיוב, דניפרופטרובסק, אודיסה, וואראניז'

ארבעה מטרות היו לנסיעת שליחותינו לברית המועצות:

א) ספריית ליובאוויטש, שהוכנסה למחסן בשנת 1916. בשנת 1924 הוכנסה לספריית לנין. בשנת 1926 קיבלה תנועת חב"ד העולמית רשיון5 קבלת הספרים חזרה, אך הספריה לא החזירה (ע"י תכסיס) את האוסף.

במשך השנים הבאות נמשכה ההשתדלות של תנועת חב"ד העולמית לקבל את האוסף ולא הצליחה.

מיד בבואינו למוסקבה התחלנו לחפש את האוסף הזה, וכעבור 4 ימים גילינו אותו במילואו כיחידה אחת, ובה כ8500- טייטלס [כותרים], אלא שמסיבה לא ידועה נרשמה ע"ש פוליאקוב, אחד מידידיו המקורבים של הרבי נ"ע, מייסד ספריית חב"ד.

בדקנו את הקטלוג של הספרים העבריים בספריית לנין. מצאנו בו כ100- ספרים רשומים באוסף פוליאקוב (שאר הספרים שבאוסף זה עדיין לא קוטלגו) ומצאנו אותם גם ברשימת הספרים של אוסף ליובאוויטש, שנעשה בשנת 1906.

בדקנו כ20- ספרים מהאוסף הזה, ובחלק מהם מצאנו את כת"י של הרבי נ"ע, מייסד הספריה הזאת.

*

אחרי שזיהינו בבירור את אוסף ליובאוויטש, שנמצא בשלימותו בספריה, בקשנו למצוא גם את כתבי היד של חב"ד שבספריית לנין. אחרי כמה הרפתקאות נפגשנו עם ראש המחלקה מר דיראגין, סגנתו מידוביץ, הארכיוויסט העברי מעדוועדיאוו, וסגנת המנהלת ליחסי ציבור לובמילה. אחרי שיחה של קרוב לשלוש שעות סיפר לנו בפירוט שיש עשרות כרכי כת"י של חסידות חב"ד בארכיון.

בקשנו לראותם ולזהותם, אך עדיין לא נמצאה האפשרות לזה.

ב) לפני שנתיים וחצי קיבלתי מכתב מחבר בליאון צרפת, בצירוף קטע מצולם מכתב-עת, שבו מאמר מסטאראקובה, ביבליוגרפית מובהקת מוכרת בלנינגרד. היא מספרת בפרטיות על אוסף פירקוביץ, ומוסיפה שלידו עומד ארכיון שניאורסאהן, שיש בו חומר רב לתולדות התנועה.

נסענו לשם כך ללנינגרד. ביקשנו להפגש עם גברת סטאראקובה הנ"ל, אך היא השיבה שמצב בריאותה קשה ואינה יכולה להפגש.

הלכנו לספריית סלטיקוב-שצעדרין, שבו האוסף והארכיון הנ"ל, נפגשנו עם הארכיוויסט ד"ר וויקטור לעבידאוו, הוא הראה לנו את הקטלוג של כתבי-היד העבריים ומצאנו בו שני כרכים וקונטרס אחד מחסידות חב"ד, אך בקשר לארכיון שניאורסאהן הנ"ל אמר שכבר נתבקש אשתקד למצוא זאת ואיננו, הוא אומר שדיבר בזה עם סטאראקובה אך הבטיח לנו שהארכיון הזה איננו נמצא בספריה.

הלכנו משם לספריית המכון האסייתי, שע"י האקדמיה המדעית, נפגשנו שם עם הארכיוויסט נפתוליעץ, שהראה לנו את הקטלוג של כתבי-היד, ומצאנו בו ארבעה כרכים מהחסידות שלנו.

נפגשנו גם עם הספרנים של הספרים העבריים בשני הספריות הנ"ל, אך לא מצאנו שם מהנחוץ לנו.

ג) בקיוב היתה בין השנים 1925-1935 ספריית האינסטיטוט פאר אידישער קולטור. הם קיבלו רשות לאסוף את כל הספרים העבריים שבבתי הכנסת ובתי המדרש ברחבי רוסיה, ומשאר המקומות שבהם ספרים עבריים, ולבנות מכל אלו ספריה גדולה. הם אספו רבע מליון ספרים במשך עשר השנים האלו.

אח"כ עברה הספריה לספריית האקדמיה המדעית בקיוב.

בשנות המלחמה שללו הגרמנים חלק מהספריה, והנשאר מזה סודר מחדש בספריה אחרי המלחמה.

בשנת 1949 הוציא הגלאווליט את האוסף הזה מהספריה והניחו בשני מרתפים למשמרת: א) מגדל הפעמון בפעטשערסקע לאוורעס. ב) ארמון האקדמיה הישנה בקיוב.

באנו לקיוב לחפש את האוצרות האלו ולמצוא בהם את הספרים שנלקחו מבתי הכנסת והמדרש שלנו.

בתחילה הלכנו לספריה הנ"ל. הם הראו לנו שני ספרי אינקונבול שיש בא' מהם חותמת של האינסטיטוט הנ"ל. וספר שלישי, אינקונבול רוסי הכרוך בדף מהתלמוד, שנכתב ע"ג קלף במאה ה12- לערך.

את כתבי-היד העבריים שבספרייתם, שבאו לידם מהאינסטיטוט הנ"ל, לא הצלחנו לראות.

חוץ מזה אומרת המזכירה המלומדת, שלא זכורים לה ספרים עבריים בספריה.

בעזרת הנציג של משרד התרבות, שנשלח אתנו לנסיעה הזאת, מר אנדריי איוואנוביץ קאסיאנענקא (שעזרתו האדיבה לנסיעה א"א לתאר במילים, ורוב הוקרה אישית אנו רוחשים לו עבור זאת), ביקרנו גם בשלשת הספריות שבאיזור הפעטשערסקע לאוורעס, וכולם אמרו לנו שאין בידם שום ספרים עבריים. עד שנמצא זקן אחד שסיפר שאמנם כן הוא, בשנת 1951 היו הספרים האלו בבנין ארמון הפעמון הנ"ל. בשנת 1960 הועברו לבנין וואודוביצקי מאנעסטרי. באותה שנה היתה שם שריפה, ושם יש לברר מה קרה לספרים שניצלו מהשריפה.

הלכנו לבנין וואודוביצקי הנ"ל, ואמרו לנו שכן הם הדברים, ואשר אחרי השריפה הוחזרו הספרים לספריית האקדמיה המדעית.

אפשר שהספרים האלו עדיין מונחים במחסנים של הספריה הנ"ל, ועדיין לא הוחזרו לארונות, ולכן אין המזכירה המלומדת יודעת אודותם.

בקרנו בקיוב גם בספריית הרפובליקה, וגם שם אין שום ספרים עבריים.

ד) בין השנים 1908-1939 כיהן הרב לוי יצחק שניאורסאהן כרב הראשי של דניפרופטרובסק. היתה לו ספריה גדולה, והרבה לכתוב בקונטרסים מיוחדים ובגליוני הספרים שהיו לו.

רצינו לברר אם משהו מהאוסף הזה ניצל ונמצא באיזושהי ספריה בדניפרופטרובסק.

ביקרנו שם ובעזרתו הגדולה של קאסיאנענקא ביקרנו שם בספריות ובבית הכנסת. בדקנו את כל הספרים העבריים שבהם ולא מצאנו שום סימן של הרב שניאורסאהן הנ"ל.

בביהכנ"ס מצאנו שלשה ספרים שרשום בהם שם הבעלים הראשונים, בתי כנסת ורבני חב"ד, והם אתנו כיום.

היו אצלנו ידיעות שבאודיסה ובוואראניז' יש אוספי ספרים עבריים. נסענו גם לשם לבדוק אפשרות זאת. קיבלו אותנו שם מאד יפה. בדקנו הספרים שבספריות ובבתי הכנסת, ולא מצאנו שום סימן של ספרי הרב שניאורסאהן הנ"ל.

*

כך סיימנו את השליחות הזאת, ברוב תודות למשרד התרבות שבמוסקבה ונציגיו שבשאר העיירות, ובמיוחד לקאסיאנענקא שנסע אתנו.

החיפושים שבסעיפים ב-ד הנ"ל לא הוכתרו אלא בהצלחה מוגבלת, על אף העזרה המרובה של משרד התרבות. וכעת נשאר לנו לסיים את אשר התחלנו בו בסעיף הראשון, שלמרבה השמחה מצאנו את כל האוסף הזה בשלימותו.

שמחנו מאד לשמוע את החלטת השר להחזיר לתנועתינו את האבידה הזאת בשלימותה, ורוב ברכותינו אליו, על אשר הכיר את גודל האוצר הנפשי הזה עבור תנועתינו, אוצר נפשי שנאסף במרכז תנועתינו במשך 6 דורות, מעת הווסד התנועה ברוסיה הלבנה בסוף המאה ה18- ועד לפרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914.

אוצר נפשי זה נאבד מאתנו לפני יותר משבעים שנה, ואין מלים בלשונינו לתאר את גודל האושר שבלב כל אחד ממאות אלפי החסידים, על אשר נמצא האוצר הנפשי הזה, ובאדיבות הממשלה הגדולה הוחזר האוצר לבעליו.

*

עבודתינו עתה היא להכין רשימה מכל האוסף הזה, לפני קבלתינו אותו. לזאת זקוקים אנו:

א) רשיון להכין רשימה מפורטת מכל האוסף שרשום ע"ש פוליאקוב.

ב) רשיון להכין רשימה מפורטת מעשרות כתבי-היד של חסידות חב"ד שבספריית לנין.

ג) הארכת הויזה שלנו לשלשה שבועות נוספים - להכנת הרשימות האלו.

ברוב תודה נפשית


1)) מעניין היה לראות את פועלי המלון מדברים אתנו אידיש רהוטה.

2)) ביהכנ"ס הגדול, שכעבור איזה שנים התמוטט וחרב.

3)) במאפיה שבחצר בית הכנסת (כעין זה ראינו גם בבית הכנסת הגדול שבלנינגרד ובקיוב, כמסופר לעיל).

עזרת הנשים הגדול והגבוה שימש כמחסן למצות שנאפו, והוא היה מלא וגדוש בחבילות מצות לפסח.

4)) באותה תקופה אי אפשר היה לטלפן מעיר לעיר בתוך רוסיה, בלי לבקש מהמרכזיה לקשר. וכדי לקבל קשר, נמשך לפעמים כמה שעות.

5)) כך חשבנו אז. אח"כ התברר שהרשיון הזה ניתן כבר בשנת תרפ"א, כמסופר ב"ספריית ליובאוויטש" עמ' פב-ג.