לז) מכאן עד סוף הסימן קצר ושנה, ובמקורו:

משל לזה, בן קטן היה אצל המלך, והבן ההוא עשה לעצמו בית קטן מקסמין כדרך שהתינוקות המשחקין עושין, ובא אדם א' וסתר אותו הבית שעשה לו הבן מלך, ובא התינוק אצל אביו המלך בקובלנא רבא וצועק ובוכה לפני אביו על גודל הצער שעשה לו האדם הזה. והנה אביו בשמעו היה מצחק, הגם שהוא אוהב אותו ביותר, כי בעיניו לא נחשב לכלום אותו הבית נגד הטובות המוכן ומזומן לקבל מאביו המלך, וגם במחשבתו של המלך לבנות לבנו פלטרין וטרקלין גדולים מפוארים, אבל הבנין השפל והגרוע הזה אינו נחשב לאביו כלל שינקום בשביל זה מאותו אדם שסתר זה. ואף שיש לבנו צער גדול על זה, עם כל זה אינו משגיח עליו, כי לפי דעתו של התינוק הוא צער לו, אבל אביו שיודע שלגדולה מזה הוא מתוקן לכל הטובות אשר עתיד הוא לקבל ממנו.

והנמשל מובן, שמחמת גודל אהבה וחיבה שיש להקב"ה על הצדיקים, שבשביל אהבתו ינחילם לעוה"ב כל הטוב הצפון אשר עין לא ראתה, לכן אינו משגיח הקב"ה על הצער שיש להצדיק בעוה"ז, כי הוא ית' יודע שכל טוב עולם הבא הוא כפול ומכופל, שכל טוב עוה"ז הוא כאין נגד האהבה החזקה שבשבילה ינחילם טוב הגנוז לעוה"ב.

-----  הערות וציונים  -----

כשהצדיק מתפלל כו' – להעיר מזח"ב טו, א. ורג"כ זח"א קסז, ב ושם קסט, רע"א ובהג' החיד"א שם.

ינחילנה לעוה"ב – להעיר מזח"ב רכד, רע"א וראה באוה"ח שם.