ספרי הבעל שם טוב > כתר שם טוב > חלק ראשון > קפח

<פי' מורי> [שמעתי ממורי זללה"ה . . . ביאור] משנה דאבות ד' מדות בנותני צדקה [וכו', והקושיא מפורסמת] <וק'> איך הוא ד' מדות, דמדה זו לא יתן ולא יתנו אחרים אינו מנותני הצדקה, וכן ד' מדות בהולכי בית המדרש וכו'. וביאר לי שאלת חלום וכו', וביאר פסוק חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך, על פי מדרש ויהי ערב אלו מעשיהם של רשעים ויהי בקר אלו מעשיהם של צדיקים ואיני יודע באיזה מהם חפץ, כשהוא אומר וירא אלהים את האור כי טוב הוי במעשיהם של צדיקים חפץ יותר, והוא תמוה, וכי סלקא דעתך שחפץ במעשה רשעים. וביאר מה שקיבל מרבו, כי דוד המלך ע"ה היה במזל שלא עלו לו מחשבותיו בעבודת הש"י כהוגן, והוא מצד מזל שבתאי המקבל מבינה וכו', לכך היה חושב בדרכיו הגשמי וממילא הי' בהיפך וכו'. וז"ש חשבתי דרכי ואז ואשיבה רגלי, ר"ל אשיבה להרגיל בו אל עדותיך, והבן.

והלבנה שהיא בסוד דוד מלך ישראל חי וקיים אין לה אור מעצמה רק מה שמקבלת מן השמש כנודע לחכמי התכונה. אמנם יש תועלת ויתרון לאור מן החשך, דהיינו מעלת יתרון האור ניכר מצד החשך, וכן החכם מצד הטיפש, וניכר מעלת הצדיק מצד הרשע, והתענוג מכח הנגע והיסורין, ומעלת הדעת נודע מכח השכחה, א"כ נעשה זה כסא לזה, כמו יד האדם המושיט דבר למעלה אז הוא בעצמו שם. וזה מעלת גזירה שוה, כי ברוחני אחר שיש לו שווי בצד מה נעשה אחד, ולכן דנין בגזירה שוה גם למיתה החמורה. וכן כתב הרמב"ם גרגיר חרדל מצד עגולו וכידורו שוה לרקיע [וכו'. אמנם לפי זה יש מקום לטעות לעבוד עבודה זרה מאחר שהכל נעשה כסא זה לזה, אם כן באמת הכל נכנס באחדות אחד וכו'], אפס [שזה אינו] כי יש הבדלה וכו'. רק התענוג שנמשך אחר שסר השכחה הוא נכנס באחדות והשאר יורד למטה בסוד הבדלה וכו'.

וז"ש ואיני יודע באיזה מהם חפץ, מאחר שגם מעשה הרשעים הוא כסא למעשה הצדיקים, אם כן הכל אחדות אחד. לכך נאמר וירא אלהים את האור כי טוב אלו מעשיהם של צדיקים, כי במעשה הרשעים צריך הבדלה וכו'.

ובזה יובן כי יש <ד' מדות בהולכי בהמ"ד, כי זה שאינו הולך נעשה כסא לההולך בדרך הנ"ל כשמפרנסו> [ד' מדות בנותני צדקה, כי זה שאינו נותן נעשה כסא להנותן בדרך הנ"ל], ודפח"ח.