ספרי הבעל שם טוב > כתר שם טוב > חלק ראשון > רלז

[שמעתי משל נפלא על] עונש הצדיקים בעוה"ז והם כאלו הקב"ה מתרחק מהם ח"ו <כדי שיתקרבו יותר, מלה"ד לבן קטן שאביו מלמדו לילך כו'>. [דרך משל אדם שיש לו בן קטן ורוצה להרגיל אותו לילך, מעמידו על הארץ, ומתרחק ממנו מעט, וקוראהו שילך הקטן אצלו מעט, וכאשר בא התינוק אל אביו אז מתרחק אביו עוד ממנו, והולך התינוק עוד אצלו, ועושה האב כזה כמה וכמה פעמים עד שמרגילו לבא להליכה גמורה.

ונבין מזה המשל כי כל מה שמתרחק האב מן התינוק תמיד, הוא כדי שילך התינוק עוד להלן, מה שאין כן אם לא היה האב מתרחק מהתינוק כשבא אצלו בפעם ראשונה, היה התינוק עומד ונשאר במקום ההוא הראשון ולא היה הולך להלן עוד.

והנמשל מובן מאליו, שהקב"ה רצונו תמיד שהצדיק יעלה תמיד ממדריגה למדריגה על ידי מעשיו, לכן הקב"ה מתרחק תמיד ממנו ומענישו תמיד, ועל ידי זה מפשפש במעשיו, ומתחזק בעבודת בוראו, ועולה תמיד במדריגה יותר עליונה].

וריב"ש נתן סימן על זה והוא ינהגנו עלמות.