לה) במקורו כתוב לפני זה:

בזוהר האי מילה דלא נפקי בדחילו ורחימו לא פרחי לעילא, פי' כי קול ודיבור הם נגד זו"ן שהם ו"ה של הוי' ב"ה ואם נפקי בלא דחילו ורחימו שהם אבא ואמא י"ה של השם הוא עושה פירוד ח"ו. ובפרט שכל כוונתו בתפלה ובלימוד כדי ל[ה]עלות הדיבורים אל שורשם מתתא לעילא, כי כמו שבתחילת בריאת העולמות היה בכ"ב אותיות התורה, כמ"ש באורייתא אברי עלמא, שהם הכ"ב אתוון, ומהם היה התפשטות וקיום העולמות מעילא לתתא, כך צריך האדם (כבפנים).

-----  הערות וציונים  -----

בכ"ב אותיות התורה – ראה זח"א רד, א. וראה לקמן סי' שנה.

מדבק ומחבר דיבור כו' – ראה לעיל סי' רח, ולקמן סי' שא-ב.

שהם ד' אותיות הוי' – דמחשבה איהי חכמה (יו"ד) – תקוזו"ח ק, ב; תקו"ז יז, א ושם תי"ט מא, סע"ב; הבל איהו בינה (ה' עלאה) – תקו"ז תכ"ב סג, סע"ב ושם תס"ט קה, ב וקיז, ב; קול איהו ת"ת (ו) – זח"ג רפג, א ותקו"ז ת"י כה, ב ושם תל"ח עט, א; דיבור איהו מלכות (ה' תתאה) – זח"א קמה, סע"א וזח"ג רכח, א.

ההסתכלות הוא כעין ההשפעה – להעיר מע"ח ש"ח פ"ה בענין בת היענה. ומדל"י ריש סי' צג (קב).