פרק שביעי

היום השני בלנינגרד

ב"ה יום ה' ב' שבט, שעה 7:30, בבית ידידינו1 שי'

היום בשעה 12 בצהרים החזרנו את החדרים שלנו למלון והלכנו לעבודה. כעת אנו נמצאים בבית של אחד הידידים, ושם התיישבנו לכתוב, להשלים את שהחסרתי אתמול.

אתמול חזרתי מהעבודה בשעה 11, עייף ומוכן ללכת לישון.

היום ואתמול הספקנו הרבה. לא באו תגליות כאלו כמו אותו יום ששי שמצאנו את הספריה במוסקבה, אבל באו הרבה בירורים הרבה ידיעות והרבה הכירות.

בודאי מרוב הידיעות נשכחו ממני כבר פרטים מרובים, אך נהגתי לרשום אצלי את הפרטים הנחוצים, ואקוה שלפי"ז אוכל להצליח לשחזר את שני הימים האלו.

אתמול בבוקר התחלקנו בינינו. ר' ניסן הכין עצמו במשך כמה שעות, ואז הלך לארכיון ההסטורי, לבקש לבדוק את הארכיונים הקשורים למאסרים של אדמו"ר הזקן וה"צמח צדק". היו לו מספרי התיקים לכל הדרוש לו2. הם קיבלו אותו בסבר פנים יפות, הם בדקו אם המספרים נכונים והשיבו בחיוב, אך אמרו שלא יוכלו לעשות זאת בלי רשיון ראשות הארכיונים האלו במוסקבה. הוא צריך להכין סקירה על עבודותיו במחקרי תולדות אדמו"ר הזקן ואיך שנחוץ לו לבדוק בארכיון פרטים נוספים שלא היו ידועים עד היום.

הוא יושב כעת ומכין סקירה זאת יחד עם ידידינו ברוסית, לפני נסיעתינו חזרה למוסקבה, ואולי יחזור לכאן לאחר השבת, להמשיך הבדיקות - לאחר קבלת הרשות.

אני ושלמה הלכנו שוב לספריה להמשיך הגישושים. האמתלה היתה נתינת הספרים של ר' ניסן ושלי3 לספריה.

בקשנו שוב את לעבידאוו ושוחחנו שוב. בקשתי שיתקשר ויזמין פגישה עם יקירסון. המזכירה עשתה זאת, ובינתיים המשכנו לשוחח. דברנו על הרוסית שלי4, ואמר שהוא מקוה שבפעם הבאה שאבוא אדע רוסית טוב יותר, ועניתי שאני מקוה שבפעם הבאה שאבוא אמצא היכן ארכיון שניאורסאהן. הוא אמר שזה ודאי לא נמצא כאן.

שאלתי: אולי הונח בטעות במקום אחר.

והשיב: שזה ברור לו שאינו נמצא כאן, אולי במקום אחר.

שמעתי רמז, אך לא הבנתי.

ע"פ עצת שלמה שאלתי על אוסף אנטוניון, הוא ענה לי שכ"ץ5 כתב עליו מאמר.

שאלתי אם כ"ץ ראה גם את האוסף החדש IV הנ"ל, והשיב בחיוב.

התאבנתי למשמע הדברים, ויש להאריך בזה6.

בקשתי גם צילום המאמר של סטאראקובה ברוסית והבטיחו.

הם הזמינו לנו פגישה במכון האסיתי לשעה שלוש, ולפני ההליכה לשם נבוא לכאן לקבל את הצילום.

חלק מהשיחה הי' בקשר לספרים שלנו שנתנו להם.

חזרתי עם שלמה למלון, הסברתי לו בדרך מדוע התרגשתי כ"כ. טלפנו לר' יודל קרינסקי להודיע לו הפרטים וההרגשה שלי.

משם הלכנו לקבל הצילום מהמאמר, והמשכנו למכון האסיתי.

בספריית המכון האסיתי

פגשנו את אוספענסקי, סגן המנהל ליחסי ציבור. אח"כ הפגישנו גם עם המנהל, והסברנו לו את מטרת בואינו, לברר אם יש כאן כת"י של חב"ד.

הם הפגישו אותנו אם הארכיוויסט איגור פ. נפתוליעץ. בינתיים שאל המנהל על התנועה שלנו. הראיתי לו את הכתיב של שניאורסאהן [ברוסית] ומצא זאת ב"יעוורייסקאיא אנציקלופדיה" [אנציקלופדיה עברית ברוסית].

השיחה עם נפתוליץ היתה מעניינת. הוא נתן לי את הקטלוג לכת"י שבאוסף פרידלאנד וחוואלסון. נמצאו שם 4 כת"י של חב"ד7:

א) 182A, דרושי ה"צמח צדק" שנכתבו בחייו.

ב) 271B, קונ' ההתבוננות לאדמו"ר האמצעי, נכתב בחייו.

ג) 177A, תניא כת"י. חסר דף הראשון והסיום. יש עד פרק ל"ז. בדף המגן הקדמי "קניתי בשנת תרל"ט בעיר באריסאוו, שמואל ב"ר ירמיהו ווינער8. 1918 .N 225. 1935 - 177". נראה לי לפרש, שבשנת 1918 סומן במס. 225 באוסף ווינער, ובשנת 1935 נסמן 177 באוסף פרידלאנד. אמנם בשנת 1924 מסר את כל האוסף שלו הפרטי לרבי, ואולי בטעות זה לא נמסר.

ד) 117A, מאמרי אדה"ז שנכתבו בחייו, בכ"מ רשום: שי'. בסופו "נאום ... אדה"ז ... הנפטר לעולמו בשנה העברה".

עם נפתוליעץ בארכיון

שוחחנו על אוספי ספרים וכת"י נוספים בברית המועצות. הוא אמר שידוע לו שבוואראניזש, ביוניווערסיטי לייברערי [ספריית האוניברסיטה], יש ספרים וכת"י יהודיים.

הוא גם דיבר על לבוב - אבל יקירסון אמר היום שזהו ארכיון וספריית הקהלה.

הוא גם דיבר על לוצק - אבל שם הוא אוסף קראי.

בכלל הוא צעיר ובעל מרץ, ואפשר אולי להעזר בו.

שלמה חזר הביתה ואני נסעתי לידידינו. הוא לא היה בבית ונסעתי משם לדודי9 לביה"ר, שם פגשתי את אשתו שלקחה אותי לחדרו. שוחחנו ואח"כ הלכתי אתה לביתה. שם היה בנם וגם אחותה באה. בשעה 9 בלילה חזרתי להוטעל, וצלצלתי לידידינו ואמר שנבוא.

נסעתי אליו עם שלמה. הוא דיבר עם אחד, שאמר לו, שאפשר לסמוך בבטחון על מאמרה של סטאראקובה. ועוד שוחחנו בנושאים שונים.

חזרנו, התפללתי, אכלתי והלכתי לישון.

היום בבוקר קמנו ב8-. לקחנו משהו לפה, ארזנו החבילות והחלטנו ללכת להתפלל בבית הכנסת.

בכניסה לבית הכנסת הגדול בלנינגרד

התפלה ארכה שם זמן רב. התחילו להתפלל ב10- ונמשך עד אחרי 11. קנינו שם מצות לפסח - שנוכל לסמוך על כשרותו בכל השנה.

בבית הכנסת בלנינגרד

פגישה עם שמעון יקירסון

חזרנו למלון. גמרנו לארוז החבילות. מסרנו החבילות לשומרים ונסענו שוב למכון האסיתי להפגש עם יקירסון, שהוא ספרן הספרים הנדפסים במכון.

כתה"י של המכון אמנם נמצאים בבנין המכון, אבל הספרים הנדפסים נמצאים בבנין האקדמיה למדעים, שתחת פיקוחו עומד המכון. יקירסון נע מכאן לכאן.

בקשתיו בטלפון להפגש במחסן הספרים, אך האקדמיה לא הסכימה, ונפגשנו בבנין המכון. הוא עשה רושם טוב מאד10. התחיל לדבר על הפגישה שהיתה לו עם יצחק וילהלם אשתקד11, ומסר לו תודה על משלוח הצילומים של חתימת החיד"א12.

שוחחנו על הספרים שבמכון, שמקורם 3:

א) אוסף פרידלנד, כ25- אלף ספרים.

ב) אוסף חוולסון ועוד קטנים. ביחד - פחות מעשרת אלפי ספרים.

ג) ע"פ החוק חייב כל ספר להשלח לכאן טופס13, מיום יסוד הספריה בשנת תקע"ח.

בס"ה כאן כ60- אלף ספרים. ביניהם - קרוב ל60- אינקונבולים.

שוחחנו על אוספו הפרטי של ווינער. הוא אמר שיש ספר אחד אינקונבול, רמב"ם שונצינו ר"נ, שכתוב עליו שקנה אותו ביקטרינוסלב "קניתי אותו בקיץ תרמ"ז ביעקאטרינאסלאוו". אמרתי לו את הדיון שיש לי בזה14. בקשתי שירשום את כל הספרים שהוא רואה עליהם רישום כזה.

בקשר למה שחייבים היו לשלוח טופס מכל ספר לספריה, שאלתיו לברר אם יש הסידורים הראשונים של חב"ד, שלא ידוע כיום אף טופס מהם15.

שוחחנו על אוספים בעיירות אחרות. הוא אמר שנסע במיוחד ללבוב לסדר קטלוג לספריה שנמצאת שם, והיא ספריית הקהלה. יש שם בס"ה קרוב לאלף ספרים. הוא קטלג כ600-.

הוא סיפר גם על ספריית האינסטיטוט [מכון] בקיוב, שיש בה שני אינוקונבולים. מעניין מאד הדבר, שא"כ לא הועברו כל הספרים למרתפים, ואולי הוחזרו לספריה16.

ללבוב כמובן אין לנו מה לנסוע, אך בקיוב נדע כעת מה עלינו לעשות.

הבענו את תשוקתינו לקחתו עמנו לנסיעה. הוא כמובן שמח על האפשרות, אם יותן לו רשות לזה מהמכון. נשאר שנציע זאת למשרד התרבות. גם סגן מנהל יחסי הציבור אוספענסקי שמח על האפשרות, וישמח להמליץ עליה17.

משם הלכנו לאולם הקריאה. יקירסון הביא לנו כמה ספרי אינקונבול, ועיינו בהם.

ביקור במבצר פטרופבלסק

מאולם הקריאה הראה לנו את מבצר פטרופבלסק, שבו הי' אסור אדמו"ר הזקן. בינינו לבינו הי' נהר (המבצר הוא ע"ג אי18). החלטנו ללכת לראותו - ואולי גם את התא שבו היה אסור אדמו"ר הזקן19.

מבצר פטרובלסק - שבו היה אסור כ"ק אדמו"ר הזקן

משם נסענו לידידינו. נחנו. סעדנו מהאוכל שלנו. הוא עזר לר' ניסן להכין הסקירה והבקשה ברוסית, וחזרנו למלון לחכות על זמן הנסיעה ברכבת. ובינתיים אני יושב וכותב.


1)) מר הענדל שי' דייטש.

2)) כפי שהכין מר הענדל שי' דייטש.

3)) הספרים שבכריכת העור, כדלעיל פרק ג.

4)) מר לעבידאוו דובר רק רוסית, ובלעדי ר' ניסן, הדובר רוסית, הוכרחנו להסתפק עם הידע הצנום שלי בשפה הרוסית.

5)) ד"ר אברהם יצחק כ"ץ, שפירסם כמה פירסומים מגנזי הספריות ברוסיה, ואף הביא כמה כרכי כת"י חב"ד מרוסיה, במשך השנים. וראה גם לעיל במבוא.

6)) היינו שהתחלתי לחשוש, שמא כת"י אלו שהביא כ"ץ מרוסיה, הם הם ארכיון משפחת שניאורסאהן שכותבת אודותיו סטאראקובה.

ומלבד חשש זה, עד היום לא נתברר פשרו של אותו "ארכיון משפחת שניאורסאהן", שמזכירה במאמרה, למרות כל ההשתדלות.

7)) אחרי חזרתינו למוסקבא, כתב אחד מאנ"ש לרבי, אשר בארכיון הזה נמצאים כת"י דא"ח וגם העתקה מהתניא. הרבי כתב על הפתק:

מהיר. ח. [חשאי].
להראות להררשד"ב שי' לוינסון.

שזהו שמי בניירות הרשמיים, שנסעתי בהם לרוסיה.

8)) אספן וביבליוגרף, שהי' הרוכש העיקרי והספרן של אוסף משה ארי' ליב פרידלנד, שנמסר אח"כ למכון האסיתי של האקדמיה הרוסית למדעים.

בשנת תרפ"ה מכר ווינער את כל האוסף הפרטי שלו אל כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע (ראה "ספריית ליובאוויטש" עמ' צ-צא).

9)) ר' מענדל ע"ה באלקין, אחיו של חמותי תי', שגר בלנינגרד והי' באותה שעה בבית הרפואה.

10)) מדבר עברית שוטפת, ביבליוגרף בעל שם, והו"ל כמה חיבורים על האינקונבולים בספריות ברוסיה.

11)) שנסע לרוסיה בשליחות "עזרת אחים" עם הרה"ת ר' שמואל שי' העבער.

12)) בספריה (בנ.י.) יש ספר טורי זהב, זאלקווא תקי"ד, עם חתימת החיד"א על השער, ולשם השוואה ביקשו מר יקירסון לשלוח לו תצלום מהשער.

13)) בתקופת השלטון הקומוניסטי, החליטו למכור את החוברות הקטנות של האוסף הזה, לצורך נייר בימי הרעב. כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע קנה אז (ע"י הספרן שלו ר' חיים ליברמן) כמה שקים של חוברות אלו, כמסופר ב"ספריית ליובאוויטש" עמ' צא.

14)) שבשנת תרפ"ה מכר את כל האוסף שלו הפרטי אל כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, ומדוע א"כ נשארו ספרים אלו בספרית המכון האסיתי.

15)) ראה מה שכתבתי בזה בקובץ יגדיל תורה נ.י. חוב' לה סי' קכז.

16)) נדון בזה להלן, בעת נסיעתינו לקיוב.

17)) להלן יסופר שמשרד התרבות לא הרשה זאת, ושלח אתנו מתרגם אחר, משלהם. פירשנו את הדבר, שהם שלחו אותו אתנו בתור מרגל, להבטיח שלא נגיע לבירורים שאין הם רוצים שנגיע אליהם. אמנם לא היתה לנו ברירה, והוכרחנו לנסוע עם האיש שהם שלחו אתנו.

18)) כך היה בזמן אדמו"ר הזקן, ולכן הי' זה מקום טבעי לבית האסורים, שאי אפשר לברוח ממנו. אך אח"כ בנו גשר שמחבר בינו ובין היבשה שמסביב.

19)) אמנם להלן ביומן ב' דחוהמ"פ תשנ"ב יסופר איך נתברר לנו, שבית האסורים שאדמו"ר הזקן הי' בו, נהרס מזמן, ובית האסורים החדש נבנה בתקופת כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק".