ספרי הבעל שם טוב > כתר שם טוב > חלק ראשון > קלב

[דשמעתי ממורי פירוש הפסוק] כל מכה אשר לא כתובה בתורה, זו מיתת ת"ח [(כך נוסחה במ"ד)], וביאר <הבעש"ט> ע"פ משל שהיה למלך שרים ועבדים, ופעם א' חטאו למלך אחד מהשרים וא' מעבדיו, וציוה להכות להשר דרך כבוד <כגון להלביש הרצועה בבגד משי>, ולעבד שלא בכבוד. לימים שמע המלך שזה השר מתגאה בזה שנלקה דרך כבוד ואמר להעבד שאני חשוב ממך, אז ציוה המלך להלקותו כמו לעבד. ובזה יובן, דנודע כי ע"י הכאתו בשפתיו במוסר ותוכחה נק' מיתה אל המדה רעה של הת"ח שמצוי בהם הגאוה.

וז"ש מכה אשר לא כתובה בתורה, שיהיה הכאה בלא פסוקי התורה רק יאמר לו מפורש, דאם לא כן אלא יאמר לו דרך כבוד להלביש המוסר בפסוקי התורה והלכותיו א"כ יהיה זה סיבה להתגאות יותר. לכך מכה אשר לא כתובה בתורה זו מיתת ת"ח, שיורד ממדריגתו שהיה לו נק' מיתה, וזה ע"י מכה אשר לא כתובה בתורה [ודפח"ח].