ספרי הבעל שם טוב > כתר שם טוב > חלק ראשון > לח-ב

[שמעתי ממורי זלה"ה] כי בחינת היראה הוא מתפשט בכל הנבראים ובכל העולמות, ושורש כולם היא יראה פנימית, יראת הבורא ית', אמנם גם יראה חיצונית הבא על האדם הוא כדי לעורר אותו אל היראה הפנימית, והוא חסד ה' יד ימינו פשוטה, ושואל ומבקש מהאדם שיתעורר מזה אל יראת ה'. וז"ש מה ה' שואל מעמך כ"א ליראה את ה', שהוא יראה פנימית [וכו'].

והנה אם ידע האדם זה החסד ואהבת הבורא ית' עליו בחמלתו ששלח לו יראה חיצונית כדי לעוררו אל יראה פנימית, אז נעשה מיראה אהבה, שמקבל היראה חיצונית באהבה גמורה, ואז נפטר מיראה חיצונית. אך אם כוונתו בזה כדי לפטור מיראה חיצונית לא מהני כלום [וכו']. ובזה ביאר אין לגבי משה <מלתא> זוטרתי היא, כי מיראת ת"ח הוא בנקל לבא ליראה את ה' [ודפח"ח].