פרק שמונה עשר

בדרך חזרה - למוסקבה ולנ.י.

נותרתי לבדי

יום א' ח"י שבט שעה 6:15 בערב

לפני שעה לערך חזרתי משדה התעופה, שלויתי את שלמה בדרכו לארה"ב. כעת נשארתי יחידי מהשלושה בברית המועצות לסיים את השליחות בהצלחה.

ואלו אירועי הימים האחרונים:

באור ליום ועש"ק נסענו כל הלילה ברכבת מוואראניז' למוסקבה. הגענו בשעה 9. התפללנו ברכבת. נסענו מיד למלון אינטוריסט, סעדנו ונסענו למשרד אל נינא.

שלמה הכתיב את נינא מכתב אל השר זאחארוב בקשר לשליחותינו, ודיווח מהנסיעה לערי השדה. הנהג לקח את המכתב והדיווח למשרד התרבות ואותנו למלון.

הכנו עצמינו לשבת. קבלנו את השבת וקדשנו ואכלנו סעודת שבת.

בבוקר הלכנו לביהכנ"ס לתפלת שחרית מוסף ומנחה. חזרנו למלון, אכלנו סעדות שבת, נחנו, אמרנו השיעורים ושוחחנו עד עת תפלה ערבית.

התפללנו, הבדלנו והלכנו שוב לספריה, לחפש את העתון "די סאוויעטישע היימלאנד", ששם אמור להיות מאמרו של וילסקר אודות הארכיון העברי בספריית לנין.

חפשנו ולא מצאנו, ואמרו לנו שאינו נמצא בספריה.

הר"ש קונין חוזר לנ.י.

כשהיינו במשרד ביום ועש"ק, דיבר שלמה בטלפון ללאסאנג'לס, ואמרו לו שהמשפט הגדול שלו1 עומד להתחיל, והוא צריך לעלות לדוכן העדות ביום שני הבא.

הוא צלצל לרי"ל גרונר, שהשיב לו בשם הרבי, שהוא יזדרז לחזור, ואם צריך לסיים ברוסיה, שאשאר אני לבדי.

באותה שעה כבר היה מוכן המכתב לשר, שבו מבקשים להאריך את הויזה שלנו לשלשה שבועות נוספים, כדי שנוכל להכין רשימה מכל האוסף, שבו כ8500- ספרים, והרבה יותר מזה כרכים. אמנם מיד אחרי אותו טלפון שינו את המכתב, בבקשה שיתנו רק לי הארכה לויזה, אחרי שהרבי שליט"א הורה ששלמה יזדרז לחזור.

שאלתי אם כדאי שאשאר לצורך עשיית הרשימה הנ"ל. גם שאל שלמה, כיון שהויזה שלנו מסתיימת ביום ד' הבא, ואנו מקוים עד אז לקבל רשיון לראות את הביכלאך חסידות שבארכיון ספריית לנין, האם כדאי שישאר עד אז או שיסע מיד.

הרי"ל גרונר אמר שיברר אצל כ"ק אדמו"ר שליט"א, וישיב לנו בטלפון אחרי השבת.

בהתאם לכל הנ"ל, הזמנו כרטיסים חזרה ביום רביעי הזה, יחד עם הבקשה להאריך את הויזה שלי.

היום לפנות בוקר צלצלנו לו, והשיב בשם הרבי ששלמה יזדרז לחזור, ובאם יסכימו לבקשתינו, נכון שאשאר לצורך עשיית הרשימה.

החלטנו א"כ ששלמה יחזור מיד היום, ואני אשאר לבדי עם יום ד', ואז נראה אם אשאר עוד.

רצינו להאריך את שהותינו במלון אינטוריסט, אך המלון הזה נסגר לתיקונים, לכן עברתי היום למלון מעזשדונאראדנא.

המלון הזה משובח יותר2, אף שאין חילוק במחיר, אך הוא סגור לתיירים ופתוח לבעלי עסק, ואני הרי באתי בתור אורח משרד התרבות, לכן יכלתי לעבור הנה.

נסענו בבוקר לביהכנ"ס במארינא רושצא, הלכנו שם למקוה והתפללנו. חזרנו והעברנו חפצינו למלון החדש, והתחלנו את ההכנות לנסיעת שלמה.

הוא הביע רצונו שאבוא אתו לשדה התעופה, וכך עשיתי. בכל אופן אין היום מה לעשות בנידון שליחותינו, כי משרד התרבות סגור היום. השר זאחארוב, שאליו נשלחה הבקשה, חזר מארה"ב ויחזור מחר למשרד. גם מחלקת כתבי-היד והספרים הנדירים בספריית לנין סגורים היום ויפתחו מחר.

נקוה א"כ שמחר נקבל תשובה חיובית לבקשתינו.

גם אני חוזר לנ.י.

יום ב' כ' שבט, שעה 3:30

היום הזה נמשך בלי שום מעש. סוכ"ס אין מה לעשות עתה עד שמקבלים תשובה ממשרד התרבות על המכתב והבקשות של יום הששי.

בעצם ניסתה נינא לבקש מאת אולגה [המנהלת ליחסי ציבור בספריה] שאוכל לבוא לספריה לראות את כתבי-היד, אך התשובה היתה כמובן שלילית. היא אמנם יודעת שמיד שאראה אותם אזהה אותם ואדרוש אותם, ואת זה אין הם רוצים בהנהלת הספריה.

כך קמתי בבוקר ונסעתי לביהכנ"ס להתפלל. משם נסעתי לנינא, לבקש שתתקשר למשרד התרבות, לקאסיאנענקא, לאולגא - ובלבד שמשהו יזוז ואוכל לעשות משהו.

אולגה השיבה בשלילה. קאסיאנענקא לא היה במשרדו במשך כל היום. הם אומרים שהוא באסיפה במשרד המיניסטריום, כנראה מוסר דיווח רשמי מנסיעתינו.

במשרד התרבות אף אחד אינו עונה בטלפון. בשעה 1:30 הרימו לראשונה את הטלפון והשיבו שהשר חולה היום - אחרי שחזר מנסיעתו. פטרוב נסע לביזנעס. ליטבינוב ומיחאיעווא בסעודה מיוחדת שאורגנה לכבוד השר, ויחזרו למשרד אחרי השעה 3.

כך אני יושב בחדרי שבמלון ומחכה. אמרתי שיעורי חת"ת. אמרתי תהלים בשופי, ובקשתי מהשי"ת שמשהו יזוז ולחיוב, ועדיין יושב אני ומחכה.

יום ב' שעה 6:15, במטוס ממוסקבה ללונדון

עצם העובדה שאני יושב במטוס וכותב כבר מורה שהמענה היה שלילי.

בשעה 4 גמרתי לכתוב. הלכתי למשרד של נינא. בשעה 4:05 היא הצליחה להתקשר למיחאיעווא, שהשיבה שלא ירשו לי לבקר ולרשום הספרים ולא יתנו לי הארכה לויזה, כי כך היה המדובר בתחלה, שרק פעם אחת יאריכו את הויזה.

החלטתי א"כ שאין סיבה להשאר עוד יומיים במוסקבה. חזרתי למלון (באותו בנין), ארזתי את החבילות ונסעתי לשדה התעופה עם הנהג של המשרד של נינא.

הגעתי לשדה התעופה בשעה 5, וכעבור שלשת רבעי שעה המריא המטוס.

ניסיתי להתקשר במהירות לרי"ל גרונר, מהמשרד של נינא, להודיעו מנסיעתי, אך לא הצלחתי לקבל קו. בקשתי את נינא שאם יתקשרו מנ.י. שתודיע מנסיעתי צלחה ללונדון.

אפשר שאשאר בלונדון עוד יום, כדי לסיים את אשר התחלתי בו, להשתדל לקבל תצלומי מפקדי חברון בארכיון מונטיפיורי3.

לפני הנסיעה למוסקבה כתבתי בזה להר"א שי' שיש"א4, ולא הספקתי לקבל מענה. אני חושב לבקרו היום בערב ולשוחח אתו על כך. אם יהיה הדבר מעשי - אשאר יום בלונדון, ואמשיך לנ.י. ביום ד' או ה'.

חניה בלונדון

יום ג' כ"א שבט, שעה 8 בוקר, לונדון

כאמור לעיל נסעתי מיד משדה התעופה לביתו של שיש"א. בשעה 7 בערב נחת המטוס. טלפנתי אליו משדה התעופה. לקחתי טקסי ונסעתי אליו. שהיתי אצלו כשעה וחצי, משעה 8 עד 9:30. הוא אומר שאין כל צורך שאשאר כאן יום נוסף. הוא יסדר זאת בעצמו עבורי תוך שבוע לערך.

אחרי שיחה ארוכה בנושא וטעימה, נסעתי ממנו לבית הרב"צ שי' האקנער, מחותני. שם הי' גם חתנו בן-דודי אליעזר שי' איידלמן, שוחחנו עד שעה מאוחרת.

משם נסענו למרכז ליובאוויטש, שם היה שידור מהיחידות הכללית, שארכה כשעה, משעה 1 עד שעה 2 אחר חצות5.

ישנתי אצל הרב"צ הנ"ל, קמתי בשעה 6 בבוקר. הלכתי למקוה והתפללתי וכעת אני מוכן לנסוע לשדה, למטוס שממריא בשעה 11.

כך אפשר להגדיר גם את התחנה בלונדון כהצלחה, שאילו לא הייתי נפגש עם שישא מי יודע אם היה משתדל בזה כ"כ.

המטוס מגיע לנ.י. בשעה 1:45, ואולי אספיק6 להגיע לתפלת המנחה עם כ"ק אדמו"ר שליט"א בשעה 3:15.


1)) אודות עזבון של 21 מליון דולר לטובת מוסדות חב"ד בלאסאנג'לס, שהסתיים בנצחון, ובזה יצאו אז מוסדות חב"ד בלאסאנג'לס ממצוקתם.

2)) המלון הזה מחובר לבנין המשרדים, שבו שוכן גם המשרד של ד"ר האמער, וזה הקל עלי בהרבה את ההליכה מכאן לכאן.

[המלון יחד עם בנין המשרדים המחובר לו, נבנו ע"י הד"ר האמער, ולכן נקרא גם "האמער סענטער"].

לכן במסע השני בשנת תנש"א, הסתדרנו מלכתחלה במלון הזה.

3)) לצורך הספר "תולדות חב"ד בארץ הקודש" שערכתי אז (ונדפס בתחילת אותו קיץ).

4)) שעמד ביחסי ידידות, ובקרני בספריה פעמים רבות. ראה "תולדות חב"ד בארץ הקודש" עמ' קי, אודות קבלת התצלומים בעזרתו.

5)) לא הזכרתי כאן את תוכן הדברים; אמנם עד היום איני יכול לשכוח את ההלם שקבלתי, בשמעי את דברי הרבי (ראה "התוועדויות" תשמ"ח עמ' 341), אשר:

בנוגע לשאלות, בקשות עצות כו' … יכולים למצוא בתורתו של נשיא דורנו תשובות ועצות בכל עניני עבודת ה' … ועד"ז בנוגע לשאר השאלות שבהם ישנו מענה ברור ב"תורה אור": בעניני רפואה … רופא ידיד … פרנסה וכיו"ב - כעצת ידידים מבינים.

כלומר שמתחילת עתה תקופה חדשה, מבלי לשאול שאלות אצל הרבי, כאשר פתרון כל השאלות שיש לאדם אפשר למצוא בספרים, לשאול אצל רופאים וידידים וכו'.

חשבתי לרגע שזוהי הוראה פרטית בהתוועדות זו, אבל לפתע שמעתי שהרבי אומר "כמדובר בהתוועדות שלפנ"ז".

את ההתוועדות הקודמת, שהתקיימה בהיותינו ברוסיה, לא שמעתי. שאלתי מיד אצל אחדים מהו פירוש הדברים, והשיבו לי שהוראה בתוכן דומה ניתנה כבר גם בשתי ההתוועדויות הקודמות, בש"פ בשלח ובט"ו בשבט, שמעתה ישאל כל אחד את שאלותיו אצל הרב שלו, אצל רופא ידיד ואצל ידידים מבינים וכיו"ב.

ראיתי לפתע שאני חוזר לבית רבינו בתקופה של הנהגה חדשה, שהמלך בהיכלו מכוסה מהעם, ולא ידעתי את נפשי מרוב צער.

[אף שעדיין לא נודע אז אל נכון במה הדברים אמורים; כי עיקר הנהגה זו התחילה למחרת, בכ"ב שבט, אחרי הסתלקות הרבנית הצדקנית ע"ה, כידוע].

6)) מה שהספקתי לבוא לתפלת המנחה לא היה העיקר, כי אם העובדה, אשר חזרתי לנ.י. שעות ספורות לפני פטירת הרבנית הצדקנית, באור לכ"ב שבט ה'תשמ"ח.

באמצע הלילה העירני הטלפון, להודיעינו מהסתלקות הרבנית ע"ה. ואילו הייתי נשאר עוד יום במוסקבה או בלונדון, לא הייתי מגיע להלויתה, ביום ד' כ"ב שבט.