ספריית חב"ד ליובאוויטש

רז-בלב

והנה ידוע שהאותיות נקראים כלים, והנקודות הם חיות ונשמות הכלים. והנה האדם כשמחשב איזה מחשבה מה שיהי' הוא אותיות, וכבר ידעת שאם באה לאדם איזה מחשבה זרה בלמודו או בתפלתו אינה מקריות, כי יש עת לכל חפץ, וכמ"ש ובהגיע תור נערה ונערה לבוא כו', שהוא הניצוץ הנתונה בעמקי הקליפות [הנקרא נערה] שמנוערת מכל <טוב> ורוצה להתדבק בשרשה, והגיע עת וזמן להעלותה בקדושה, הנה אז צריך להתעורר [מאד] מאד, כי לא לחנם באה [זאת] המחשבה אלא להעלותה, ואם לא עכשיו אימתי, אפשר לא יהיה עוד עת ותור הנערה ההיא, כי ע"פ רוב המחשבה באה מענין הדומה לענין התפלה והברכה <ההיא> [או מענין הלימוד שהוא עוסק].

ומלה"ד לבן חביב <שלקח אביו מנסה לנסות בנו בדבר ההלכה, והנה המנסה מקשה אותו קושיות שונות ורוצה להתעותו מדרך הפשוטה להעקומה, והנה לא הי' ח"ו כוונת האב לסתור דברי בנו ולהטעותו שישאר מבוכה וטועה, אלא לחדודי קמכוין, שיעשה הבן תשובות נגד הקושיות ויתרצם>לג וידרוך בדרך האמת והישר בפשט ההלכה, וזהו רצון האב ושמחתו, כמ"ש חכם בני ישמח לבי <ואשיבה חורפי דבר>.

והנמשל מובן, <שהמנסה הוא היצר הרע והמ"ז, ובאמת הוא לסיבת שיעלה אותה האדם, ע"כ> כאשר באה מ"ז צריך להתעורר מאד ולהעלותה בקדש עם אותן מחשבות קדושות שמכוין ומייחד ועם הדיבורים שהוא מדבר.

וז"ש מטבילין כלים בתוך כלים, <כלים הם> אותיות של המ"ז, יטבול ויטהר בתוך כלים שהם אותיות הקדושה, ועי"ז יחבר הכל לקדש העליון.

וז"ש אם בחקותי [תלכו, ואמרו רז"ל] שזהו לימוד התורה, [ואומר לשון] תלכו, <ממדריגה למדריגה> [כלומר, שתלכו תמיד, ולא עומדים במקום א' במדריגה א', אלא שתלכו תמיד הילוך העולה ממעלה למעלה בדביקות ובהתלהבות עד שמגיע למדרגה עליונה לדבק מחשבותיכם למעלה בכל העולמות, כמו מי שיעלה מעולם לעולם, כענין ד' שנכנסו לפרדס מרוב הדביקות והמחשבות טהורות וזכות. ואז] ונתתי גשמיכם, כלומר שגם הגשמיות [והחומריות] שלכם יזדככו, וגם הניצוץ יעלה, בעתם, ר"ל בעת הצורך שיוכל [לעלות] <אדם להעלותו>, יזדמן לכם המ"ז בכדי לזכותכם בהעלות הניצוץ, ולא כמו שאר בני אדם שבאה המ"ז מחמת מחשבותם שלא מטוהרה מדברים הגשמיים, ולא כן אתם ההולכים בחקותי [כנ"ל, ואם תבוא לכם מ"ז תוכלו להעלותה אל הקדושה].


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

קטע מלקו"י ז, ד (סי' קיח)

שהאותיות כו' והנקודות כו' – ע"ח ש"ה פ"ה. כוזרי מ"ד אות ד. עת לכל חפץ – קהלת ג, יז. ובהגיע תור גו' – אסתר ב, יב. ואם לא עכשיו כו' – אבות פ"א מי"ד. חכם בני גו' – משלי כז, יא. מטבילין כלים כו' – חגיגה כ, ב. אם בחקותי גו' – בחקותי כו, ג. ואמרו רז"ל שזהו כו' – ספרא ר"פ בחקותי הובא ברש"י עה"פ. ד' שנכנסו לפרדס – חגיגה יד, ב. ונתתי גשמיכם גו' – בחקותי כו, ד.

-----  שולי הגליון  -----

לב) סי' רזב הוא המשך להמובא בסי' רח וצ"ל סימן אחד בהיפוך הסדר.

לג) שנה לשון המשל, ובמקורו:

משל לבן חביב האומר לפני אביו דבר הלכה, והנה אביו מקשה אותו קושיות שונות ומתעהו מדרך הפשוט. והנה אין ח"ו כוונת האב לסתור דברי בנו ולהטעותו שישאר מבוכה וטועה, אך אדרבא האב לחדודי הוא מתכוין, שיעשה הבן דבר נגדיות נגד קליפות הקושיות ויתרץ וידרוך (כבפנים).

-----  הערות וציונים  -----

שהאותיות נק' כלים כו' – להעיר מלקמן סי' רעט.

אינה מקריות כי יש כו' – ראה מדל"י סי' רלח (רנא). ורג"כ לעיל סי' לט.

ומלה"ד כו' – ראה לעיל סי' קעב. צוה"ר סי' קלח.

תלכו כו' שתלכו תמיד כו' – ראה לקו"ת לאדה"ז, בחקותי מה, א. ולהעיר מלקו"י סי' עב.

ולא כשאר בני אדם כו' – עיין תניא ר"פ כח.