ספריית חב"ד ליובאוויטש

רמ-א

יהיה מופשט מגשמיות ותאוותיהם, כי אם הוא דבוק בגשמיות ובתאוות ומקבל תענוג מהם לרצונו, אזי בודאי אינו יודע כלל מאהבת הבורא ויראתו והתפארותו כו', כי לא טעמו כלל, והכתוב אומר טעמו וראו כי טוב ה', [וח"ו יפול בשוחה עמוקה אם לא ישמור א"ע מאד, וצריך להרחיק א"ע בכל הרחקות הנמצאים בספרי מוסר].

<ואם> [רק מי ש]הוא מופשט מגשמיות ואפילו הכי מתעורר בלבו לפעמים אהבה רעה או יראה רעה, כי עדיין לא נברר ונפשט כל צרכו, והפסולת רוצה לאחוז בו ולהדפנו, [אזי הוא עצה שלו שיוציא יקר מזולל וילמוד קו"ח, ו]יתעורר על ידי זה באהבת הבורא ויראתו [יותר], <ועי"ז יברר ניצוצין קדישין מפסולת המאנין תבירין>מח. [ועי"ז הוא העלאת ניצוצין משברי כלים, כי האהבות הרעות והיראות הרעות והתפארות הרע' שהם נמשכים לחומריות, בלתי להתקשר להשי"ת, הם פסולת המאנין תבירין שלא נבררו].

כי באמת לולי השבירה לא היה שום רע ושום חומריות בעולם, רק כל הברואים היו דביקים בבורא ית"ש, כמו האופנים והשרפים וחיות הקדש, [ואפילו בהמות, וכמו שיהיה לעתיד בביאת משיח אי"ה במהרה, שיברר הטוב, והסיג יכלה והרע יכלה, ואז יפצחו הרים רנה, וירננו עצי היער, וגר זאב עם כבש ולא ירעו ולא ישחיתו, (שגם) [לפי] שיתגלה הקדושה של השי"ת מהקליפות, אפילו דומם וצומח ובעלי חיים לפי ערך נפשם יהיה להם ידיעות ודביקות בבורא ית"ש, כ"ש אנחנו, בני ישראל עם קרובו], אבל השבירה גרמה התרחקות והתעבות [ושכחה] ופירוד מן השי"ת, והכל למען נסותינו להטיבנו באחריתנו כשנזדכך במעשינו ונברר טוב מרע על ידי <מצות הבורא של מאכלים כשירים וטהורים> [דביקות הבורא].

ועיקר הבירור [של השבירה] א"א להיות אם הוא דבוק ומתאוה ומתענג לתענוג החומריות ח"ו, כי האיך יברור אם הוא חושק לפסולת ברצונו. אבל הבירור הוא על ידי שיהיה דבוק בהשי"ת באהבה ויראה, ומביא <הכל ע"י מדת> היראה לאין, הוא חכמה, ור"ל שמבין [בהכרה גדולה ועצומה] שתענוג <הגשמי> זה <הוא> הבל ונמאס בעיניו, וברצונו לא היה [עושה] <נהנה מ>זה התענוג הגשמי, כמו אכילה ושתיה <ומשגל> [וזיווג], רק [הוא מוכרח מאת השי"ת] מחמת <מצות הבורא, וגם> שיש בזה ניצוץ מאהבת ותענוג הבורא [שנתגשם ונעשה פסולת וחומריות], והוא עי"ז התענוג מפריד את עצמו מן הפסולת ונמאס בעיניו תאוות של הפסולת מחמת חכמה. כמו מי שהוא חכם ומביאים לו איזה דבר גרוע, מטבע או בגד, והוא צבוע בצבע טוב מאד, מי שהוא כסיל דומה לו שהוא טוב כולו, והחכם מבין שהצבע הוא טוב <לבד>, [אבל עצמותו רע, ומפריד בחכמתו הטוב מן הרע. ככה מי שהוא דבוק בבורא ית"ש ע"י יראה המביאה לידי חכמה . . .] וזהו מ"ש בזוהר הכל בחכמה אתברירו [ולפעמים אומר במחשבה אתברירו].


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

לקו"י – יד"א כב, ב (יד"א פ' יז-יח)

טעמו וראו גו' – תהלים לד, ט. יפצחו גו' – ישעי' מד, כג. וירננו עצי היער – תהלים צו, יב. וגר זאב עם כבש – ישעי' יא, ו. לא ירעו גו' – ישעי' יא, ט. בני ישראל עם קרובו – ע"פ תהלים קמח, יד. למען נסותינו כו' – ע"פ עקב ח, טז. לאין הוא חכמה – תקו"ז רתמ"ב פא, ב. תקזו"ח צח, רע"א. מ"ש בזהר הכל כו' – זח"ב רנד, סע"ב. ע"ח שי"ח פ"ה. שם של"ט פ"א.

-----  שולי הגליון  -----

מח) בהמשך בא כאן המשל המובא לעיל בסי' רזא עם ביאור הנמשל (בשינוי לשון), בנ"ד, ומסיים: ועי"ז הוא (כבפנים).

-----  הערות וציונים  -----

אם הוא דבוק בגשמיות כו' – ראה לעיל סי' רלח ורלט.

יפול בשיחה עמוקה אם כו' – להעיר מהמובא באור נערב להרמ"ק ח"א פ"ו.

להרחיק א"ע בכל הרחקות כו' – להעיר מחובה"ל שער התשובה פ"ה ד"ה והשני: כמ"ש כו' שהיו פורשים מע' שערים משערי המותר מיראתם שער אחד משערי האסור כו'.

רק מי שהוא מופשט מגשמיות ואפילו הכי כו' – ראה לעיל סי' לט ובהערות שם.

ניצוצין קדישין מפסולת המאנין תבירין – ראה לעיל סי' צג וקיב, ולקמן סי' רפז ורצה.

ומביא היראה לאין הוא חכמה כו' – ראה מדל"י סי' לא (כז), עד (פה), ושם שלהי סי' צא (ק) ורלב (רמו).

בחכמה אתברירו כו' – ראה מדל"י סי' לא (כז) ושם סו"ס קז (קיח) וקל (קלט), ומסיים כאן ביד"א "כל זה דברי הקדוש הנ"ל", ונראה שכונתו להרה"מ שמזכירו תיכף לפני התחלת פיסקה זו עיי"ש. ולהעיר שאחרי פיסקה זו ממשיך: ולא כמו חסירי השכל שבזמנינו הלומדים קבלה וסוברים שיוכלו לברר הניצוצות באכילה ע"פ כוונת האכילה, והאיך אפשר זה אם אינם במדריגה הנ"ל שיהי' להם יראה המביאה לחכמה הנ"ל, במחשבתם יחשבו כוונות ואעפי"כ יענגו בה, כמ"ש הקדוש מו' מנחם זלה"ה שבאכילה מתוך לשמה באין שלא לשמה כמו שידעת, אבל העיקר כנ"ל. (ולהעיר על זה מהמובא בצוה"ר סי' סה עיי"ש).