פרק חמישים

קבוצת ילדי טשערנאביל

יום א' כ"ז סיון בוקר

בשעה 2 לפנות בוקר חזרנו ממחנה ילדי טשענאביל, שם שהינו בשבת שלשתינו, הרי"י [אהרונוב] הרב"ש [קונין] ואני. הרבינו להתוועד ולנאום לפני הילדים, מתוך סיפוק נפשי אמיתי.

מסרים נוספים בענין הספרים

לפני שאתאר בקצרה את השבת עם הילדים אדווח בקצרה בקשר לספרים:

ביום השישי סיפר מר גלמן שדיבר עם עוזרו של גורבאצ'וב מר יאנאיוב. האחרון סיפר שבפקודת גובראצ'וב הוא קרא לגובינקו וצוה עליו להכין את סידור החזרת הספרים. גובינקו השיב שהכל מוכן אצלו כבר, אבל הוא עצמו לא יתן את החתימה על כך, רק כאשר תהיה הוראה חתומה מגורבאצ'וב עצמו.

באותו יום היתה אמורה וירוניקה להפגש עם מר טשערנאיוב, אך הפגישה נדחתה ליום אחר. הוא הראה לה את הניירות הקשורים לפרשה ואת מכתבו של גובינקו, בו הוא מתאר בפרוטרוט את הספרים ואת כתבי היד של האוסף ומביע דעתו שכדאי להסתפק בנתינת תצלומים.

היא שאלה אם כדאי שהיא תענה על מכתבו, והשיב שאין צורך כי בכל אופן אין הדעת נוחה מעמדתו של גובינקו.

הוא אמר לה שהוא צריך להכין עתה נוסח צו שיחתום עליו גורבאצ'וב, אך זה יכול להמשך כמה שבועות עד שמשרדו יוכל להכין את המסמך. היא הציעה שהיא בעצמה תכין ותתן לו. הוחלט שהיא תכין היום ותגיש לו מחר, ואזי יוכל הוא להגיש את הנוסח לחתימה במשך השבוע.

הבשורה הזאת ציפתה לנו בבואינו לפנות בוקר חזרה ממחנה ילדי טשענאביל.

השבת במחנה

אני נסעתי למחנה ביום השישי בצהרים במונית, ולקחתי אתי שני בחורים מהישיבה לעזור - מיכאל ברוך [לעווידנסקי] ודן [הימן]. קיבלתי רשות מיוחדת מראש הישיבה אורי קמישוב.

הר"י [קוגן] והרב"ש [קונין] באו אח"כ - סמוך לכניסת השבת.

מיד בבואינו אספנו את הילדים, הבנים והבנות התיישבו בנפרד בחדר האוכל, ונאמתי לפניהם כשעה וחצי. אני דברתי בעברית והתלמיד מיכאל ברוך תרגם לרוסית. כשעה דברתי וכחצי שעה היו שאלות ותשובות. רוב השאלות היו על המצב בכפר חב"ד1.

אח"כ הלכתי לסדר את העירוב מסביב למחנה. יש שם גדר עם פרצות אחדות, שאותם סגרתי על ידי צורת הפתח (אח"כ במשך השבת מצאו הבחורים שיש פרצה נוספת, בגדר הכפול, שלא הבחנתי בו בבדיקתי הראשונה בהחפזה).

בערב, עם כניסת השבת הכנו את האולם הגדול (שעל גבי חדר האוכל) לתפלות בשבת. סדרנו שם מחיצה טובה, וכל הילדים עלו לתפלה.

אצל רוב הילדים היתה זאת הפעם הראשונה בחייהם שרואים תפלה בצבור ובית הכנסת. זאת היא גם הפעם הראשונה שרואים סעודת שבת, קידוש והבדלה וכו'.

[שוחחתי עם כמה במשך השבת ואמרו שהתרשמו מאד מהיופי של השבת].

במשך התפלה, היו ילדים שיודעים להתפלל והתפללו יפה, והיו כאלה שרק אנו "אמן", וגם אמרו כמה תפלות - מלה במלה אחרי. אמרנו פרשה ראשונה של קריאת שמע ועלינו לשבח ועוד.

הרב"ש [קונין] התפלל לפני העמוד, ואני ניהלתי את התפלות עם הילדים.

אחרי התפלה ירדנו לסעודת שבת. הרב"ש [קונין] עשה קידוש לפני כולם, ובאמצע הסעודה נאם לפני הילדים, והר"י [קוגן] תרגם.

אחרי הסעודה ברכנו אתם ברכת המזון (ברכה ראשונה) מלה במלה.

כך היה במשך כל השבת, נאומים לפני כולם, שיעורים לפני קבוצות, שיחות פרטיות עם הילדים, תפלות בציבור וסעודות שבת, ורוב שמחה וסיפוק נפשי, אצלנו ואצל הילדים.

כמה מהבנות הביעו רצונם לקבל שם יהודי. השם ניתן להם בעת קריאת התורה בבוקר. שוחחנו אתן והן היו מאושרות מכך שמשאלתן התמלאה.

ילדים רבים הציגו עצמם לפני בשמם הנכרי, והוסיפו מיד שבבואם לארה"ק יהיה להם ברית מילה ואז יקבלו שם יהודי. נראה שאלו היו אצלם חלק מהשיחות היום. אחד מהילדים מספר לי שבקבוצה שלהם (10 ילדים) 3 מהם כבר עברו ברית מילה, ויש להם כבר שם יהודי, והשאר עדיין לא עברו ברית מילה.

המחנה הוא מאד מסודר. יש בו עצים רבים וביניהם 4 בנינים (בנוסף לכמה בתים קטנים). 2 בנינים לשינה (א' עבור הבנים וא' עבור הבנות). בנין אחד חדר אוכל ועליו אולם גדול ששימש לבית הכנסת, ובנין אחד למשפחות שמנהלים את המחנה ועבור ההורים שבאים לבקר ולשהות עם הילדים.

האוכל היה טוב מאד, וגם בשר עוף לא חסר בו; בחצר מגדלים תרנגולות רבים, שכל כמה ימים שוחט הר"י [קוגן] את חלקם, ומכשירם ומכינים אותם לסעודה.

לניהול המטבח הביא הר"י [קוגן] את אחיו ר' דוד מלנינגרד, ואילו בתו מרת חיה באה במיוחד מאודיסה לנהל את סדרי המחנה.

אם הזכרתי את התרנגולות, אי אפשר שלא להזכיר גם את העז הקטנה, בכור, שקיבל הר"י [קוגן] בתור כהן, ורועה במחנה עד שיפול בו מום.

בצאת השבת, אחרי שהסברתי לילדים את תוכן מצוות ההבדלה, הבדלתי לפניהם, ואח"כ נפרדנו לשלום.

את הילדים לקחו אז לאולם, להראות להם וידאו על ילדי טשערנאביל שהסתדרו כבר בכפר חב"ד. כל הילדים רצו עצורי נשימה לחזות בוידאו, שממנו ילמדו על מקומם החדש שנוסעים אליו, ואנחנו יצאנו בדרכנו חזרה למוסקבה.

תיק החקירות של רבי לוי יצחק שניאורסאהן

עוד עלי להשלים אירועים של יום החמישי וששי:

כבר כתבתי כמה פעמים מהדיונים עם לאניע מדניפרופטרובסק בקשר לתיק של מאסר הרלוי"צ - אבי כ"ק אדמו"ר שליט"א. בשעה שהיינו בנ.י. התדבר אתו הר"י [קוגן] שיבוא למוסקבה וישהה בדירה השניה שיש לנו ויעסוק במו"מ עם העתונאים בקשר לספרים.

ביום החמישי אמר שדיבר בטלפון עם העתונאי, איש הקשר שלו עם הק.ג.ב. בדניפרופטרובסק ועם איש הק.ג.ב. ואמרו לו שהם מעונינים להחזיר את התיק לחב"ד בימים האלה, אלא שהם זקוקים לבקשה רשמית מאתנו.

היה לנו דיון בזה ביום ה' בערב, יחד עם לאניע שבא לדירה שלנו לצורך זה, וגם אני חזרתי מהישיבה למטרת הדיון הזה.

אני מאד חשדני בנושא הזה, ולא נראית לי גישתו של לאניע בנושא. שיכנעתי את חברי לא לכתוב את המכתב המבוקש. אמנם אח"כ, ביום השישי, דיברו בנושא הזה עם וירוניקה, ודעתה נטתה שכן יכתבו2. אז כתב הר"י [קוגן] את המכתב, שנשלח בפאקס לשמואליק קמינצקי בדניפרופטרובסק למוסרו למשרד המתאים.

כלים דתיקון

יום ב' כ"ח סיון, 50 שנה לבוא כ"ק אדמו"ר שליט"א לארה"ב, צהרים

אני לבדי כעת בדירה. הרי"י [אהרונוב] נסע לשדה התעופה לקבל את יצחק הר צבי3, שבא למיין את קבוצת ילדי טשערנאביל. הוא גם מביא את הכסף לשכירת המטוס, שהרי"י [אהרונוב] וישראל צריכים להכניס לבנק.

הרב"ש [קונין] נסע לוירוניקה. היא צריכה להפגש בשעה 1 עם טשערנאיוב וביקשה שיביא להם כמה ניירות.

במוצאי ש"ק הודיע הר"י [קוגן] לרי"ל גרונר על פגישת וירוניקה עם טשערנאיוב, והרבי הואיל להשיב על כך:

אזכיר על הציון והזמן גרמא לבשורות טובות.

הרב"ש [קונין] כתב לכ"ק אדמו"ר שליט"א שמשתדלים שיהיה הכל בכלים דתיקון, וכ"ק אדמו"ר שליט"א הואיל להשיב על כך, אשר מי שיש לו מאתים רוצה ד' מאות.

שיחות והכרת מצב הפעילות ברוסיה

כ"ט סיון אחרי הצהרים

אתמול הייתי בישיבה יתר על הרגיל.

מלבד הלימודים כרגיל, היתה בלילה התוועדות לכבוד כ"ח סיון. סיפרתי על המאורע לפני 50 שנה, ועל כניסת כ"ק אדמו"ר שליט"א אז לעסקנות הכלל במחנה ישראל, במרכז לעניני חנוך ובקה"ת.

היו לי פגישות אתמול עם הר"ז קורבסקי, הר"א שענציס, הר"י קרובליאק, נחום תמרין ודוד קרפוב. גם שיחות טלפון עם הר"י בעלינוב ועם אביגדור [פרנס].

עם שנים הראשונים דברתי אודות שכירת מחסן עבור האוכל והבגדים שתביא אגו"ח; עם קרובליאק ובעלינוב ואביגדור, אודות רב חב"די בלנינגרד ומצב הכללי שם; עם תמרין אודות המוסד צבאות ה' וטנק המצבעים שבניהולו; ועם קרפוב אודות הדפסת והפצת שיחת-השבוע ברוסית.

נסיגה נוספת בנושא הספרים

היום בצהרים סיפרה וירוניקה:

אתמול הייתה אסיפה של כמה שעות במשרד התרבות, עם גובינקו ועם 3 עו"ד. לבסוף באו למסקנא שהאוסף הוחרם והוא נחוץ ליהדות ברוסיה וצריך להשאר כאן4. הם כתבו זאת בתזכיר של 16 דף.

קרוב לסיום האסיפה חש גובינקו ברע, הביאו אמבולנס, נתנו תרופות ולא הועיל. רצו לקחת אותו לביה"ח ולא רצה.

כשבבושקין סיפר לה מכל הנ"ל צלצלה ליו"ר איגוד העו"ד הנ"ל, ושאלה מדוע לא נפגשו העו"ד עם הרבנים, ומדוע לא עיינו בחו"ד של האיניורקוליג. הוא התפלא על כך ושאל אצל העו"ד, שהשיבו לו שהיו מוכרחים לעזור לגובינקו כבקשתו.

היא טלפנה והודיעה על כך לטשערנאיוב, והוא השיב לה כי לא מעניין אותו מה שהם כתבו, וכי מחר או מחרתיים יסיים את הנושא לטובה. מי יתן והיה.

תוכניות פעילות אגו"ח ברוסיה

אח"כ היה לנו (הרב"ש [קונין] הרי"י [אהרונוב] ואני) דיון בקשר לפריסת חסותינו על המבצעים שמנהל נחום תמרין.

תיארתי את המבצעים וההוצאות, ונראה לנו להסכים לבקשתו לקחת אותו תחת חסות אגו"ח. אמנם יש לנו הוראה שצריך לעבוד רק על פי מזומנים, וכבר עשינו הסכם עם וירוניקה שתקבל מאתנו משכורת כל חודש, והרי דנים עם בעלינוב בקשר לרבנות בלנינגרד ועם לוינסון בקשר לניהול מחסני האוכל, שגם זה דורש משכורות, והרי יש לנו הוצאות תמידיות שלנו כאן, וכעת מדברים על מבצעים שמנהל תמרין ועדיין אין מזומנים. עוד יש לקוות שבקרוב יהיו לנו הוצאות עבור בית הכנסת ועבור משלוח הספרים.

המזומנים שהוצאו עד עתה שולמו ע"י משרדו של אהרונוב. הרב"ש [קונין] התחייב לתת לקופה למען הצלחה בענין הספרים.

קשיים בהטסת הילדים לארה"ק

יום ו' ב' תמוז בוקר

סוכ"ס הגיעו הילדים מאיזור טשערנאביל אתמול בלילה לארה"ק, אחרי שהתגברו על רוב המניעות והעיכובים.

עיקר הקשיים נערמו ע"י משרד הקשר והקונסוליה שלא רצו לתת את הויזות בזמן המתאים.

הר"ש חפר, מנהל בית רבקה בכפר חב"ד, הגיע הנה שלשום ביום רביעי בצהרים, ויחד עם הרי"י [אהרונוב] דיברו בטלפון לכל המשרדים הראויים, וללא הועיל.

באותה שעה שהה הר"י [קוגן] בקונסוליה כאן, וגם שם לא נפעל הרבה.

בסוף שוכנעו שיתנו ויזות, אבל לא בזמן המתאים שהמטוס יוכל להמריא עם הילדים בזמן שנקבע ביום חמישי בבוקר.

וירוניקה שכנעה את משרד החוץ כאן שירשו לילדים לעלות למטוס בלי ויזות מוכנים, וכך יצאו ביום חמישי בבוקר לשדה התעופה. אמנם כשהגיעו לשם הודיעו ממשרד התעופה איירופלוט שאינם יכולים לקחת את הילדים בלי ויזות, כי לפי החוזה שלהם אסור להם להנחית אנשים בלי ויזות במדינה זרה.

וירוניקה שיכנעה אותם שיצלצלו לקונסוליה ויודיעום שבאין ברירה מוכרחים לקחת את ילדי טשערנאביל לארה"ק גם בלי מתן אישור, אך מבקשים שיותן האישור ולא יגרמו בעיות בין איירופלוט לבין ארה"ק. בדקה האחרונה ניתן האישור והילדים הורשו לעלות למטוס.

הילדים עלו למטוס יחד עם המלוים ועוד, ולפתע רואים ששבע ילדים האחרונים אין להם מקום:

כשנתאספו הילדים למחנה היו שם כ140- ילדים. במטוס נכנסים רק 132 ילדים. יש מקום לעוד אחדים, אך באופן רשמי נוסעים בו רק 132. מתוכם יש 26 מקומות עבור המלוים וכו'. נשארו א"כ רק 106 מקומות לילדים.

כשהגיעו לכאן יצחק הר-צבי ושמואל חפר נסעתי אתם למחנה לראיין ולמיין את הילדים (הבנים ע"י הר-צבי והבנות ע"י חפר). בין הילדים היו כ15- שהגיל שלהם לא מתאים למסגרת, ועוד כמה שנפסלו מסיבות אחרות. גם חפר פסל כ5- בנות מסיבות שונות.

חשבנו שהמקום יספיק, אך לפועל הוסכם ברגע האחרון לאשר נסיעת כמה מהם, ולכן חסרו מקומות. אמנם אחרי השתדלות וירוניקה עם הצוות, הורשו כל הילדים לעלות למטוס ולנסוע.

המטוס המריא בחצות, אמנם כעבור שעתיים קרה קלקול והמטוס הוצרך לנחיתת חירום.

היתה אפשרות שנחיתת החירום תיעשה בארה"ק, אך כיון שהאישור לנחות בארה"ק לא ניתן בהסכמה מליאה הוחלט ע"י חברת איירופלוט עם ווירוניקה (שהיתה עדיין במשרד בשדה התעופה) להחזיר את המטוס למוסקבה ולשלחם במטוס אחר.

הם נחתו במוסקבה בשעה 5 אחרי הצהרים, והמריאו במטוס אחר בשעה 6, ולארה"ק הגיעו בשעה 9:30, בברכת שהחיינו ובשירות וריקודים.

*

כעת אעבור לסדר הימים:

ביום שלישי בצהרים נסעתי עם יצחק הר-צבי למחנה, שם הוא ראיין את כל הילדים וחיה (בתו של הר"י [קוגן], שניהלה את המחנה) תרגמה בין הילדים ובין יצחק. אני השתתפתי קצת בראיון, אך בעיקר שוחחתי עם הילדים וההורים.

אחרי שהכל נגמר ביום ד' בבוקר, קראנו לכל הילדים לבית הכנסת, קראתי בתורה - פרשת ראש חודש, ונאמתי לפניהם על ר"ח ועל קריאת התורה. אח"כ נאם לפניהם (ולפני ההורים, שגם הם באו) הר-צבי, אודות הסדר במוסד בארה"ק, ואח"כ חזרנו למוסקבה.

למוסקבה כבר הגיע באותה שעה שמואל חפר, שעסק עם הרי"י [אהרונוב] להשיג את הויזות כנ"ל. בשעה 5 נסעתי שוב עם חפר ועם הר-צבי למחנה, כדי שחפר יראיין את הבנות, וביחד נחליט על רשימה סופית של הנוסעים ושל הנשארים. כחצות לילה חזרנו למוסקבה.

בדרך לקריאת התורה במחנה

התפללנו סעדנו ונשכבנו לנוח לכמה שעות, עד אשר קמנו לפנות בוקר ונסענו לשדה התעופה לסידורים אחרונים של הילדים.

כשהגענו לשדה התעופה כבר התחילו להגיע לשם הילדים (האוטובוס הראשון עם הילדים כבר הגיע מהמחנה). היינו עסוקים שם עם הילדים ועם ההורים ועם השגת הרשיונות עד אחרי חצות היום, וחזרנו לדירה.


1)) אשר לשם הם נוסעים להסתדר, הבנים בבית ספר מיוחד שאורגן להם ע"י צאגו"ח בבנין מעון העולים, והבנות בבית רבקה שבכפר חב"ד ב.

2)) בדיעבד התברר אח"כ שהדבר כן השתלם ולא היה מה לחשוש, וכעבור חודשיים נמסר לנו חלק מהתיק, כפי שיסופר להלן ביומן כז מנחם אב.

3)) מנהל בית הספר של ילדי טשערנאביל בכפר חב"ד.

4)) באותה תקופה הוא קיבל מכתבי תמיכה רבים להחליט על החזרת הספרים. על אחד מהם השיב בפרטיות, ביוני 23 (יא תמוז), וזה תוכנו:

מבין אני את התעניינותך ורצונך לעזור בנושא הספרים של הרבי שניאורסאהן, שהחלטתו תסתיים לטובה. לפני שבועיים נגמרה עבודת הועדות שדנו בפרטיות בכל צדדי הנושא.

לדעת הועדות הנזכרות, אוסף ספרי שניאורסאהן שייכת לבריה"מ, הוא נאסף בשטח רוסיה והולאם לפי החוק. האוסף קשור מאד עם שאר האוספים של ספרי היהודים, ואם יופרדו הספרים וכת"י החסידיים משאר ספרי היהודים זה יגרום שהאוסף יהי' חסר.

הועדות הגיעו למסקנה שהאוסף יש לו חשיבות גדולה בשביל היהדות והתרבות הרוסית. אנשי הועדה בדיעה אחידה אמרו כי האוסף אינו יכול לצאת מחוץ לבריה"מ, ומסירת האוסף למרכז ליובאוויטש בארה"ב בלתי אפשרי הוא.

אני כאיש שלקח על עצמו את אחריות שמירת הנחלה התרבותית של המדינה, איני יכול שלא להסכים עם מסקנת הועדה.

ידוע שנציגי ליובאוויטש כבר יודעים מהחלטת הועדה, ויכול אני לשער בעצמי איך אני נראה בעיניהם.

רוצה אני רק להוסיף, שמצדי אשתדל לעשות כל מה שביכלתי שיהי' אפשר להגיע לאוסף, הן לחוקרי רוסיה והן לחוקרי ארה"ב, כולל גם אלו שהולכים בדרך שניאורסאהן.