ספרי הבעל שם טוב > כתר שם טוב > חלק ראשון > רלט-ב

<וזהו> עיקר התפשטות הגשמיות [יהיה בלבו] שיהיו נמאסים <בלבו ו>בעיניו כל תאוות העוה"ז, [אפילו ההכרח יהיה בו לא אפשר ולא מכוין, כמו שכתבתי לעילמז, וכמו שכתב בס' המגיד מישרים שהזכיר המגיד להבית יוסף ז"ל על זה תמיד, עיי"ש], ומכ"ש כל המדות רעות [התלויות בלב כנ"ל] ויהיה מופשט מכולם מחמת גודל תשוקתו לבורא ית"ש. אשר כל תאוות וחמדת עוה"ז ורהביו וקנאתו הבל הוא למי שזכה לטעום בנפשו חשוקה זו אפי' באפס קצהו שיהיה באמת, דהיינו שיהיה ביראה ובאהבה, כי בלתי יראה ופחד בלב אין זה רק חיצוניות אהבה [כמבואר בכתבים של הרב מו"ה דוב בער זלה"ה . . . וכמבואר בס' חסד לאברהם ג"כ], כי כל מה שאדם עובד ה' ועוסק בתורה בלתי יראה, ר"ל פחד הלב, ר"ל שתפול עליו פחד בלב מן הש"י, ובלתי זה הכל הוא מבחוץ, אבל ביראה נאמר זה השער לה', כי מי שבא בשער שהמלך בו נופל עליו יראה בטבע, כן האדם כשנופל עליו פחד הש"י בלבו סימן <הוא> שנכנס במחשבתו בשער המלך, וזהו מדת מלכות, כי כן מדת המלכות בשר ודם, ק"ו בן בנו של ק"ו כו' מלכות הש"י. וכשמרגיל א"ע ביראה זו תמיד, אזי ממילא נמאסין בעיניו כל התאוות והמדות רעות מחמת בושה של הש"י ופחדו ממנו. וזהו התפשטות הגשמיות והתגברות כח השכלי המבואר בשו"ע אורח חיים סי' צ"ח. <וז"ש יעקב מה נורא כו', ש"מ וזה שער השמים>.