ספרי הבעל שם טוב > כתר שם טוב > חלק ראשון > ריב

<ענין איסור אפי' שאלת שלום קודם התפלה>, כי ידוע שהעולם נברא ע"י מחשבה ודיבור ומעשה, וראשית הכל הוא המחשבה, והדיבור הוא ענף המחשבה, והמעשה הוא ענף הדיבור. וכמו כן האדם בקומו משנתו שהוא נעשה בריה חדשה <כמ"ש> חדשים לבקרים, אם ידבר תחלת דבריו דברי הרשות, <וכ"ש> [ופשיטא] דברים אשר לא כן, אף אם יתפלל ויעסוק בתורה אח"כ, הכל מסתעפין ונמשכין אחר הדיבור הראשון. כי כמו שהדיבור הוא ענף המחשבה וטפילה אליו, כן הדיבור השני אל הראשון, כמ"ש בזוהר ובכתבי האריז"ל בענין כיבוד אח הגדול, [מפני שאח הבכור נוטל חלק העיקרי ושארי אחיו הם המסתעפין ממנו וענפים אליו, כן הוא כאן].

ולכן יזהר האדם שיקדש ויטהר דיבורו הראשון <בקומו>, ויזכך מחשבתו הראשונה דבוקה בקדושה, כדי שימשיך אלי' כל שארי הדבורים שאחריה. ואח"כ כשיעמוד בתפלה מתוך שמחה של מצוה <כנ"ל> כמו שקידש דיבורו ומחשבתו כנ"ל, בודאי יהי' נענה בתפלתו. <וכן יקדש א"ע ודיבורו בשכבו כדי שלא יבוא לידי מקרה לילה ח"ו. וז"ש הדלת תיסוב על צירה, פי' על ב' הצירים ציר העליון והתחתון סובבת הדלת, וכן העצל על מטתו, פי' להתקדש בשכבו ובקומו>.