כא) המאמר במילואו: איזהו גבור הכובש את יצרו. יש לדקדק לשון איזהו משמע שמדבר משני בני אדם ושואל איזה מהם גבור, והוה ליה למימר מי נקרא גבור, ועוד יש לדקדק שמלשון הפסוק משמע איפכא, שהכתוב אומר טוב ארך אפים מגבור, משמע מי שהוא מאריך אף דהיינו הכובש את יצרו חשוב יותר מגבור.

ויש לומר דיש שני מיני צדיקים, אחד שאין מניח היצר הרע לקרב אצלו כלל, וקודם בואו אליו מרחיקו מעליו. ויש צדיק שיניחו לבוא אצלו, אך כובשו שלא להסיתו לעבירה. למשל כשהיצר הרע מסיתו לחמדה, אומר ליצר הרע אעשה כדבריך שאלך אחר חמדה, אך אחר חמדה של מצוה, והולך ולומד תורה בחשק גדול ובחמדה גדולה, וכן בכל דבר שמסיתו למדה רעה הוא לוקח אותה המדה לעבודת הבורא. אך מי מהם יותר משובח, [הצדיק] הב' יותר משובח.

והוא על דרך השכל, למשל אדם שישן בחנות לשמור סחורה, ולא היה הדלת סגור בבריח חזק, ושמע באמצע הלילה שגנב אחד בא ועושה תחבולות לפתוח הדלת, וכאשר שמע זה היה ירא לנפשו והתחיל לצעוק בקול גדול לבני ביתו שיבואו שירא מהגנב, וברח הגנב מחמת הצעקה.

ומעשה כזה אירע לאיש אחר, ואותו אחר כששמע שגנב בא שתק כמו שאינו שומע, וכשבא הגנב לחנות בפנים תפס אותו ואסרו בנחושתיים, אבל לא היה רוצה לצעוק כדי שיברח הגנב, כי אמר בדעתו לכשיברח הגנב שמא יבא עוד בלילה זה או בלילה אחר ושמא אהיה נרדם בשינה ולא אשמע ויעשה מה שלבו חפץ, אך אעשה לו דבר שלא יוסיף לגנוב עוד, כי בודאי יפול עליו פחד שלא יתפסו אותו ויענש ביסורים קשים כבראשונה, והנמשל מובן מאליו.

וזהו פירוש איזהו גבור וכו', כלומר איזה מב' צדיקים הללו נקרא גבור, הכובש וכו', ולא זה שאינו מניח היצר הרע לקרב אצלו כלל, שנאמר טוב ארך אפים [מגבור], ר"ל זה מי שמאריך האף, דהיינו היצר הרע הנקרא אף, שהיצר הרע תמיד אצלו, ועם כל זה הוא כובש אותו, זהו טוב ומשובח יותר מהצדיק הא' שאינו מניחו לקרב אצלו כנ"ל. ומושל ברוחו, ר"ל מי שהוא מושל על היצר הרע וכובש אותו, הוא יותר משובח מלוכד עיר, כי מי שהוא לוכד עיר בודאי מגרש את האנשים תחלה ואחר כך בא לעיר, אבל זה אינו מגרש את היצר הרע רק כובשו.

-----  הערות וציונים  -----

ראה לקמן בהוספות סי' קטז. ולהעיר משם סי' כא. וראה ג"כ צ"פ פ' שמות יא, ג (נג, א).

הסיפא בפנים הם דברי הרב המלקט, וכנראה מיוסד על סי' סד דלעיל.