ספרי הבעל שם טוב > כתר שם טוב > חלק ראשון > רמ-א

יהיה מופשט מגשמיות ותאוותיהם, כי אם הוא דבוק בגשמיות ובתאוות ומקבל תענוג מהם לרצונו, אזי בודאי אינו יודע כלל מאהבת הבורא ויראתו והתפארותו כו', כי לא טעמו כלל, והכתוב אומר טעמו וראו כי טוב ה', [וח"ו יפול בשוחה עמוקה אם לא ישמור א"ע מאד, וצריך להרחיק א"ע בכל הרחקות הנמצאים בספרי מוסר].

<ואם> [רק מי ש]הוא מופשט מגשמיות ואפילו הכי מתעורר בלבו לפעמים אהבה רעה או יראה רעה, כי עדיין לא נברר ונפשט כל צרכו, והפסולת רוצה לאחוז בו ולהדפנו, [אזי הוא עצה שלו שיוציא יקר מזולל וילמוד קו"ח, ו]יתעורר על ידי זה באהבת הבורא ויראתו [יותר], <ועי"ז יברר ניצוצין קדישין מפסולת המאנין תבירין>מח. [ועי"ז הוא העלאת ניצוצין משברי כלים, כי האהבות הרעות והיראות הרעות והתפארות הרע' שהם נמשכים לחומריות, בלתי להתקשר להשי"ת, הם פסולת המאנין תבירין שלא נבררו].

כי באמת לולי השבירה לא היה שום רע ושום חומריות בעולם, רק כל הברואים היו דביקים בבורא ית"ש, כמו האופנים והשרפים וחיות הקדש, [ואפילו בהמות, וכמו שיהיה לעתיד בביאת משיח אי"ה במהרה, שיברר הטוב, והסיג יכלה והרע יכלה, ואז יפצחו הרים רנה, וירננו עצי היער, וגר זאב עם כבש ולא ירעו ולא ישחיתו, (שגם) [לפי] שיתגלה הקדושה של השי"ת מהקליפות, אפילו דומם וצומח ובעלי חיים לפי ערך נפשם יהיה להם ידיעות ודביקות בבורא ית"ש, כ"ש אנחנו, בני ישראל עם קרובו], אבל השבירה גרמה התרחקות והתעבות [ושכחה] ופירוד מן השי"ת, והכל למען נסותינו להטיבנו באחריתנו כשנזדכך במעשינו ונברר טוב מרע על ידי <מצות הבורא של מאכלים כשירים וטהורים> [דביקות הבורא].

ועיקר הבירור [של השבירה] א"א להיות אם הוא דבוק ומתאוה ומתענג לתענוג החומריות ח"ו, כי האיך יברור אם הוא חושק לפסולת ברצונו. אבל הבירור הוא על ידי שיהיה דבוק בהשי"ת באהבה ויראה, ומביא <הכל ע"י מדת> היראה לאין, הוא חכמה, ור"ל שמבין [בהכרה גדולה ועצומה] שתענוג <הגשמי> זה <הוא> הבל ונמאס בעיניו, וברצונו לא היה [עושה] <נהנה מ>זה התענוג הגשמי, כמו אכילה ושתיה <ומשגל> [וזיווג], רק [הוא מוכרח מאת השי"ת] מחמת <מצות הבורא, וגם> שיש בזה ניצוץ מאהבת ותענוג הבורא [שנתגשם ונעשה פסולת וחומריות], והוא עי"ז התענוג מפריד את עצמו מן הפסולת ונמאס בעיניו תאוות של הפסולת מחמת חכמה. כמו מי שהוא חכם ומביאים לו איזה דבר גרוע, מטבע או בגד, והוא צבוע בצבע טוב מאד, מי שהוא כסיל דומה לו שהוא טוב כולו, והחכם מבין שהצבע הוא טוב <לבד>, [אבל עצמותו רע, ומפריד בחכמתו הטוב מן הרע. ככה מי שהוא דבוק בבורא ית"ש ע"י יראה המביאה לידי חכמה . . .] וזהו מ"ש בזוהר הכל בחכמה אתברירו [ולפעמים אומר במחשבה אתברירו].