פרק שלישי

היום השני במוסקבה

אור לכ"ד טבת יום ההילולא שעה 11:00

עתה נגמר סדר עבודת היום השני להיותינו כאן, אם אמנם אפשר לקרוא לזה יום עבודה, כי לא ניתנה לנו היום האפשריות לעשות כמעט כלום, אבל נתברר המצב לאשורו, ונראה שמחר הוא היום הגורלי, שבודאי יסתיים בנצחונו של בעל ההילולא.

וזהו סדר היום:

אתמול אמרו לנו לחכות למענה על בקשתינו לחפש הספרים בעצמינו. נינא אף אמרה בשם ליטבינוב שנראה שהתשובה תהי' חיובית.

קמנו בבוקר, נסענו לביהכ"נ לתפלה וחזרנו בשעה 9:30. שלמה צלצל לנינא לשאול אם אפשר לדבר עם דזייקאבס, היא קישרה אותו עם דזייקאבס, שאמר שהוא כבר שמע שיש לנו קשיים, ואין זה הולך כראוי. הוא מיד כעת נוסע לפגישה ויחזור ב12:00-, ואז יצלצל.

לא היה לנו א"כ מה לעשות אלא לאכול ולנוח. בשעה 12 צלצל שלמה למשרד, וענו לו שדזייקאבס נוסע כעת למשרד.

נסענו גם אנחנו למשרד, ושם פגשנו את דזייקאבס, שמיהר להכין עצמו לפגישה בין האמער לדאברינין1 בשעה 3.

תזכיר תולדות האוסף

שלמה אמר לו שהוא צריך אותו לכמה דקות. נכנסנו לחדר מיוחד. שלמה הסביר לו את המצב ונתן לו את הספרים2 של מינדל ושלי להאמער ולשר התרבות.

דזייקאבס ענה שנכין בכתב את מטרת בואינו והתוכנית, והאמער ידון בזה עם [שר התרבות] זאכארוב, בעת פגישתם מחר אחה"צ.

הוא הלך להמשיך ההכנות ואנו התיישבנו להכין את התזכיר הזה3. אני הסברתי ומינדל רשם, ואח"כ כתב במכונת כתיבה. גמרנו את זה בשעה 3. העתק נמסר לדזייקאבס, וכמה העתקים נעשו עבורינו.

נסיעה לבית הכנסת במארינא רושצא

משם נסענו לביהכ"נ להתפלל.

בחרנו לנסוע לביהכ"נ מארינא רושצא, שעדיין לא ראינו. באנו לשם לאחר כמה קשיים במציאת המקום המדויק. היו שם רק שני אנשים4 ולא מספיק למנין. מנחה התפללנו כבר במשרד הנ"ל, ולמעריב הוכרחנו לנסוע משם לבית הכנסת הגדול.

בבית הכנסת במארינא רושצא שהינו כעשרה דקות, והטקסי חיכה לנו. יש שם מקוה חמה, שטבלנו בה לכבוד כ"ד טבת. לקחנו כמה תמונות מביהכ"נ וחזרנו למכונית.

שני סטנדרים ושני ארונות קודש בבית הכנסת במארינא רושצא

בבית הכנסת במארינא רושצא

כשהגענו לביהכ"נ הגדול כבר אחזו בסוף מעריב, אך שלמה, שצריך להתפלל לפני העמוד אחר פטירת אביו המנוח, הספיק לומר עם המנין את הקדישים האחרונים וברכו וכו'.

לא מרשים לבדוק הספרים

בעת הכתיבה נשמט לי הענין הכי חשוב, שהיה בסוף הביקור במשרד, אחרי נסיעת דזייקאבס משם:

שלמה ביקש מנינא שתצלצל לספריה לשאול מהי התוצאה, אך מיד בנסותה, בשעה 3:30, קיבלה טלפון ממנהלת הספריה, שהיא כתבה מכתב לשר התרבות, בו מסבירה את טעמי התנגדותה להרשות לנו לחפש בעצמינו בספריה ולתת לנו את הספרים.

נינה מסרה לנו את הדברים והציעה שנבקש מהאמער שיקח אותנו לשר זאכארוב, כדי שאנחנו נסביר לו בעצמינו את טעמי דרישותינו.

*

לפני נסיעתו של דזייקאבס שאל אותו שלמה: מתי נדבר שוב? והשיב, שבשעה 7 יחזור ואז יוכל לטלפן לו. הוחלט לדבר אתו אז בזה. משם נסענו כאמור לביהכ"נ.

כשחזרנו אכלנו והתוועדנו בינינו לכבוד יום ההילולא - על המשקה שקבלנו מכ"ק אדמו"ר שליט"א לפני הנסיעה.

בשעה 7 גמרנו האכילה וההתוועדות, ושלמה צלצל לדזייקאבס וסיפר לו את הדברים, וביקש א) לסדר פגישה מחר בבוקר בינינו להאמער. ב) שהאמער יקח אותנו לשר התרבות. דזייקאבס השיב ששלמה יצלצל לו מחר בבוקר בין 8:00-8:30 ואז ישיב לו.

כך נגמרה עבודת יום זה, והגיע זמן הדיווח לנ.י.

שלמה צלצל לבתו וחתנו, שקישרו אותו עם הרי"ל גרונר, ושלמה דיווח בפרטיות מכל הנעשה כאן, ואשר מחר הוא היום הגורלי.

שלמה גם צלצל לוויינטראוב (המקושר כ"כ, ויש לו השפעה גדולה על האמער, ובידידות עם שלמה, ועבד הרבה להביא למצב שאנו בו היום), להודיעו את המצב, שמחר הוא היום הגורלי, ויש לעודד את האמער שישתדל ביתר תוקף. וויינטראוב לא היה במשרד, ולכן מסר הדברים לחתנו ברוך, שישתדל במשך היום למסור הדברים לוויינטראוב ולעוררו על הנ"ל.

כל הנ"ל נגמר בשעה 9:45, והיה מקום ללכת לישון. אך לפני השינה החלטנו לצאת לרחוב לשאוף קצת אויר צח, ושם גם קל יותר לשוחח בנושאים העומדים על הפרק ביתר חופשיות5.

הלכנו כשני רחובות מהמלון שלנו, לכיכר האדום. ראינו את המונה של רומי, שוחחנו על פרשת היום ועל כל הנושאים העומדים על הפרק.

חזרנו בשעה 11 לחדרנו במלון, שלמה הלך לישון ואני התיישבתי לכתוב במשך כחצי שעה.

תם סדר יום של השתדלות רבה, אבל בלי תוצאות ממשיות, והתחיל יום כ"ד טבת, זכותו של בעל ההילולא יעמוד להצלחה מופלגה בשליחותינו הקדושה.


1)) שגריר רוסיה לארה"ב.

2)) לפני נסיעתינו לרוסיה הורה הרבי לקחת כמה עותקים של הספר שערך הר"נ מינדל (תולדות אדה"ז באנגלית) וכמה עותקים של הספר שנערך על ידי (קובץ יגדיל תורה שנה ט-י), לכרוך אותם בכריכת עור משובחת, על מנת לתת אותם כתשורה לאלו שיהיו בעזרתינו ברוסיה.

יחד עם זאת הורה אז הרבי להכין עבורינו קוריקולום ויטה (קורות חיים), שבו יהיו רשומים גם כל הספרים שערכנו. אחרי שהוכנו, הוגהו ע"י הרבי, שאף הורה לרשום בכל ספר את מספר הדפים שבו.

3)) תולדותיו והשתלשלותו של האוסף הזה, מעת הנחתו במחסן בשנת תרע"ו ואילך, מסופר בפרטיות ב"ספריית ליובאוויטש" עמ' סג-ד. פא-ט.

4)) אחד מהם הי' העסקן ר' אברהם ע"ה גענין. אמנם הצגנו את עצמנו כתיירים, והשתמטנו מלהאריך בשיחה.

5)) משא"כ בחדרנו שבמלון, מחשש אוזן הצנזורה. וכך הי' בכל משך שהותינו שם, שכשהיינו רוצים לשוחח בינינו, בנושאים שחששנו בהם מאוזן הצנזורה אשר במלון, היינו אומרים זה לזה שצריך ללכת לשאוף אויר צח.