ספרי הבעל שם טוב > כתר שם טוב > חלק ראשון > קכ

<מבעש"ט> [ששמעתי ממורי ז"ל] כי יש שצריך להתחזק תחלה קודם התפלה כדי שיהי' לו מוחין להתפלל בלי מחשבה זרה עכ"פ, או בדביקות, והוא ע"י מזמורים או תורה שיתעסק תחלה, ומתוך כך הוא עומד להתפלל מתוך דברי תורה שיש לו מוחין. ויש שאם ירבה מזמורים או תורה קודם התפלה לא יהי' לו מוחין בתפלה. וז"ש אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים, שיהי' לו מוחין בתפלה, לכך הם שוין [וסרה קושית הט"ז, ודפח"ח].

ואז שאדם עצמו עושה תחבולות להתעורר בתפלה נקרא זכר, מיין דוכרין, משא"כ שיש לפעמים שמעוררין אותו מלמעלה [שמעצמו נתעורר] בבכיה [וכיוצא] זהו נקרא אשה, מיין נוקבין, ואז ח"ו ותפלתו תהי' לחטאה, <שיש עליו דינים הרבה ומזלי' חזי>. והתקנה לזה, שיתחרט האדם בזכרו שלא התעורר מעצמו רק שהוצרכו לעוררו תחלה מלמעלה, ויבכה על הבכיה הראשונה שבאה מעצמה, ואז נתהפך מיין נוקבין למיין דוכרין ונעשה זכר [ודפח"ח]. . .

ויותר מזה שיש להרחיב בזה להבינך לא ניתן לכתוב, והשי"ת יכפר.