-----  מקורות ומראה מקומות  -----

לקו"י טז, ג (סי' קפד)

-----  הערות וציונים  -----

ללמוד גאוה ולא יתגאה – ראה לעיל סי' סח, ולקמן סי' שצג. צוה"ר סי' צא. וראה חובה"ל שער הכניעה פ"ו ד"ה והששי וד"ה והשביעי, ושם פ"ט.

כעס ולא יכעוס – ראה רמב"ם, הלכות דעות פ"ב ה"ג. שו"ע הרב או"ח סי' קנו ס"ג. תניא, אגה"ק סי' כה קרוב לסופו (נחזור לענין ראשון בענין הכעס) ע"פ זו"ח נח (מדה"נ) כא, סע"א. ולהעיר מסוף הקדמות הרח"ו לס' ע"ח, ערך בקש שלום וערך סור מרע אות ג, והאריך בזה בריש שער רוה"ק ד"ה גם מדת הכעס (לג, ב ואילך), וכתב שם שהאריז"ל היה מקפיד בענין הכעס יותר מכל שאר העבירות אפילו כשהוא כועס בשביל מצוה כו' עיי"ש. ולהעיר שע"פ המבואר בסימן זה יש לתווך דברי הרמב"ם הנ"ל עם מש"כ שם בהלכות דעות פ"א ה"ד.

וראה בלקו"א המיוחס להרמ"מ כט, ב (ובשנויים קלים באור האמת ק, סע"ב): בגמרא (מגילה כח, א) מימי לא הקפדתי בתוך ביתי, שפעמים שצריך להראות כעס למירמא אימתא אאינשי ביתא, אבל בתוך ביתי שהוא בפנימיות גופי ונשמתי לא הקפדתי ולא בי בעצמי כעס, ולפעמים צריך להראות (גסות) [גבהות] כו' (כבצוה"ר סי' צא הנ"ל).