ספריית חב"ד ליובאוויטש

מה

<מהבעש"ט> [ששמעתי ממורי איך] בכל אות נכללו כל האותיות, כי שורש כל האותיות הוא אות א' והוא קרוב לאחדות הא"ס, ואח"כ נתפשטו, כי אות ב' הוא ב' אלפין כו' עד <אות> ת' הוא ד' מאות אלפין, ואות ת' הוא אחרון ורחוק מן המאציל, וע"י הצדיק מקרב כל האותיות לשרשן, לאות א', ואז נמתק הדין בשרשו כו'.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

בפ"י, ויצא ס, א (רצ, ב)

שורש . . אות א – זח"ב רלד, ב.

-----  הערות וציונים  -----

ראה לקמן סי' פו, צו-ב, קס, קצ ושנה. ורג"כ דמ"א ס"פ תצוה: קבלתי מאא"ז זללה"ה כי בכל אות מהכ"ב אתוון יש כל כ"ב אותיות חוץ מאות מ"ם כו'.

א' והוא קרוב כו' ת' הוא אחרון ורחוק כו' – ראה פרדס רמונים להרמ"ק, שער האותיות פ"ב.