פרק שבעים ושבעה

התפתחויות שנת תשנ"ד

הצעת החלפת ספרים בספרים

ב"ה יום ד' ג כסלו ה'תשנ"ד

זה עתה דברתי עם הר"י שי' קוגן, שביקש שאצלצל, וסיפר:

א) הוא קיבל את כל תיק הארכיון אודות הספרים, ובו יותר מעשר דפים חדשים שמעולם לא ראינו1. ביקשתי שישלח אותם בפאקס ואמר שלא יצא ברור בפאקס.

ב) הם אמרו לו שיסכימו להחזיר את האוסף אם ניתן להם במקומם ספרים אחרים. השבתי שלדעתי אסור לקנות מאתם האוסף שלנו רק לקבל בלי תנאים.

ובפרט שאלו הם דברים שאין להם סוף, כי לעולם לא נמצא ספרים דומים עבורם, וכל העבודה וההוצאות של החיפושים ושל הקניות ושל העברת ספרים אלו לשם ואלו לכאן, וכל סידור הניירת לאלו ולאלו, וכל התשלומים מתחת לשולחן לכל אלו שיעסקו בהעברה זו וזו וסידור ניירות אלו ואלו. ואז בסוף ימצאו איזשהו תירוץ שבכלל לא בא בחשבון, ורק אז ידרשו תמורת זאת כמה מליונים מכל אחת מהממשלות שביקשו את החזרת הספרים, ורק אז ידרשו שנארגן להם קבלת פנים עם כרטיסים לארה"ב ולמלון של כל השייכים לזה ולאה"ק לכל אלו שיש להם בנים וכו' וכו'.

הספר הראשון שמוחזר לרבי

ב"ה יום א' יום דידן נצח ה' טבת ה'תשנ"ד

ביום החמישי זאת חנוכה, קיבל שר התרבות הרוסי מר סידרוב את סגן נשיא ארה"ב מר גור בבנין הספריה הצבורית במוסקבא, הראה לו 12 ספרים מ"אוסף שניאורסאהן", ונתן לו ספר אחד, הוא ספר התניא שנדפס בשנת תר"ס ע"י כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע.

על כריכת הספרים נחרת באותיות מוזהבות: ספר / תניא / יצא לאור על ידי / חברת / תומכי תמימים / שנת תר"ס לפ"ק".

אמנם טופס מיוחד נכרך אז בכריכה של עור ובה נחרת באותיות מוזהבות: ספר / תניא / מנחה שלוחה / לכבוד ראש מנהלי החברה / כש"ת הרב כמר / יוסף יצחק / שליט"א / מאת חברת / תומכי תמימים / שנת תר"ס לפ"ק.

הטופס הזה נמסר לידי סגן נשיא ארה"ב, שמסרו לידי חבר המשלחת המיוחדת, הרב ברוך שלמה שי' קונין, כדי למסרו לידי כ"ק אדמו"ר שליט"א.

ביום ועש"ק ויגש אליו יהודה, הגיעו כל חברי המשלחת המיוחדת, הרב"ש שי' קונין ובני ביתו, הרי"י הכהן שי' אהרונוב, הר"י שי' הכהן קוגן ואני, כמו"כ העו"ד מרת דבורה רחל קוגן שעוסקת במרץ בנושא הספרים, וכן אחד מהתומכים בפעילות זאת ר' אלבי שי' רוזהאוז.

בשעה 3:20 ניגשו כולם אל כ"ק אדמו"ר שליט"א שישב על פתח היכל קדשו. הרב"ש [קונין] הניח את ספר התניא על השולחן, והרבי הרים את עיניו הקדושות והביט אל עבר פני העוברים לפניו כבני מרון.

אח"כ חזר כ"ק אדמו"ר שליט"א להיכל קדשו, וחברי המשלחת ועוזריהם נשארו לשיר ולרקוד בגן עדן התחתון משך שעה לערך.

7 ספרים בתור השאלה זמנית

הספר הזה ניתן כאות מחווה, לבקשת הממשל האמריקאי.

בנוסף לכך נתנו עוד 7 ספרים לידי ממשל ארה"ב, בתור השאלה זמנית.

ספרים אלו הובאו מיד לרבי ע"י הרב"ש [קונין], שהכניסם לחדר של הרבי והניחם על השלחן.

ביקור סגן התרבות בספריה

ב"ה יום ועש"ק ו' ניסן ה'תשנ"ד

זה עתה נסעו מכאן [מיכאל] שווידקאי2, [וואדים] סמירנוב [נציג רוסי באו"ם] [ווערא] גראצ'וב [יועץ בשגרירות הרוסית בוואשינגטון]. הם הביאו לי את המכתב ששלח פיליפוב לשווידקאי, בהצעה שאנחנו נבקש באופן רשמי חלק מהספרים בהשאלה3.

עניתי בעדינות אבל בתוקף הכי גדול, שאני, הספריה וליובאוויטש, לעולם לא תחתום על מכתב המתפרש כהודעה שהספרים לא שייכים לנו. כל הדיונים הבלתי רשמיים תבוא עליהם ברכה, אבל באופן רשמי לא נוכל לעשות זאת.

הוא התנצל ואמר שיחפשו נוסח שלא מתפרש כהודעה, וסיפר לי על הדיונים עם הקונגרס ועם איפלא (ארגון קשר בין הספריות) ועם קונין, וגם סיפר לי על שהקציבו כבר את הבנינים עבור המרכז המיוחד במוסקבא4: א) צ'עכאווא 18. ב) מאחאוואיא 65.

שוב השבתי בעדינות ובתוקף, כי גם עצם המרכז הנ"ל במוסקבא לא הסכמתי לקחת בו חלק, כי זה יכול להתפרש כהודעה, כי במרכז הזה צריך להיות גם האוסף שלנו.

הוא הזכיר שוב את פיליפוב, כותב המכתב שלפנינו, והסברתי לו את הרושם שיש לי עליו, והתנצלתי על שאני מדבר עם כל כך הרבה רגש.

הראיתי לו את מחסן הספרים ושאל כמה ספרים יש לנו, עניתי: 212 אלף. 200 אלף כאן ו12- אלף שם בספריה במוסקבה.

נתתי לכל אחד מהם ספר "ספריית ליובאוויטש", ונפרדנו בנימוס. הם הראו סיפוק רב מהביקור.

תלונת הספריה לארגון "איפלא" ב"האג"

לפי הסכם השאלת שבעת הספרים הנזכרים, הוצרכו להחזירם עד ה19- באפריל (ח' אייר תשנ"ד); אף שבאופן בלתי רשמי נאמר לנו, שזה נכתב רק לצורך פורמלי בלבד.

אמנם לפי האמת לא היה זה אלא תכסיס ערמומי, ומיד בהגיע התאריך הנזכר, פנתה הנהלת הספריה במוסקבא אל "איפלא" (איגוד ספריות בין-לאומי) בתלונה רשמית, על אשר שבעת הספרים לא הוחזרו.

את מכתב התלונה קיבלנו בתחלת חורף תשנ"ה, ואחרי דיונים הוחלט לא להשיב על כך.

ביקור הספרן גולדנברג בספריה

ב"ה יום ד' ה' מנ"א ה'תשנ"ד

היה אצלי כעת שמואל גולדנברג, ישב אצלי כשעה וחצי וסיפר כל מיני סיפורים. הוא עזב את רוסיה לפני כחצי שנה וגר כעת בברייטן ביטש. הוא לא חידש הרבה, אבל היה מעניין לשמוע פרטים על המצב שם והספרים.

לא הייתי צריך להאמין לסיפורים שלו על המלחמות שהיו לו בעדינו בענין הספרים, אבל היה מעניין לדעת מה שסיפר, שלפני נסיעתו נצטווה סוכ"ס להבדיל בחימקי את הספרים עם הסימנים, ובחר 3500 מתוך 8000 שהיו בחימקי, והעביר אותם לספריה במוסקבא, למטה במרתף6, במחלקה לשמירת ספרים שנאסר לעיין בהם בתקופה הסובייטית.

הוא אומר שברוב הספרים שנשארו בחימקי, דהיינו כ3500- מתוך 4500 שנשארו בחימקי, יש סימנים מובהקים, אלא שנצטוה לא להדר במציאת סימנים.

כל זאת כמובן בנוסף ל2000- ספרים שהיו תמיד בספריה במוסקבא, שמתוכם כ750- עם סימנים. וזאת בנוסף לקרוב ל100- במוזיי קניגי.

הוא הוציא מילקוטו רשימה של שלשה אינקונבולים מאוסף פוליקוב, ואמר: בדקתי אותם וראיתי שהם מאוסף שניאורסאהן, וזה חשוב שתדע.

הוצאתי גם אני רשימה של שלושת האינקונבולים האלו, והראיתי לו שכבר רשמתי אותם לעצמי על פי מקורות שונים.


1)) חלק ממסמכים אלו תורגמו ונעתקו בספר שלפנינו, בשולי הגליון.

2)) באותה שעה היה סגן שר התרבות הרוסי. כיום הוא שר התרבות.

3)) ותוכנו:

מיכאל יפימוביץ הנכבד

על פי בקשתך הריני להודיע:

לפי חוקי העבודה שלנו, לא יכולה להיות החלפת ספרים בין-לאומית מאוצר הספרים העיקרי.

למטרה זאת יש אוסף רזרבה מיוחד. מרשימת הספרים של הרב קונין לא נמצא אף ספר באוסף רזרבי זה.

אעפ"כ מוכנים אנו לדון בזה, אחרי סיום הכנות ליסוד ה"מרכז המזרחי".

הספרים שכבר נשלחו היה זה באופן יוצא מהכלל, כי הספרים האלו הם טופס יחיד מהאוסף.

אמנם כדי להראות את רצוננו הטוב, מוכנים אנו לשלוח לנ.י. עוד ספרים מהאוסף של שניאורסאהן, מבלי לחכות להחזרת הספרים הקודמים. ברור שזה צריך להעשות בהתאם לחוקים המיוחדים של איפל"א.

מנהל

י. ס. פיליפוב

4)) שסופר עליו כמה פעמים במשך שנת תשנ"ב, שהם הציעו לפתוח מחלקה יהודית של הספריה במוסקבא, ולשם יעבירו גם את ספרי אוסף שניאורסאהן.

אמנם ההחלטה הסופית בנושא היתה בחורף תשנ"ד. בי"ט מ"ח תשנ"ד (3.11.93) כתב שר התרבות מר סידרוב אל הנשיא מר יעלצין, וזה תוכנו:

יעלצין נכבד

בהתאם להוראה שלך, הריני מתעסק בנושא של חסידי ליובאוויטש, ספריית שניאורסאהן. מצאנו פתרון שיכול להשביע את רצונם של כל הצדדים:

בתוך הספריה הלאומית רוסיה אפשר לייסד ספריה מיוחדת לספרים בשפות אסיה ואפריקה, בבנין נפרד שעומד תחת ניהול הספריה הלאומית של רוסיה. לספריית חסידי ליובאוויטש שידוע בשם אוסף ש"ס יהי' מקום מיוחד במרכז הזה, שבו יוכלו החסידים להגיע לאוצרות קדושים אלו, וגם יוכלו להתפלל שם.

פשרה זו נראה היום הכי מעשית, כי מצד אחד אינו נוגד את החוק שאומר שאסור לחלק את ספריית לנין, שהיא ספריה לאומית והוא אוצר חשוב לתרבות רוסיה, ומצד שני הוא נותן אפשרות גדולה לשימוש דתי של הספריה החסידית.

אם גם אחרי זה תדרוש הקהלה החסידית את החזרת הספרים, אזי לא יהי' יותר פתרון הבעיה הזאת הבעיה של משרד התרבות, כי משרד התרבות והנהלת הספריה עשו כל שביכלתם להגיע לפשרה בלי לעבור על החוקים, ובלי לגרום תגובה שלילית של אנשי רוסיה, אשר בזמנו גרם לעימות ליד בנין הספריה.

לפי דעתינו הפתרון העתיד לבעיה הזאת אפשרי רק לפי חוק אספים לאומיים של הספרים, שעל התוכנית שלו עובדים כעת במשרד התרבות. עם כל זאת מקוה אני, שהיום אפשר לסדר את האופן הנ"ל שהזכרתי.

כעבור שבוע, בכ"ה מ"ח (9.11.93), השיב לו הנשיא יעלצין במכתב אישור קצר:

בקשר להצעה אודות פתרון בעיית אוסף שניאורסאהן, הריני מסכים, ותשתדל שההחלטה תהי' סופית.

5)) למעשה נבחר על ידם הבית הזה, שהוא מעבר לרחוב של בניני הספריה הראשית. בבית הזה נעשים שיפוצים מאז ועד היום הזה, ובבית הזה קיים המשרד שבו יושבת מנהלת המחלקה לספרי המזרח שבספריה, מרת מארי טריפוננקו. בשנים הבאות, היא ניהלה את כל הדיונים אתי, בשם הספריה ובשם משרד התרבות.

המחלקה הזאת נקראת: Oriental Center of the Russian State Library (המרכז המזרחי של הספריה הלאומית של רוסיה).

6)) כמסופר לעיל ביומן ה' אד"ר תשנ"ב. למעשה הם כיום בקומה ה11- כפי שיסופר להלן ביומן תש"ס.