פרק שמיני

בחזרה למוסקבה

ב"ה יום א' ה' שבט, שעה 7:30 בוקר

יום ועש"ק היה יום גורלי ומדאי טרוד הייתי מלכתוב.

היום הזה התחיל בשעה 6:50 בבוקר, כאשר הגענו ברכבת מלנינגרד למוסקבה.

באנו למלון אינטוריסט בשעה 7:30. עדיין א"א להתפלל במוסקבה עד אחרי שעה 9 (נה"ח ברבע לתשע). אכלנו התפללנו ונסענו למשרד אוקסידנטל [של האמער], לדבר עם נינה.

המצב עדיין נראה קצת עגום, כבר קרוב לשבועיים שאנו פה ס.ס.ס.ר. ועדיין לא קיבלנו הויזות לנסוע לשאר העיירות.

ר' ניסן הכין ברוסית את הבקשה המפורטת לבדוק בארכיון ההסטורי בלנינגרד את מאסרם של אדמו"ר הזקן וה"צמח צדק", נינא ישבה לכתוב זאת מחדש במכונת כתיבה, ואני ושלמה צלצלנו לרי"ל גרונר ולר"י קרינסקי לסקור את העבר בימים האחרונים ואת התוכניות לעתיד.

באמצע השיחה בא שלמה ומבשר שהודיעו ממשרד התרבות לנינא שבשעה 12 תהיה שם אסיפה פנימית עם השר זכרוב בקשר לענינינו.

החלטנו לנצל את הזמן שבינתיים בנסיון נוסף לבדוק כאן בארכיון אם יש בו כת"י חב"ד. כבר ניסינו ביום ב' שעבר ודחו אותנו בקש, ולא הועילה אז השתדלותינו.

עדיין לא ידענו אז הסיבה לכך, אך היום נתברר לנו שזה היה ע"פ פקודת קארטאשוב, מנהל הספריה הכללי, לבלתי להרשות לנו לבדוק את הארכיונים ואוספי כתבי היד1, כדלקמן.

הנהג של אוקסידנטל לקח אותנו לספריה, ואת ר' ניסן למשרד הראשי של הארכיונים, שם היה עליו למסור את הבקשה ולקבל רשות לבדוק את הארכיונים ההיסטוריים בלנינגרד.

פגישה בלתי רשמית עם הארכיונאי

נכנסנו למשרד הספריה, בקשנו את לובמילה, העוזרת למנהלת יחסי ציבור, שדברה אתנו בפעמים הקודמות, ואמרו לנו שאיננה.

ביקשנו את המנהלת אולגה, שנפגשנו אתה בפעם הראשונה, וגם היא איננה. הן לא תהיינה בספריה עד יום ב'.

שלמה הציע שנלך למחלקת כתבי היד בעצמנו2, נבקש לעיין בכרטיסיה ולשוחח עם מעדוועדיאוו - הארכיוויסט. כך עשינו.

נכנסנו למשרד, בקשנו את מעדוועדיאוו. המזכירה ביקשה את הפספורט שלי ונתתי. היא צלצלה. הלבישה את המעיל וביקשה אותנו ללכת אתה.

הוציאה אותנו לרחוב ומשם לכניסה שניה, ששם אוסף כתבי היד ועובדיו. היא נגשה לשומר הפתח וביקשה רשות להעבירנו. הם דברו ברוסית ושוב צלצלה משם, עד שבאה נערה מלמעלה. היא הציגה אותנו לפניה והלכה.

השניה ביקשה מאתנו את כרטיס הספריה שלנו ונתנו. היא עלתה אתם ואותנו השאירה לחכות למטה. אח"כ חזרה אלינו ואמרה שכרטיס זה מספיק רק לאוסף ספרים הנדפסים, לחדר הקטלוגים והקריאה שבו, ולא לקטלוג של אוסף כתבי היד, שלזה זקוקים לכרטיס מיוחד מאת ההנהלה ליחסי ציבור.

עניתי שאני רק רוצה לדבר עם מעדוועדיאוו, היא עלתה שוב וקראה לו וירדה אלינו להעלותינו.

עלינו והתקבלנו באהדה ע"י מעדוועדיאוו. הוא דיבר אתנו עברית. לקח אותנו לחדר גדול, שבו שולחן עם 3 כסאות. התיישבנו והתחלנו לשוחח.

לפתע נכנס שומר הפתח, קורא את מעדוועדיאוו לצד, מוסר לו פקודה והולך. מעדוועדיאוו חוזר כולו רועד ואומר שהודיעו לו לא להאריך בדבור אתנו.

הוא רק הספיק לאמר לנו זאת, ומיד נכנס זוג צעיר לחדר ורומזים לו לבא אתם. משוחחים. הוא חוזר ומודיע לנו בשם מנהל המחלקה להפסיק השיחה.

שוב נכנסת לחדר נערה ואומרת לו להכנס למנהל המחלקה. הוא חוזר ומודיע שציוו עליו להפסיק מיד את השיחה.

הוא לא מספיק למסור זאת, ומיד נכנסת הנערה ואומרת שהחדר דרוש להם להפקת וידאו ועלינו לפנות מיד את החדר.

אנו קמים, ושלמה מבקש לדבר עם מנהל המחלקה. הנערה מודיעה שזה בלתי אפשרי. הוא מבקש א"כ לקבל בכתב שציוו עלינו לפנות את המקום - כיון שנשלחנו לכאן ע"י משרד התרבות, וכשנחזור למשרד, עלינו להראות שלא הרשו לנו. היא ענתה שגם זה בלתי אפשרי. שלמה שאל שוב לפחות שיותן לנו השם של נותן הפקודה הזאת. ע"ז ענתה: קארטאשוב, מנהלה הכללי של הספריה.

נפרדנו בשלום מאת מעדוועדיאוו והלכנו.

לקחנו טקסי וחזרנו לנינה לספר לה מכל המאורעות. היא צלצלה מיד למיחאיעווא, סגנת שר התרבות. סיפרה לה שלא הרשו לנו [לגשת] לקטלוג ולארכיוויסט של אוסף כתבי היד, והיא השיבה שההסכמה היתה רק לספרים הנדפסים.

התאכזבנו, וראינו שכעת בעש"ק אחה"צ אין אפשרות לעשות בזה כלום. בלאס אנג'לס עדיין באמצע הלילה3.

לפתע אנו שומעים שנינה מקבלת טלפון מר' ניסן. הוא מספר לה שמנהל הארכיונים ההיסטוריים קיבל אותו באהדה, אך אמר לו שלפי הנוהג פה לא יוכל להרשות לו זאת אלא אחר שיקבל המלצה מאחד המוסדות המקומיים.

פגישה במשרד התרבות בליל שבת

בינתיים אומרת לנו נינה, שהאסיפה במשרד התרבות התאחרה. לכן שנחזור למלון ונחכה לטלפון שלה להודיע מהתוצאות.

בשעה 2 צלצלה להודיע לנו שנקבעה לנו פגישה במשרד התרבות עם שני סגני השר, מר פטרוב וגברת מעחאיעווא. הפגישה תתקיימה בשעה 5:15.

השבת נכנסת כאן לערך בשעה 4:15, והדרך מכאן למשרד הוא קרוב לחצי שעה.

הכנו עצמינו לשבת. הנרות הודלקו. התפללנו מנחה ויצאנו לדרך.

הגענו באיחור של 5 דקות. השומר חכה לנו בדלת. העלה אותנו לחדר קבלת האורחים. שני סגני השר נכנסו. התברכנו לשלום וישבנו לשוחח. פטרוב לא מדבר אנגלית ומעחאיעווא היתה המתרגמת.

השיחה ארכה שעה ורבע, משעה 5:25 עד 6:40. היא היתה ברוח טובה ונוחה. כל אחד מאתנו הסביר את הפרטים הקשורים אליו. מלבד פרטים אחדים הסכימו לכל בקשותינו, ואמרו שביום שבת וראשון כל המשרדים סגורים, וכי הכל יסודר ביום שני.

וזה תוכן השיחה:

פטרוב ביקש לשמוע אם ואיך הצלחנו בשבועיים הראשונים.

שלמה: עיקר ההצלחה היא במציאת ספריית ליובאוויטש, ולוינסון4 יספר על כך.

סיפרתי על השתלשלות הדברים, בקשר לספריה, ואיך שבררנו שזהו האוסף שלנו, רק שרשום בו שפירושו פוליאקוב. אח"כ סיפרתי על עבודתינו בלנינגרד, איך שקבלונו בכבוד ועזרו לנו, ואיך שמצאנו שם 6 כרכי כת"י חב"ד, ואיך שלא הצליחו למצוא שם את ארכיון שניאורסאהן.

פטרוב: אני שומע אתכם מדברים על ספריית ליובאוויטש ועל כתבי יד במקומות שונים. אבקש להבהיר מה הם שני הדברים האלו.

ר' ניסן ביאר את תוכנם של כתבי-יד חב"ד, דרושי חסידות, יסודות הפילוסופיה של התנועה. אף אם אין הוכחות שכתבי-יד אלו היו פעם חלק של הספריה הנ"ל, הרי היא לנו אוצר יסודי להבנת תורת ותולדות התנועה.

שלמה הוסיף: כעת מטרתינו לסדר את הנסיעה שלנו לשאר העיירות, ואת קבלת הספריה וכתה"י הנ"ל.

פטרוב: מה פירוש "קבלת"?

שלמה: להביאם אתנו לספריה המרכזית של התנועה בארה"ב.

פטרוב: הרי זו ספריה שהוחרמה ע"י הממשלה!?

ר' ניסן: כבר סיפר קודם לוינסון שהיא לא הוחרמה, כי אם התקבל הרשיון לקבלה חזרה בשנת תרפ"ו, אלא שמסיבות עדיין לא הוחזרה.

פטרוב: הרי החוק הוא שכל ספריה פרטית שבה יותר מ500- ספרים מוחרמת לספריה הצבורית, ובכלל כאן אולי עכ"פ חלק מהספריה הוא מאוסף פוליאקוב.

ר' ניסן: בכל אופן לא זוהי מטרת שיחתנו, זהו ענין לסמכות העליונה. עבודתינו היא לזהות, ולאחר שסיימנו את עבודתינו במוסקבה ולנינגרד רצונינו לקבל הויזות לשאר העיירות.

פרטוב: בזה לא תהיה בעיה. להיכן רצונכם לנסוע?

עניתי: קיוב, דניפרופטרובסק, אודיסה, וואראניז', כמובן בנוסף לליובאוויטש עצמה.

פטרוב: לקיוב או אודיסה וואראניז' לא יהיו בעיות. לליובאוויטש א"א לנסוע, כמו אצלכם בארה"ב כך גם אצלנו יש הגבלות לתיירים מהחוץ לנסוע לעיירות שונות. בקשר לדניפרופטרובסק לא ידוע לי לע"ע החוק. אצטרך לברר בימים הקרובים, אם היא עיר פתוחה לתיירים לא תהיה בזה בעיה.

שלמה: אנחנו מוכנים לשלם לנציג מהמשטרה שיסע אתנו.

פטרוב: הבעיה היא כאן לא כסף אלא חוקית.

שלמה: בלנינגרד פגשנו את יקירסון, הספרן בספריית האקדמיה למדעים. הוא גם נוסע לעיירות שונות לחקור ספרי יהדות. אנחנו חושבים שאם יסע אתנו נעזור אחד לשני.

אני: הוא נסע אשתקד ללבוב, מצא שם קרוב לאלף ספרים וקטלג אותם. אם יסע אתנו זה ודאי יעזור לנו ולו בעבודתינו המשותפת.

ר' ניסן: לאחרונה הוא הדפיס ספר ביבליוגרפי על ספרי האינקונבול שבברית המועצות והוא מאד מוכשר.

פטרוב: אתם צריכים להבין את הקשיים בזה. יותר קל לסדר את נסיעת שלשתכם מאשר נסיעה של קבוצה גדולה של ארבעה. גם יש הגבלות שונות אליכם ולא אליו. לאידך יש הגבלות אליו שאין אצלכם, וקשה יהיה א"כ לסדר נסיעה משותפת כזו. הכי הטוב שניתן להם מכתב מופנה להנהלת הספריות לעזור לכם.

את זה ואת הויזות נוכל לסדר ביום שני, ונינה תסדר אז את הכרטיסים והמלונים בעיירות האלו.

אני הודיתי ואמרתי: קודם נזכר שבמוסקבה ולנינגרד סיימנו את שליחותינו. באמת זהו מלבד דבר אחד בלנינגרד ודבר אחד במוסקבה. את זה שבלנינגרד יבאר ר' ניסן ואת זה שבמוסקבה אבאר אני.

ר' ניסן ביאר את עבודת מחקרו בתולדות חב"ד, את המהדורה החמישית שהוא עובד עליה כעת. את החומר שנמצא בארכיון ההיסטורי בלנינגרד, ואת אשר אמר לו מנהל הארכיונים, שצריך המלצה ממוסד מקומי.

פטרוב: נסדר זאת ביום ב', אחרי שיובא לפנינו העתק הבקשה, שנכתב למנהל הנ"ל, כיון שאמרת שהעתק נמצא אצל נינא, היא תשלח לנו העתק ע"י הנהג שלהם ואנחנו נסדר את זה מיד.

ר' ניסן הודה על כך ואני עברתי לנושא השני: רשיון בדיקת קטלוג כתבי היד במוסקבה, כפי שנעשה בלנינגרד, ושיחה עם הארכיוויסט מעדוועדיאוו.

פטרוב: איני רואה בזה בעיה, אבל צריך ללכת בדרכים רשמיות, ואני שומע שמצאו אתכם היום במקום שלא הוסמכתם להמצא בו.

שלמה סיפר בתוקף את כל פרשת הביקור הזה, ושאל: מה פשענו שבקשנו בדרך רשמית לראות את הקטלוג ולשוחח עם מעדוועדיאוו, ובדרך רשמית לקחו אותנו מהמשרד והפגישו אותנו עם מעדוועדיאוו!? ומדוע ציוה המנהל שלא לשוחח אתנו?

פטרוב: כנראה היתה כאן אי הבנה, וביום שני נסדר שירשו לכם את הדבר הזה.

ר' ניסן: סוכ"ס אני היחידי מבינם שמבין רוסית ואנכי לא הייתי אתם שם, כי הלכתי למנהל הארכיונים כנ"ל.

שוב הודינו לו על עזרתו בכל דרכנו, ונפרדנו בשלום.

ירדנו במדרגות יחד עם מעחאיעווא, ולמטה המשכנו לשוחח כחמשה דקות על הא ועל דא.

שבת שניה במוסקבה

חזרנו למלון. התפללנו וסעדנו לכבוד השבת קודש.

ביום השבת הלכנו לתפלה. קראתי בתורה והתפללתי מוסף לפני העמוד. קבלנו כולנו עליות - לפני יו"ד שבט, ושלמה קיבל מפטיר - בתוך שלשים לפטירת אביו ע"ה.

פגשנו שם את המנהל הכללי של הדזוינט, שוחחנו בקצרה, אך לא סיפרנו לו על מטרת בואינו5.

אחרי מוסף היה מנין למנחה, וחזרנו למלון. סעודת שבת, מנוחה, תפלה ערבית והבדלה, ומיד לעבודה.

ר' ניסן ירד לסדר את השארותינו במלון שני לילות נוספים ואני עם שלמה הלכנו לספריה להמשיך לבדוק בקטלוג.

כעת עלינו ללכת לבית הכנסת להתפלל ואת הכתיבה אצטרך להמשיך אח"כ.


1)) אחרי שראו שזיהינו את אוסף הספרים של רבותינו, רצו להבטיח שלא ירשו לנו לזהות את אוסף כתבי היד.

ובמסע השני בשנת תנש"א נתברר לנו עוד, שבאמת יש להם אוסף כת"י שרשום עליו שהוא מאוסף שניאורסאהן. הם התייראו שנברר גם את זאת, ולכן החליטו למנוע מאתנו את הבדיקות בנושא הזה.

אודות האוסף הזה יסופר לקמן ביומן ז' שבט, ובהערות שם.

2)) בהיותינו בלנינגרד, ובפגישותינו עם ד"ר וויקטור לעבידאוו ועוד, נודע לנו היכן היא הכניסה למחלקת כתבי היד שבספריה במוסקבה, שבה עובד הארכיונאי מר מעדוועדיאוו.

3)) כלומר, שהוא רצה לצלצל ללאס אנג'לס להודיע להאמער ולוויינטראוב, שבכוונה מוליכים אותנו סחור סחור, ושהם ינסו לדבר בנושא עם שר התרבות. אמנם לא יכל לעשות זאת, כי בשעה שאצלנו יכנס השבת, עדיין יהי' בלאס אנג'לס באמצע הלילה, כי הפרש השעון בין מוסקבא ללאס אנג'לס הוא 11 שעות.

4)) בניירות הרשמיים שלי - שם משפחתי הוא לוינסון.

5)) אחרי התפלה ניגש אלינו הרב ארתור שניאור מנ.י. ושאל אם באנו לשליחות מיוחדת (נראה שנודע לו כבר על שליחותינו, ע"י משרד התרבות שעמד אתם בקשר), אמנם השבנו בשפה רפה ולא הארכנו בדיבור.