ספריית חב"ד ליובאוויטש

קכה

<מבעש"ט> [ששמעתי ממורי] כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו, כי האדם נקרא עולם קטן, <וכן ישראל בכללם> זה ראש וזה <עין> [רגל], וזה שנקראו ראשי הדור עיני העדה, וכשעושה עצמו מרכבה להשראת שכינה ראשי הדור, וממנו מתפשט לשאר בני דורו.

וז"ש שרוח הבריות נוח"ה, לשון השראה ונייחא, הוא הימנו, כי רוח המקום נוחה לכל העולם ממנו, ולכך <הוא> מה שרוח הבריות נוחה הימנו.

וההיפך כשאין השראת שכינה לא יתלה הסרחון בדור רק בעצמו. וז"ש כל שאין רוח המקום נוחה עליו, הוא הימנו, ר"ל שהוא עצמו גרם זאת הסבה, לא הדור [וכו', ואם אין זה לשונו ממש, מ"מ כך משמעות דבריו, ודפח"ח].

-----  מקורות ומראה מקומות  -----

תוי"י אחרי פח, ג (של, א)

כל שרוח כו' – אבות פ"ג מ"י. האדם נקרא עולם קטן – תנחומא פקודי ג. ראשי הדור עיני העדה – ספרי עקב פ' מא. שהש"ר א, טו. וש"נ. זח"ב ריח, רע"א. כל שאין כו' – אבות פ"ג מ"י.

-----  הערות וציונים  -----

וכן ישראל בכללם כו' – ראה לעיל סי' קיג-ב ובהערות שם.

וכשעושה עצמו מרכבה כו' – ראה לקמן סי' רפה-א.

וממנו מתפשט כו' – ראה לעיל סי' קיג-א. להעיר מלעיל סי' ה ולקמן סי' ער.

נוחה לשון השראה – ע"פ בהעלתך יא, כה-כו וישעי' יא, ב.

הוא הימנו כו' – ראה לעיל סי' ו ובהערות שם.