ספרי הבעל שם טוב > כתר שם טוב > חלק ראשון > רמא

פי' הפסוק נעשה אדם בצלמנו, למשל אדם שיש לו בן, אף שהבן עבר מכנגד פניו והלך מאתו, עם כל זה נחקקה הצורה של הבן במחשבת האב, אך מי שלא היה לו בן מעולם לא שייך בו לומר שיהא נחקק במחשבתו צורת הבן שיהא לו אח"כ, כי עדיין לא ראה אותו ולא הכיר צורתו, זהו דרך בני אדם. אבל בהש"י שייך זה לומר אף קודם שנבראו ישראל היה נחקק צורתם במחשבה, כמו שאמרו רז"ל ישראל עלו במחשבה, כי אצלו ית' העבר והעתיד אחד.

וז"ש נעשה אדם, ר"ל ישראל הנקרא אדם, בצלמנו, פי' באותו צלם וצורה שהיה נחקק במחשבה, וזהו כדמותנו, ר"ל באותו דמיון שהיה במחשבה קדומה, <נעשה אדם עתה> [עתה נעשה אותו].