ספרי הבעל שם טוב > כתר שם טוב > חלק ראשון > קעד

בגמרא דבר גדול ודבר קטן, דבר גדול מעשה מרכבה ודבר קטן הויות דאביי ורבא. <וק'> ח"ו שיקראו להויות דאביי ורבא דבר קטן כי זה עיקר תורתינו הנאמרה בסיני [מפי הבורא ית"ש, ואף גם שקראו למעשה מרכבה דבר גדול, כי הלא בזמנינו רובם כמעט כולם בקיאים בכתבי האר"י ז"ל שגילה כל עניני מעשה מרכבה].

אלא <ה"פ>, באמת הן תורה הנגלית הן הנסתרות הכל סוג א', כי הכל הולך אחר כוונת האדם [בה]. אם <כוונתו> [כוונת האדם] לידע עניינה <לבד>, אינו זוכה לשום דבר, [כמ"ש בראשית חכמה] שעליו נאמר וכל חסדו כציץ השדה. אבל אם כוונתו שחושק <לדביקות הש"י> [לדבק בהש"י] להיות מרכבה לו, ואין לזה דרך כ"א ע"י התורה והמצות, אזי הן ע"י תורה <נגלות> [הנגלית] הן ע"י תורה הנסתרות [יתדבקו א"ע, שע"י הנסתרות] יזכה <להיות מרכבה לו ית'> [לדביקות נפלא יותר].

<וז"ש> [וזה לדעתי כוונתם] דבר קטן הויות דאביי ורבא, <ר"ל מי שלומד לחדוד לתענוג וצורך עצמו הוא דבר קטן, פירוש שעובד הש"י בדבר קטן וכאין הוא, שהרי הוא רק כמי שחושק לדבר חכמה אחרת> [ר"ל השכל שיש בפלפול הגמרא שהוא הויות וקושיות דאביי ורבא לחדודי הוא דבר קטן, ר"ל מי שלומד בשביל שכל זה שיש לו תענוג מזה, הוא קטן וכאין הוא, ואינו נוגע להש"י, רק כמו שחושק בדבר חכמה אחרת]. אבל מי שחושק להיות מרכבה <לו ית'> [להש"י] ע"י התורה הוא דבר גדול, וזהו דבר גדול מעשה מרכבה, ר"ל לעשות עצמו מרכבה להשי"ת ע"י התורה.