-----  מקורות ומראה מקומות  -----

סוף ס' תוי"י ר, ג-ד (תשכח, א סוף אות ד)

-----  הערות וציונים  -----

המוסר היוצא מזה כו' – צ"ע מהו. בס' בעש"ט פ' ראה הג' ב מציע לקשר משל זה עם המאמר הסמוך לו בתוי"י ומובא לקמן סי' רחצ שגם הוא סתום ואינו מבואר עיי"ש. ואולי י"ל – בדרך אפשר בעלמא (ראה מ"מ לזח"א ד, ב סוף ד"ה לאינון תרעין) ובדוחק – דהמוסר הוא להמבואר בדא"ח בענין יש מי שאוהב (ראה תורה אור לאדה"ז פ' וארא נו, א ושם פ' ויקהל קיד, סע"ג ואילך. ביאורי הזוהר לאדה"א פ' אמור פא, א-ב. תורת שמואל תרל"ג לאדמו"ר מוהר"ש קעב ואילך. ועוד), כלומר לא מיבעיא אלו הנזכרים בתקו"ז ת"ו כב, סע"א או אלו הנזכרים שם ת"ל עג, ב עליהם נאמר דלגרמייהו עבדין, אלא אפילו הוא צדיק גמור כו' הוא דבר בפ"ע ירא ה' ואוהבו כו' שמתדבק בו באהבה רבה כו' זה האוהב שהוא יש ולא אפס כו' (תניא פל"ה עיי"ש).