פרק עשרים

צפיות גדולות ואכזבות

פגישה עם שר התרבות גובינקו

יום ב' [ט"ז כסלו] בערב

היום היה לנו יום קשה מאד. אמנם סוף טוב הכל טוב, שכעת נראה שאי"ה מחר יתקבל האישור הסופי לקבל את הספרים.

בתחילת היום נסעה וירוניקה עם ר"י קוגן למשרד התרבות, עם התזכיר שהכינה במשך הלילה לשר גובינקו. סגנו עיין בתזכיר ואמר לה, שהיא תכין ניסוח למענה, שהשר יחתום אליו. גם התקבל התזכיר של מנהל הספריה1, שבו כותב שברור לפי המסמכים וההוכחות שכל האוסף הוא של שניאורסאהן, אבל האוסף הוא יקר ביותר.

כשהגיע רגע החתימה, מיאן גובינקו לחתום, ואמר שהוא יציע את הנושא לפני הסופרים-סאוויעט. הוא אפילו מיאן להפגש אתה.

וירוניקה אמרה שנבוא כולנו לשם לדרוש על ידה פגישה עם גובינקו. אחרי שהיה מסויימת קיבלו אותנו שני סגניו זולוטוב ובאבושקין (הר"י קוגן הי' באמצע התפלה, ונכנס לאסיפה בטו"ת, ועשה רושם חיובי). שוחחנו, כל אחד מאתנו, בתוקף ובדרכי נועם. והם טענו שמוכרחים למסור זאת לועדה שתמליץ.

בסוף הוחלט2 שנישאר במשרדם עד שנקבל מענה ברור, כי 70 שנים שעונים לנו כל מיני דברים, וכבר ביררנו והוכחנו כל מה שבידי אדם, ומה עוד ביכלתינו לעשות.

אחרי רוב דברים יצא באבושקין, וכעבור כמה דקות חזר עם גובינקו, שאמר שאין הדבר בסמכותו להחליט. שוב המשכנו הדברים בתוקף ובדרכי נועם, ובסוף אמר שישתדל לעזור שנקבל את האוסף, ובקשר ליוקר הספרים אמרנו שרובם נדפסו כבר מחדש3, ואין כעת הרבה יהודים ברוסיה שיבינו בהם.

פגישה עם שר התרבות מר גובינקו

וירוניקה הורתה לנו לצאת, ושני הסגנים נכנסו אתה לגובינקו, שאמר שיטלפן למנהל הספריה, שהיא אתו יכתבו תזכיר נוסף, שיכתבו גם בקשר לדובליקטים (היינו שהספרים נדפסו כבר מחדש), ושאני יחד עם הספרנים של הספריה נבדוק ונאשר זאת, ואז יוכל לתת אישור סופי לקבל את הספרים4.

נסענו משם מיד לספריה. נפגשנו עם המנהל גריגורוב ועם ספרן כתבי-היד מר מעדוועדיאוו. אך התיישבנו, וזולוטוב צלצל לגריגורוב והודיע לו כנ"ל.

אחרי שיחה קצרה הוחלט שמחר בבוקר אעבוד כנ"ל עם מעדוועדיאוו וגולדנברג, ואילו וירוניקה וגריגורוב יכינו תזכיר כנ"ל. ולפי"ז התקוה חזקה שמחר יתקבל האישור הסופי.

הרפתקאות בספריה

יום ו' [כ' כסלו] בוקר

שלשת הימים האחרונים היו גדושים בעבודה, ולא מסודרים, עד שלא הי' הזמן והראש הפנוי להתיישב לכתוב.

אתמול בלילה הלכתי לראשונה לישון מוקדם, נחתי קצת, וכעת ישנה האפשרות הראשונה להתיישב ולכתוב.

ביום ג' [י"ז כסלו] בבוקר באנו כולנו לספריה. וירוניקה התאחרה, כי נקראה ע"י …

מוצש"ק [וישב, כ"א כסלו]

[התחלתי לכתוב, ומיד נקראתי לנסוע לוירוניקה לביתה, כדלקמן, ורק כעת יכולתי להמשיך הכתיבה. בשעה הקרובה בדעתינו, בעזהי"ת, לנסוע לליובאוויטש, ולכן תהיה הכתיבה כללית וקצרה. ועתה אמשיך:]

… נקראה ע"י הק.ג.ב. שבמשרדו של גורבאטשוב5. נשאלה עלינו ועל פעלינו. היא יצאה מהם מאד שבעה רצון, ובאה אלינו לספריה.

בינתיים, עד שבאה, סיפרנו ל[מנהל] גריגורוב, כל הקשור לתולדות השתדלות קבלת הספריה, הוא מאד התרשם מהפרטים.

הספרן מר גולדנברג (מרכז) והמנהל מר גריגורוב (ימין)
מראים לנו את הספר "ילקוט שמעוני" שבאוסף שניאורסאהן
שעליו מדבקה שהוא מספרי אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע
ועל גב הכריכה חרוט הר"ת של שמו: י. ש.
מאחורי נראה (מוסתר) הרי"י אהרונוב

אח"כ שלח את הספרן שמואל גולדנברג אתנו למוזיי קניגי, להראות לנו את האוסף6. באנו לשם, והספרנית לא הרשתה לנו, וחזרנו. גריגורוב ניסה לשכנע אותה ולא הצליח.

בינתיים באה וירוניקה והכינה תזכירים. חתמנו, והיא נסעה אתם עם ר"י קוגן למשרד התרבות. לנו הורתה לחזור למלון ולחכות להם. חיכינו שעות רבות.

במשרד התרבות עשו קשיים, והיה עימות מילולי. הם נסעו משם לספריה וקיבלו העתק המלצה מאד חיובית של גריגורוב7.

פגישה עם הנשיא יעלצין

משם נסעו למשרד יעלצין8.

שם אמרו שיבואו למחר להכין תזכירים, ויעלצין רוצה לעזור ולהחזיר לנו את הספרים בתור נשיא הפדרציה הרוסית.

למחרת [י"ח כסלו] היו וירוניקה עם ר"י קוגן במשרד יעלצין, ואח"כ קראו לנו ובאנו לשם.

נפגשנו עם אנשי יעלצין, הכינו יחד התזכירים, וסגנון המענה9, וקבלנו הבטחה, ואח"כ ידיעה, שיעלצין חתם על ההוראה לתת לנו את האוסף.

הם ביקשו מאתה שנכין כיסוי רחב בעיתונות, ומכתבי תודה מסנטורים, ושלמחרת [י"ט כסלו] הוא ימסור לנו בחגיגיות את ההוראה.

במשך הלילה נעשו הכנות גדולות לכל הנ"ל10, ולמחרת בשעה 1 היינו במשרדו.

כחצי שעה לפני זה הודיעו לנו מהעתונות, שענו להם ממשרדו של יעלצין, שלא תהיה שום פגישה. התפלאנו ונסענו מכל מקום. הגענו לשם וראינו כמה חברות טלביזיה שם, אשר לא מרשים להם להכנס. שאלנו על כך והשיבו שלא מרשים וזהו. אמרנו לעיתונאים כי נבקש מאת יעלצין שירשה להם להכנס.

נכנסנו ליעלצין, שהתחיל באיחולים לקראת י"ט כסלו. אח"כ ביקשנו כיסוי בעיתונות, והשיב שזה לא נחוץ, וכי הוא רוצה לדבר אתנו בכנות ובלי כיסוי בעיתונות.

אח"כ ניגשנו לנושא הספרים, ואמר שהוא רוצה לעזור, אך הדבר לא תלוי בו רק בגורבאצ'וב. יצאנו בתודה ובאכזבה.

כשהיינו אצל יעלצין הוא אמר שרוצה לשמוע מה בפיו של גובינקו. הוא צלצל ודיבר אתו בפנינו כחמשה דקות. ואח"כ חזר על דבריו, שהדבר תלוי רק בגורבאצ'וב.

*

מיד לפני האסיפה אתנו ואחריה היתה ליעלצין ישיבה ארוכה עם גורבאצ'וב. הוא נפגש אתנו במשך השעה של ארוחת צהרים.

לפי הערכתה של וירוניקה, קשור הדבר למה שאתמול שוחרר רישקוב ממשרתו - סגנו של גורבאצ'וב, והיינו שיעלצין דורש פרסטרויקה, ורישקוב נגד זה, וגורבאצ'וב באמצע. במשך הישיבה הארוכה דנו בזה והוחלט לפטר את רישקוב, ועי"ז התקרבו יעלצין עם גורבאצ'וב.

בתחילה לא ידע יעלצין אם גורבאצ'וב יסכים אתו, ואז חפץ לעשות פעולה פרסומתית נגד גורבאצ'וב, ולכן הורה לנו להזמין את העתונות, להראות להם שהוא מחזיר את הספרים, ואשר יש לו קשרים טובים עם חו"ל.

אח"כ בעת הפגישה החליטו לעשות "אחדות" ביניהם, ואז ביטל את הכיסוי בעתונות, והשיב לנו שהדבר תלוי רק בגורבאצ'וב.

פגישה במשרד החוץ

אח"כ נשארנו לחכות בחדר ההמתנה, ווירוניקה נכנסה לדבר במשרדים. היא חזרה ואמרה שמבינה ברור שהתוכנית היא שגורבאצ'וב עצמו יתן לנו.

היא הכינה מיד תזכירים למשרד החוץ וביקשה פגישה. היא נסעה למשרד החוץ ואנחנו חזרנו לחכות במלון.

בשעה 4:30 היתה לנו פגישה עם מר פטרובסקי, סגן שר החוץ, ועם 3 מעוזריו. הפגישה ארכה כמה שעות11.

אחרי שפטרובסקי שמע את כל הפרטים הבטיח שידבר עם גובינקו. ואם לא יבואו להחלטה חיובית אזי יחפש "אדער מינס" (אמצעים אחרים).

בלילה חזרה וירוניקה משם ואמרה, שגובינקו לא השיב בחיוב, והחליטו להעביר את הנושא לשר החוץ שברדנזה, שיעביר את הנושא לגורבראצ'וב.

שוב התחילה להכין תזכירים לגורבאצ'וב, ובבוקר של יום ו' [כ' כסלו] קראה אותי ואת קוגן לדירתה (כנזכר לעיל) כדי להכין תזכיר על תולדותיה ופעולותיה של חב"ד, כבקשת שברדנזה.

היא נפגשה עם שברדנזה, שהבטיח להעביר את התיק לגורבאצ'וב, שאולי יאות לקבלנו לראיון. אמנם תשובה ממנו לא יוכל לקבל על כך לפני יום ב' הבע"ל, וגם אז אינו יודע אם ומתי יקבלנו לראיון. אמנם היא משערת שכל המשחק הזה הוא כדי שיקבלנו ויחזיר לנו את האוסף.

בית הכנסת של פוליאקוב

בינתיים אישרו ביום ו' [כ' כסלו] במועצת השרים של הפדרציה הרוסית, שנותנים לנו את ביהכנ"ס של פוליאקוב. בנין יפה מאד בעל שתי קומות במרכז העיר. נסענו קודם לראות את הבנין והתרשמנו מאד מהבנין ומהסביבה.

היא אומרת שתוך ימים אחדים יכולים אנו ליכנס לבנין, אך לע"ע הוא עדיין תפוס ע"י משרד מסויים12.

*

בינתיים נפגשה וירוניקה כמה פעמים עם הועדה של אנשי הספריה, שהועיד מר גובינקו. בין חברי הועדה היו שלוש דיעות: א) לא להחזיר. ב) להחזיר לנו אותו, כיון שהאוסף מעולם לא הולאם. ג) להחזיר גם את שאר האספים המוחרמים.

פעילות אגודת חב"ד

אחרי שסיימנו לערוך את הסקירה על חב"ד בבית וירוניקה ביום ו', נסענו לביהכנ"ס מארינא רושצא, טבלתי וחזרנו למלון לפני השבת.

בשבת בבוקר הלכנו להתפלל למארינא רושצא. ההליכה נמשכה יותר משעה. נשארנו כל היום בביהכנ"ס. אחרי התפלה התוועדנו, ואני שוחחתי עם ר' בערל לאזאר ועם ר' משה חיים לוין שיחיו, בקשר לעבודה כאן, ברוסיה בכלל ובמוסקבה בפרט13.

עיקר השיחה היתה בקשר להוראה ליסד כאן אגודת חסידי חב"ד, שקיבלה משרד ומקבלת ביהכנ"ס ואחראית לפעילות.

דעתם היא:

א) כעת עיקר הפעילות היא בביהכנ"ס מארינא רושצא, שם נמצאת הישיבה, מכון חיה מושקא - ביה"ס לבנות, סאנדי סקול, פעילות צאגו"ח ועוד, בנוסף לפעילות הרגילה של ביהכנ"ס. לדעתם כדאי להעביר את הישיבה ואת פעילות צאגו"ח לביהכנ"ס של פוליאקוב, ואז גם לא תהיה בעיה של מנין בביהכנ"ס החדש, ואז גם לא ילמדו הבנים והבנות באותו בנין.

ב) חייב להיות אחראי מטעם אגו"ח על ניהול העבודה בעיירות השונות. קשה לחכות עד שיבוא איש מיוחד ע"ז מנ.י. לכן למסור הנציגות הזאת לאחד מראשי המתעסקים במוסקבה מטעם עזרת אחים. מבין כולם נראה הכי מתאים ר' בערל שי' לאזאר, הרב הרשמי של מרינא רושצא, עסקן ונוח לבריות.

חשבנו לדון בהנ"ל, אך במוצש"ק נסענו לראות את ביהכנ"ס של פוליאקוב כנ"ל. חזרנו משם שבעי רצון. נפגשנו עם וירוניקה ודנו בנושאים העומדים על הפרק.

כיון שביום א' כל המשרדים סגורים, לכן ישנה בידינו היכולת לנסוע לליובאוויטש להשתטח על קברי רבותינו ולבקש על הצלחת שליחותינו, אכי"ר.

הנסיעה לליובאוויטש

יום א' [כב כסלו] בערב

אתמול בלילה לפני הנסיעה הכינה וירוניקה תזכיר נוסף לגורבאצ'וב, בו אנו מבקשים שיקבל אותנו, ויקבל מאתנו חנוכיה בעת הכרזת החזרת הספרים.

ע"פ הוראת וירוניקה כתבתי בעברית וחתמנו, והיא צירפה תרגום ברוסית במכונת כתיבה.

בשעה 1 בלילה יצאנו לליובאוויטש. נסענו 7 שעות במכונית ונהג של וירוניקה. הגענו בשעה 8 בבוקר. נטלנו ידינו מאחד מבארות המים שברחוב, והלכנו לאוהלים.

שהינו שם כשעתיים. ביקרנו גם בבית חב"ד14 ובמקום החצר15.

בעיירה אין מים בבתים רק בארות מים בכל רחוב. גם בחצר יש באר. זהו הסימן היחידי שנשאר מאותה תקופה. אולי גם העצים שלידו. עפ"י שני אלו אפשר אולי לשער בקירוב היכן היו הבתים בחצר.

בשעה 10 יצאנו חזרה. בשעה 4 הגענו לבית וירוניקה שמחוץ למוסקבה. אחרי ביקור קצר המשכנו דרכנו, אך המכונית נשברה, ושהינו שם שעתיים, עד שבא אחד (זה הצייר שעשה לנו כותרת נייר המכתבים של אגו"ח), ולקח אותנו חזרה למלון ולביהכנ"ס במרינא רושצא. בדרך הראה לנו בביתו את אוסף הציורים שלו.


1)) התזכיר הוא של סגן מנהל הספריה מר גריגורוב, ובו סקירה על האוסף, מאז שנת תרע"ו, כשנארז בליובאוויטש ב35- ארגזים והונח למשמרת במחסני פרסיץ במוסקבה, ועד ליום הזה.

באוסף הזה היו 35 ארגזים, שבהם לערך 5000 ספרים, שהם 11 אלף כרכים, ו400- כתבי יד. הספרים הנדפסים נכנסו לאוסף פוליאקוב. הם מעורבים אם ספרי אוספים אחרים שבאוסף פוליאקוב, אבל אפשר להכיר את ספרי ש"ס לפי הסימנים.

כשבאה לכאן המשלחת ע"י האמער [בנסיעה הראשונה בשנת תשמ"ח, כמסופר לעיל בפרקים הראשונים], ולא הרשו להם לבדוק בעצמם במחסן, הם הגישו רשימה של 12 ספרים, מצאו את כולם. 10 מתוכם במוזיי קניגי. 1 מהם הי' אינקונבול ועוד 9 חצי אינקונבול.

לדעתינו, אם יתחילו להחזיר ספרים זה יהי' תקדים, כי רבים יתחילו לתבוע. ואם יוחלט על החזרתם, צריך לדעת שספרים אלו מעולם לא הולאמו, כי אם נלקחו כמו חפצים בלי בעלות.

2)) וירוניקה היתה המחליטה, ואנחנו קיימנו החלטתה.

3)) בפרטיות יותר, להלן בסוף היומן, אצל ז' מנ"א תשנ"ז.

4)) הדברים נראים קצת מבולבלים ולא ברורים, וגם אז בעת כתיבת היומן לא היו הדברים ברורים אצלי מה קורה, שכל רגע נהפך מהקצה אל הקצה, רגע לא רוצים להפגש, פתאום נכנס השר לשיחה נעימה, ופתאום צריך תזכיר בנושאים שלא נראים רלוונטים, פתאום שוב עימות, וחוזר חלילה.

ניסיתי לרשום את הדברים עד כמה שידי יד כהה מגעת, למרות הבלבול בראש ולחץ הזמן והעייפות.

5)) המשטרה החשאית שבמשרד נשיא ברית המועצות.

הדברים נראים מוזרים, אבל כך הודיעה לנו, ואף פעם לא ידענו כמה מדוייקות הן ההגדרות האלו.

6)) היינו שבפעם הקודמת הראו לי את אלפיים הספרים של המאה ה17- וה18- שמונחים בקומה ה12- של מחסני הספריה. וכעת רצו להראות לנו את גנזך הספרים העתיקים [מוזיי קניגי], שבו מונחים הספרים של המאה ה15- וה16-.

7)) תוכנו:

1. צו משרד התרבות להחזרת הספרים של שניאורסאהן, לעשות ועדה שתכלול את גובינקו - יו"ר, סגנים: א. א. זולוטוב. סגן מנהל הספריה וו. מ. גריגורוב. מטעם חב"ד: ש. לוינסון.

2. ספריית לנין תוציא את האוסף שניאורסאהן שיהי' מוכן להעברה ב7- בדצמבר 90 [כ' כסלו]. האחראי על הביצוע הוא גריגורוב הנזכר.

3. האוסף הנזכר כולל את כל הספרים: 1) שחשיבותם היא רק דתית. 2) ספרים שיש להם חשיבות היסטורית או לאומית יוחזרו רק כשיהי' לספריה טופס כפול. 3) ספרים וכת"י שיש בהם חשיבות לחוקרי הדת הרוסיים, יוחזרו אחרי שיעשה העתק מהספר לספריה. 4) ספרים שאין להם חשיבות לחב"ד נשארים בספריה כמתנה מהרבי מליובאוויטש.

4. להרשות לנציגי חב"ד ברוסיה הרשמיים להכנס למחסני הספריה כדי לקחת את האוסף.

8)) באותה שעה (ועד למהפכה בסוף הקיץ) היה יעלצין נשיא הפדרציה הרוסית וגורבאצ'וב היה נשיא ברית המועצות.

9)) כלומר, שוירוניקה הכינה תזכיר שהיא כותבת אל הנשיא יעלצין, וגם הכינה נוסח עבורו, שהוא יחתום על נוסח המענה שהיא הכינה עבורו.

10)) הודענו זאת למזכירות, וכל אנ"ש ברחבי תבל עמדו כל היום דרוכים ומצפים להכרזה הנכספת.

11)) לפי זכרוני היתה השיחה באנגלית, ולא הוזקקנו למתרגם.

אחד מהעוזרים קראו לו חודיאקוב.

12)) כך נמשך עד תחילת אלול, שרק אז קבלנו את בית הכנסת בפועל, כמסופר להלן ביומן ה' אלול.

גם כשסוכ"ס ניתן לנו הבנין בפועל, נשארה שם אותה חברה בקומה השניה, ועשתה לנו כל מיני בעיות. כך נמשך הדבר עד תחילת קייץ תשנ"ב, שאז עזבה החברה ההיא לגמרי את הבנין ואנחנו קבלנו את כל הבנין, כפי שיסופר להלן ביומן כ"א אייר תשנ"ב.

13)) זאת היתה שיחה פרטית בלתי רשמית. אח"כ ביום א' בלילה, אחרי חזרתינו מליובאוויטש, היתה לנו שיחה רשמית באותו נושא, עם כל חברי המשלחת, כפי שיסופר להלן.

14)) בית עץ הכי סמוך לאוהל, ששם נכנסים לפני האוהל, להתפלל, לכתוב פ"נ ושאר ההכנות.

15)) באותה שעה עדיין לא הכרנו את העיירה, ואת מקום החצר חיפשנו לפי הסימנים שניתנו לנו. ומסופק אני היום אם אמנם מצאנו אז את המקום הנכון.