ספרי הבעל שם טוב > כתר שם טוב > חלק ראשון > רמו

כי שמש ומגן ה' אלהים, <פי'> [וידוע] כי שם הוי' נקרא שמש, וז"ש שמש ומגן, <פי' כמו מחיצה המגין בעד אור השמש> הוא הדמיון כמו ה' אלהים, ר"ל כמו שא"א להסתכל בשמש מגודל אור בהירתו אם לא ע"י מגן ומסך המבדיל שהוא המגן בעד אור השמש שיוכלו <חלושי הראות> ליהנות מאורו, כך הוא שם הוי' ב"ה שאורו רב מאד מגודל אור בהירותו [אור החסד והרחמים שבו, אם לא היה לאורו הגדול מסך המבדיל לא היו יכולים העולמות לקבלו], לכך הוצרך לצמצמו ולהגבילו בתוך שם אלהים <גי' הטבע>, שהוא המגן.

וזשארז"ל לע"ל הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה [והרשעים מתלהטין בה והצדיקים מתרפאין] כו', [רמזו להנ"ל], פי' שלע"ל יוציא שם הוי' מנרתיקו שהוא שם אלהים <גי' הטבע>, שעתה הוא מלובש בתוכו, <וצדיקים מתרפאין בה> [כי אז כח הצדיקים רב], ויקויים בהם והיו עיניך רואות את מוריך <ויהיה ההנהגה עמהם למעלה מהטבע>, ויוכלו לקבל בהירותו ורחמיו הגדולים [וחסדיו המרובים ומתרפאים בהם]. אבל לא כן הרשעים אלא מתלהטין, כמ"ש הנביא ה' כגבור יצא, כלומר ה' אע"פ שהוא <מדה"ר> [רחמים גמורים], עכ"ז כשיוציא שם הוי"ה מנרתיקה ילבוש נקם כגבור <כו'> [כמו מדת הדין, ויפרע מן האומות], <שיתהפך לרשעים מדה"ר למדה"ד, כמ"ש וה' הכה כל בכור, ויאמר ה' אמחה כו'>.