ספריית חב"ד ליובאוויטש

קלו

<מהבעש"ט ז"ל> [ששמעתי ממורי זלה"ה] בפירוש [הפסוק] תכין לבם תקשיב אזניך, ור"ל כי סימן זה מסור ביד האדם שאם נזדמן שיוכל להכין לבו להתפלל לפניו בלי שום <פניה ו>מ"ז על כל פנים, או בדחילו ורחימו, כל אחד לפי מדריגתו, אז ידוע כי נתקבלה תפלה ההיא. וז"ש תכין לבם תקשיב אזניך, כי בעת שמתפלל יוכל לידע [שתקובל ותקשיב אזנו ית'] <אם נתקבלה תפלה ההיא, כמרז"ל ברחב"ד אם שגורה תפלתי בפי כו'>, [ודפח"ח]. ובחינה זו שהזמן ישר ומוכן להתפלל בשם עליה יכונה.

ויש עוד בחי' שצריך האדם לעשות כמה וכמה הכנות ותחבולות כדי שיבוא בטורח גדול אולי יוכל להתפלל, כולי האי ואולי, ומ"מ אל יאמר נואש, כי אף שיראה שהזמן הולך וסוער בכמה ביטולים וכמה קטיגורים בעבודת הש"י, מ"מ יתן לב [שיש] בזה הבחינה הנקרא ירידה כמה מדריגות של כמה אנשים שהם במדה זו והם איברי השכינה, וזה אדם השלם ירד בעת ההיא כדי להתחבר עם כל אותן המדריגות להעלותן, כמו במשל השר הנ"ל, [להשיבם אל אבינו שבשמים].


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

תוי"י נשא קכח, סע"א (תעח, ב)

תכין לבם גו' – תהלים י, יז. אם שגורה כו' – ברכות לד, ב.

-----  הערות וציונים  -----

סימן זה מסור כו' – להעיר מברכות לא, א המתפלל צריך שיכוון כו' סימן לדבר תכין לבם גו', וברש"י שם אם תכין לבם אז תקשיב אזנך. וכ"ה מפורש בירושלמי ברכות סוף פ"ה אם כוונת את לבך בתפלה תהא מבושר שנשמעה תפלתך ומה טעם תכין לבך גו'. ועיין פי' רבינו יונה ברכות רפ"ה ד"ה כדי שיכוונו, בביאור סימן לדבר דקאי על כוונת טהרת הלב יעו"ש היטב.

אל יאמר נואש כו' – ראה בתוי"י שם קכז, סע"ד (תעז, ב) לפעמים יורד הצדיק ממדריגתו בין בגשמי או ברוחני ולבל יהיה נואש ויאמר כי נתרחק מהש"י לכך המשכיל ידע ויבין כי מה שהוא רחוק הוא לתכלית הקירוב והיינו כדי שיעלה עם המדריגות שהוא שם שהוא ג"כ נצוצי ואיברי השכינה וכמו במשל הנ"ל (ראה לקמן דקאי על המשל המובא בסי' קמד) שבידיעת המלך ירד השר ממדרגתו ושינה לבושו כדי שיתחבר בירידה ההיא עם בן המלך באשר הוא שם להשיבו אל אביו, הרי עושה בירידה זו רצון המלך ג"כ, וזהו בכל דרכיך דעהו שידע לייחד מדות העליונות בין ברוחני בין בגשמי (ראה לקמן סי' רפב-א) בין בעלייתו בין בירידה כי הכל צורך גבוה (ראה לעיל סי' קב ולקמן סי' רכ-א). ועיין לקמן סי' קלט ובהערות שם.

כמו במשל השר הנ"ל – קאי על המשל שהובא שם קכז, ב (תעה, א), ולהעיר ששם הביאו בסתמא אבל במ"א – לקמן סי' קמד (ובקיצור ושנוי קצת לקמן סי' רס) – בשם הבעש"ט.