ספרי הבעל שם טוב > כתר שם טוב > חלק ראשון > קפ

שמעתי ממורי זללה"ה לבאר ענין קושית הפילסוף, מאחר שהקב"ה נקרא נורא למה צריך לצוות בתורה על היראה הא יבוא ממילא, כנודע ממורא מלך בשר ודם שהוא [ממילא] בלא צווי. וביאר, כי ענין היראה הוא ירא מן העדר כבוד ועושר וחיים וכיוצא, משא"כ אחר ההעדר אין יראה, שאם הוא נעדר מהחיים ומת שוב אין לו יראה מהעדר חיים, וכיוצא בעושר ואינך.

והנה יראה זו הוא יראה חצונית שהוא בכל הנבראים, כי העכבר ירא מחתול וחתול ירא מכלב וכלב מזאב, וכיוצא בזה יש באדם אחד ירא מחבירו. ולמעלה מזה יש יראה פנימית, יראת הבורא יתברך. אמנם גם יראה חצונית הבאה על האדם היא כדי לעורר אותו אל היראה הפנימית, והוא חסד ה' יד ימינו פשוטה ושואל ומבקש מהאדם שיתעורר מזה אל יראת ה'. וז"ש מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' וגו', שהוא יראה פנימית. וההעדר ביראה פנימית הוא כאשר מדבק את עצמו אל חי החיים ושם הוא העדר המציאות, וכאשר אין לו יראה זו אז ידע שכבר הוא נעדר מהחיים שכבר מת, וכמ"ש רשעים בחייהם קרויים מתים, ולכך אין לו יראה.

ובזה סרה קושית הפילסוף, שבאמת אין צריך צווי על היראה כי היא ממילא, ומ"ש מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה את ה' היינו מאחר שיש מדת היראה בכל הנבראים, אם כן ראוי שיהיה לאדם מעלה יתירה זו שיתעורר מן יראה חצונית אל יראה פנימית אחר [שידעו] שידו ית' פשוטה לעוררו בזה. וז"ש מה ה' שואל מעמ"ך דייקא וכנ"ל, והבן.

והנה אם ידע האדם זה החסד ואהבת הבורא ית' עליו בחמלתו ששלח לו יראה חיצונית כדי לעוררו אל יראה פנימית <סוד הבינה [א] אלף בינה>, אז נעשה מיראה אהבה, שמקבל היראה חיצונית באהבה, ואז נפטר מיראה חצונית. (שנעשה מן מו"ת ואמ"ת שהיא חיים, כי מקשר מלכות, ה' תתאה, אל ה' עילאה, ונעשה מן אנ"י אי"ן, ומבטל כל גזירות רעות, כמו ששמעתי ממורי זלה"ה והבן, והש"י יכפר).כד

אך אם כוונתו בזה כדי לפטור מיראה חצונית לא מהני כלום. וזה שהזהירה [תורה] ואהבת את ה' בכל לבבך, שיהיה בלב שלם כאשר בא היראה חצונית בנפשך ובמאדך, שיהי' בכוונה הראויה וכנ"ל, והבן ודפח"ח.