פרק חמשים ושנים

המשפחה מגיעה ומסתדרת בקייטנה

יום א' י"ח תמוז, תענית נדחה, ערב

ארבעת הימים האחרונים היו טרודים אצלי מדאי, ולא הצלחתי להתיישב לכתוב. אשתדל להשלים עתה בעזהי"ת:

ביום ה' בבוקר, בשעה שחברי נסעו לשדה התעופה לשלוח את המטוס עם ילדי טשערנאביל, נסעתי לקונסוליה הישראלית לסדר ויזה לאחד שעזר לנו בשדה התעופה בסידור המטוסים, כדי שיוכל אף הוא להשתתף בנסיעה עם הילדים.

משם נסעתי לשדה התעופה למסור לו את הפספורט ואת הויזה, וחזרתי לדירה.

בערב הגיעה המשפחה שלי מארה"ב; אמנם זה היה זמן רב מדאי מכדי לחכות בשדה התעופה, לכן חזרתי לדירה, שהיתי כמה שעות, ואח"כ נסעתי שוב לשדה התעופה לקבל את המשפחה.

באותה שעה הגיעו עוד 28 בחורים ובחורות מארה"ב ומארה"ק כדי לנהל את הקייטנות שע"י עזרת אחים ברחבי רוסיה. כולנו נסענו למלון מולודוז'ניא ללון.

יחד עם הקבוצה מארה"ב הגיעו כ150- חבילות אוכל ושאר מצרכים עבור הקייטנות. לא היה מי שיעזור לקחת את כל החפצים מהמשאית למלון. עבדנו על זה בעצמנו כמה שעות1.

בבוקר לקחתי את כל הפספורטים ונסעתי אל לאדא לסדר את הויזות.

בתחילה לקחתי את המשפחה שלי למארינא רושצא. השארתי אותם שם להתפלל ולראות את המקום, ואני נסעתי לביתה של לאדא. לקחתי אותה במונית למונוסוניק ושם הכינה את כל הניירת. משם לקחתי אותה למשרד אוביר כדי לסדר שם את הויזות, ומשם הבאתי את הויזות המוכנות למארינא רושצא.

אח"כ התחילו ההכנות לנסיעתינו לקייטנה לשבת. הבאתי את המזוודות אל מארינא רושצא, כדי שיוקחו ע"י המכונית המביאה אוכל לקייטנה. אח"כ לקחתי מונית עם המשפחה להראות להם את בית הכנסת הגדול בארחיפוב. משם חזרנו למארינא רושצא, ועלינו למיניבוס שלקח אותנו לקייטנה. יחד אתנו נסעו עוד כמה בחורים מהישיבה.

הדרך לקייטנה

עד שהצלחנו לצאת כבר היה קרוב לשעה שבע בערב. היו כמה קשיים באיתור המקום המדוייק של הקייטנה, עד שהגיע זמן שקיעת החמה, ואנו עדיין מהלך כמה קילומטר מהקייטנה.

ירדנו מהאוטובוס, השארנו את כל החפצים באוטובוס, שלקח אותם למחנה, ואנחנו יצאנו בדרך בכוונה לשבות במחנה2.

כשהגענו למחנה כבר היו הילדים באמצע סעודת שבת. שרנו אתם ודיברתי לפניהם. ספרתי להם על קורות הנסיעה ושהוכרחנו ללכת ברגל.

השבת בקייטנה

במשך השבת הרבינו לשוחח עם הילדים, נאומים שתורגמו לרוסית, והעיקר היא התפלה, שאמרנו עם הילדים כמה תפלות מלה במלה, ובשאר התפלות, המנין התפלל והתמים שלמה וואראוויטש (שהי' מדריך ראשי - יחד עם לוי העבער), הסביר את כל הקשור לתפלה וקריאת התורה.

הילדים והמדריכים בקייטנה נראים מרוצים ביותר. אמנם במטבח חסרה השגחה מתאימה על כשרות הבישול. זוגתי תחי' חושבת להתמסר לזה.

שכרו לה חדר באכסניה שלא רחוקה מהקייטנה. במשך היום תימצא בקייטנה ותשגיח על המטבח.

אני מתכונן להיות בשבתות בקייטנה ובמשך השבוע בעיר, עם שאר חברי המשלחת.

הבנים שלי התרגלו קצת לשחק עם ילדי הקייטנה, בינתיים בלי שפה משותפת. אקוה שבמשך הזמן יתרגלו להיות מעורבים בחברה, הן בשפה הן במשחקים והן בלימודים, שיעזרו לילדים ללמוד וכיו"ב.

אחרי צאת השבת (השבת יוצאת כאן אחרי השעה 10) הלכנו יחד עם הילדים לשחות קצת בנהר, אחרי יום השבת שהיה חם ולח. אח"כ (לערך בחצות הלילה) הלכנו לאכול - לפני הצום הנדחה.

בבוקר חזרנו מהחדר השכור למחנה, למדתי קצת עם בני שניאור זלמן, ובקשתי את מיכאל ברוך לעווידנסקי שילמוד קצת עם בני מנחם מענדל.

חזרה לפעילות במוסקה

אחרי הלימוד חזרתי למוסקבה, יחד עם כמה בחורים מהישיבה שבאו אתנו לשבת.

*

הרי"י [אהרונוב] סיפר לי שלפני נסיעתם לארה"ק, הודיע לרי"ל גרונר כי היא דורשת שגם הוא [אהרונוב] ישתתף בנסיעה לארה"ק, והרבי השיב:

א גלייכע זאך, כבר אמרתי שצריך להתחשב עם דעתה.

יום ב' עבר, יט תמוז

לא היתה היום פעילות מרובה. הרי"י [אהרונוב] עדיין בארה"ק עם וירוניקה וישראל. הרב"ש [קונין] נסע היום לליובאוויטש. אני נסעתי בבוקר לישיבה ונתתי שם שיעור בהלכה (עירובי תבשילין, חצרות ותחומין).

אח"כ נסעתי למשרדינו, שם בא הר"י [קוגן] עם זיוה מיקיעווא מעתון "דזאינט ווענטשור", ונתנה לנו ראיון, כי היא רוצה לכתוב מאמר אודות בית הכנסת של פוליאקוב.

אח"כ חזרתי למארינא רושצא ושוחחתי עם הר"י רסקין3 אודות עבודתו של הענדל דייטש ועל עבודתינו בענין הספרים.

יום ג' ערב, כ' תמוז

לא היתה גם היום פעילות מרובה. חלק מהיום ישבתי בישיבה ולמדתי (בעצמי).

ביום ועש"ק הביא הר"י [קוגן] את האוכל שנתקבל מארה"ק למארינא רושצא. חצי הוכנס למחסן-קרון שהונח שם לצורך זה בחצר בית הכנסת, והשאר הונח במחסן של עזרת אחים, או נשלח מיד לקייטנות.

צריכים בקרוב להגיע עוד משלוחים של מזון, ומחר עומד להגיע יצחק לוינסון שיתעסק בכל הנ"ל.

שיחת השבוע עדיין לא הגיעה, וכנראה תתקבל מחר מארה"ק ע"י לוינסון. יתקבלו מחר של השבוע הזה ושל השבוע הבע"ל.

פעילות בקייטנה

יום א' כ"ה תמוז, אחרי הצהרים

זה עתה חזרתי לדירה מהקייטנה, שם שהיתי מיום ד' בצהרים.

כבר ביום ג' בערב ראיתי שאין לי הרבה מה לעשות כאן בימים האחרונים של השבוע, והחלטתי לנסוע לקייטנה, לשבות עם בני ביתי ולעזור בקייטנה.

ביום ד' בבוקר יצאתי למארינא רושצא, שם שמעתי את הבשורה הרעה על התאונה שהיתה בלילה, שמכונית נכנסה למכונית שבה נסעו שענציס והמזכירה של הישיבה, היא נפטרה והוא פצוע שוכב בבית הרפואה, עם כמה עצמות שבורות.

פגשתי בבית הכנסת את ר' נטע ברכהן (שבא לפקח מטעם שמי"ר על הפעילות בלנינגרד). הלכנו ביחד לבית קרובו הסמוך, שם שוחחנו בארוכה על המצב בלנינגרד. בתום השיחה הוסכם שהדבר הכי חשוב שיכולים לעשות למען לנינגרד הוא, להביא לשם רב חב"די, ודובר על ר' ירחמיאל בלינוב.

אח"כ נסעתי לקייטנה יחד עם מנהל המשק וולאדימיר.

באותו יום נסעה הקייטנה לטיול במוסקבה. גם הילדים שלי נסעו. נשארו רק הקבוצות הצעירות בגיל 7-8. הת' יצחק מרוסטוב נשאר אתם. הוא אסף אותם ונאמתי בפניהם בעניני שבת (דברתי ברוסית, וכשלא ידעתי - אמרתי בעברית ויצחק תרגם).

בערב חזרה הקייטנה מהטיול. בקשתי את לוי העבער (המדריך הראשי) שיתן לי קבוצה של ילדים מתקדמים שאלמד אתם במשך הזמן שאני שם.

הוא נתן לי קבוצה כזאת שהייתי לומד אתם ענינים שונים בהלכה בכל יום, כשעה קודם השינה, ולפעמים גם בשעת הלימודים הרגילה.

בדרך כלל הייתי מסביר איזשהו נושא בהלכה, והייתי מרשה להם לשאול שאלות כרצונם בין בנושא המדובר ובין בכל נושא בהלכה וביהדות4.

מלבד זאת הרביתי ללמוד עם הילדים שלי5, בין בחזרה על מס' גיטין, בין בהכנה למס' בבא בתרא, ובין הרצאות בנושאים שונים.

כך עברו עלי ארבעת הימים - עד היום כשחזרתי למוסקבא.


1)) במלון הנזכר לא נמצאת כניסה ישירה, והוצרכנו להעלות את החבילות בידינו דרך המדרגות, למרות שכולם היו מאד עייפים מהנסיעה.

2)) הייתי מסופק אם מותר ללכת יותר מתחום שבת, אמנם בהיותינו עם אשה וילדים קטנים, על דרך חשוכה בין יערות, לא היה לי ספק שיש בזה פיקוח נפש, עד שהגענו לקייטנה.

3)) שניהל באותה שעה את עבודת חמ"ה ברוסיה, והם שכרו את מר הענדל ע"ה דייטש שיחפש בארכיונים מסמכים הקשורים לתולדות חב"ד.

אודות חיפושים אלו של מר הענדל דייטש כבר סופר לעיל ביומן הנסיעה הראשונה בחורף תשמ"ח. אח"כ הוא היגר לארה"ב, ובקיץ תנש"א שכרה אותו חמ"ה שיסע במיוחד לרוסיה לחפש מסמכים הקשורים לתולדות חב"ד.

כשהייתי בחג השבועות בארה"ב נפגש אתי לקבל הדרכה כללית בנושא. אמנם המסמכים שמצא היה להם ערך מוגבל.

כאשר חמ"ה הגישו לרבי את המסמכים שמצא, השיב הרבי, שימסרו לי את העתק המסמכים לבדיקה (כמסופר להלן ביומן י"א שבט). אני הייתי אז ברוסיה, ומסרו לי את ההעתק בתקופה מאוחרת יותר (ראה בכ"ז במבוא לס' "מאסר וגאולת אדמו"ר האמצעי").

וזהו שהתעניינתי אצל הר"י רסקין, אם ומה הצליח למצוא מר הענדל דייטש.

4)) בקבוצה היו כמדומני 12 ילדים. אחרי ההצלחה המרובה במשך ארבעת הימים האלה, עשיתי זאת לקביעות בכל סוף שבוע, שהייתי בא לקייטנה לימים שישי שבת וראשון, והייתי לומד ומשוחח עם הקבוצה הנזכרת בכל ערב.

חלק מהם בא אחרי הקיץ ללמוד בבית הספר שלנו ובישיבה, והייתי ממשיך ללמוד ולשוחח אתם. שלושה מהם (משה פסח פינקל, יוחנן רוזנבלט ואבנר אמינוב) באו אח"כ לארה"ב, היו אצלי כבני בית, וסידרתים בישיבה במוריסטאון ובאהלי תורה.

5)) דבר שהחסירו כל כך במשך חצי השנה שלא הייתי בבית.